הבחירות במפלגת העבודה הינן כנראה הסנונית הראשונה המבשרת את בוא הבחירות הכלליות.
לפני הבחירות הכלליות יהיו בחירות פנימיות גם בליכוד.
כיום לכל ליכודניק יש שלושה קולות.
האחד, לראשות התנועה. השני, לרשימה הארצית, השלישי, למחוז שלו.
בבחירות אלו תריץ מנהיגות יהודית את משה פייגלין לראשות הליכוד ולראשות הממשלה.
לפני שני סיבובים קיבל משה 3.5 אחוז וחמשת אלפים קולות. בפעם הקודמת הוא קיבל 12.67 אחוז ושבעת אלפים ותשע עשרה קולות.
את הנתונים המדוייקים מהפעם האחרונה ניתן לראות
כאן.
הדבר המעודד במיוחד הוא שפריסת הקולות של משה פייגלין היא ארצית.
הוא קיבל קולות לא רק במקומות הטבעיים שלו כמו יש''ע וירושלים אלא בכל רחבי הארץ – באילת ובקרית שמונה, באשדוד ובחיפה, בדלית אל כרמל ובדימונה, בנתניה ובאשקלון, ברמת השרון וברמת גן, בצפת ובנתניה, בתל אביב ובתקוע.
מלבד במספר כפרים ערביים הרי בכל הקלפיות (גם בקלפיות של דרוזים) היו מצביעי פייגלין.
מובן שבישובי יש''ע משה פייגלין הוביל בדרך כלל (גם על פני נתניהו) אבל גם בירושלים ובבית שמש לדוגמא עבר משה פייגלין את סילבן שלום.
לפי הניתוח שלנו כשליש מאנשי מנהיגות יהודית הצביעו לנתניהו והמשמעות היא שמשה פייגלין קיבל כשני שליש מקולותיו מאנשי מנהיגות טבעיים וכשליש מליכודניקים שאין קשר בינם לבין מנהיגות ותמיכתם היא רק בפייגלין אישית.
ללמדנו שהיציאה מתוך מנהיג סקטוראלי למנהיג לאומי בתוך הליכוד כבר נעשתה.
המטרה הבאה צריכה להיות הכפלת המצביעים. כך שבפעם הבאה שני שליש ממצביעי פייגלין יהיו ליכודניקים שאינם בעלי זיקה למנהיגות יהודית ויתוספו עליהם כל אלו שיש להם זיקה למנהיגות יהודית.
התקווה היא לקבל הפעם כשליש מכלל הקולות.
במקרה של התמודדות משולשת קיים סיכוי סביר שמשה פייגלין יעלה לסיבוב שני מול בנימין נתניהו.
חלון האפשרויות אומנם צר – אבל, בכל זאת קיימת אפשרות ניצחון כבר הפעם.
אם לא ננצח הפעם הרי הניצחון יהיה בסיבוב הבא.
השאלה היא האם עד אז תשאר בכלל מדינה להציל – כמו שהענינים מתנהלים עד עכשיו הרי אהוד אולמרט עוד עלול להית ראש הממשלה האחרון של מדינת ישראל.
לקראת הבחירות
