|
|
|
יש ואמונות קורסות תחת לחצן של אמונות חדשות. יש ושאיפות חדלות אך בשל יוהרת השואפים. יש חזיונות המתפוגגים בשל עצמת מציאות אפורה ודלה. אך את שקרה לתנועת הימין העברית, או שמא הישראלית, יש זקוף אך לחובת הימין ולהגיד בקול ברור, ברעם זועק ובקול מצווה: די להתבכיין!
אין ולו מאמר ימני אחד שלא נוטפת ממנו בכיינות של ''כמה אני צודק!''. ''אלוהים רק שלי'', ''השמאל אשם!'', והכי: ''אנו אוהבים אותך, ארץ ישראל''.
יש אולי, לחבר כאן ועכשיו את הפתגם: אין האמונה זקוקה לתמריצים ולדורשי אתננה. היא דורשת תמיד מנהיגים, דרך ומעשים.
ובואו נודה: אין לנו מנהיגים; אין לנו דרך.
כל שיש לנו הם כותבי מאמרים מסעירי דעת ובכיינים של קינה מובסת.
נמתין ליום הנפלא בו יקום לנו הרועה, זה שיטול את העדר הימני אל דרך רחבה של אתגר רוחני של מימוש הארץ הזאת ליהדותה ולמסורת אבות חסרת תקדים... עד אז, אנו בצרות.
|
|
|