|
|
|
על מצרים, הפצצה ונשק ההשמדה ההמוני
יורם המזרחי
כמה קווים למחשבה
באחרונה, כשארה''ב ההיסטרית, הסובלת מתסמונת ה- 9/11 , מנבאת לעצמה מכות ופיגועים שונים ומשונים, חוזר ועולה כמו הד חוזר, העיסוק ''בפצצה הישראלית''.
אלה המתעמקים בשאלה בהשקפה מוסרית - הומנית, מתנגדים ''להתגרענות ישראלית'' בדיוק כפי שהם מתנגדים לתופעה בין-לאומית של מערכות נשק גרעיניות ובכך אינם שונים ממיליוני בני אדם, הרואים עצמם דיירי ''הכפר העולמי'' הנמצא בסכנת השמדה מתמדת.
אך לצד אלה , יש גם מי שמתנגדים ''לפצצה ישראלית'', מתוך מניעים אידיאולוגים שעיקרם ''אם היא בידי ישראל- אז זה רע'' ולא רחוק מהם קבוצות פרו ערביות ופרו פלשתינאיות, שהיו רוצות לראות את ישראל מפורקת מכל חימושה, לאו דווקא חימוש גרעיני.....
מתנגדי ''ההתגרענות'' נוהגים להאשים את ישראל ''בפתיחת מרוץ גרעיני מרחבי'' ובדעתם הם נשענים על רסיסי מידע,האשמות- גלויות,עדויות,ספרים,מחקרים ''מוטים'' או מחקרים אובייקטיביים ועוד חומרים ומקורות, שמטרתם להוכיח, לפעמים כהרגלם בקודש של אוהבי ישראל, שגם בעניין הזה אין לישראל נקודות זכות ואפילו...זכות להתגונן בדרך החזקת קלף אסטרטגי חשוב..
המעניין הוא שהמרוץ הגרעיני התחיל לא בתל-אביב ודימונה, אלא דווקא במצריים, שבימים האחרונים הוזכרה בתקשורת הבין-לאומית ומחדש - כמדינה החותרת בפועל להשיג חימוש גרעיני, בתוספת ''לחימוש מזוהם'' הנמצא ברשותה מזה שנים.
האמת היא שמנהיגים רבים,לא רק בישראל , אלא גם במדינות ערב, ליוו בסקרנות ועניין את הופעת הנשק הגרעיני ומרוץ החימוש הבין-גושי ובכך לא היו שונים ממנהיגי מדינות אחרות,שחלקן אכן השיג ( במשך הזמן) נשק גרעיני מסוג זה או אחר.
היסטוריונים יודעים למשל, שדוד בן גוריון ומקורביו,בדקו בסוף שנות הארבעים את נושא הפצצה האטומית וערב מלחמת השחרור ובמהלכה אף גברה התעניינות בן גוריון בנושא. באותה תקופה, החלה ''התעניינות אטומית'' להעסיק גם מנהיגים ערביים ובראשם מלך מצריים פארוק ומלך עיראק פייסל, שחתרו ללא לאות, לבכורה בעולם הערבי וחלמו למצוא גורם ''שיאזן'' את יחסיהם עם המעצמות.
מאוחר יותר צורף לשאיפה האסטרטג ''מניע כבוד'' שיאפשר, כך קיוו ''שחרפת 1948 לא תחזור'' . כאן כדאי לציין שמהצד השקיף על הנעשה השאה של אירן , רזא פהלווי, שחיפש דרכים להבטיח קיום עצמאי, עם ערכים אסטרטגים, בין הסדן הערבי והפטיש הסובייטי.
בימי שלטונו האחרונים של פארוק, כבר הונחה בחלואן ובהליופוליס תשתית תעשיה צבאית ומחקר טכני-צבאי.נספחים צבאיים ודיפלומטים מצארים שפעלו באירופה, שזה עתה החלה להתאושש מאימי מלחמת העולם השניה, נשלחו לאוניברסיטאות החרבות ולפגישות עם וותיקי מלחמה גרמנים לגייס ''מומחים צבאיים'' וכך הופיעו בבירות ערב יועצים צבאיים, שקודם לכן שרתו בצבאות הציר ואלה נטעו במוחות אדוניהם החדשים רעיון גיוס מדענים, שילוו את הייעוץ הצבאי עם פיתוח מדעי מואץ.
הפיכת הקצינים החופשיים ב23 ביולי 1952 באה בהמשך לתסיסה בשורות הצבא המצרי,שהחלה עם המפלה בישראל והסתיימה ביוני 1953 בביטול המלוכה וכינון רפובליקה.
השליטים החדשים, למעשה כת צבאית, ירשו לא רק את הצבא המצרי על יועציו הזרים, רובם גרמנים,אוסטרים ושוויצרים,אלא גם תכניות ותחומי התעניינות שרק חוזקו מעצם העובדה שהשלטון החדש היה צבאי במלוא מובן המלה וראשיו ראו עצמם כקורבנות ישירים של ''שואת 1948''
בשנת 1954 נודע בישראל (ולפני כן בוושינגטון) על הכנות מצריות לבסס עוד יותר תעשיה ביטחונית ולעשותה אבן-יסוד באסטרטגיה הלאומית,בעיקר בזירה המיידית, אך גם בזירה הבין לאומית לצד ''מדינות לא מזדהות'' כמו יוגוסלביה,אינדונזיה,הודו ועוד.
באותה תקופה פותחה במצרים תורה ביטחונית, שגרסה שעל המדינה להתחמש במהירות בנשק גרעיני, וכברירה שניה בנשק מזוהם (רדיו אקטיבי ונשק כימי). המצרים ליוו את התכניות לא רק בחיפוש אחר מקורות מחצבים מתאימים בבית ובמדינות שכנות, אלא גם במבצעי רכש פסולת גרעינית וכמובן מאליו בפיתוח מערכות נשיאה - טילים בעלי אופי טקטקי ואסטרטגי, שיחומשו בראשי חץ לא מקובלים..
מפעלים צבאיים, כמו מחנה 333 , הועברו לסמכות יחידות פיתוח סודיות,שבהן הועסקו מדענים זרים, נפתחו לשכות קשר עם מדענים במרכזי מחקר ''אוהדים'' במערב אירופה ונשלחו קצינים ואחרים להשתלם וללמוד במוסדות מחקר ואוניברסיטאות מערביות..
השליט הכריזמטי גמאל עבד א נאצר, האיץ באנשיו ובינתיים היה מוכן להסתפק במערכות נשק מאיכות ירודה, בפרט כאשר הבין ופרש נכון - מהלכים ישראלים,צרפתים ואנגלים למשל בשאלת השליטה בתעלת סואץ ומהלכים אמריקאים שנועדו להבטיח במזרח-התיכון ''פאקס אמריקאנה'' בשיטת אייזנהאור..נאצר לא טעה וכאשר בשנת 1956 מצריים הותקפה על ידי צבאות ישראל בריטניה וצרפת, הוא החליט לעשות כל שלאל ידו למנוע הישנות התקפה דומה .
כמה יודעי דבר,(ישראלים,מצרים ואמריקאים) סיפרו לי בשנות ה 80,שהמודיעין המצרי סיפק לנאצר עדכונים יומיים בעניין תכניותיה והישגיה המדעיים-טכנולוגים של ישראל,בפרט פרטי הנעשה באתר הגרעיני הראשון בנחל-רובין.
מצריים ראתה עצמה כמשתתפת במרוץ צללים להשגת נשק הכרעה אסטרטגי והליכתה בתלם לא מערבי, חיזקה הערכה שעליה, כמדינה ערבית-אפריקאית,להשיג נשק השמדה המוני ואמצעי שיגור או העברה בעלי אופי אסטרטגי.
פעולות מערביות,כמו הקמת ''ברית המרכז'' (המקבילה ז''ל של נאט''ו בה היו חברות עירק,פקיסטן,תורכיה,בריטניה וארה''ב) נחיתת המרינס בחופי לבנון בתקופת משבר 1958- 1959 והודעת הפנטגון שהיחידות שהגיעו למזה''ת חמושות בנשק גרעיני טקטי- הכניסו את המצרים להילוך גבוה בכל הקשור לשאיפותיה האסטרטגיות וחיפוש ברירות מזדמנות..
מאבק המודיעין הישראלי נגד ''המדענים הגרמנים'' שפעלו במצריים ואח''כ מבצעי הסוכן זאב וולפגנג לוץ, הם חלק מאותה תמונה.
בסוף 1959 וראשית 1960 דובר למשל, שישראל מקימה (בעזרת הצרפתים), ליד דימונה כור גרעיני מבצע , שבראשיתו נעשה ניסיון אווילי להסוות את ההקמה '' כמפעל טקסטיל''.
באותם ימים ובמקביל למאמץ ''להשיג את ישראל'' עשו המצרים ניסיונות רבים לצלם מהאוויר ולעקוב מהקרקע אחר התקדמות פרוייקט דימונה .(באותה תקופה שרתתי ביחידה שתפקידה היה גילוי מסתנני-מודיעין.כמה פעמים נתקלנו בסיירים מצרים, או פלשתינאים מופעלי המצרים, פידאין שניסו לצפות על דימונה, או על בסיס חיל האוויר חצרים, שהיה בהקמה. באחד המקרים, במהלך חקירת אחד הסיירים שנכנע לא רחוק מירוחם, הודה הסייר שמטרת שיגורו הייתה לצלם את ''בית אל עמבלא'' - מעון הפצצה)''
במקביל החל נאצר לפעול במישור מדיני - מחאתי-הסברתי, שמטרתו להביא לאילוץ בין לאומי שיחייב את ישראל לחתום על הסכמי פיקוח בין לאומי,הסכמי מניעת הפצת נשק גרעיני ועוד,כשבמאמץ הזה, סייעו לו בעיקר הודו יוגוסלביה ואינדונזיה.
מלחמת האזרחים שפרצה בתימן ( בשנת 1962 ) והביאה למעורבות צבאית מצרית בחצי האי ערב,חשפה פן נוסף בתכניות המצריות להשגת נשק לא קונבנציונאלי , בעיקר גז מסוגים שונים, החל בגזי חנק וכלה בגז עצבים (גם התכנית הזו החלה עוד בימי פארוק, כשלידי המצרים התגלגלו מאגרי גז חרדל שהוזנח על ידי הבריטים בסוף ואחרי מלחמת העולם השניה. תימן שימשה שדה ניסוי מבצעי וחיל האוויר המצרי הפציץ את המלוכנים גם בפצצות גז). מפקד כנף ההפצצה של חיל האוויר המצרי באותה תקופה שהיה אחראי להפצצות הגז היה מיודענו הנשיא חוסני מובארכ, שאחד מחבריו, ראש מודיעין חיל האוויר לשעבר,מונה למפקד התעשייה הצבאית הסודית) בתוך כך נודע שמערך טילים מתוצרת מצרית מוכן לפעולה ואכן,אחרי מלחמת ששת הימים ומותו של נאצר, הודיע מחליפו הנשיא סאדאת ,שמצריים הציבה טילים מתוצרתה...היכולים לפגוע בכל מטרה ''מדרום לביירות''
בימי מלחמת 1973 נשאה אזהרת סאדאת ''אופי אסטרטגי'' ברור, כשאמר שהטילים (וכנראה ראשי החץ המזוהמים שלהם),ישוגרו אם ישראל תתקוף ערים מצריות'' (הכוונה להתקפה גרעינית
עובדה מעניינת היא שברה''מ,שבמשך שנים שימשה פטרונית צבאית של מצריים, התנגדה לתכניות הגרעין והנשק הכימי וסירבה,פעם אחר פעם להיענות לבקשות נאצר סאדאת ומובארכ לסייע באופן מלא בתחומים אלה.(ד''ר וולדיה טיטורנקו, מי שהיה יועץ בכיר בשגרירות הסובייטית בקהיר, בתקופת מגורי שם, סיפר לי על החלטה סובייטית לא לסייע למצריים להשיג נשק השמדה המוני וטען שלעשות כך יהיה'' שווה למסירת מנורת אלדין לילד מפגר''...
, המצרים חיפשו עוד שותפים ומסייעים בעולם השלישי והמתפתח ובין השאר הגיעו להסכמי שיתוף פעולה צבאי עם עיראק.
הידוק היחסים הצבאיים עם משטרו של צאדם חוסיין נולד בעת מלחמת אירן עירק, אך מקורו בימים בהם קהיר ראתה באירן המלוכנית (ובצדק ) בת ברית של ישראל ומדינה מרחבית, השואפת גם כן להשיג נשק גרעיני. המאמץ המצרי-עירקי גווע בסוף שנות השמונים,עם הנתק מהרוסים והעירקים וההתקרבות המחודשת למערב, אך ידע שנצבר בבגדאד ''חזר הביתה'' עם המומחים המצרים שפעלו בתכניות הגרעין העירקיות מה עוד שעד היום לא נמסר מה נעשה עם החומרים הרדיו-אקטיביים והאמצעים שפותחו במצריים בשנות ה 60.
כמה מקורות טוענים שהחומרים, כמו גם ממפעלי גז, נמכרו לסוריה ועיראק, אך אין לכך כל הוכחה
אחת משיטות הפעולה וההטעיה המוצלחות של המצרים שבאו בתגובה ''לאין תגובה'' של ישראל וסירובה לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני וכיו''ב, היא חזרה כמעט מונוטונית על ''מחויבותה'' של מצרים למנוע יצור והפצת כלי נשק להשמדה המונית, נכונותה לחתום תוך ''גרירת רגליים'' מתמדת על אמנות והסכמים והעברת תשתיות מחקר צבאי ואף מפעלים שלמים לאזורים מרוחקים, או הטמעתם באופן מוצלח ביותר,במפעלי פיתוח ותעשייה שונים.
''הבלוף המצרי'' עבד עד לאחרונה, כאשר עיתונים במערב החלו לדווח על תכניות מצריות ל חימוש גרעיני,כולל ''פצצה מלוכלכת'' נראה שההדלפות בעניין זה, באו ממקורות של הסי-אי-איי,המנסה מזה מספר שנים להניע את הממשל לפעול נגד התכניות המצריות החשאיות.
. מנתחי המודיעין האמריקאי,הגיעו כנראה למסקנה, שנשק גרעיני המוכן לפעולה, בין אם נשק מתוחכם או אחר ובוודאי שנשק כימי וביולוגי,עשויים לפול לידי קיצונים מוסלמים, המאיימים יום יום על משטרו של הנשיא מובארכ כולל קשרים עם קיצוניים המשרתים במערכת הצבאית העשויים לגנוב רכיבים, בדיוק כפי שמרדכי ווענונו צילם אותם... אפשרות כזו,דווקא במצריים, אינה בחזקת תיאוריה בלבד.......
מנתח מודיעין אמריקאי,המתמחה במצריים אמר לי שלפי דעתו אכן קיים סיכון סביר, שקיצוניים מוסלמים ישתלטו על מאגרי נשק לא קונבנציונאלי וכי אם הערכתו תתגשם.הרי שהמערכות יפלו לידי קיצוניים מסוג מתאבדי אוסמה בין לאדן (שחלקם היה כידוע מזן מצרי),מצב המסוכן מאפשרות ההתחמשות גרעינית באירן ואפילו בעיראק. ששם ,קיימת לפחות תחושה ''שיש מה להפסיד'' בניגוד להשקפת העולם- השאהידית ,השואבת ממקורות רוחניים והרווחת בין הקיצוניים במצריים.
בזירה הגרעינית המסוכנת,קשה אם כן להושיט, ללא היסוס, אצבע מאשימה שתוקיע ''שחקן גרעיני'' זה או אחר.....למצריים,עיראק לוב סוריה ומדינות מוסלמיות נוספות,כל אחת לחוד וכולן יחד,יש עניין גובר בהתחמשות גרעינית לא פחות מאשר לאירן או פקיסטן.
הדרך לפתרון הבעיה בשיטת הסכמים בין לאומיים,דו צדדיים ורב צדדיים, עדיין ארוכה ומפותלת (ארה''ב וברה''מ נזקקו ליותר מחמישים שנה להגיע להסכמים החלקיים של השנים האחרונות!) ברור,שהרגעת האזור והשגת שלום ישראלי-ערבי תביא לצמצום הסיכון- אך לא תבטלו,מפני שכיום מסתמנת תופעה מסוכנת פי כמה ממה שידענו עד לאחרונה,התעוררות אסלאמית - משיחית,החוצה גבולות ומשטרים.
לתנועה האיסלמית הקיצונית יש אפוא פחות עכבות מוסר מאשר לכל תנועה אחרת מאז סוף הרייך השלישי או הקומוניזם הסובייטי ויתר מכך- בה יש מרכיבים רעיוניים רוחניים,הרואים חובה מוסרית להחיל את האיסלאם הקיצוני בכל מקום ואליבא ד' קיצוניים בכל דרך אפשרית.
בינתיים נוח להוקיע את ישראל ולהציג את מנהיגיה כעדת מטורפים חסרי מעצורים שהנה,כבר מטילים פצצה גרעינית,או להמשיך לראות בישראל ''נער הלקאה'' מה עוד שאופיה החברתי דמוקרטי חורר חלונות במערכת החשאית העוסקת בייצור ואחזקת נשק מתוחכם.....ככלות הכל מי שם לב לדברי עריק מצרי או עירקי? כשיש את מרדכי וענונו- נבל בוגד לפי גרסא אחת וגיבור הגון לפי גרסא מנוגדת.....האמת השבלונית היא שבמצריים לא היה מגלה סוד כווענונו שורד דקה אם היה נתפס.......אך גם בכך אין ''נחמה'' שכן ''האיום הארמגדוני''- מוחשי ואפשרי , כמעט בכל רגע.
|
|
|