לנוכח ההתפרעויות הגוברות של מי שמכונה ''נוער הגבעות'' – תערובת של תימהונים, חוליגנים, נוער שוליים וקנאים שרופים – מתפלא אני מדוע לא שומעים על ''נוער המישורים''. אותו נוער אשר מדליק נרות נשמה לזכרו של יצחק רבין, שנרצח בדם קר על ידי יהודי משיחי. אותו נוער שמתייצב בהמוניו ונותן ביטוי לשכול שפוקד משפחות, לחיסול רעיו על ידי בני עוולה רצחניים מקרב הערבים. אותו נוער אשר מחזר על הפתחים לגיוס תרומות למען חולי סרטן, למען לקויי שמיעה, ראייה ולמען טיפול במדווים אחרים. היכן הוא?

אני לא מציע שאלה, רוב בני הנוער, יתייצבו מול הפורעים ב''יצהר'' או בקרוונים אחרים שהפכו אותם למזבחות, נאחזים בקרניהם ומוכנים להקריב עליהם קרבנות אדם. זאת חייבים לעשות אנשי מערכת הביטחון על כל שלוחותיה, ובנחישות עוד גדולה יותר מכפי שעשו ב''יצהר''.

גם לא מוצע שהנוער יבטל את לימודיו כדי לערוך הפגנות. אבל כשם שהם סובבים בבתים, עם חומר ובלעדיו
במסגרת מסע ציבורי, ככה הם יכולים לערוך הקפות בבתים, לעמוד בצמתים, להדביק תגים ולהסביר לציבור הרחב מה הנזק, אולי הבלתי הפיך, ש''נערי הגבעות'' גורמים לעם ולמדינה.

אז ייהפך ה''עקֹב למישור''. עקֹב הוא דבר עקלקל, עקום, עיקש ובלתי ישר - תכונות ש''נער הגבעות'' מצטיין בהן. מישור הוא ההיפך הגמור. הוא ישר.