''צעדת התקווה'' של ''נשים עושות שלום'' שבמסגרתה צעדו נשים פלסטיניות ויהודיות משני צידי הקו הירוק, כולל מספר מתנחלות, היה מחזה מפעים ומרגש.
יחד עם זאת, הניסיון להציב תחת חופת השלום את המכנה המשותף הנמוך ביותר, מנטרל את היכולת המעשית לכרות שלום ישראלי-פלסטיני.
המתנחלת מיכל פרומן מההתנחלות תקוע, ממשתתפות הצעדה, היתה מרואיינת מבוקשת באמצעי התקשורת, כי הרי מה ''סקסי'' יותר? גם מתנחלת, גם דתייה שלדבריה מנהלת שיג ושיח עם הקב''ה וגם קורבן של סכינאות פלסטינית, שנדקרה בתחילת השנה ע''י נער פלסטיני בן 15 שעה שהיתה בהריון. לשמחתי הפציעה לא הייתה אנושה, העובר לא נפגע, הלידה עברה בשלום והיא החלימה.
המראיינים לא היקשו עליה בשאלות, ונתנו לה לפרוס את תוכנית השלום שלה, שלדבריה תתחיל דווקא מההתנחלויות. לשיטתה, אם כל התנחלות תאמץ את הכפר הפלסטיני השכן, יבוא השלום במהרה.
מכיוון שכאמור המראיינים לא אתגרו אותה, אי אפשר לדעת האם היא מתכוונת ברצינות או עושה מאיתנו צחוק. אימוץ הוא אקט של הזדהות בין המאמץ למאומץ, כמו למשל אימוץ חטיבת הצנחנים על ידי עיריית רמת גן.
האם ה''מאומצים'' הפלסטינים צריכים להודות למתנחלים ''המאמצים'' שגנבו להם את הקרקע? האם המאמצים יחזירו את השוד למאומצים? האם המאומצים ימשיכו לחיות תחת ממשל צבאי וחוקי אפרטהייד? או האם המאמצים יפעלו להשוואת הזכויות של המאומצים?
השלום אינו מטרה ערטילאית שמיימית, אלא אקט פוליטי, שבמסגרתו יש לסיים את הכיבוש. לא מצאתי את הגשר המקשר בין תוכנית האימוץ של הגברת פורמן לסיום הכיבוש של נשות השמאל הישראליות והפלסטיניות.
שלילת האזרחות
לכבוד
ח''כ דוד ביטן (הליכוד)
יו''ר הקואליציה
הכנסת
ירושלים
הצעתך לשלול ממנכ''ל בצלם חגי אלעד את האזרחות בגין הופעתו במועצת הביטחון בנושא ההתנחלויות, מעלה את השאלה האם זה נובע מטיפשות? מבורות? אולי שוכנת בקרבך חיה פאשיסטית שבועטת בלי חשבון? או שמא כל שלוש האפשרויות משלימות אחת את השנייה.
הפעם האחרונה ששללו ליהודים את האזרחות היתה בגרמניה הנאצית, במסגרת חוקי נירנברג (שכללו אותי ואת משפחתי), בין השאר מסיבות דומות שאתה מייחס לאלעד - חוסר נאמנות. צחוק הגורל הוא שבמדינה המתיימרת להיות יהודית, יושב חבר כנסת שבחלוף 81 שנה מאמץ את ביב השופכין הפוליטי של גרמניה הנאצית.
אזרחות אינה בבחינת ''טובה'' שהממשלה מעניקה לתומכים בה, אלא זכות יסוד המוקנית לכל אדם לפי ההצהרה העולמית בדבר זכויות האדם, שהתקבלה באו''ם ב-1948 כלקח מהמשטר הנאצי.
מאז תחילת הכיבוש, לפני חמישים שנים, השתתפתי בעשרות פורומים בינלאומיים, כולל באו''ם, בהם מתחתי ביקורת נוקבת על מדיניות הכיבוש וההתנחלויות של ישראל כמו גם הסכנה הנשקפת לנו ולאזור מהכור הגרעיני בדימונה (ראה מסמך מצורף של נאומי בוועידת האו''ם בנושא הפלסטיני מספטמבר 1983 בז'נווה).
מתוך סולידריות עם חגי אלעד, אבקש לכלול אותי יחד עם מי שאזרחותם תישלל בגין ביקורת בפורומים בינלאומיים על מדיניות הכיבוש והאפרטהייד של ממשלת ישראל. הפרות זכויות אדם אינן עניין פנימי של מדינה כלשהי. חבריי ואני נמשיך להתריע מעל כל במה בינלאומית על רשעות ועוולות פשעי הכיבוש; נתבע את התערבות הקהילה הבינלאומית במטרה לעצור את משטר הרשע בשטחים הכבושים והעמדת פושעי הכיבוש לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג.
בבוז הראוי,
גדעון ספירו
צעדת הנשים
