נדב תמיר הוא בחור צעיר ונמרץ שהחליט למנף את עצמו מאלמוניות היישר אל בבת-עינה של התקשורת. במכתב ששלח מר תמיר בתפוצת נאטו כלל ארצית, עולמית, דיפלומטית, והכי חשוב, כלל תקשורתית, עורך מר תמיר חשבון נוקב עם מדינת ישראל המתעקשת להיות ריבונית ולהגן על אדמתה ועמה ואומר: זה לא עולה בקנה אחד עם הרצונות של יהדות ארצות הברית, עם הממשל החדש של אמריקה, ועל כן, אני אנצל את ההזדמנות ואהיה לסלבריטי.
וזה הכל. אין כאן שום דבר חדש. דורות של דיפלומטים ואנשי ציבור בינוניים גילו את המתכון הבטוח להפוך מפקידים ועסקנים אפורים לידוענים חביבי התקשורת: הפוך ממשרת של מדינת ישראל למשרת של אויביה. בדרך תהיה מכלומניק שצמוד לזנבו של שועל פוליטי, למנהיג שכל הארגונים האנטישמיים למיניהם הנוהגים להסוות את כוונותיהם האנטישמיות מאחורי מסכה של ''ביקורת על מדיניות הממשלה'', חפצים ביקרו. בדרך תהיה ממקבל משכורת של מדינת ישראל, למקבל כל המתנות הנדיבות של אויבי ישראל למיניהם. תקפוץ כיתה ממחלקת התיירים ביחד עם כל עמך ישראל למכובד הטס מחלקת עסקים הממומנת על ידי ה''קרן החדשה לישראל''. אין חדש תחת השמש. רון פונדק עשה זאת ביוזמת אוסלו (וביזה את אביו, יצחק פונדק, בדרך). יוסי ביילין עשה זאת ביוזמת ז'נבה, והצליח עד כדי עמידה בראש מפלגה כושלת. עמי איילון השיג סכומי עתק דרך איש הפתאח סרי נוסייבה והבדיחה הקרויה ה''מפקד הלאומי'', וכמעט היה לראש מפלגת האבודה. אופנהיימר ואטקס מככבים מזה שנים בתקשורת דרך פעולתם בארגונים שקריים כמו ''שלום עכשיו''. וכך כל הארגונים האנטישמיים האחרים כגון ''שוברים שתיקה'' שגם הם מצאו את הדרך אל גיזת הזהב דרך אספקת תחמושת לאנטישמיות עתיקת היומין של השמאל האירופי והאמריקני.
ברבו נדב. הצלחת. במחיר מכתב אחד שכולו רצף של שקרים והתחכמויות ושיקוף העמדות הפופוליסטיות של השמאל היהודי האמריקני שמראש איננו מתלהב, בלשון המעטה, מן הריבונות היהודית, קנית לך את הדרך אל התהילה של כוכבנות בתקשורת האנטי-ישראלית, אנטי-ריבונית, ואל גיזת הזהב.
מאידך, לגיזת הזהב הזה יש אורך חיים מוגבל, וסופה תמיד כשלון ואפסות. ראה את ביילין, אפילו המפלגה שבנה זרקה אותו. ראה עמי איילון, הפך מגיבור ישראל לגורנישט מיט גורנישט. ראה יריב אופנהיימר, מתאמץ בקוצר נשימה יום יומי למצוא עוד מאחז עליו יוכל לילל בתקשורת. אנטישמיות היא סוס למרחקים קצרים, בעוד האמונה בתקומת ישראל קיימת ועומדת כבר 3500 שנה.
ומה על שר החוץ לעשות באיש הכמה לחשיפה תקשורתית? להתעלם ממנו כמובן. לבטל את המכתב כקשקוש חסר תכלית של חמור-קופץ-בראש, ולהעניק לו את הנופך האמיתי שלו: האדרה עצמית של כלומניק.
הרהורים נוגים אודות הדיפלומטים הישראלים
