|
|
|
סמרטוט אדום - טור שבועי
גדעון ספירו
בין שני פושעים
מרבית הפרשנים הצבאיים והמדיניים של התקשורת הממוסדת, מפמפמים אותנו מזה חודשים על המלחמה ש''תפתח מחר'', מחרתיים'', ''בעוד שבוע'', ''בעוד שבועיים'', ''בסוף ינואר'', ''לכל המאוחר בתחילת פברואר'', ''המועד האחרון הוא 15 בפברואר'', ''עתה ברור כי המלחמה תחל בסוף פברואר'', ''לכל המאוחר בתחילת מרץ'', ''כפי שנימסר מאישיות בכירה הכוחות האמריקנים ינועו במחצית מרץ''. עכשיו מדברים על ה- 18 במרץ ''כתאריך אחרון''.
כל דחייה כזו מלווה בישראל בדאגה קשה שמא לא תהיה מלחמה, על כן מקפידים שרי הממשלה ואלופי הצבא ''להרגיע'' אותנו, בבחינת, חבר'ה, אל תדאגו, המלחמה בוא תבוא, אמריקה בשרות ישראל.
כפי שהדברים נראים בעת כתיבת שורות אלו, כלה ונחרצה עם ארה''ב לפתוח במלחמה, בין שיהיה אישור ממועצת הביטחון ובין שלא.
עמדתי נגד המלחמה באה לידי ביטוי בטור זה יותר מפעם אחת. האימרה כי אנו יודעים כיצד מלחמה נפתחת, אבל לא יודעים כיצד תתפתח ותסיים, מוכרת לעייפה, אבל היא נכונה.
אם הדברים לא יתפתחו על פי התסריט האמריקני שתוכנן במשרדים הממוזגים, קיימת סכנה להסתבכות שסופה הטרגי עלולה להביא אותנו למימוש התחזית המשיחית (לה שותפים שלוש הדתות) של מלחמת גוג ומגוג שבה נושמד כולנו.
אשר על כן, אם אין מנוס מהמלחמה, דווקא מתנגד מלחמה כמוני, מקווה כי התחזיות האופטימיות של מתכנניה יתגשמו, כלומר, שזו תהיה מלמה קצרה, שקרבנותיה יהיו מינימליים, שצבא עיראק יתמוטט (כפי שצופה הרמטכ''ל העיראקי ממלחמת המפרץ הראשונה שערק בינתיים למערב), שהדיקטטור סדאם יימלט או ייתפש, והכיבוש האמריקני יצליח לשמור על עיראק מאוחדת, בלי מלחמת אזרחים, ולהעביר את השלטון להנהגה פחות עריצה. (ואם גם יצליחו להטמיע שם ערכים של דמוקרטיה מערבית כמו בחירות, עיתונות חופשית, שוויון מעמד האשה וכו', בניגוד לכל התחזיות של מביני דבר, הרי שאצטרך לבלוע את כובעי).
וכאלטרנטיבה, שתתממש התחזית האופטימית מהכיוון השני, שהצבא האמריקני ייתקל בהתנגדות עזה שלא צפה, וכתוצאה מכך יחליטו האמריקנים לא להסתבך במלחמת ויטנאם שנייה ויחזירו את כל הארמדה חזרה הביתה.
בעיניי העימות בין סדאם לדבליו בוש הוא מאבק בין שני רשעים, ואני מקווה שבסופו של דבר שניהם יובסו מבלי לגרום לאנושות נזקים בלתי הפיכים.
ציונות אכזרית
פעולת ההתאבדות באוטובוס בחיפה שקטלה את חייהם של 16 בני אדם היא הוכחה כי פעולות הדיכוי האכזריות של צבא הכיבוש הישראלי, לא מצליחות לכבות את אש המרי הפלסטיני. בתקשורת הישראלית ציטטו דוברי ממשל שאמרו כי הפעולה באה ''אחרי חודשיים של שקט''. זהו חלק מתמליל שפת הכיבוש. על איזה שקט מדובר? באותם חודשיים הרגו כוחות הכיבוש הישראלי קרוב למאה פלסטינים, ביניהם ילדים רבים, אשה בהריון ולא מעט זקנים, באחת, אוכלוסיה אזרחית לא לוחמת. כלל וכלל לא היה שקט. פעולות הרצח הישראליות הניבו בסופו של דבר את פעולת ההתאבדות. אז נכון שהכיבוש והדיכוי האכזריים מקשים על ההתארגנות המחודשת של ההתנגדות הפלסטינית. אבל בסופו של יום מצליח הטרור הנגדי להערים על הטרור הישראלי עם כל הטנקים, המטוסים, המחסומים והסיורים, ומשאיר כאן שובלי דם.
פעולת ההתאבדות בחיפה, היא מחיר ששרון מוכן לשלם. ''אחת לחודשיים''? לא נורא. זהו בעיניו ''שקט ניסבל'', מחיר שראוי לשלמו תמורת שמירת ההתנחלויות.
התנקשות בחייו של ד''ר איברהים מקאדמה, ממנהיגי החמאס ברצועת עזה, וההתנקשות בחייהם של הרב אלי הורוביץ ורעייתו דינה, תושבי התנחלות קרית ארבע ומראשי המתנחלים, דווחו באותו יום בעיתונות, לעתים באותו עמוד, או בעמודים עוקבים, תוך שימוש בתמלילים שונים. לפי העיתונות הישראלית ד''ר מקאדמה ''חוסל בירי מסוקי צה'ל'' ואילו בני הזוג הורוביץ ''נרצחו בידי טרוריסטים פלסטינים''.
בעוד ד''ר מקאדמה הוא ''טרוריסט'' הרב הורוביץ ורעייתו הם ''אזרחים חפים מפשע''.
אז הבה נעשה מעט סדר, נמרק את שפת הכיבוש ונחזיר למלים את משמעותן.
ד''ר מקאדמה, שבימים כתיקונם הוא חלק מתנועה שניתן לראות בה מעין מקבילה פלסטינית לש''ס, האגודה או חרד''לי המפד''ל, רוצה לומר, תנועה שרוצה להשליט על עמה את חוקי ההלכה הדתית, הופך בעקבות הכיבוש הישראל ללוחם שיחרור, השואף קודם כל לשחרר את עמו מהכיבוש הישראלי. במלים אחרות, שרון, איתם יעלון, לפיד ורבני ההתנחלויות, בהתעקשותם להמשיך את הכיבוש, מקנים למקאדמה את הילת לוחם השיחרור.
הרב הורוביץ ורעייתו רחוקים להיות ''אזרחים חפים מפשע''. בהיותם מתנחלים אידיאולוגים, הם חלק מתשתית הטרור הישראלי בשטחים הכבושים ושותפים לפשע מלחמה. הם ראו במשטר האפרטהייד בהתנחלויות שליחות דתית. הם היו חלק מהחמאס היהודי.
אמור מעתה: הקולוניאליזם הישראלי התנקש בלוחם שיחרור והגרילה הפלסטינית התנקשה בטרוריסטים ישראלים.
האם פרוש הדבר שזו הדרך הראוייה בעיניי? לא. כי אני מתנגד לעונש מוות, ולכן אסור היה על פי השקפתי להרוג את בני הזוג הורוביץ ואת ד''ר מקאדמה.
אז מה לעשות? כדי למנוע את הקזת הדם הזו, צריך פשוט להתפנות מהשטחים הכבושים ולהחזיר את כל המתנחלים לישראל. לבני הזוג הורוביץ היתה גם אופציה של חזרה לארה''ב ממנה הגיעו. הנה לנו הפן האכזרי של הציונות, שמביאה לישראל יהודים מארה''ב, ששם היו אזרחים שומרי חוק, והופכת אותם לטרורסיטים ופושעי מלחמה המפרים את החוק הבינלאומי.
דרך אגב, יש עוד דרך למנוע את הקטל בהתנחלויות. לפתוח אותן לפלסטינים. אילו התנחלויות קרית ארבע, אריאל, מעלה אדומים, בית אל, גבעון ונצרים היו פתוחות למגורי פלסטינים מחברון, משכם, מג'נין , מעזה ומרפיח בבחינת כל הרוצה לגור עימנו בין בשכירות ובין ברכישת דירה יבוא ללא הבדל דת גזע מין ולאום ככתוב במגילת העצמאות, הסיפור היה נראה אחרת.
אילו אמרו המתנחלים, כל הארץ מהים עד המדבר היא שלנו ושלהם, וערינו כפרינו פתוחים לכולם, שרק יבואו וישלמו את המשכנתות, וכל ארץ ישראל-פלסטין הינה יחידה אחת שבה כולנו אזרחים שווי זכויות, אזיי הורוביץ ומקאדמה ורבים אחרים היו עדיין בחיים, אוליי אפילו בני ברית פוליטיים. ואילו אני, כאדם חילוני שמאלי הייתי נאבק בהם יחד עם בני ברית פלסטינים, חילונים ושמאליים אף הם.
הנסיגה לגבולות 1967 והקמת שתי מדינות, אינה האופציה היחידה, יש עוד אופציה, של מדינה דמוקרטית אחת לכולם. בין כך ובין כך, הכיבוש והאפרטהייד הם כיום הזיהום היוצר את שפיכות הדמים ואותם יש לעקור.
ברכות לבניזרי - ברוך הבא בצל קורתנו
בעקבות דחיקתה של ש''ס לאופוזיציה התייחס השר לשעבר וח''כ שלמה בניזרי בראיון עיתונאי לראש הממשלה שרון ואמר ''כל מה שהאשימו אותו בסברה ושתילה, היום, אחרי שאני מכיר אותו שנתיים - הכל מתאים לאיש, הכל מתלבש עליו'' ובהמשך הופיעה גם הפנינה: ''אריק שרון יש לו שני פרצופים: אחד של טלה תמים ואחד של חזיר''. (לקוח ממוסף הארץ 7.3.2003)
עתה מכיר גם בניזרי בכך ששרון הוא פושע מלחמה, ויש לקוות כי יתייחס בחיוב לתביעה להעמיד ''את החזיר'' לדין.
ברוך הבא בצל קורתנו. רק בשביל זה היה ראוי להעביר את ש''ס לאופוזיציה.
איפה הם אמני ישראל?
המחאה נגד המלחמה שדבליו בוש מתכנן בעיראק, הוציאה לרחובות ערי ארה''ב מאות אלפי מפגינים. בין המוחים היו וישנם כמה מהאמנים הידועים והפופולריים ביותר. הנה מספר שמות: ברברה סטרייסנד, מדונה, שון פן, סוזן סרנדון, ג'ורג' קלוני, אד אסנר, ג'יין פונדה, אוליבר סטון, מרטין שין, מריסה טומיי. אמנים אלה עומדים עתה מול גל עכור של שטנה ימנית שמבקשת לחדש את ימי המקרתיזם. אבל האמנים האלה לא נסוגים. הם ממשיכים במחאתם.
ובישראל? האם שמעתם על אמנים ידועי שם שיצאו נגד המלחמה? אם ישנם, ואני לא ידעתי, נא להשכילני. אני מתרשם כי לשונם של מרביתם תקועה עמוק בעכוזיו של המימסד.
|
|
|