מזה מספר שנים עולות ויורדות הצעות לייעול רישוי הבנייה בישראל באמצעות מתן זכויות יתר למשרדי אדריכלים, על ידי כך שאלה מביניהם אשר יעמדו בקריטריונים – יורשו לאשר תוכניות היתר בנייה. ראשית ייאמר כי אכן ניסיונות אלו מלמדים על בעיה אמיתית ומהותית הפוקדת את רשויות הרישוי בישראל מאז היווסדן, והיא (הבעיה) – בירוקרטיה ומנגנונים מנופחים בהם נגועות הוועדות לתכנון ולבנייה בישראל.
נגע זה יוצר בלם לבינוי, ומחסום לפיתוח עירוני וסביבתי ולכל יזמת בנייה. אשר על כן ניעורו היועצים ממאורותיהם, ונרתמו בחירוף נפש ושכל כדי להציל את תקינות המנהל.
בעת כתיבת שורות אלו עומדות על סדר היום של הכנסת שתי הצעות חוק [גרולובסקי, אהוד יתום], וסביר להניח שיעלו הצעות נוספות עד לחקיקה (
חוקים עוקפי חוק).
...אלא שכבר הייתה חקיקה – ובוטלה בגין אי ישימותה; הותקנו תקנות – נערכו רישומים – והכול היה לשווא; הוועדות, המשאבים, הזמן שהוקדש לנושא והממון שנשפך כמים – הכול ירד לטמיון, כי המערכת לא יכלה ליישם את הרעיונות הלכה למעשה; ממש לא ראינו נהירה של משרדי מתכננים המעונינים לקבל על עצמם את התפקיד של הרישוי, מחמת האחריות הרבה העלולה לרבוץ על כתפיהם מבלי שתהא לכך תמורה הולמת.
יובהר כי כבר כיום, על פי חוק התכנון והבנייה ותקנותיו, מוטלת על האדריכל ועל המהנדס אחריות כבדה מעבר לדרוש בכך שחובה עליהם לדווח לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה על כל חריגת בנייה של לקוחותיהם, כאילו הם פקחי הרשות, ויש מקרים רבים בהם האדריכל והמהנדס מואשמים בפלילים בגין עברות בנייה של היזם או של המזמין. במצב דברים זה לא סביר שאדריכלים יעמיסו על משרדיהם ועל אחריותם גם את הרישוי, שבכל מקרה ייבדק בדקדקנות גם אחרי ההיתר שיינתן – על ידי שכנים מתנגדים, על ידי מהנדס העיר שמן הסתם ומתוך דאגה עמוקה למעמדו יפקח מלמעלה על הליך הרישוי שיהא כנטע זר במערכת, ועל ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שסמכויותיה ננגסות בידי אדריכלים פרטיים.
אך לא רק מהטעם הזה ההצעות פסולות: הן פשוט לא קולעות כלל לעיקר הבעיה. הבעיה היא במגוון רחב היריעה של מוסדות, אשר המבקש היתר בנייה נזקק להם, ובמקום שיופנה רק אל גורם מקצועי אחד ומרכזי בנושא הרישוי – הוא נאלץ לכתת רגליו אל: משרד מהנדס העיר, מנהל מקרקעי ישראל המתערבים בתכנון אף הם, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הג''א, משרד התקשורת/בזק, רשות הכבאות, חברת החשמל, רשות העתיקות, מחלקות שונות ברשות המקומית [חנייה, תברואה, נכסים], ועוד.
לא ברור - מה תועיל המרת מהנדס הוועדה המקומית באדריכל פרטי? הרי אותו אדריכל פרטי ייאלץ הוא לעבור דרך כל המנויים לעיל, ואין בכך שום קיצור דרך.
ועוד, אם אפשר שזמן הרישוי יתקצר לכדי 25 יום [לפי אחת ההצעות], מה הבעיה כי קיצור זה יינקט בידי המנגנון הקיים?
מה שיקרה כאן זה לא ייעול אלא היפוכו של ייעול – יתווסף לכל גורמי הרישוי עוד גורם - אותו אדריכל פרטי, שיתלבט בין טובת לקוחו ורווחתו הכלכלית לבין מורא הממסד שמא זה ישית עליו אחריות בנזיקין ובפלילים.
לכן הייתי מבטל את היוזמה, ואם היוזמה בכל זאת תינקט, אני מעריך כי היא לא תתממש הלכה למעשה, מהסיבות שלעיל.
ייעול הרישוי לא עובר דרך הסמכת אדריכלים פרטיים
