ספינת השוטים הקרויה ''איחוד ירושלים'' נכנסת לשנתה ה-40. קברניטיה ממשיכים לרמות, לשקר ולשטות בעצמם ובציבור באמצעות לקסיקון כיבוש וחגיגות מאולצות.
יש להחזיר למלים את משמעותן. לא איחוד, אלא כיבוש, דיכוי, סיפוח.
ירושלים מאז יוני 1967 לא הייתה מאוחדת ולו יום אחד. ירושלים הפלסטינית סופחה לישראל מבלי לקבל את הסכמת תושביה, ועד היום איש מהשלטון הישראלי לא מצא לנכון לשאול לדעתם. ירושלים הפלסטינית הפכה לסדן עליו התבצע ומתבצע שוד קרקעות בהיקף אדיר בניצוחן של ממשלות ישראל.
השכונות היהודיות החדשות במזרח העיר הוקמו על אדמה פלסטינית מופקעת, ובעניין זה, של גניבת רכוש הזולת, יכולה ישראל בהחלט לחגוג בדומה לחבורת גנגסטרים ששותה לשכרה בעקבות מזימה שצלחה. (כשהשיכורים יתפכחו, וזה יכול לקחת זמן, מכת הנגד תהיה קשה).
אזרחי ירושלים הפלסטינים מציינים 40 שנות הזנחה ואפליה בכל תחום אפשרי: חינוך, בריאות, שיכון, כלכלה, ניקיון ועוד. התחום היחידי שבו יש שוויון, הוא תחום גביית הארנונה. השירות בתחתית, הארנונה במרומים.
אחד הנושאים העיקריים שמטרידים את ממשלת ישראל ועיריית ירושלים הוא מה שקרוי ''הסכנה הדמוגרפית''. בדיון הזה מתגלה הגזענות הישראלית בכל קלונה. על אף כל צעדי הדיכוי שאחד מביטוייה הוא התעמרות מוסדות המדינה בשיטה של המאסת החיים, (הביטוח הלאומי התמחה בכך באמצעות שלילת קצבאות וביטוח רפואי), כולל גירוש פלסטינים מירושלים לגדה, לא הצליחה מדינת ישראל למנוע את גידולה של האוכלוסייה הפלסטינית, שמהווה היום שליש מתושבי העיר לעומת רבע בשנת 1967.
איך זה קרה? כמו שקורה לא אחת לקולוניאליסטים, הם יורים ברגלם. אותם פלסטינים בעלי תעודת זהות כחולה שעזבו את ירושלים לפריפריה פלסטינית משלל סיבות (מחסור בדירות, יוקר מאמיר, רצון לשפר רמת חיים) חזרו לירושלים למצוקת הדיור, לאחר שמדינת ישראל איימה כי תשלול את התעודה הכחולה מכל מי שעבר לגור באחת העיירות הסובבות את ירושלים.
האם יש בעולם עוד דוגמה חלמאית כזו של מדינה המארגנת חגיגות איחוד, כאשר המשטרה והצבא פרושים בכל רחוב ועל כל גג ''בירושלים המאוחדת'', כשברקע ניצבת חומת הפרדה אדירה בתחום השטח המוניציפלי של העיר, שזועקת לכל העולם: לא זו בלבד שירושלים לא אוחדה, ישראל גרמה להעמקת הפירוד.
ירושלים הפלסטינית, שהייתה בעבר מרכז תרבותי וכלכלי שוקק, איבדה חלקים ניכרים מהעלית התרבותית והאינטלקטואלית חילונית, תוצאה של ההתנכלות הישראלית לחיי תרבות ורוח פלסטינים. ירושלים המזרחית כמו המערבית, הפכה למרכז הולך וגדל של קנאות לאומנית דתית.
אם יש משהו המסמל ומייצג את 40 שנות ''האיחוד'' הוא רצח נהג המונית תייסיר קרקי בידי מהגר יהודי מצרפת חוזר בתשובה שהחליט לרצוח ערבי. הוא קלט היטב את רוח ירושלים הקנאית, הטורפת והמוטרפת.
השאלה היא מה יתרחש קודם? האם הקנאות הדתית בירושלים תגרור אותנו למעגל דמים הולך ומחריף או שמא נצליח להשתחרר מכבלי ''האיחוד'' ולהחזיר את ירושלים הפלסטינית לבעליה?
הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לנו הוא הוצאת הכותל מידי ישראל והעברתו לחסות בינלאומית.
צבא ההגנה לביריונים
חיילי צבא הכיבוש שהיכו באכזריות מפגינים אנכריסטים באזור חברון, ידועים בשמותיהם.
אני מקווה שיבואו עימם חשבון.
מכתב לביניש
9 במרץ 2007לכבוד
דורית ביניש
נשיאת בית המשפט העליון
ירושלים
גברתי הנשיאה,
אודה לך אם תפרסמי את שמות השופטים שחזרו ואישרו למשטרה ולשב''כ להאזין לטלפון של ד''ר עזמי בשארה שעה שכיהן כחבר כנסת.
השארת המידע הזה חסוי, עומד בניגוד לעקרונות פומביות המשפט.
גדעון ספירו
40 שנים לתרמית האיחוד
