בעבר היה כאן בפורום דיון על הדמוגרפיה היהודית של דתיים מול חילוניים.
צינתי שבעבר ראיתי מחקרים מפורטים של פרופ' מרדכי ברל ז''ל שקבע שבראיה כלל מערכתית, 20% מהנוער הדתי לאומי מוריד את הכיפה. באחת השבתות הקודמות, באחד מעלוני השבת, היתה אינפורמציה הקשורה לענין.
לפי העלון הזה מסיימים את המערכת הדתית-לאומית 7,000 בנים.
מתוכם 800 הולכים למכינות הקדם צבאיות ו-1,300 לישיבות הסדר.
לפי דבריהם, במחקר שנערך לא מזמן נמצא ש-10% מבוגרי המכינות הופכים במהלך השרות הצבאי לחילוניים ו-20% למסורתיים. 70% נשארים דתיים.
על הנתונים הללו אוסיף עוד כמה ספקולציות משלי –
אני מעריך שמספר ההולכים לישיבות גבוהות דתיות לאומיות הוא 700 – (כיום אין כמעט מעבר לישיבות חרדיות).
לפיכך נמצא שמספר ההולכים למסגרת לימודית תורנית לאחר התיכון הוא 2,800.
כלומר 4,200 הולכים ישר לצבא.
אני מניח שאחוז החילון בין ההולכים ישר לצבא הוא כפול מאחוז החילון בקרב בוגרי המכינות. כלומר 20% מתחלנים ו-40% הופכים להיות מסורתיים.
כמו כן, על מנת להיות זהיר, אומר ש-1% מבוגרי ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הופכים להיות חילוניים ו-1% מסורתיים (למרות שסביר שכאלו אין בכלל). יוצא, אם כן, שכ-
2,800 מכלל המערכת הופכים להיות מסורתיים או חילוניים. כאשר החלוקה הפנימית היא 940 חילוניים ו-1,860 מסורתיים.
זה בערך 40%. גם אם נניח שפה ושם ההנחות שלי מוגזמות עדיין נשאר באזור ה-30%.
אין לי מושג מה קורה בציבור החרדי אבל שם, למרות הלבוש השונה של התופעה, היא קיימת בצורה אחרת ובאחוזים אפילו יותר גבוהים.
לפיכך האמירה שהדתיים יהפכו לרוב במדינה – לפי תחושת הבטן שלי, אין לה על מה שתסמוך.
כאן המקום להסביר כמה דברים על המונחים.
ישיבה גבוהה היא ישיבה שכל זמן שלומדים בה, התלמיד פטור על פי החוק משרות צבאי – רק עם סיים את לימודיו בה לפני גיל ארבעים יחוייב בשרות צבאי, בדרך כלל מקוצר. זוהי הנורמה בציבור החרדי. כיום קיימות לא מעט ישיבות דתיות-לאומיות גבוהות, ביניהן: מרכז הרב כמובן, בית-אל, איתמר, קדומים, שבי-חברון, תורת-חיים ועוד.
ישיבת הסדר היא ישיבה שיש לה הסדר עם הצבא. במסגרת הסדר זה לומדים, משרתים ושוב לומדים, משרתים ולומדים. המסלול כולו נמשך חמש שנים ועבר כמה וכמה שינויים וגלגולים – כיום הוא בנוי על שנת לימודים, תשעה חודשי טירונות, שנת לימודים, תשעה חודשי שרות, ולימודים עד השחרור.
מכינה קדם-צבאית היא מקום שבו לומדים שנה או שנתיים ואחר כך הולכים לשרות רגיל של שלוש שנים.
חיה חריגה היא ישיבת הקיבוץ הדתי, ששם לומדים שנה, משרתים שלוש שנים ושוב לומדים שנה.
מזה כחמש שנים מנסה צה''ל לשנות את ההסדר עם ישיבות ההסדר. הלחצים שצה''ל מפעיל הם כפולים: ראשית, נסיון להגדיל את עוגת השרות שבתוך חמש השנים הללו לשנתיים במקום שנה וחצי; שנית, לבטל את המסלולים המיוחדים לבנישי''ם (בני ישיבות) ולערב את ההסדרניקים בכלל הצבא.
כדאי לציין שיש כמה וכמה ראשי ישיבות הסדר הטוענים שהצדק עם הצבא. חמש ישיבות אפילו ניסו להתארגן כדי לקיים הסדר משלהן עם הצבא.
אבל, אז באה ההתנתקות וקווי התקשורת עם הצבא נשרפו פחות או יותר. מי שתרם לזה תרומה מכרעת הוא האלוף אליעזר שטרן שניסה, וממשיך לנסות, על ידי שיטה של מקל וגזר ''לחנך מחדש'' את ראשי הישיבות לפי הבנתו. התוצאה היא שכיום יש נתק בין הצבא לראשי הישיבות, והנוער אומר את דברו על ידי הליכה מוגברת לישיבות הגבוהות, ששם אין הטרדות מטעם שטרן ושות' (
יותר דתיים - פחות חיילים).
דתיים, חילוניים וגיוס לצה''ל
