נזכרתי בפסוק הזה מספר נחמיה, כאשר קראתי היום שבנאום שנשא אבו מאזן (האבו התורן) על קברו של קודמו, ערפאת, לרגל כניסתו לתפקיד הוא הצהיר ''ידנו מושטת לישראל לעשות שלום'' (Our hand is extended towards an Israeli partner for making peace). הוא נמנע מלהתייחס לידו השניה שהושטה לישראל במחסום ארז.
אני כבר מוכן לשמוע את תישפוכת ההתבטאויות על כך שבאשר להפסקת הטרור אבו מאזן ''אינו יכול'', ''אינו יודע'', ''אינו שומע'', ''אינו רואה'' וכהנה וכהנה. מי שהוא מוכן להתייחס לאפשרות של ''אינו רוצה''?
כותרת מאמרו של יוסי ביילין ב Washington Post ממנו הבאתי את בדיחת השבוע, היתה ''תנו לאבו מאזן סיכוי להצליח'' --- להצליח במה? במימוש ''זכות השיבה'' עליה הוא כבר הוא הודיע בפרוש שלא תתכן כל פשרה?
אלה שיוצאים היום במחולות המחניים לקראת פינוי היישובים מרצועת עזה ומצפון השומרון, כדאי שייזכרו שגם כשעושים פיפי במיטה (כשלוחץ מאוד בשלפוחית אבל נורא קר ולא מתחשק לקום), ברגע הראשון זה נעים וחם, אבל במוקדם או במאוחר צריך לקום ולהחליף את המצעים.
הדוגמא הזאת לקוחה מתחום אחר, אבל היא יישימה גם כאן.
''בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה, וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח''
