העיתונאים הזרים רוצים לסקר את המלחמה בעזה מתוך רצועה עזה! אז שילכו לעזה.
אך, מדוע החובה להעביר אותם לעזה חלה על ישראל?
הרי מעברי הגבול סגורים לדברים חשובים יותר מאשר עיתונאים. מזון, אספקה רפואית, פינוי פצועים. כל זה אינו עובר במעברים מסיבות ידועות. אך לדעת העיתונאים אותם כן צריך להעביר. מדוע?
כי, כנראה, בעיני עצמם, הם חשובים יותר מהדברים החיוניים לקיום השוטף. ובכלל, מה הם יסקרו בעזה? את ההפצצות הישראליות, את האומללות של התושבים, את מנהיגי החמאס.
מדוע עלינו לסייע לתקשורת אשר בשום צורה לא תהיה אוהדת לישראל?
האם אויבינו מסייעים לתקשורת להיות הוגנת?
אז העיתונאים הזרים נוהגים בישראל כמו בישראל ועותרים לבג''ץ. הרי ידוע שבכל עניין ועניין, בישראל, עותרים לבג''ץ. ובג''ץ, כמו אחות רחמנייה רחבת-לב בעלת נשמה יתרה, נענה לכולם ומיד מוציא צו זה או אחר לנציגי השלטון. בואו הסבירו, נמקו ואולי תענו לעתירה (
העליון לוחץ להכניס קומץ עיתונאים זרים לעזה).
ואני איני מצליח להבין, מה עניין המשפט העברי לרצונם של העיתונאים להיכנס לעזה?
שיסעו למצרים ומשם דרך רפיח, דרך המנהרות או בכל דרך אחרת שיכנסו לרצועת עזה. למה ממשלת ישראל צריכה בכלל להקדיש ולוא דקה מזמנה לעניין הזה. ומה זה בכלל נוגע לבג''ץ?
זה נוגע לבג''ץ, כי בג''ץ רואה חובה לעצמו להתערב בכל עניין ועניין, בין אם הוא בר-שיפוט או לא. וזה שורש הרע במערכת המשפט שלנו. גבהות הלב של שופטינו העליונים.
ואת
פרידמן כבר הזכרנו?