זוכרים? לפני מספר חודשים ביצעה ישראל פעולת חיסול נגד פעיל באחד הארגונים הפלסטינים בליבה של דמשק. ישראל הרשמית אמנם לא הודתה בכך, אבל סוכניה-כתביה בעיתונות ידעו לומר בקריצת עין שמדובר ''באיש שלנו בדמשק''. הם הריעו ''לידה הארוכה של ישראל המגיעה לכל מקום'', התפעלו ''מהמודיעין המעולה, התחכום והנועזות של החיסול'', ולא שכחו ללעוג למבוכה שניגרמה לנשיא בשאר אל-אסד ושלטונו שמתחת לאפם עושים סוכנים ישראלים בדמשק ככל העולה על רוחם.
עתה, בעקבות הפיגוע בליל שבת במועדון ''הסטייג''' בטיילת בתל-אביב, שגרם להריגתם ופציעתם של שליש פלוגת מילואים שבאה למפגש חברתי, מצביע שר הביטחון מופז לעבר סוריה כנושאת באחריות. יש לישראל הוכחות, כך ההודעות הרשמיות, שמובילות לדמשק.
מה קורה כאן? האם היעד היה מקרי, או שמא היה למודיעין הסורי מידע כה מדויק עד שידעו לכוון את המתאבד לפתח המועדון ולשעה היעודה בה התאספו אנשי פלוגת המילואים לקראת כניסה למועדון?
לא זו אף זו: למחרת הפיגוע התפרסמה ב''הארץ'' תמונה של אנשי הפלוגה, בהם קורבנות הפיגוע, כשהם בשירות מילואים בשטחים הכבושים מצויידים בנשק עם טלסקופים שנועד להרוג ולפצוע פלסטינים.
האם היה המודיעין הסורי ודרכו ארגון הג'יהאד עד כדי כך מעודכנים?
אני משער כי בפאבים של רמאללה, בתי הקפה במחנות הפליטים ובקמפוסים של ביר זית ושכם שאלו עצמם הפלסטינים, כמה ילדים ואזרחים חפים מפשע נהרגו שעה שפלוגת המילואים שירתה בשטחים?
פעולות חיסול של ישראל, מוצלחות, מתוחכמות וג'יימס בונדיות ככל שתהיינה, הגורמות לישראלים רבים לתגובות של שביעות רצון מהולות בשחץ, הן הצלחות בערבון מוגבל ולטווח קצר. הן חוזרות אלינו כבומרנג ופוגעות בנו בשעה ובמקום שאיש לא חזה, וקוטפות חייהם של אנשים צעירים שהיו להם עוד כמה תוכניות בחיים.
המסקנה ברורה: להחזיר לישראל את המחסלים מדמשק, מביירות ובירות אחרות ולחדול מהוצאות להורג של בני אדם. זו הדרך הבטוחה להבטיח את ביטחונם של אזרחי ישראל
ספירת מלאי קצרה וחלקית
אז מה יש לנו? רמטכ''ל חדש, דן חלוץ, האחראי להטלת פצצת טון על אזור מגורים צפוף בעזה שגרם למאות הרוגים ופצועים; ראש ממשלה, אריאל שרון, שנפסל למשרת שר הביטחון בגלל אחריותו לאי מניעת הטבח במחנות הפליטים סאברה ושאתילה בלבנון; משנה לראש הממשלה, שמעון פרס, שכראש ממשלה ושר ביטחון נושא באחריות לטבח מאות לבנונים בכפר כנא בלבנון במבצע ''ענבי זעם'' ב-1996; יו''ר המפד''ל ושר לשעבר, ח''כ אפי איתם, כיהן כמח''ט גבעתי באינתיפאדה הראשונה ברצועת עזה, ובית הדין הצבאי קבע לגביו כי ''עודד אלימות ונהג בעצמו באלימות בתושבים מקומיים'' בניגוד לפקודות וכי שיקר כאשר התכחש לפקודות לא חוקיות שנתן לפיקודיו; המשנה למנהיג מרצ-יחד, ח''כ רן כהן, שהתנדב לשרת כקצין בכיר בצבא קבע בתקופת מלחמת השולל בלבנון שעה שאלפי אזרחים נהרגו ונפצעו מאש צבא הפלישה הישראלי; הטוען לכתר המנהיגות במפלגת העבודה, השר מתן וילנאי, שכאלוף פיקוד הדרום היה אחראי לכמה מצעדי הדיכוי האכזריים ביותר שפגעו במיליון פלסטינים; ראש הממשלה לשעבר מטעם מפלגת העבודה, אהוד ברק, המנסה עתה לחזור לעמדת מנהיגות, היה אחראי בתפקידיו כאלוף פיקוד, רמטכ''ל וראש ממשלה להפרות חמורות של זכויות אדם.
ח''כ מיכאל איתן מהליכוד הצהיר כי אהוד ברק פעל כראש ארגון פשע, וזאת בתגובה להודעת ברק כי משפחת שרון היא מושחתת עד היסוד. שניהם צודקים.
מעל כולם פרושה רשת הביטחון של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק כמייצג את ממלכת הצדק הישראלית.
כך מתגשם חזונו של בן גוריון להיותנו אור לגויים.
לפרק את המתנחלים מנשקם
מפכ''ל המשטרה רב ניצב משה קראדי הודיע כי השוטרים שיפנו את המתנחלים סרבני הפינוי מעזה, לא יהיו חמושים.
הרעיון של שוטרים לא חמושים הוא יפה, וטוב היה אילו היה מיושם לא רק כאשר מדובר במתנחלים יהודים.
יחד עם זאת, ראוי שמשטרת ישראל לא תנהג כסומא בארובה, ותדאג לכך שהעימות העתידי עם סרבני הפינוי יתרחש בתנאים שווים, דהיינו שגם המתנחלים לא יהיו חמושים. מאחר והמתנחלים חמושים עד לצווארם, מן הדין שיפורקו מנשקם בטרם פינוי, משום שמדובר בחבורה פשיסטית מעובה בקנאות דתית העלולה לעשות בנשק שימוש נגד השוטרים והחיילים שיבואו לפנותם.
המתנחלים מאיימים לשבש את החיים במדינה ובין השאר מתכננים למלא את ההתנחלויות בעזה באלפי תומכים כדי להקשות על הפינוי. תקוותם שהממשלה תתייאש ותוותר.
אין צורך להיבהל מהאיומים. יש בידי ממשלת ישראל שטחי מעצר היכולים לאכלס עשרות אלפים. מה שצריך לעשות הוא לשחרר את הפלסטינים ממחנות המעצר משני עברי הקו הירוק, ולכלוא בהם את אלפי המתנחלים הבריונים כשהם מפורקים מנשקם עד להשלמת הנסיגה. אפשר להפעיל נגדם את מערכת בתי הדין הצבאיים בשטחים הכבושים, שמתורגלים בהליכי משפט מזורזים ומעצרים המוניים. הדבר יהווה עבורם שיעור מאלף בזעיר אנפין, כיצד חשים הפלסטינים כאשר השיטה מופעלת נגדם בברכת המתנחלים.
שמאל והתנתקות
יש לתמוך בהתנתקות מעזה כאילו אין כיבוש בשטחי הגדה, ויש להיאבק בכיבוש בשטחי הגדה כאילו אין התנתקות.
מפקירים קשישים – מדפנים מיליונרים
סטטיסטיקה מפחידה: 20 אחוזים מהקשישים בישראל סובלים מיחס אכזרי ו/או מצוקה כלכלית. זאת לעומת 3 אחוזים בבריטניה למשל. ישראל הפכה לארץ אוכלת קשישיה.
היכן כל אלה המדברים בשם הדת ורוצים להשליט עלינו מדינת הלכה? אילו לפחות נאבקו כאריות על העקרון הנשגב המופיע בסדור התפילה ''אל תשליכנו לעת זקנה ככלות כוחנו אל תעזבנו'', כפי שהם נאבקים בעד תקציבי הישיבות וההתנחלויות, אפשר היה אולי לסלוח להם דבר או שניים.
אבל כל המפלגות החרדיות והדתיות, שהיו והינן שותפות בשלטון במרבית שנות המדינה נושאות באחריות למצבם המחריד של הקשישים שהושלכו לאשפתות.
לפני מספר ימים התקיימה הפגנה של קשישים קשי יום מול הביטוח הלאומי במחאה על קיצוץ בסיוע. מהדורת החדשות בטלוויזיה שדיווחה על ההפגנה שיתפה את הצופים בגורלו המר של קשיש בן 86, בודד ללא קרובי משפחה, שבקושי הולך, והוא נמצא ''לא ראוי'' למימון מטפל.
לעומת הקמצנות האכזרית של שר האוצר נתניהו אל מול הקשישים, בולטת הנדיבות לעשירי ושועי הארץ.
קחו למשל את משפחת ורטהיימר בעלת חברת ישקר. המוסף הכלכלי ש ''הארץ'' מדווח כי הסכום הכולל של משכורות ארבעת בני המשפחה בשנים 2000 – 2003 היה 24.3 מיליון שקל. סכום זה אינו כולל את הדיבידנדים שהם מושכים מהחברות שבבעלותם שהיקפם הכספי, לפי העיתון, אף גדול יותר.
ממשלת ישראל לא יכלה לראות בעונייה של משפחת ורטהיימר, ולכן שיפרה את מצבה באמצעות מענקים והנחות מסים שהסתכמו רק בשנות ה-90 של המאה ה-20 במאות מיליוני שקלים. שיהיה קצת בשביל לנגב איזה חומוס קטן.
במשטר הסוציאליסטי שלי, תופעות כאלה לא תיתכנה.
איך הגלגל מסתובב לו
