|
|
|
בממלכת האיוולת - רשמי סיור
בגדה השמאלית
ד''ר ישראל בר-ניר
בראשית דברי ברצוני להודות לד''ר מנחם קליין, שבמאמרו שהתפרסם לא מכבר כאן בפורום, גילה לי את קיומו של אתר האינטרנט ''הגדה השמאלית''.
מאחר שאני מבקר לעתים מזומנות בפורומים של ''גוש שלום'', ''בצלם'' ודומיהם, חשבתי שראיתי כבר את הכל ושלא ניתן יהיה להפתיע אותי יותר בתחום הזה. מסתבר שטעיתי. ביקור בגדה השמאלית הוא חוויה שאני ממליץ לכל אחד מקוראי הפורום כאן להתנסות בה. כשקוראים את מה שמתפרסם שם, מאליה עולה השאלה האם כותבי המאמרים גם טורחים לפעמים לקרוא את מה שהם כותבים. מתוך סקרנות שלחתי להם מאמר, בו לא הסתרתי את עמדותי ואת מה שאני חושב עליהם. מעניין לראות אם הם יפרסמו את זה. בין השאר הצעתי להם לאמץ את הרעיון של עבודה בזוגות, כפי שהיה נהוג ברוסיה הסובייטית, בה השוטרים היו מפטרלים בזוגות, אחד שיודע לקרוא ואחד שיודע לכתוב. יש לי ספק אם ההצעה תתקבל למרות שהיא היתה תורמת רבות לשיפור הרמה.
להלן מספר ''פנינים'' שמצאתי שם, אבל זה רק קצה הקרחון. צריך להיות שם כדי לתפוס את האיוולת עכשיו של אנשי שלום עכשיו.
במאמר שהתפרסם ב- 3 לאוקטובר שנה זאת, תחת הכותרת ''חברו הטוב של שרון'', טוען אחד בשם ד''ר יוסי אמיתי ש''הטרור הפלשתינאי'' אינו יותר מאשר מטבע לשוני שטבע מאיר דגן. במציאות אין חיה כזאת. אותו ד''ר אמיתי מוצג כ''מלמד במחלקה ללימודי המיזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון'' (לא ברור לי בדיוק מה זה). אתם תופסים את זה? בישראל של סוף שנת 2002, אדם המלמד במחלקה ללימודי המיזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון, קובע שהטרור הפלשתינאי אינו אלא ''ביטוי לשוני'' של אישיות מהמימסד הישראלי. זה יכול לקרות רק בגדה השמאלית.
מאליה מתבקשת השאלה מה ד''ר אמיתי מלמד את הסטודנטים שלו, והאם הוא מלמד במחלקה הנכונה.
באותו מאמר, ד''ר אמיתי מדבר על ''מיתוסים שיקריים כמו 'עיניין ההצעות הנדיבות' של ברק'', ועל כך ש''מיקוד כל פורענויות האינתיפאדה באדם אחד (ערפאת) הוא מהלך שיקרי''. למה בדיוק ד''ר אמיתי מיתכוון במונח ''שיקרי''?
אפשר להתווכח מכאן ועד להודעה חדשה על טיבן של ההצעות של ברק בקמפ דייויד. בהתאם להשקפותיו, כל אחד יכול לראות בהן הצעות טובות או רעות, הצעות חכמות או טיפשיות, חזון מנהיגותי או הימור חסר אחריות. אבל לבוא ולאמר שזה שקר ושזה לא קרה? נו, באמת.
על דבר אחד לא ניתן לחלוק (אפילו בגדה השמאלית לא יקנו את זה), מה שברק הציע לערבים בקמפ דייויד היה הרבה יותר ממה שאיזה שהוא ראש ממשלה ישראלי בעבר הציע להם (יש רק לקוות שזה גם יהיה הרבה יותר ממה שאיזה שהוא ראש ממשלה עתידי יציע להם). לעניות דעתי, זה בהחלט עונה על ההגדרה של המושג ''הצעה נדיבה''. ייתכן מאוד שהצעותיו של ברק לא ענו על כל הציפיות של הערבים. אבל מכאן ועד לדיבורים אודות ''מיתוס שקרי אודות 'עיניין ההצעות הנדיבות' של ברק'' המרחק הוא גדול. זו דמגוגיה זולה ותו לא.
ומה בקשר ל''מיקוד כל פורענויות האינתיפאדה באדם אחד (ערפאת)'' כמהלך שיקרי? הרי השמאל בישראל הוא אבי מה שניתן לכנות בשם ''דוקטרינת הבלעדיות של ערפאת''. בוקר וערב כל מה שאנו שומעים מצד שמאל זה איך ש''ערפאת הוא יחיד ואין זולתו'', ושרק עם ערפאת תבוא ישועה לציון. ה''מהלך השיקרי'' כאן הוא של ד''ר אמיתי עצמו ולא של ממשלת של שרון, עליה הוא מנסה להלביש את ''התיק'' הזה.
הגדה השמאלית אמורה להיות במת ביטוי לערכי הדמוקרטיה וזכויות האזרח הבסיסיות. בפועל הדמוקרטיה עבורם היא ''מיפלצת המגיחה מן הקלפי'' (מאמר של אחד בשם נח מאננע מה 23 לדצמבר). מנקודת מבטם זה בהחלט נכון. דמוקרטיה בה מי שאינו שייך להם יכול להגיע לשילטון היא אכן מיפלצת. עבורם הדגם שהיה נהוג במיזרח אירופה לפני היתמוטטות האימפריה הרוסית הוא הצורה הנכונה של הדמוקרטיה.
בגדה השמאלית, התייחסותם של הערבים לכל שטחי ארץ ישראל כאל שטח כבוש (מדינה מן הנהר ועד הים'' כדברי פייסאל חוסייני), אינה אלא ''מיתוס של הימין'' (מאמר מה 27 לדצמבר, ''12 מיתוסים היקרים כל כך לימין'', מאת אחד בשם אבנר כוכבי).
ואיך אפשר בלי להתייחס לארועי מלחמת הקוממיות? ''מעטים מול רבים''? זה בסך הכל עוד מיתוס (''מיתוסים בשרות האומה'', מאמר מאת אחד בשם שמואל אמיר מה- 13 לדצמבר). זה שהמיספרים קצת סותרים את הטעון שלו, לזה אין כל חשיבות. העיקר התוצאה. מאחר שישראל ניצחה הרי שאין שחר ל''מעטים מול רבים'' (זה לא מזכיר קצת את המטריאליזם הדיאלקטי, לפיו ניצחון המעטים על הרבים נוגד את חוקי הטבע?)
לפני שאסיים, ברצוני לשוב למאמרו של ד''ר מנחם קליין (הוא התפרסם בגדה השמאלית ב- 11 לדצמבר).
כ''ראיה'' לכך שעמדותיה של ישראל אינן אלא אחיזת עיניים, ד''ר קליין משתמש בטעון הבא ''המתון ביותר שבין הפלשתינאים לא מוכן לקבל את מה ששרון, יעלון ומופז מציעים''. בלי להתייחס למהות ההצעות של אותה שלישיה (ד''ר קליין מכנה זאת ''קולוניאליזם במירעו''), האם זה בכלל משנה? ממתי הקריטריון לדרישות שלך במו''מ הוא ''מה שהצד השני מוכן לקבל''? לפי התיזה של ד''ר קליין, על ישראל להתוות את מדיניותה אך ורק על פי ''מה שהערבים יהיו מוכנים לקבל''. אליבא דד''ר קליין כל מה שממשלת ישראל צריכה לעשות זה לשאול את הערבים (או לפחות את המתונים שבינהם) מה הם מוכנים לקבל, לתת להם את זה, ולסגור עיניין.
ייתכן שככה מנהלים משא ומתן בגדה השמאלית, אבל לי זה לא נשמע כל כך חכם.
ובאותו עניין, שמעתם פעם מי שהוא (ערבי או ישראלי) שתובע מהערבים להימנע מלהציג דרישה כזאת או אחרת כי ''אף המתונה בממשלות ישראל לא תוכל להסכים לה''?
אני לא יודע למי הכוונה כאשר מדברים על ''ערבים מתונים''. אני לא מכיר אף אחד כזה. אבל בעיתונות ובקרב חוגי השמאל בישראל היה מקובל לראות בפייסאל חוסייני את הדמות המייצגת של ערבי ''מתון''. ה''מתון'' הזה דיבר על ''מדינה מהנהר ועד הים''. אומנם כשהוא אמר את זה בפעם הראשונה זה היה באיזה כינוס בארה''ב, אבל הוא לא היתכוון לנהר המיסיסיפי.
זה רק על קצה המזלג. ניתן למצוא שם גם את כל הסמרטוטים של ספירו, אם כי נדמה לי שיש כמה להם לא זכינו כאן (על שום מה הקיפוח?)
האיוולת עכשיו של שלום עכשיו מדברת בעד עצמה. השאלה היא האם יגיע אי פעם יום בו הם יתפכחו, או שזו תהפוך להיות איוולת לנצח.
קישורים:
הגדה השמאלית
|
|
|
בממלכת האיוולת-סיור בגדה השמאלית
