הצורך הבלתי ניתן להפרדה בינינו לבין ארצות הברית של אמריקה משתקף לא רק במדיניות ובבטחון מדינתיים מחייבי המציאות. הוא ממש צורך קיומי של שתי מדינות!
לא מזמן התרחשו בשתיהן שני מקרים של סיכול ממוקד אשר כתוצאה מהם חוסלו שני גנרלים עטורי זכויות בהגנתם על מולדתם, כל אחד נפל קורבן בארצו הוא מידי מתנקשות, אשר דבר אחד קשר ביניהן, מבלי שיכירו זו את זו: פמיניזם מיליטנטי חסר מעצורים. פעולתן התאפשרה בקלות מקוממת בשל היותן זרועות החוק בכל מדינה הנזכרת לעיל, כנועות לחלוטין לאותו פמיניזם מיליטנטי. יתרה מזו, פרי יצירתם הנפרדת מחמת הדיקטטורה הבלתי מרוסנת של הפמינזם!
למען למנוע אי-הבנה המאיימת עלי פוטנציאלית: אינני שוביניסט. התנועה הפמיניסטית, אשר בראשית דרכה כונתה סופרסיזטית, היא הכרחית ומבורכת.
כתנועה לשחרור האישה מכבלי פדיאליזם ובהמשך של הקפיטליזם השתלטני, הייתה ראויה לתמיכה של העולם הנאור, ואכן זכתה בו.
בדומה לכל תנועות שחרור, התנועה הפמיניסטית הסתאבה, הדברים ידועים היטב ליודעי ההיסטוריה. לא רק ש''האוייב'' נכנע בשנות החמישים במאה שחלפה, הוא גם נכבש ונשלט!
אין כבר צורך בגייסות כיבוש, די בהלשנה אינדיבידואלית:
מה הוא עשה לה, מה הוא עושה!!
במשך הזמן הארור ''הוא'' לא היה צריך לעשות דבר, די ברמיזה, בדיבור או בהתנהלות בעלת כוונה מינית, הטרדה מינית ר''ל, ''את יפה'', ''השמלה הזאת יפה עלייך'', ''יש לך גיזרה מושלמת!'' ואם המחמיא הוא ממונה על המומחית, ואי ואי ואי! ישר לבית הסוהר!
כך שבק חיים לכל חיי ה''פלירט'' הזכור לטוב! החיזור של גבר, כשעוד היה גבר, אחרי האישה, להנאתה המופגנת!
שאלו את בלזק כששכב על ערש דוואי, מה הוא היה עושה אם היו מחזירים לו את נעוריו, הוא השיב: ''הייתי מרבה להחמיא לגברות!''
איזה מזל יש לו שהוא לא חי בזמנינו!
ומבלזק הצרפתי לסופרת משלנו, בת זמננו:
הסופרת הידועה והמוערכת יוכי ברנדס כתבה לפני שנים לא מועטות בעתון ''הארץ'' מאמר תחת הכותרת: ''בנות, הגזמתן''. אכן הגזימו אך לא חדלו יען כי ראו כי טוב!
אחדות בצל אחידות
