כמו תמיד, לקראת האחד במאי, מתחילות כאן באירופה להגיע המכשפות הראשונות של האביב, רכובות על מטאטא האגדות וסיפורי העם, כשהן לעיתים מעורטלות. על פי המסורת מתקיים ריקוד המכשפות המרכזי בהר ה
ברוקן, שם נפגשות מכשפות מכל רחבי גרמניה ואירופה, כדי לחוג את חגן האמיתי ביום זה: ריקודים אינסופיים המעורבבים באלכוהול, ריקודי עירום, משיחת הגוף בסוגי קרם שונים ועוד. אלוהים עצמו מקבל חופשה בלילה זה.
יום חג האחד במאי, בו אמורים לכאורה פועלי ועמלי העולם אמורים להתאחד, מתחיל כבר בלילה חושני חסר כל מודעות פרולטרית המתקרא 'ליל וואלפורגיס', אשר נחגג בטירוף חושים ויצרים אמיתי, בהשתתפות אלפי משתתפים, המבקשים אף הם להתאחד, אם כי יותר באופן גופני מאשר באופן רעיוני. כנס מכשפות זה, המסמל יותר מכל דחייה קולקטיבית-הדוניסטית של הנצרות לצד אורגיית חושים והתפרקות חושים, נקרא על שם המכשפה
Walpurgis, שהיתה ככל הנראה מכשפה אנגליה מהמאה השמינית שחייה בגרמניה.
השם וולפורגיס מבטא איפה 'מפגש מכשפות', וגם בזמננו המודרני לא הועם זוהרו, אלא דומה כי אפילו עלה בעקבות הדרישה לנשים מסוג זה; מה כבר כל כך מעניין טוב בהווית המכשפה, שואלים רבים. ובכן, המכשפה נתפשת בתודעת הציבור כאחת המתחברת טוב יותר לרגשותיה ורצונותיה, ובתור אחת שכזו גם אישה העומדת על שלה בכל תחום אפשרי, כולל התחום המיני, ואולי כאן קבור המטאטא.
מיהן כל אותן מכשפות אלו? מהי ההיסטוריה של מנהג זה? מהי דמות
המכשפה האמיתית, בין האף העקום לשדיים המזדקרים?
אפשר, כמובן, לנסות ולצמם את הסיפור לדמויות מחופשות מסיפורי האחרים גרים, אולם אם בודקים במחקר היסטורי קצר מי היו נשים אלו לכל אורך ההיסטוריה העתיקה והיסטוריית ימי הביניים מגלים נקודות מעניינות ביותר; מי היו המכשפות? מה יכלו המכשפות לעשות? האם היה מדובר במאגיה?
מחקרים מודרנים שונים מעדיפים להתייחס לתופעה זו באופן מצומצם ושווה לכל נפש; באופן שכזה חקרו היסטוריונים, אנתרופולוגים ואנשי הבוטניקה את התופעה מנקודת מבט התרחשותית, תרבותית וכימית כאחת. התוצאות, יש לומר, מעניינות ביותר; רוב המכשפות או אפילו כולן היו על פי רוב נשים שעסקו ברקיחת תרופות מעשבים שונים, לצד משחות מעוררות-הזיות, וכך החלו להפיץ מרקחת זו בכפרי ימי הביניים במקומות שונים, למגינת ליבה של הכמורה המקומית, מוסד הנזירות ושליטי המקום, שראו בעין בלתי אוהדת את מה שהבינו כ'רצון לעוף עם מטאטא על מנת להזדווג עם השטן'. כמות הפנטסיה המינית המודחקת שיוחסה והושלכה על נשים עצמאיות אלו אינה יודעת שובע, וכרונולוגיית ימי הביניים מלאה בתיאורים מיניים מסמרי שיער על מעשיהם הנלוזים של מכשפות אלו, במיוחד בתחום המיטה.
תחריט עץ מהמאה ה-17:
תליית מכשפות בטירת לנקסטר זה שלצורך הודאה באשמה ניקשרו נשים אלו למיטות סדום או שאבריהן נכתשו, נמתחו עד להקרע או נקטעו הוא אולי פן אחד של הבעייה, אשר מראה יותר מכל דבר אחר את הפחד הזכרי הבלתי מוסבר מנשים עצמאיות שהכירו על בוריין תורות מרפא שונות, כמו גם רקיחת תרופות, עזרה טכנית בהפלות, ומעבר לכל רקיחת משחות מעוררות, אשר בניתוח כימי מודרני מראות בבירור שלצד השימוש בחומרים מעוררי הזייה אכן קיימים גם חומרים נלווים מעוררי תשוקה מינית, ובכמויות מוגברות. זו גם אולי הסיבה לשימוש המורכב ברעיון המטאטא, משני צידי המתרס: חלומם הפרוע של אנשי הדת כמו גם שליטים חילונים פינטז כי המכשפות משתמשות בכלי פאלי זה כבויברטור לכל דבר, אך במבט רטרוספקטיבי לאחור קיימות עדויות ורמזים שונים בכתב, שמחזקים מצדו השני של המתרס, קריא מצד המכשפות, רעיון זה: המטאטא נתפש ככלי מענג, עליו המכשפה יכולה לרכב אל עולם חלומותיה הפנימי ולהוציאו אל החוץ. הדגש הרב בתיאור פעולת הרכיבה הינו מעניין בהקשר זה, בהתחשב בסמים המעוררים שנרקחו על ידי נשים אלו, כך האקדמיה דהיום.
כך או כך הנושא נדון בחיוך ומתוך סקרנות חיובית, ונשים אלו, שנרדפו לכל אורך העת העתיקה וימי הביניים, חוזרות בפירוש להיות in בצפון אירופה, אך הפעם במסגרת פולקלור פורקת יצרים בלילות ירח מלא, כששיא החגיגות מתקיים, כאמור, באחד במאי, המלווה כמעט תמיד בעונת תחילת האביב עם כל הפריחה המשכרת באוויר. מטבע הדברים מושכות חגיגות אלו גם פגאנים אחרים, והילולה רבה עד מאוד, בהתחשב בעובדה שריקודים וטקסים מרהיבים ומטורפים נחגגים אל תוך הבוקר במעין יום-עצמאות-הרגשות. לדת עצמה ולקומבינציית הרגשות והערכים היהודו-נוצרים אין הרבה מה לחפש בליל חגיגות זה.
לילות וואלפורגיס
