שופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ'יה עצרה ילדה בת 14 עד תום ההליכים.
הסיבות למעצר הילדה מעניינות כשלג דאשתקד. ממש כך!
והן מעניינות כשלג דאשתקד כיוון שהשופטת פרוקצ'יה עצמה אומרת בעצם בהחלטת המעצר, שהילדה נטלה חלק במעשה שהיא אינה כשירה – על שום גילה הצעיר – להבין את משמעויותיו ואת תוצאותיו.
בית המשפט העליון - ועימו יתר רשויות השלטון - חייבים להפעיל במקרה מעין זה שיקול דעת רחב ועמוק במיוחד, ובוודאי שלא לשחק לידי שולחיה של הילדה האומללה הזו.
הורי הילדים הללו יודעים, כמובן, מה שיודע כל במאי קולנע מתחיל: ילדים מצטלמים טוב ומביאים רייטינג וסימפאטיה.
אבל מה על טובת הילד?
ראוי להביא כאן מדבריה של השופטת בייניש באחד מפסקי הדין החשובים ביותר של בית המשפט העליון:
החוק מטיל חובה על רשויות המדינה להתערב בתא המשפחתי ולהגן על הילד במקרי הצורך, בין היתר מפני הוריו שלו. התפיסה הבסיסית של החוק הינה שהילד אינו רכוש הוריו, ואין הם יכולים לעשות בו ככל העולה על רוחם. כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בשיקול- דעתו או בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן או הפוגע בילד, תתערב המדינה ותגן על הקטין. כוחה של המדינה להתערב בתא המשפחתי נובע מחובתה להגן על אלה שאינם מסוגלים להגן על עצמם.
הדברים מדברים בעד עצמם.
אכן, יש לקוות שלא ירחק היום שהקרעים יתאחו, הפצעים יגלידו ויבוא לציון גואל.
אבל לא נוכל לשכוח כיצד ילדים בהמוניהם נשלחו אל קו החזית של המאבק הזה – כשמפתחות בית הסוהר לצווארם.