מכתב גלוי לשר המשפטים יוסף (טומי) לפיד

מכובדי השר, שלום רב:

אני מבקש להביע את פליאתי הרבה על דבריך אתמול, בכל רשתות השידור, בהם טענת כי אינך מכיר בתוצאות המשאל, שהוא איננו מחייב משפטית וחוקתית, וכי יש להביא את הנושא להחלטת הממשלה, אישור הכנסת או לפחות למשאל עם.

עוד טענת, כי לא ייתכן שציבור קטן של ''הימין הקיצוני'', כדבריך, יכתיב את סדר היום כולו לעם שלם, המעונין, לדעתך, בהתנתקות.

מכיוון שאדוני הנכבד משמש כשר המשפטים, ירשה לי לתקן את טעויותיו במשפט החוקתי של מדינת ישראל, בהקשר לבחירות שנערכו לכנסת השישה-עשר לפני למעלה משנה. בבחירות אלה עמדה תנועת הליכוד על מצעה הפוליטי לבחירת העם וזכתה בארבעים (40) מנדטים. כל האמור במצעה, שאושר כחוק וכדין על ידי מוסדות התנועה, הועמד לעיון הציבור, הבנתו והסכמתו. יו''ר ראש התנועה, אריאל שרון, קיבל בחתימתו ובאישור כל מוסדות תנועתו את המצע הנ''ל ויצא עמו לבחירות, עבורן זכתה תנועת הליכוד באמון העם.

אין זה סוד שיושב ראש התנועה, מר שרון הצהיר במספר הזדמנויות, ובניגוד גמור למצע מפלגתו, כי בדעתו לנקוט בצעדים להקמת מדינה פלשתינאית, שילוו, כדבריו ''בצעדים מכאיבים'' של נטישת שטחים ופרוק ישובים ביהודה, שומרון וחבל עזה.

מר שרון גם עמד במספר הזדמנויות בעימות עם מרכז תנועתו, שלא אישר ולו מקצת מכוונותיו הללו של ראש הממשלה, ומנגד, ראש הממשלה מצידו, לא מצא לנכון לפנות אל המרכז, לקבל את אישורו לתוכניותיו אלה, ולפרסמן במצע הבחירות לכנסת השישה-עשר.

עוד ברצוני להזכיר לאדוני, כי עם ביטול חוק הבחירה הישירה לכנסת, אין ראש הממשלה נבחר ישירות ועל פי מצעו האישי לתפקידו זה, אלא על סמך מצע מפלגתו. מסיבה זו מצע הליכוד לכנסת השישה-עשר הוא המצע המדיני המחייב את הממשלה, בהתאם לחוק ולרוח ההליכים הדמוקרטיים. על פי הליכים אלה פנה ראש הממשלה והציע, תוך כדי כהונת הכנסת הנוכחית, שכלל חברי המפלגה המופיעים בפנקס הבוחרים, יאשר את תוכנית התנתקות, אשר חורגת ממצע המפלגה שהוגש לבחירות לכנסת השישה-עשר.
מסיבה זו, אין בעובדת קיום המשאל משום כפיית דעת מיעוט על הרוב – אלא אישור מצע המפלגה עליו היא נבחרה לכנסת כדת וכדין!

זאת ועוד: הוגשו לבית המשפט הגבוה לצדק 4 עתירות נגד קיום משאל חברי הליכוד בעניין שינוי מצע המפלגה לכנסת, כדי שיאפשר, חוקתית ומשפטית אך גם מוסרית, לראש הממשלה שרון, להביא לממשלה ולכנסת את תוכנית ההתנתקות. בית המשפט העליון, קבע, ובדין קבע, שמדובר במשאל פנימי בקרב חברי הליכוד ואפשר את קיומו.

אשר על כן, משאל ההתנתקות בקרב חברי הליכוד, שתוצאותיו היו כפי שהיו, הן לא דעת מיעוט, כפי שמשתמע מדבריך המוטעים, אלא הליך דמוקרטי לעילא ועילא, שאישר כי מצע תנועת הליכוד - אותו בחר שליש מבוחרי מדינת ישראל – יישאר על כנו, וכי על ראש הממשלה לפעול בהתאם לכך.

אין חולק על כך, אדוני שר המשפטים, שנתונה בידיו של ראש הממשלה, מר שרון, זכות לנקוט בצעדים בהם יוכל לשכנע את חברי מפלגתו בדרך אחרת, או לחילופין להתפטר מתפקידו, להכריז על בחירות חדשות, או אף לשכנע את חברי ממשלתו וחברי הכנסת ממפלגתו, שיפעלו בניגוד לרצון הבוחרים במעגל הרחב לכנסת –16 בכלל, ולנציגות הרחבה של כלל מיתפקדי הליכוד בפרט – ובדרך זו יובילו, בניגוד לרצון הבוחרים, לקבלת תוכנית ההתנתקות בממשלה ובכנסת.

זאת ועוד,עומדות לפני ראש הממשלה ואדוני שר המשפטים, זכות ורשות להגיש הצעה למשאל עם בכנסת בחקיקה מיוחדת. בדרך זו יהיו כל אזרחי מדינת ישראל רשאים לקבוע מחדש את דעתם החופשית בעניין ההתנתקות.

עם זאת, הייתי מפנה אליך אדוני, שהוא גם ראש מפלגת שינוי, הצעה לעניין ההתנהלות הציבורית בהכרזות פומביות כה מרחיקות לכת, בהן טען אדוני: ''כי 70 אחוזים מהעם תומכים בהתנתקות כנגד קומץ קטן של מתנחלים הכופים דעתם על הרוב''.

אני רוצה להזכיר כי אדוני לא יצא בהכרזות כה מרעישות בתקשורות הציבורית כשראש הממשלה הביא את המשאל לביצוע, כשסקרים שנערכו אז, הראו תוצאות שהיו זהות בגודלן לרוב, בו זכו לבסוף המתנגדים לתוכנית. היכן היה אדוני אז, ומדוע לא יצא נחרצות נגד קיום המשאל, כאשר נטו תוצאות הסקרים לטובת ראש הממשלה שרון?

הייתי מרשה לעצמי, כאזרח קטן, לעוץ לך עצה: בטרם יצא אדוני בהכרזות על הצורך במשאל עם בנושא כה גורלי של ההתנתקות, שייקח בחשבון שהצבור בישראל למד בדרך חדשה לחלוטין, עובדות מכריעות לגופה של תוכנית התנתקות.

לראשונה מאז קודם המדינה, לא הממסד התקשורתי, ולא הכפייה ממגדל השן הפוליטי של פוליטיקאים ואנשי ממסד, קבעו את התוצאות של המשאל; אף לא הטבח הנורא של 5 בנות משפחת חטואל ממושב קטיף;

מעבר למסך העשן של פרשני תקשורת, המוטים פוליטית לצד אחד, מעבר לעובדות מסולפות, שקריות ודיס-אינפורמטיביות, שהממסד כולו נרתם להפצתן – נוצרה דרך חדשה בציבוריות הישראלית להעברת מסרים פוליטיים - היכן שכל הפרשנים והיחצ''נים נכשלו כליל:

דרך זו מסמנת את ראשית צמיחתה של דמוקרטיה ישראלית אוטנטית, דמוקרטיה שבה אדם לאדם חבר – דמוקרטיה של דיבור מלב אל לב, דמוקרטיה של סולידריות שבה הולכים מבית אל בית, מאיש לאישה, ממשפחה לקהילה, ומבקשים מהאנשים להיות יהודים, לפעול באחווה יהודית. זו דמוקרטיה שבה פונים בתחינה ובתפילה ללבות האנשים, כדי שלא יהרסו פוליטיקאים חסרי מצפון אנושי את חייהם ואת חלום עמם, דמוקרטיה שבה מבקש אדם מחברו לנהוג דרך ארץ, בכבודם, ברכושם ובנחלתם. זו הייתה הדמוקרטיה שזכתה להצלחה כה כבירה במשאל חברי הליכוד.

טוב יעשה, אדוני שר המשפטים, אם יפיק ממשאל זה, מסקנות ראויות לגבי עתידה של מדינת ישראל.

נ.ב
הח''מ העביר לכבודו בממשלה, דואר אלקטרוני המתייחס למחקר על המשמעויות השונות של תוכנית התנתקות לבטחונה וקיומה של ישראל, בתקווה שכל חבר בממשלה ובכנסת יקרא את הדברים, כחומר למחשבה ולדיון ציבורי. שמתי לב שאדוני סרב לקרוא את החומר וצר לי על כך. מן הראוי שדווקא עכשיו נפתח בדיון ציבורי על המשמעויות הללו כפתח לאפשרות יצירתה של הסכמה לאומית חדשה.

---