|
|
|
הגבלות במסגרת החוק
רועי בלום
מדוע החוק מגביל את האדם? החוק אמור לייצר סדר במערכת, ותוך כדי כך הוא מגביל אותנו במקרים רבים על מנת שלא נפריע לסדר. הסדר הוא הכרח במערכות גדולות על מנת שלא לפגוע במערכת עצמה, ובסופו של דבר המערכת היא אנחנו כמכלול ולא כפרט.
החוק פוגע בנו כפרטים, אולם אמור להגן עלינו כמכלול במספר גדול של מקרים. מה הן ההגבלות שהחוק רשאי להגביל את הפרט? האם כל הגבלה אכן נובעת מתוך רצון להגן על החברה והסדר בה? החוק אינו בא לתת צדק. יתכן כי ראוי שיעשה כן אולם, כמו שנאמר לא פעם בבג''ץ, בית המשפט לא נועד לתת צדק כי אם סדר צודק. יתכן שהמקום היחיד בו יכול לבקש אדם צדק ולא רק את הסדר הוא אכן בית המשפט העליון, אם כי מאז נחקקו חוקי היסוד כבוד האדם חרותו וחופש העיסוק, נוטים גם בתי משפט נמוכי-ערכאות לקבל יותר ויותר את הטענה להגנה מן הצדק.
מספר החוקים המגבילים את הפרט הוא גדול ואני אגע בחלק קטן מהם:
חוק המהירות
חוק המהירות בנסיעה מגביל את הפרט מלנהוג במהירות שבה הוא חפץ לנסוע. החוק משתנה בהתאם לאיזור. הוא שונה בין איזורים עירוניים לבין איזורים חוץ עירוניים, וגם בהתאם לתנאי הדרך; המהירות המותרת עולה ויורדת על פי החלטות אילו ואחרות.
המהירות הגבוהה ביותר המותרת כיום היא בכביש חוצה ישראל. 110 קמ''ש. בכביש בין עירוני כמו ירושלים-תל אביב מותר לנסוע עד 100 קמ''ש, ואילו בכביש רגיל, כל עוד יש מחסום הפרדה בין שני כיווני הנסיעה, מותר לנסוע 90 קמ''ש (בכביש שאין בו מחסום כזה המהירות המותרת היא 80 קמ''ש בלבד). בעיר המהירות המותרת נמוכה בהרבה.
למה? על סמך מה נקבעו המהירויות הללו? מדוע בגרמניה יכול לנהוג אדם מחוץ לעיר בכל מהירות שבה הוא רוצה ואילו בארץ מחליטים בשביל הנהג כמה מותר לו? רוב האנשים שינסו לתת דעתם על הסוגיה יצביעו, ככל הנראה, על תאונות הדרכים כהצדקה להגבלת המהירות. ואכן נראה כי על תאונות הדרכים חשב המחוקק, יבוא המתחכם ויציע לנסוע, אם כך, במהירות שלא עולה על 20 קמ''ש ולא יהיו עוד תאונות דרכים. יענה לו המחוקק כי מאחורי החוק מסתובב האופטימום המאזן בין רצונו של הפרט להגיע במהירות הגבוהה ביותר למחוז חפצו לבין כלל הציבור, שאינו מעוניין להיפגע. אם כך, ימשיך המתחכם וישאל, מדוע דווקא 90? מדוע לא 100 או 80? על סמך מה נקבע כי המהירות האופטימלית היא אכן 90 במקום בו ישנה גדר הפרדה, ומדוע 80 במקום בו אין גדר כזו? יתרה מכך, ימשיך המתחכם, מדוע אם כך אין כבישים כמו בגרמניה, בהם יכול הפרט לנסוע במהירות שבה ירצה?
ועוד יוסיף כי ניתן לראות כי גם כך עוברים מרבית הנהגים על החוק המגביל ונוסעים במהירויות גבוהות מהמותר, כולל נציגי החוק והמופקדים על אכיפתו.
יש צדק מסויים בשאלות אלה. נראה כרגע כי החוק בעצמו מביט בצורה שונה על אלו שעברו על המהירות המותרת ב- 10 קמ''ש, 20 קמ''ש או 30 ומעלה. במלים אחרות, מותר לעבור על החוק, אבל לא יותר מדי. עברת? שלם כופר כסף. עברת הרבה? שלם יותר. עברת הרבה יותר? עמוד למשפט. אבל נחזור לשאלה למה 90 ולא 80 או 100 קמ''ש. החוק אינו כולל הסבר של הרציונל העומד מאחורי המספרים. נראה כי לא מדובר בהחלטת מומחים לנושא, אלא פשרה בין שני אנשים שכל אחד מהם הציע מהירות כלשהי.
שאלה אחרת שמן הראוי לשאול היא מדוע לא חוזר הכסף הרב הנגבה מנהגים, הן בדלק והן בקניית הרכב, בצורת השקעה בתשתית הכבישים? במקום שיושקע בעוד שוטר ניתן להשקיע בכביש יותר איכותי, במסלולים רבים יותר, תאורה טובה יותר וכדומה. בעצם, מדוע יש צורך בסדר הזה של החוק? עונה לנו המחוקק בנתונים של תאונות דרכים, הנגרמות, ברובן הגדול, מטעויות אנוש או כביש שאינו איכותי מספיק. האם הנהג הישראלי עושה טעויות יותר מהנהג הגרמני, ואם כן האם לא רצוי לפתור בעיה זו בצורה אחרת ולא בהגבלת מהירות?
חוק גיל המינימום
החוק מגדיר גילאי מינימום למספר גדול של זכויות של הפרט. גיל מינימום לבחירות, גיל מינימום לאלכוהול, גיל מינימום לקיום יחסי מין ועוד מקרים רבים שהוזכרו. החוק מגביל את הפרט להשפיע במקרה של בחירות או לעשות כרצונו במקרים האחרים.
כמו בחוק המהירות, גם בחוק הזה לא מוצג רציונל. החוק קובע כי יש צורך ברף כל שהוא, החוק אומר כי עד גיל מסויים האדם אינו אחראי מספיק למעשיו ועל כן מגביל את חירותו האישית. למעשה, עד גיל מסויים האחריות למעשה הפרט הצעיר שייכת למישהו מתוך קבוצת הגיל שהמחוקק החליט, בדרך כלל הורה או חונך כל שהוא. גם הענישה משתנה בהתאם לגיל ולעיתים יש צורך להמתין שאדם יגיע לגיל בוגר כדי שניתן יהיה לשפוט אותו בהתאם לרוח החוק.
ושוב יבוא אותו המתחכם וישאל שאלותיו. מדוע הגיל 18 הפך במדינות רבות לגיל כה קדוש? היהדות עצמה החליטה כי גבר בן 13 נחשב בוגר, אולם החוק מונע מאותו ילד/נער/גבר לשתות אלכוהול, להצביע בבחירות ואפילו לקיים יחסי-מין. בארצות הברית יש מקומות בהם החוק לגבי שתיה דורש גיל מינימום של 18, ובמקומות אחרים - 21. שואל שוב המתחכם ולמה 18 ולא 17 או 16 ומדוע לא 19, מדוע 21 ולא 22 או 30?
התשובה, כמו בחוק המהירות, היא האופטימום. החוק מעוניין לעזור לחברה שלא להיפגע מהפרט ולכן קובע הגבלות של גיל לכל נושא. מצד שני אין לנו הוכחות כי החוק צודק. יתכן שהוא אף סותר את חוקי היסוד. הלא יש רבים שגילם שנה אחת מתחת להוראת החוק והם כבר בוגרים בנפשם, כשם שאחרים עברו את גיל המינימום בשנה או בחמש שנים ועדיין אינם בוגרים. אומר החוק כי לעיתים יש לפגוע במיעוט על מנת להגן על הרוב. אך האם מדובר במיעוט? האם בני ה- 18-21 השותים אלכוהול הם מיעוט במדינה אחת ואינם מיעוט במדינה אחרת?
מחוקקים יקרים, הרי אתם הייתם שם ואינכם נפגעים אולם אתם מונעים מאחרים לממש את זכותם. נכון ששרדתם, אך האם העובדה שהצלחתם לשרוד פירושה הוא שאתם רשאים להמשיך לפגוע ברבים אחרים? איפה הרציונל שלכם? מדוע גיל זה ולא אחר, מדוע אדם שבעוד יומיים הוא בן 18 לא יוכל לבחור היום בבחירות ואילו חברו לכיתה שנולד יומיים לפניו כן יוכל?
בציניות ניתן לומר שהאפליה שווה לכולם על בסיס גיל כרונולוגי. אך אותה אפליה מונעת מבני זוג ללכת יחדיו לשתות אלכוהול. יחזור המחוקק וינסה להסביר כי יש צורך לעשות סדר ולא צדק. סדר בשביל מי? האם החברה לא בנויה מפרטים בסופו של דבר? האם לחברה יש זכות לפגוע במיעוט הקיים בה מבלי שהיא מוכיחה כי אכן יש סיבה כבדת משקל וצודקת לפגוע במיעוט על ידי יצירת מנגנונים חותכים סטטיסטיים? האם אין המטרה של החברה בסופו של דבר לעזור לפרט על ידי יצירת חברה צודקת ולא למנוע ממנו את זכויותיו? האם אין על החברה להגביל את עצמה ככל שתוכל על מנת שלא לפגוע בפרט, מכיוון שבסופו של דבר הפרטים הם החברה ובלי הפרטים לא תהיה קיימת כלל חברה?
מי הם אלו שקובעים ומחליטים ועל פי אילו נתונים הם מחליטים? עד כמה, אם בכלל, מותר לפגוע במיעוט על מנת ליצור סדר? האם הסדר גובר על הצדק? אלה הן שאלות של מתחכמים ''לסדר'' לחוק, ואולי ראוי שאת השאלות הללו נשאל כל יום גם אנחנו.
את המחוקקים המנהלים את רכבות חיינו אנו פוגשים בשבילי החיים. אני מאמין שרובם, לו נאלצו לעמוד במבחן אובייקטיבי, לא היו מצליחים לקבל ''רשיון נהיגה'' להוביל את קטר חיינו על מסילת ניהול החברה והמדינה.
|
|
|