|
|
|
הונאת וורלד קום והונאות הענק הגדולות במשק האמריקאי ולא רק בו, שמחירן הכלכלי, המדיני, והחברתי עצום, מצביעות על בעיות מבניות במשקים, שיסודן, לדעתי, בתפיסה כלכלית בסיסית מוטעית.
מאז אדם סמית במאה ה- 18 חושבים הכלכלנים על ''האדם הכלכלי'' כאגואיסט המבקש להשיג רווחים, ו''יד נעלמה'' דואגת לכך שהפעילות האגואיסטית הזאת תביא רווחה לכלל.
קרל מרכס והמרכסיסטים/ סוציאליסטים תקפו וחוקפים את הגישה הזאת, אבל הביצועים הכלכליים של מדינות שנשלטו על ידם היו קטסטרופליות. לכן ירדה מאוד בסוף המאה העשרים האטרקטיביות של האסכולה.
מצד שני הדואליזם הליברלי של ''הפרט מבקש הרווח'' ו''היד הנעלמה'' הגיע לכמה מבואות סתומים.
אני סבור שהפרדיגמה היסודית של התפיסה הכלכלית לקויה, וליקוי זה גורם לתוצאות הרות אסון גם במשקים מתוחכמים וגם במשקים מפגרים.
השאיפה לרווח של ''האדם הכלכלי'', איננה אבן יסוד אלא אחת הנגזרות. אבן היסוד היא השאיפה לשרוד בתנאים של איומים מתמידים. אנשי וורלדקום הסתבכו בהונאת ענק לא כדי להשיג רווח אלא כדי לשרוד בסביבת הבועה של ''הכלכלה החדשה'' שיוקרתה הידרדרה. הרי רווח אמיתי לא היה להם כי ההוצאות שלא דווחו ושהתגלו עכשיו היו הוצאות ריאליות.
לפיכך בניגוד לאדם סמית למרכס ולממשיכיהם עד פרופסור פרנקל שלנו, עלינו לדבר לא על האדם הכלכלי, על הפרט השואף לרווח, או על בעל אמצעי היצור המנצל את העובדים, אלא על האדם המבקש לשרוד בסביבה מאיימת.איומים אלה מנניעים אותו להונאות (וורלדקום) ולניצול כספי הכלל (פרנקל) שגם היא הונאה קטנה.
ממושג יסודי זה עלינו לגזור את תובנותינו בתחום הפעילות הכלכלית. אז גם נבין מדוע מתרחשות הונאות ענק, וגם נדע איך למנוע אותן ו/או איך לטפל בהן כהלכה.
|
|
|
האדם המבקש להרוויח לעומת האדם המבקש לשרוד
