|
לוח שנה אצטקי מהמאה ה-15. הוא מראה שנה בת 260 יום: 20 חודשים בני 13 יום כל אחד. |
לאחרונה פורסמה באתר זה
הצעה לשנות את מניית שנות הלוח העברי, כך שההפרש בינו לבין הלוח הכללי יהיה מספר עגול של 4,000 שנה, ולא 3,760, כנהוג כיום. האמת היא שאינני רואה חשיבות בכך שאת מניין שנות הלוח העברי ניתן יהיה לחשב על ידי תוספת 4,000 במקום 3,760 ללוח הכללי, וממילא הדבר דורש שינוי אמוני חזק ביהדות, שאין בכוחנו לחולל כיום. מדובר בגימיק שגם אינו אפשרי וגם אינו נחוץ. עם זאת, הדבר גרם לי לכתוב את המאמר דלהלן, שיראה שאין שום דבר קשיח גם במניה הכללית של 2,004 שנים עד כה, וגם לומר דבר או שניים על אודות היווצרות לוח השנה העברי ולוח השנה הגרגוריאני.
מה בדיוק הבעיה בעטיה מתקשים אנו ליצור לוח שנה נוח?
יש שלוש תנועות של גרמי שמיים אותן אנו רואים בנקל והן משפיעות על חיינו.
ראשית - כדור הארץ סב סביב צירו. כל סיבוב כזה הוא יממה שלמה.
|
משערים שזה לוח שנה נאוליתי מבוסס ירח, האלף הרביעי לפני הספירה, מחוז מית', מזרח אירלנד. אחת מהתאוריות לשימוש המשוער בו מפורטת בדף ה-Lunar Stone. |
בנוסף - מקיף הירח את כדור הארץ. היות שהשמש, כדור הארץ והירח נמצאים על אותו מישור והירח הוא גוף המחזיר אור, אך אין לו אור משלו, מטיל כדור הארץ בצורה מחזורית צל על הירח, כך שרוב הזמן נראה הירח לא כעיגול מלא, אלא כחלק ממנו. לעתים הוא מוסתר כליל. הירח של כדור הארץ הוא ענק יחסית לירחים של כוכבי לכת אחרים, והוא מהווה בלילה את מקור האור הטבעי המשמעותי ביותר. בחברה לא טכנולוגית יש חשיבות רבה לידיעה איזה לילות הם מוארים ואיזה לילות הם חשוכים. לכן מחזוריות הירח היתה בעלת חשיבות גדולה בימי קדם. מחזור ירחי כזה נקרא בעברית יֶרַח. כיום נוהגים לכנותו חודש.
התנועה השלישית היא הקפת השמש על ידי כדור הארץ. הקפה זו נמשכת שנה, ומיקום כדור הארץ במסלול סביב השמש קובע את עונת השנה, דבר חשוב מאין כמוהו הן לחקלאים והן למי שמניין שעות האור מול שעות החושך שימושי עבורו. יש לציין שחשיבות התנועה הזו גדולה ככל שמתרחקים מקו המשווה. בקו המשווה עצמו אין שינויים עונתיים משמעותיים, ואורך היום שווה לאורך הלילה בכל ימות השנה. כבר במרחק קטן מקו המשווה יש השפעה מורגשת לעונת השנה, ובקטבים ההשפעה היא קיצונית: חצי שנה אור וחום (יחסי) רצופים, חצי שנה חושך וקור רצופים.
נו, אז מה הבעיה?
הבעיה היא שלמרות שכל התנועות האלה הן מחזוריות ועל כן ניתנות לחיזוי מדוייק, אין קשר ביניהן. הירח מקיף את כדור הארץ בערך ב-29.5 ימים, וכדור הארץ מקיף את השמש בערך ב-365.25 ימים. לכן עם תום חודש ירחי אחד, השעה על כדור הארץ אינה בדיוק אותה שעה שהיתה בתחילת אותו חודש ירחי, ועם השלמת הקפת השמש על ידי כדור הארץ, הוא אמנם נמצא במיקום המדוייק שבה היה בתחילת ההקפה, אך לא מפנה אליה את אותו חלק שלו, כפי שהיה בתחילת ההקפה. לכן השעה עליו היא שונה. בשנה אחת מקיף הירח את כדור הארץ בערך 12.4 פעמים. למשך תקופה קצרה ניתן להתעלם מהבדלים כאלה, למשל לקבוע ששנה חדשה מתחילה בדיוק 365 ימים לאחר השנה הקודמת, אך תוך זמן קצר יורגש כבר שיום השיוויון בין היום והלילה שינה את תאריכו, ובתוך כ-100 שנים כבר יורגש שינוי עונתי בחודש.
אנו נוהגים לחשוב על התקופה שבה אנו חיים כעל תקופה טכנולוגית. נראה שאנו צודקים בכל האמור להשפעת הירח עלינו. אנו כבר לא סומכים עליו שיאיר את לילותינו מזה מאות שנים. בכל שאר ההשפעות לא השתנה דבר. אנחנו מודעים תמיד אם כעת יום או לילה, ואם קיץ או חורף. התרגלנו גם לחשוב בקבוצות של 30 יום בערך ולקרוא לכך ''חודש''. הדבר עוזר לנו בהצגת תאריכים: ימי נישואין, קבלת משכורות וכיוצא באלה.
מעניינת במיוחד גם החלוקה לשבועות. מקורה אינו ברור. חשיבותה היא מיסטית, אך היא אומצה על ידי רוב הציוויליזציות בצורה שכמעט בלתי אפשרי להתנער ממנה. זוהי מחזוריות קשיחה, והיא מתעלמת במכוון מכל התנועות האחרות, ונספרת בנפרד, כלומר: היום בשבוע נקבע רק על ידי היום הקודם. אין שום נטיה להתחיל שבוע בתחילת החודש או בתחילת השנה.
תולדות לוח השנה הגרגוריאני
|
רומולוס ואחיו התאום, רמוס |
750 לפנה''ס. רומולוס, מייסד רומא ומלכה הראשון, קובע את לוח השנה הרומאי. 304 יום ב-10 חודשים. החודש הראשון הוא מרץ והאחרון - דצמבר. לא ברור כיצד התמודדו עם הזמן שנותר עד תום שנת השמש.
בהמשך נוספים עוד שני חודשים: לפני מרץ נוסף חודש ינואר ואחרי דצמבר נוסף חודש פברואר. בסוף השנה מוסיפים יום נוסף, משום שמספר זוגי של ימים נחשב כמביא מזל רע.
|
נומה פומפילוס |
700 לפנה''ס. נומה פומפילוס, מלכה השני של רומא, קובע שאחת לשנתיים יחול חודש נוסף, בין 23 בפברואר ל-24 בפברואר. אורכו יהיה 22 יום או 33 יום לסירוגין. כל חודש אחר הוא 29-30 יום (חודש ירחי). בצורה זו בכל 4 שנים יש 1465 ימים. שם החודש הנוסף: מרצדינוס. בצורה כזו אורכה הממוצע של שנה הוא 366.25 יום. יום השיויון, בו אורך היום שוה לאורך הלילה והוא היום הראשון של האביב, נקבע ל-25 במרץ.
בהמשך נקבע שבכל תקופה שלישית של 8 שנים כאלה יחול מרצדינוס רק 3 פעמים, במקום 4, ואורכו אז יהיה תמיד 22 יום. בצורה כזו אורכה הממוצע של שנה הוא 365.25 יום. קרוב מאד לאורך השנה האמיתי.
452 לפנה''ס. סדר החודשים נקבע כך שאחרי דצמבר מגיע ינואר ואחריו פברואר. שאר החודשים נותרים בסדר שהיה. השינוי נקבע על ידי מוסד של מלומדים ברומא.
|
יוליוס קיסר |
46 לפנה''ס. יוליוס קיסר מחליט לעבור ללוח שמשי ולזנוח את הירחי לחלוטין. אורך השנה הוא 365 יום. אחת ל-4 שנים 366 יום. בצורה זו כל תאריך נופל יום אחד לאחר אותו תאריך בשנה שלפני כן (כלומר: אם 1 בינואר נפל ביום א', בשנה שלאחר מכן הוא יפול ביום ב' ובשנה אחר כך ביום ג'). אחת ל-4 שנים הוא מדלג על פני יממה אחת בשבוע, ולכן השנה בת 366 הימים נקראת שנת דילוג (leap year). כדי להחזיר את יום השיויון ל-25 במרץ, שנסחף באיטיות מאז ימיו של נומה פומפילוס, הוא מאריך את השנה באופן חד פעמי: הוא מוסיף חודשיים בין נובמבר לבין דצמבר. החודש הראשון הוא בן 33 ימים והשני בן 34 ימים. באותה שנה נופל גם מרצדינוס, שהוא בן 23 יום. זו היתה השנה הארוכה בהיסטוריה: שנת 46 לפנה''ס היתה בת 445 ימים, ארוכה ב-90 יום מהשנה שקדמה לה.
הוא קובע שחודש קווינטיליס ייקרא מעתה חודש יולי, על שמו.
הוא קובע שהחודשים ינואר, מרץ, מאי, יולי, ספטמבר ונובמבר יהיו בני 31 ימים. פברואר יהיה בן 29 ימים בשנה רגילה ו-30 יום בשנה מעוברת. שאר החודשים הם בני 30 יום. בשנים שבהן פברואר הוא בן 29 יום, הוכנס היום הנוסף בין ה-24 בפברואר לבין ה-25 בו.
|
אוגוסטוס |
8 לפנה''ס. אוגוסטוס קובע שחודש סקסטיליס ייקרא מעתה חודש אוגוסט, על שמו. כדי שהחודש הזה לא יהיה קצר מהחודש שעל שמו של יוליוס קיסר, נקבע שאורכו הוא 31 יום וחודש פברואר מתקצר בשל כך ביום נוסף. מספר הימים בכל חודש שאחרי אוגוסט הוחלף: ספטמבר ונובמבר בני 30 יום, אוקטובר ודצמבר בני 31 יום. מבין כל השינויים שהלוח הזה עבר עד ימינו, זהו השינוי היחיד שלא נועד לשפר את הלוח. להיפך: הוא מסבך אותו ללא צורך, רק כדי להאדיר את שמו של אוגוסטוס. באופן מפתיע שרד השינוי הזה עד היום, 2012 שנים לאחר שנקבע, בשל עוצמתה של הגלובליזציה הרומאית. צחוק הגורל: אוגוסטוס נפטר 21 שנים לאחר מכן, בחודש הקרוי על שמו (19 באוגוסט, שנת 14).
|
דיוניסיוס אקסיגיוס |
523: דיוניסיוס אקסיגיוס, נזיר מסכיתיה, מחשב את הזמן שעבר מאז לידת ישוע הנוצרי וקובע שהשנה היא 523. השנה הראשונה לחיי ישוע נקבעת כשנת 1 לספירה. השנה שלפני כן נקבעה כשנת 1 לפני הספירה, כלומר: ללא שנת 0 (המספר אפס לא היה מוכר לאירופאים לפני המאה השמינית לספירה). יש לציין שהחישוב שגוי. לא יתכן שישוע נולד לאחר שנת 3 לפני הספירה.
נקבע שהספירה החדשה תיכנס לתוקף 9 שנים לאחר מכן, והשנה תהיה אז 532. בכך פסק הנוהג לספור את השנים מאז תחילת שלטונו של דיוקלטס, 247 שנים קודם לכן.
1582: יום השיוויון חל ב-11 במרץ, היות שהלוח היוליאני ארוך ב-11 דקות ו-14 שניות משנת השמש האמיתית. האפיפיור גרגורי ה-13 מחליט למחוק באופן חד פעמי 10 ימים, כדי שיום השיויון יהיה 21 במרץ, כפי שהיה בועידת הבישופים הראשונה (First Council of Nicaea) בשנת 325. הוא קובע ששנים המתחלקות ב-100 לא תהיינה מעוברות, אך אלה המתחלקות ב-400 כן תהיינה מעוברות.
1622: 1 בינואר מוכרז כיום הראשון של השנה. עד אז נחוגה תחילת השנה בחודש מרץ (ברוב המקומות ב-25 במרץ).
1752: בריטניה מאמצת את הלוח הגרגוריאני. מופחתים חד פעמית 11 יום: היום שלמחרת 2 בספטמבר הוא 14 בספטמבר.
1753: שבדיה מאמצת את הלוח הגרגוריאני. היום שלמחרת 17 בפברואר הוא 1 במרץ.
1872: יפן מאמצת את הלוח הגרגוריאני. היום שלמחרת 19 בדצממבר 1872 הוא 1 בינואר 1873.
1918: ברית המועצות מאמצת את הלוח הגרגוריאני. היום שלמחרת 31 בינואר הוא 14 בפברואר.
1924: יוון מאמצת את הלוח הגרגוריאני. היום שלמחרת 9 במרץ הוא 23 במרץ.
תאריכי מעבר במדינות אחרות ניתן לראות
כאן.
כעת אנחנו:
2757 שנים לאחר יסוד רומא.
2008 שנים לאחר הולדת ישוע.
2004 שנים לאחר יום התיארוך השגוי המקובל של הולדת ישוע.
1481 שנים לאחר תחילת המניה בעולם הנוצרי.
הלוח העברי
התייחסויות ללוח השנה יש כבר בתורה. החודשים נקראו בדרך כלל במספרים ולא בשמות. שמות החודשים כפי שהם מוכרים לנו הם בבליים, וכנראה שהוחל להשתמש בהם בתקופת עזרא ונחמיה. בתקופת הסנהדרין היה נהוג להתחיל את החודש כאשר שני עדים מהימנים דיווחו על מולד הירח. לפני כ-1,600 שנים הוחל להשתמש בחישוב במקום בצפיה. אז גם נקבעו כללי לוח השנה היהודי כפי שאנחנו מכירים אותם כיום. זוהי מלאכת מחשבת המביאה בחשבון הן את החודש הירחי (הנמשך 29.5306 יום) והן את השנה השמשית (הנמשכת 365.2422 יום). יש לציין שהלוח העברי המקורי התחיל בחודש ניסן, הוא תחילת האביב. אולי שלא במפתיע, גם הלוח הרומי, שהפך לימים ללוח הכללי, התחיל באותה תקופה (תחילת השנה נחגגה ב-25 במרץ, שהיה אז היום הראשון של האביב. כיום 21 במרץ הוא היום הראשון של האביב). מסיבות שונות הוקדמה ברבות הימים תחילת הלוח הכללי בשלושה חודשים כמעט, ותחילת הלוח העברי הוקדמה ב-6 חודשים. על פי המסורת נברא העולם בראש השנה, הוא א' תשרי.
|
קטע פסיפס המתאר את גלגל המזלות ל-12 חודשי השנה ובמרכזו - אל השמש הליוס, בית הכנסת העתיק בחמת טבריה (טבריה העתיקה), אמצע המאה ה-4 לספירה. |
כללי הלוח העברי הם כדלקמן:
אורכי החודשים הם 30 ימים ו-29 ימים לסירוגין, החל מחודש ניסן. ניתן להוסיף יום אחד לחודש כסלו או לגרוע יום אחד מחודש חשוון, אם מולד הירח של השנה הבאה חל ביום או בשעה המחייבים שינוי, כמפורט בפיסקה הבאה. בשנים מעוברות מוסיפים את חודש אדר א', שהוא בן 30 יום (בשנים אלה נקרא חודש אדר בשם אדר ב'). שנים מעוברות הן השנים השלישית, השישית, השמינית, האחת עשרה, הארבע עשרה, השבע עשרה והתשע עשרה בכל מחזור בן 19 שנה.
אם מולד הירח הראשון של השנה חל ביום ראשון, רביעי או שישי, דוחים את ראש השנה ביום אחד (כלומר, מאריכים את השנה הקודמת).
אם מולד הירח הראשון של השנה חל אחרי 12 בצהריים, מאריכים את השנה הקודמת. אם כתוצאה מההארכה נופל ראש השנה ביום ראשון, רביעי או שישי, כפי שנזכר בכלל הקודם, מוסיפים יממה נוספת.
אם מולד הירח הראשון של השנה חל ביום ג', 9 שעות ו-204 ''חלקים'' מתחילת היום (בערך שעה 03:11 לפנות בוקר) נדחה ראש השנה ביומיים.
אם ראש השנה בשנה הראשונה שאחרי שנה מעוברת חל ביום ב' בשעה 15 ו-589 חלקים ואילך (בערך 09:33 בבוקר) נדחה ראש השנה ביום אחד.
הארכת שנה ביום או ביומיים מחייבת את קיצור השנה שאחריה.
שנה רגילה היא בת 353-355 ימים. שנה מעוברת היא בת 383-385 ימים. רמת הדיוק של הלוח העברי היא גבוהה, אך הדיוק אינו מוחלט. שנה עברית ממוצעת ארוכה בערך ב-6.5 דקות משנת השמש. ב-6,000 השנים הראשונות של הלוח עדיין חל פסח תמיד באביב. על פי מסורות מסויימות, אחרית הימים צפויה בתום 6,000 השנים. היות שזה לא יקרה, יהיה צורך, כנראה, לדלג על חודש אחד (מן הסתם יוותרו על עיבור של שנה אחת בערך בשנת 6561 היא שנת ו'תקס''א, שתהיה בשנת הלוח הכללי 2801).
הצעה ללוח חדש
להלן מוצע לוח לוגי מוחלט. אין ספק שהוא לא יתקבל ולא ייושם לעולם, היות שהעולם לא מציית לכללי ההיגיון אלא לכללי הכוח. הדבר הוכח באופן מוחלט על ידי אוגוסטוס קיסר, שביצע שינוי שרק סיבך את לוח השנה היוליאני.
להלן הכללים המוצעים:
- השבוע הוא בן 6 ימים, שסימונם 0-5.
- החודש הוא בן 6 שבועות, שסימונם 0-5.
- השנה היא בת 10 חודשים, שסימונם 0-9.
- בתום השנה מוסיפים 5 ימים עד השנה הבאה, או 6 ימים בשנה מעוברת. סימונם A-F. כללי העיבור הם על פי המקובל בלוח הגרגוריאני, כלומר אחת לכל 4 שנים, אלא אם השנה מתחלקת ב-100 (אך לא ב-400). כל שינוי עתידי ייעשה על ידי תוספת או גריעה בסוף השנה.
- היום הראשון בשנה הוא יום השיויון של תחילת האביב (כיום 21 במרץ).
- רישום התאריך: מספר השנה, נקודה, מימינה ספרת החודש, מימינה ספרת השבוע, מימינה ספרת היום.
דוגמאות:- 1.234 הוא שנה מספר 1, חודש מס' 2, שבוע מס' 3, יום מס' 4.
- 0.000 הוא ראש השנה בשנה הראשונה שבה הלוח מתקבל.
- 5.155 הוא היום האחרון של חודש מס' 1 בשנה מס' 5. למחרת יחול 5.200.
- 5.95E הוא היום האחרון של שנה מס' 5. למחרת יחול 6.000.
היתרונות:
- כל חודש מתחיל ביום הראשון של השבוע, הוא יום 0.
- לכן, בהכרח, כל שנה מתחילה גם היא ביום 0.
- הלוח הוא זהה משנה לשנה. אנו יודעים שהיום ה-24 של החודש החמישי יחול תמיד ביום 5 בשבוע, בכל שנה. למעשה, היום ה-24 של כל חודש יחול תמיד ביום 5 בשבוע, בכל שנה. כל החגים יחולו תמיד באותו יום בשבוע.
- השבוע מתחלק ב-2 ומתחלק ב-3. ניתן יהיה לעשות תכניות ליום, לשליש שבוע, לחצי שבוע או לשבוע. החודש מתחלק ב-2, 3, 4, 6, 9, 12 ו-18. ניתן לחלק בצורה טובה חלקי משרות, חלקי משכורות וכן הלאה.
החסרונות:
- אנשים דתיים (ולא רק יהודים) לא יכולים לקבל לוח שבו אין שבוע בן 7 ימים.
יש לציין שנסיונות מעין זה נעשו גם בעבר, ונפלו בשל התנגדות הממסד היהודי והממסד הנוצרי. סיכום של נסיונות כאלה ניתן לראות
כאן.
הלוח המעשי
אם מעוניינים לשמור הן על מבנה שנת השמש והן על מבנה השבוע ומוכנים להקריב את שנת הירח, הוצע כבר שהשנה תהיה בת 364 ימים, שהם 52 שבועות בדיוק. מכאן ואילך יש צורות שונות לעבר את השנה. נראה שהיחידים שנהגו על פי שנה כזו היו אנשי כת מדבר יהודה. היום הראשון של כל חג היה קבוע, ולא משתנה משנה לשנה. לא ידוע לנו כיצד הם עיברו את השנה. בכל אופן, ניתן לעבר שנה כזו באופן סביר אם מוסיפים שבוע נוסף לשנים המתחלקות ב-6 וב-14 (לשנים המתחלקות ב-84, יש להוסיף שבועיים). הצעות כאלה נדונו גם על ידי חוגים לא יהודיים, שגם הציעו שבכל שנה יהיו ארבעה רבעים בני 91 יום כל אחד, שיחולקו לשלושה חודשים: הראשון בן 31 יום והאחרים בני 30 יום. למרות שהלוח הזה אינו מושלם כמו הלוח שהצעתי לעיל, הוא החלופה הקרובה ביותר שאיתה הכל יוכלו לחיות (כלומר, היהודים והמוסלמים ימשיכו לשמור את הלוחות שלהם, משום שמקורם, לכאורה, הוא אלוהי ולא אנושי, אבל נראה שנגד זה אין מה לעשות וגם לא צריך).