בעוד יומיים יבחרו האמריקאים את הנשיא ה-44 שלהם. מערכת הבחירות הפעם
רוזבלט מרתקת, להבדיל מהפיהוקון בוש-קארי שנאלצנו לסבול לפני ארבע שנים. אפשר לתאר את ההיסטוריה של הבחירות בארה''ב מנקודות זמן שונות. החלטתי להתחיל ממלחמת העולם השניה, אירוע מכונן בתולדות התרבות האמריקאית והעולמית.
בשנת 1948 הלכה ארה''ב לבחירות. אלה היו הבחירות הראשונות שלאחר מלחמת העולם השניה, והראשונות מזה 16 שנה בהן לא היה יכול הציבור האמריקאי להצביע עבור
פרנקלין דלאנו רוזוולט, חבר המפלגה הדמוקרטית. רוזוולט נפטר שלוש שנים קודם לכן, בעודו מכהן כנשיא בקדנציה הרביעית שלו, וסגנו,
הארי טרומן, מילא את מקומו. טרומן החליט להתמודד לתפקיד הנשיא הנבחר מול המועמד הרפובליקני
תומס דיואי. הסקרים לא ניבאו לו הצלחה. הצלחת ארה''ב במלחמת העולם השניה נזקפה בדעת הקהל בעיקר לזכותו של רוזוולט, וטרומן היה חתום על ההחלטה השנויה במחלוקת להטיל שתי פצצות אטום על יפן.
טרומןהסקרים טעו. טרומן הביס את דיואי בהפרש גדול. המשך כהונתו היה סוער, עם היציאה למלחמת קוריאה ודוקטרינה אנטי-קומוניסטית פעילה ואף אלימה. לאחר הקדנציה הזו החליט לא להתמודד יותר. טרומן היה הנשיא האמריקאי האחרון שלא נשא באמתחתו תואר אקדמאי.
בבחירות של 1952 הביס בקלות
דווייט אייזנהאור הרפובליקני את
אדליי סטיבנסון הדמוקרט. הבחירות של 1956 היו בין אותם מועמדים ואותה תוצאה. בשנת 1960 התנהל הקרב בין
ג'ון קנדי הדמוקרט לבין
ריצ'רד ניקסון הרפובליקני. במערכת הבחירות הזו היה חידוש: המועמדים ערכו ויכוח פומבי מול מצלמות הטלוויזיה. קנדי ניצח בבחירות. לאחר שלוש שנים נרצח בעודו מכהן (והיה בכך לנשיא הרביעי בארה''ב שנרצח תוך כהונתו). הוא הוחלף על ידי סגנו,
לינדון ג'ונסון. בשנת 1964 הביס ג'ונסון את
בארי גולדוואטר הרפובליקני.
קנדיבשנת 1968 חזר ריצ'רד ניקסון לזירה מטעם המפלגה הרפובליקנית וניצח את מועמד הדמוקרטים
יוברט האמפרי. בשנת 1972 התמודד ניקסון לכהונה שניה והביס בקלות את מועמד הדמוקרטים
ג'ורג' מקגאוורן. שנה לאחר מכן התפטר סגנו
ספירו אגניו בשל פרשיות שחיתות ושוחד. ניקסון מינה במקומו את
ג'רלד פורד כסגן הנשיא. פורד היה סגן הנשיא הראשון שמונה לתפקידו מבלי שהתמודד במערכת בחירות כלשהי. שנה לאחר מכן התפטר ניקסון עצמו בשל פרשת ווטרגייט. ארה''ב מצאה את עצמה עם פורד כנשיא מבלי שנבחר לפני כן אפילו לתפקיד סגן הנשיא. פורד מינה כסגנו את
נלסון רוקפלר. אחד מהצעדים הראשונים שעשה היה הענקת חנינה לניקסון על עבירותיו, דבר שעורר לא מעט ביקורת ציבורית. בשנת 1976 התמודד פורד מול מועמד הדמוקרטים
ג'ימי קארטר ונוצח.
ניקסוןקארטר החזיק מעמד רק קדנציה אחת. בבחירות 1980 הוא הובס בקלות על ידי
רונאלד רייגן הרפובליקני. בבחירות 1984 התמודד רייגן מול
וולטר מונדייל הדמוקרט ושוב ניצח בהפרש גדול. בשנת 1988 התמודד בהצלחה סגנו של רייגן,
ג'ורג' הרברט בוש, מול
מייקל דוקאקיס הדמוקרט וניצח אותו. במהלך כהונתו של בוש פלשה עיראק לכוויית וארה''ב תקפה את עיראק. בבחירות של 1992 נוצח בוש על ידי
ביל קלינטון הדמוקרט. מאז מלחמת העולם השניה רק פורד, קרטר ובוש לא הצליחו להיבחר לכהונה שניה. את פורד אפשר ממילא להשאיר מחוץ לסטטיסטיקה, משום שגם לכהונה הראשונה הוא לא נבחר (ובכל זאת הפסיד בהפרש קטן יחסית כשהתמודד מעמדת הנשיא).
קלינטון התמודד בשנת 1996 מול
בוב דול, ולא התקשה לנצחו. בשנת 2000 התמודד סגנו של קלינטון,
אל גור, מול
ג'ורג' ווקר בוש, בנו של הנשיא שקדם לקלינטון. תוצאות הבחירות גרמו לשערוריה. בוש ניצח בהפרש זעום. תומכי גור טענו שתוצאות ההצבעה בפלורידה פסולות, בשל טעויות שנפלו בספירה ומנגנון הצבעה בעייתי. בית המשפט בפלורידה אישר לבסוף את התוצאות. יצויין במאמר מוסגר שמושל פלורידה באותו זמן היה
ג'ב בוש, אחיו של המועמד ג'ורג' בוש. בשנת 2004 ניצח בוש בצורה משכנעת יותר את מועמד הדמוקרטים
ג'ון קארי.
אז מה היה לנו שם? ברוב מערכות הבחירות מאז מלחמת העולם השניה ניצחו הרפובליקנים. נראה שמקרב הדמוקרטים, טרומן נישא על גלי תוצאות מלחמת העולם השניה וקרטר נהנה מן ההפקר כשהתמודד מול פורד, אבל קנדי וקלינטון נצחו בזכות עצמם. מהצד השני אייזנהאור, ניקסון, רייגן, בוש האב ובוש הבן ניצחו כולם בזכות עצמם.
כעת הקרב הוא בין
ג'ון מקיין הרפובליקני לבין
ברק אובמה הדמוקרט. הסקרים מנבאים הצלחה לאובמה, אבל סקרים הם רק סקרים. אתם יכולים לשאול את
שמעון פרס (או את תומס דיואי). אם אובמה ינצח את מקיין, הוא יוכל להתהדר בהרבה פריצות דרך. גם דמוקרט המנצח רפובליקני, תופעת טבע כשלעצמה, וגם – ובעיקר – הוא „שחור”, כלומר – בן-מיעוטים.
(האמריקאים אינם סגורים על המלה המתארת את בעלי העור הכהה. כיום הם נקראים „אפריקאים-אמריקאים”. לפני כן הם נקראו „שחורים”, ולפני כן „ניגרוס”. מישהו החליט שבעברית המילה „כושי”, שהיא מלה תנ''כית המתארת אפריקאי, היא גזענית. לא ברור מדוע. כיום בעברית אנחנו שרויים בשל כך בבלבול לא פחות גדול. אני מעדיף להיצמד למלה „כושי”, שאינה נושאת לטעמי שום איכות שיפוטית, גזענית או אחרת, אך נראה שאני במיעוט.)
אובמה אינו בעל ביוגרפיה טיפוסית. צבע העור עדיין נתפס כתכונה רלוונטית ליכולת למלא תפקידים ציבוריים בארה''ב. הכושים האמריקאים מרגישים שאובמה הוא אחד מהם. לפחות מבחינת הביוגרפיה שלו הוא לא. בעוד שרוב הכושים הם צאצאים של עבדים וגם מאה שנה לאחר ביטול העבדות עדיין סבלו מאפליה, אובמה אינו צאצא למשפחת עבדים. אביו אפריקאי, אימו אמריקאית (לבנה, אם זה חשוב למישהו מהקוראים). כיום הוא הסנטור הכושי היחיד בארה''ב.
שני המועמדים מתהדרים בביוגרפיות ייחודיות. אובמה בן 47, נולד בהוואי. לאחר מספר שנים עבר עם משפחתו לאינדונזיה, שם שהה עד גיל 10 וחזר לארה''ב. סבתו האחת מתגוררת בקניה, השניה בהוואי. ההמשך שגרתי למדי עבור פוליטיקאים: בית ספר למשפטים, עריכת דין, בגיל 35 חבר הסנאט של אילינוי, בגיל 43 סנאטור מטעם מדינת אילינוי. אב לשתי בנות.
מקיין הוא כבר לא ילד. בן 72, בן למשפחה של אנשי צבא מזה מספר דורות. במלחמת וייטנאם נפל בשבי, שם עבר עינויים, בעטיים הוא אינו יכול עד היום להרים את ידיו אל מעל גובה הכתף (הוא אינו מסוגל להסתרק בעצמו). למרות זאת, כשהוויאטנאמים גילו שאביו קצין צי בכיר והציעו לשחררו מהשבי, סירב מקיין להשתחרר. הוא שוחרר רק אחרי המלחמה. בגיל 46 נבחר לסנאטור מטעם מדינת אריזונה. בגיל 53 הואשם בקבלת שוחד, יחד עם ארבעה סנאטורים אחרים. בחקירה רשמית הוא נמצא חף מפשע (שלושה סנאטורים אחרים הורשעו באותה פרשה), אך נקבע שהפעיל שיפוט לקוי בקבלת תרומות. בשנות ה-90 פעל במרץ למען כינון יחסים דיפלומטיים בין ארה''ב לבין וייאטנאם, שבה עבר עינויים עשרים שנה קודם לכן.
נראה שהפעם מדובר בשני מועמדים מוכשרים ביותר, להבדיל ממערכות הבחירות הקודמות. אישית, אני מעדיף את מקיין, אך נראה שגם הפעם האמריקאים לא יקשיבו לי (בשנת 2000 נדהמתי מכך שבוש היה בכלל יכול להוות יריב שקול לגור, שלא לדבר על כך שניצח). בכל אופן, הפעם מדובר בשני מועמדים שיש להם ראייה הרבה יותר רחבה משהיתה לנשיאים קודמים. שניהם מודעים לכך שיש תרבויות שונות בעולם, לא כולם אמריקאים ולא כולם טובים או רעים. העולם מורכב והמועמדים ערים לכך, גם אם צאן מרעיתם אינו מודע כמותם למורכבות הזו.
קצת פלפל לנשיאות
