|
|
|
אביר לבן
ד''ר אורי מילשטיין
על הפרימיטיביות של החשיבה הביטחונית
הידיעה שאינך יודע היא שלב גבוה בתהליכי הבנה וידיעה, ותיאוריה ביקורתית היא תנאי הכרחי לחקר המציאות. בתחילת האלף השלישי קבוצות השררה האקדמיות והתרבותיות המתהללות במצויינותן ומפרסמות על כך מודעות בעיתונים, עדיין אינן מודעות לפגמי הפרדיגמה הנוכחית להבנת הוויית הצבא והמלחמה, אף כי המצב בתחום זה שונה מבעבר: האינטואיציה של רבים אומרת להם שהפרדיגמה פגומה, אך שכלם המקובע בפרדיגמה הרווחת ומושגי האפריורי שלהם מונעים מהם להסיק מסקנות מתבקשות. מכאן גודש המניפולציות בתחום הצבא והמלחמה שאינו מוביל לשום פתרון. לפיכך, בעלי עמדות ביקורתיות כלפי הפרדיגמה הביטחונית עדיין צפויים להחרמה ונדחקים לשוליים הבלתי לגיטימיים של המדע התקני והממוסד ושל התרבות. מאפיינה של תרבות פרימיטיבית הוא שיח חד-ממדי, מוגבל ומערכת סגורה. בתרבות כזאת החשיבה וההבנה מכוונות על-ידי אינטרס שרידותי אישי ואו קבוצתי ומתבססות על השכל הישר הפרטי ועל הניסיון האישי (המצומצם תמיד). בתרבות מתוחכמת, לעומת זאת, החשיבה וההבנה מתבססות על כלי עבודה של התבונה - תיאוריות ומושגים - שהתפתחו במשך דורות, על ניסיון קולקטיבי, ניסויים, תצפיות ובדיקות, ועל מאמצים שכליים, אנליטיים ואינטואיטיביים, של אנשים רבים שמקיימים ביניהם שיח פתוח, רב-ממדי ופלורליסטי בתנאי שוויון.
שומרי החומות של התרבות הביטחונית הם האנשים הפוליטיים במודגש: ראשי המדינות, מפקדי הצבאות וחברי קבוצות השררה החברתיות, לרבות ראשי האוניברסיטאות, שרבים מהם, בישראל, קצינים במילואים ובדימוס ולא מעטים אף קצינים בכירים. הללו נעשו מתוחכמים מאוד בתחום שיווק אמיתותיהם הפואטיות. מי שצופה היום בתוכנית חדשות באחד מערוצי הטלוויזיה הישראלית צופה ברב אלוף במילואים משוחח עם אלוף במילואים על האירוע הביטחוני האחרון. כשהשניים היו בשרות פעיל הם נחלו כשלון אחרי כשלון בדרום לבנון ובחזית הטרור. אחרי השחרור הם החלו לחגוג: הם נפגשו על הבמה בכנסים של המרכז הבינתחומי בהרצליה,הם הציגו את עמדותיהם בפני אנשי עסקים והם נתחו את המצב בפורומים סגורים בפני אנשי צבא בכירים בשרות פעיל. מיחזור אמת צבאית היא טקטיקה שרידותית יעילה בישראל ומזיקה מאוד לישראל.
הפרימיטיביות של החשיבה הביטחונית אינה מצטמצמת בגבולותיהן של מערכות הביטחון, מפני שאין תחום בהתנהגות האדם שהוויית הביטחון אינה משפיעה עליו ואין תחום שעקרון השרידות אינו מניע אותו. חשיבה פרימיטיבית קיימת בכל התחומים החברתיים, ובייחוד באגף הפוליטי, וכדברי תומס הובס, המערכת הפוליטית היא לווייתן הבולע הכול, וכמעט אי-אפשר להתחמק מהשפעתה.
אנשי הצבא הביקורתיים המעטים מתעניינים לאו דווקא בקרבות העבר של חניבעל, פרידריך הגדול, נפולאון וגודריאן; חשיבתם אינה היסטורית אלא פונקציונלית. הם מבקשים לשפר את ביצועיהם בשדות הקרב כדי להבטיח את שלום עמיהם ומדינותיהם. היחס הראוי בין תבונת המפקדים למשקל הגייסות ואמצעי הלחימה בקרב הוא שלושה לאחד, אם לעשות פרפראזה על דברי נפוליון, אבל למרבה הצער לא גילו בני-האדם דרך לשכלל את התבונה הזאת. כל מנהיגי המדינות והמצביאים שואפים להעצים את התבונה הצבאית, ורובם המכריע ממזערים אותה באשמתם, גם אם אין הם מודעים לכך. כל מנהיגי ישראל וכל ראשי צבאה, מדוד בן-גוריון ועד אריאל שרון, מרב אלוף יעקב דורי ועד רב-אלוף שאול מופז, אינם יוצאים מהכלל הזה ואף עומדים בראש המחנה.(1)
(1) במאמרו ''עם כל הכבוד לצה''ל'' (''נתיב'' מס' 51, יולי 1996) טען העורך הראשי לשעבר של הוצאת ''מערכות'' שצה''ל נכשל בכל מבחניו הצבאיים אחרי מלחמת ששת הימים מפני שהוא לא הפיק את לקחי המלחמות. ''כיצד יכולים קצינים, שהכשרתם הצבאית לוקה בחסר, להבין מהו הלקח מאירוע צבאי? איך יוכל קצין שאינו יודע את תורת הלחימה (מפני שלא לימדו אותו) להבין מה שגוי בה?'' (עמ' 57). דברים אלה נכונים לא רק לגבי הרמטכ''ל ואנשי המטה הכללי בעת כתיבת שורות אלה , אלא גם לגבי אנשי צבא בכירים בעבר שהיו, לאחר שחרורם , ראש ממשלה ושרי ביטחון, חקלאות, שיכון ובינוי, בריאות, ביטחון פנים, חקלאות, תעשייה ומסחר ומה לא? הם מיישמים את המטען האנטי אינטלקטואלי שרכשו בצה''ל בתחומים שהם מופקדים עליהם . דברים אלה נכונים גם כשמדובר בצבאות אחרים ובמדינות אחרות.
|
|
|