הכל מדברים עכשיו על ''המלחמה הבאה''. ערוץ 2 אף מקרין סידרה על נושא זה.

הכוונה אינה למלחמה במדינות ערביות, ולא באיום הגרעיני של איראן, ואף לא לעימות השותת-דם עם העם הפלסטיני.

הכוונה היא למלחמת-אזרחים.

עוד לפני כמה חודשים זה נשמע כקלישאה בלבד.

עכשיו זה הפך פתאום לאפשרי, ועוד איך. לא סנסציה אקטואלית, לא בלון תקשורתי, לא עוד תמרון פוליטי של אריאל שרון, לא רק תרגיל-סחיטה של המתנחלים, אלא מציאות ממשית בשטח.

מדברים עליה בממשלה ובכנסת. מדברים עליה בטוק-שואוס, במאמרי פרשנים ובעמודי החדשות. הרמטכ''ל מזהיר שהצבא עלול להתפרק. אחד השרים אומר שעצם קיום המדינה נתון בסכנה. שר אחר מנבא מרחץ-דמים כמו מלחמת-האזרחים הספרדית.

בשקט, וגם לא כל-כך בשקט, שרותי-הביטחון עושים הכנות. שרות-בתי-הסוהר הצטווה להכין מתקנים למעצרים המוניים. בצמרת הצבא מתכננים גיוס של עשרת אלפים אנשי-מילואים ומתחילים לחשוב על הצעדים הדרושים במקרה ש...

לא. זה איום מוחשי מאוד.

לכאורה, זה עלה באופן פתאומי. אך מי שהיו לו עיניים לראות ידע שזה עומד לבוא, במוקדם או במאוחר.

הזרע של מלחמת-האזרחים נזרע ברגע שההתנחלות הראשונה עלתה על הקרקע בשטחים הכבושים. אמרתי אז לראש-הממשלה בכנסת: ''אתה מניח מוקש. בבוא היום יהיה צורך לפרק אותו. כחייל לשעבר אני מזכיר לך שפירוק מוקשים הוא ג'וב מחורבן מאוד.''

מאז נזרעו מאות מוקשים כאלה. שדות המוקשים הולכים ומתרחבים גם בשעה זו.

את התהליך הובילו תמהונים דתיים. מטרתם המוצהרת, שעליה הם חוזרים גם עכשיו בכל הזדמנות, היא לגרש את כל הערבים מהארץ שאלוהים הבטיח לנו. והארץ שאלוהים הבטיח לנו, כפי שהזכיר אחד מהם בטלוויזיה, אינה ''פלשתינה'' של המנדט הבריטי, אלא ארץ ההבטחה האלוהית, הכוללת את ירדן, לבנון, חלק של סוריה וחלקים של סיני. ''לא באנו רק לרשת, אלא גם להוריש!'' הכריז אחר. בשפת התנ''ך, ''להוריש'' פירושו לגרש, לחסל, לרשת את ארצו.

מאז ששר-הביטחון דאז, שמעון פרס, שתל את ההתנחלות הראשונה (קדומים) בלב האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית, התפשטו ההתנחלויות כארבה. כל התנחלות גזלה בהדרגה את האדמה והמים של הכפרים הפלסטיניים השכנים, עקרה את מטעיהם, חסמה את כבישיהם, בנתה כבישים שאסור לפלסטינים לעלות עליהם. כמעט כל ההתנחלויות שלחו גרורות לגבעות הסמוכות.

זה נמשך גם בשעה זו. אחרי ששרון נתן לנשיא בוש הבטחה חגיגית לפרק כמה מן ה''מאחזים'', נוספו עשרות מאחזים חדשים. כל משרדי-הממשלה הזרימו סיוע למאחזים שהוגדרו רשמית כבלתי-חוקיים. הצבא לא זה בלבד שהוא מגן עליהם, תוך סיכון חיי חייליו, אלא שהוא גם מסמן מראש את אתרי הקמתם ומדריך בחשאי את המקימים.

כאשר התרענו בפני הסכנה, הרגיעו אותנו. רק חלק קטן מן המתנחלים, ניחמו אותנו, הם קנאים סהרורים. אלה באמת משוגעים, ויהיה צורך לסלק אותם בכוח. אבל זאת לא תהיה בעיה גדולה, מפני שהרוב העצום של אזרחי ישראל מתעב אותם ורואה בהם כת תמהונית.

רוב המתנחלים, כך אמרו לנו, הרי אינם קנאים. הם הלכו לשם מפני שהממשלה נתנה להם בחינם וילות יקרות, שלא יכלו לחלום עליהן בישראל עצמה. הם חיפשו ''איכות חיים''. כאשר הממשלה תגיד להם לזוז, הם ייקחו פיצויים ויזוזו.

זאת הייתה, כמובן, טעות מרה. ''ההוויה קובעת את ההכרה'', אמר קארל מארכס, והמתנחלים ''המתונים'' הפכו גם הם מזמן לקנאים פרועים. המפא''יניקים הטובים שנשתלו בגדה וברצועה על-ידי ממשלות מפלגת-העבודה מדברים ומתנהגים עכשיו ככהניסטים גמורים.

חוץ מזה, אמרו לנו, אפילו המשוגעים מכירים בדמוקרטיה הישראלית. איש לא ירים יד על חיילי צה''ל. כאשר הממשלה והכנסת יחליטו לפנות התנחלויות, הם יצייתו. אולי יקימו מהומה, אולי תהיה הצגה של התנגדות, כמו בחבל ימית בשעתו, אבל בסוף יצייתו. הרי גם בחבל ימית לא סירב אף מתנחל אחד, בסופו של דבר, לקחת את הפיצויים.

אבל הזלזול הזה במתנחלים אינו פחות מסוכן מאשר הזלזול בערבים. עכשיו מתגלה לעיני כל מה שניסו לטשטש כל הזמן: שהמתנחלים מצפצפים על הדמוקרטיה ועל מוסדות המדינה. הגרעין הקשה אומר זאת בפה מלא: כאשר החלטות הכנסת מתנגשות עם ההלכה, ההלכה גוברת. לשום חוק אין תוקף, כאשר הרבנים אומרים שזה נוגד את ההלכה. הרי הכנסת היא בסך-הכל אוסף של פוליטיקאים מושחתים. והחוקים שהועתקו מן הגויים, מה הם מול דבר השם יתברך?

יש לא מעט מתנחלים שעדיין לא אומרים זאת בגלוי, ואף מעמידים פני נעלבים כשמייחסים להם כוונה כזאת, אבל בפועל הם נגררים אחרי הגרעין הקשה, שהשיל מעליו את כל המסכות. הוא מציג אתגר לא רק למדיניות הממשלה, אלא לעצם קיום הדמוקרטיה הישראלית. הוא מכריז על כוונתו להפיל את מדינת-החוק ולהקים במקומה מדינת-הלכה.

מדינת-החוק כפופה לרצון הרוב, הקובע את החוקים ומשנה אותם לפי הצורך. מדינת-הלכה כפופה לתורת ישראל מסיני, שאינה ניתנת לשינוי. רק קומץ רבנים מוסמך לפרש את ההלכה. זהו, כמובן, ההפך מדמוקרטיה. זוהי דיקטטורה דתית-לאומנית. בכל ארץ אחרת, היו קוראים לאנשים כאלה פשיסטים. הצביון הדתי אינו משנה דבר.

למורדים הימניים-דתיים יש מוטיבציה חזקה. רבים מהם מאמינים בקבלה - לא זו של מדונה אלא האמיתית, הקובעת שחלק גדול של היהודים החילוניים בימינו אינם אלא עמלקים, שהסתננו לשורות עם-ישראל בעת יציאת מצריים. אלוהים עצמו ציווה, כידוע, למחות את זרע עמלק מעל פני האדמה. האם תתכן אידיאולוגיה המתאימה יותר למלחמת-אזרחים?

מדוע זה הפך לאיום מוחשי דווקא עכשיו? לא ברור עדיין אם אריאל שרון מתכוון באמת לפרק את קומץ התנחלויות ברצועת-עזה. אך בעיני המתנחלים, אפילו הכוונה לפרק התנחלות אחת היא עילה למלחמה. זוהי פגיעה בכל קודשיהם. שרון ניסה לשכנע אותם שזה בסך-הכל תרגיל – הקרבת כמה התנחלויות קטנות כדי להציל את כל האחרות. לשווא.

לקראת פרוץ המרד הגדול, חשפו המתנחלים את יכולתם. גדולי הרבנים של ''הציונות הדתית'' הכריזו שכל פינוי של התנחלות היא חטא כלפי אלוקים וקראו לחיילים לסרב פקודה. מאות רבנים, וביניהם רבי ההתנחלויות ורבני היחידות הדתיות בצה''ל, הצטרפו לקריאה.

קול המתנגדים המעטים נבלע בהמולה. הם מצטטים את הפסוק התלמודי ''דינא דמלכותא דינא''. אך מי קשוב עכשיו ל''רבנים מתונים''?

הרס הצבא מבפנים החל כבר מזמן. ה''הסדר'' עם הישיבות הכניס לצבא סוס טרויאני. כאשר יפרוץ העימות בין רבניהם למפקדיהם, החיילים מ''ישיבות ההסדר'' יישמעו לרבנים. חמור מזה: במשך שנים פעלו המתנחלים בשיטתיות להחדרת אנשיהם לדרגות הקצונה, והם מהווים שם עכשיו סוס טרויאני עוד יותר גדול.

הסרבנות הימנית-דתית אינה דומה לסרבנות-המצפון השמאלית. הסירוב השמאלי הוא אישי, הסירוב הימני הוא מרידה קולקטיבית. בשמאל סירבו כמה מאות יחידים, בימין עומדים לסרב אלפים, ואולי רבבות, לפי פקודת הרבנים. כפי שהזהיר הרמטכ''ל, צה''ל עלול להתפרק.

בסך הכל מונים המתנחלים, יחד עם בעלי-בריתם הקרובים בישראל ותלמידי הישיבות, כחצי מיליון בני-אדם – בסיס מוצק למלחמת-אזרחים.

בינתיים משתמשים המתנחלים באיום הזה רק כמכשיר של סחיטה והרתעה, כדי להחניק באיבה כל מחשבה על פינוי התנחלויות ופינוי שטחים. אך אם הסחיטה לא תשיג את המטרה, המרידה הגדולה בוא תבוא.