קולנוע אדיסון, שניצב במשך שנים מול בית ספר 'למל' היה הארמון של ילדותנו. לצערנו, הארמון היפה נחרב לפני שבע שנים, וכל שנותר היא מצגת של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, מחוז ירושלים, וכאן יאה תודה לאיציק שוויקי.
על פי המסופר במצגת היפהפייה, קולנוע אדיסון הוקם בשנת 1932, על ידי י.מ. מזרחי. חלקת המגרש מול בית-ספר למל, משכה את הלב, ומר מזרחי ביקש לרכוש את המקום מיד. המיקום המיוחד נראה למר מזרחי פשוט אידיאלי. המבנה שהוקם אכן ניצב במחצית הדרך בין כיכר השבת לרחוב הראשי של ירושלים, רחוב יפו.
כילדים היינו מגיעים למבנה המקסים, דואגים להצטייד בכרטיס הכניסה שהיה מלווה בשובל של ביקורת, שהסדרן בכניסה לקולנוע היה תולש. האמת, היינו מהופנטים מן החזית הקדמית של הארמון, שם בלט לוח אבן מהמם: ''התיאטרון נבנה ע''י מ' י' מזרחי ובניו תרצ''ב 1932''.
אכן זה היה מחוז כיסופים: לכאן באנו כילדים וכנערים לצפות בסרטים ובהצגות תיאטרון, להיבלע בין 1200 המושבים. כן, זה לא נשכח, זכינו לספוג חוויות אינספור, סרטים קלאסיים וסרטים תנ''כיים. המצגת של שוויקי מעלה מן האוב תמונות מבית שחרב, בית קסמים שנעלם מחיינו.
כמו מבנים היסטוריים רבים, המבנה המלכותי נמכר כמיזם נדל''ן בשנת 10002 - ועל חורבות הארמון שלנו נבנה פרויקט מגורים. בית הספר 'למל' עדיין ניצב ממול, אך גם הוא החליף פנים: כל הכתובות העתיקות שקשרו את גורלו של הבית של שעון האותיות לאציל לבית לֶמֶל נמחקו. כל אותות העבר שינו פניהם, ולנו לא נותר אלא לשיר את תהילת העבר, את מתק הפרידה מן הילדות, מחלומותינו שנגוזו. זה השיר שכתבתי על קולנוע אדיסון, כוכב החלומות שלנו (פורסם בספר השירים ''
שחרית לנצח'').
| ארמון נשגב ואבק זהָב |
|---|
רָאִיתִי אֶת הַשֶּׁלֶט וְאֵלֶּה שְׁמוֹת.
בְּלִבּוֹ כְּתוּבִים בּוֹנֵי הַבַּיִת הַנִּשְׂגָּב.
בְּאַרְמוֹן יָפֶה זֶה שְׁמוּרִים זִכְרוֹנוֹת
וְלָהֶם אוֹר זָהָב. אֵש תָּמִיד.
הַכֹּל יִהְיֶה לְסֶרֶט שֶׁיֻּקְרַן בֶּעָתִיד.
זֶה הַמָּקוֹם. קוֹלְנוֹעַ אֱדִיסוֹן שֶׁכְּבָר
נֶחֱרַב. יַחַד אָהַבְנוּ לְהַבִּיט
בְּיָפְיָם שֶׁל הַחַלּוֹנוֹת. הִשְׁקַפְתִּי כְּיֶלֶד
מִמְּעוֹנִי וְדָבְקָה לְשׁוֹנִי. אֵיזֶה
תֹּאַם מֻפְלָא. מַשְׁקוֹפֵי הָאֶבֶן הֶעֱנִיקוּ
לָנוּ הוֹד וְנִשְׁמַת תְּפִלָּה. קָרְנוּ פָּנָיו.
זֶה מַעֲקֶה הַגַּג הַמְּדֹרָג
מְבַשֵּׂר מַלְכוּת לְכָל לֵב שֶׁיָּדַע
לְהַשְׁקִיף. וְגַם עָרַג.
מַה הִשְׁאַרְנוּ מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ הָאָדֹם
הָעֹולֶה בְּטֹהַר מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת.
נֶחֱרַב בֵּית הַפְּלָאוֹת. לַיְּלָדִים
הָיָה בְּאַהֲבָתָם מִקְדָּשׁ. זֹהַר תַּעֲלוּמָה
שָׁבוּר. הַאִם אוּכַל לִהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר
לַדּוֹר הַהוּא. וְלָהֵם.
מִי יִבְנֶה חֲלוֹמוֹת שֶׂגֶב אֲבוּדִים.
חַיֵּי יְלָדִים. עֵינֵיהֶם. זוֹ שָׂפָה.
מְחוֹלְלֵי תְּקוּמָה. נְסִיכֵי תְּקוּפָה.
זְהָבָם בַּאֲבַק הַשֶּׁלֶט. נִסְתָּר וְתָם.
דּוֹאֵב בְּשִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת. שְׁבוּרֵי לֵב.
שִׁירִי הַקָּדוֹשׁ יְחַבֵּש לְעַצְּבוֹתָם.
|
| 
חזית אדיסון- המועצה לשימור אתרים |
הארמון של ילדותנו
