עוד מאמרים באתר של המחברת.זהו מאמר נוסף בסדרה ''יישובים יהודיים בעבר ובהווה'' שנועדה להפריך את הטיעון שהופיע במספר מסמכים שפורסמו ע''י ארגונים של ערביי ישראל ובראשם ''ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל'' לפיהם הפלסטינים הם ''עם ילידי'' והיהודים הם קולוניאליסטים אירופאים שהתיישבו על אדמה ערבית הסדרה פותחת בפרק על היישובים היהודיים בגליל.
ערב המרד הגדול, 66 - 70 לספירה, היו בגליל, עפ''י עדותו של יוספוס פלביוס 204 יישובים יהודיים. לאורך הסדרה נראה מה קרה לאותם יישובים תחת הכיבוש הרומי, הביזאנטי, הערבי, הצלבני, העות'מאני והבריטי עד להקמת מדינת ישראל.
גירסה קודמת של הסידרה פורסמה באתר אומדיה.
הכפר שעב שוכן בגליל התחתון, בקרבת גוש שגב והוא כיום כפר ערבי, שרוב תושביו מוסלמים. מספר התושבים הוא 6,000. בכפר יש 2 כנסיות ומסגד.
הכפר שוכן על מקומה של עיירה יהודית שנקראה שאב, והתקיימה עד המאה ה-11. המקום היה מיושב ברציפות משלב לא ידוע בתקופת הברונזה (3000 לפנה''ס – 1200 לפנה''ס). שאב איננה נזכרת במקורות המצריים על כיבוש הארץ ואף לא במקרא. לכן אפשר להניח שהיא נוסדה לקראת סוף תקופת הברונזה המאוחרת (1550 לפנה''ס - 1200 לפנה''ס) ורק תושביה התחלפו.
שמה העברי היה שאב. פירוש השם בערבית, שעב, הוא מעבר בין הרים.
תקופת הבית השני (538 לפנה''ס – 70 לס')
שאב לקחה חלק פעיל במרד הגדול נגד הרומאים.
אלעזר בן שמי, יליד הכפר הצטיין בגבורתו בזמן המרד.
יוספוס פלביוס כתב בספרו ''מלחמות היהודים'' שאלעזר השתתף בהגנה על היישוב יודפת שבוצר כהכנה למרד. אלעזר השליך אבן גדולה מראש החומה על אייל הברזל הרומי (מכונה היורה בליסטראות) והצליח להתיז את ראשו. לאחר מכם קפץ לתוך המחנה הרומי והצליח להכניס את אייל הברזל אל תוך העיר.
התקופה הרומית והביזנטינית (70 לס' – 640 לס')
שאב שרדה את המרד הגדול. פרופ'
מיכאל אבי יונה מזכיר את שאב בסקר היישובים היהודיים בגליל לאחר המרד, בספרו ''
גיאוגרפיה היסטורית''. הכפר היהודי בשאב התקיים לכל אורך תקופת המשנה והתלמוד. עיקר פרנסתם של תושביו היהודים היה ממטעי הזיתים. שני אמוראים חיו בעיירה שאב, רבי
מני דשאב ורבי
זכאי דשאב.
התקופה הערבית, הצלבנית והממלוכית (640 – 1516)
תעודה מהמאה ה-11 מזכירה יהודי שנפטר בשאב, מה שמעיד שבמשך התקופה הערבית וערב הכיבוש הצלבני עדיין היו יהודים בכפר. בתקופה הצלבנית עדיין היו 36 ישובים יהודיים בגליל, עפ''י סקר ארכיאולוגי של
מרדכי אביעם. אבל, מהתקופה הצלבנית ואילך אין איזכור על יהודים בשאב, וגורלם אינו ידוע. האפשרויות הן שהם נרצחו או אולי ברחו.
כנראה שהנוצרים התיישבו בכפר בעקבות הכיבוש הצלבני, מכיוון שיש ידיעה שהנוצרים עזבו את שעב עם הכיבוש הממלוכי במאה ה-13 .
בכפר קבור
אחמד ליאלימי, מנהיג איובי, שנלחם בקרב חיטין (1187) עם
צאלח א-דין. לא ידוע בברור מתי התיישבו מוסלמים בכפר, אבל סביר להניח שהם התיישבו בכפר לאחר שצלאח א- דין השתלט על הגליל בעקבות נצחונו בקרב חיטין. יתכן שהם היו חיילים של צלאח א- דין, שכן, חיילים של צלאח א- דין מהשבט נג'יאת מחצי האי ערב התיישבו בדרום-מזרח בקעת נטופה וכפרם נקרא ע''ש השבט, נג'יאת. הכפר הוקם על האתר של היישוב בית ענת, המוזכר בלוחות אוגרית. יתכן שגם יישוב נוסף, הנקרא ע''ש המצביא הכורדי בצבאו של צלאח א- דין, הוקם ע''י חייליו. שמו של המצביא היה
חוסם א-דין אל-בות'ארי, וכינויו היה אל-היג'א. הכפר נקרא כאוכב אבן אל-היג'א, והוא הוקם על מקומו של היישוב היהודי כוכבא.
התקופה העות'מאנית (1516– 1918)
הכפר היה תחת שלטונו של השיח' הבדווי
דהאר אל עומר תקופה מסויימת (דהאר אל עמר שלט בגליל משנות ה-1730 עד 1775) ובימיו נבנה בו מסגד. הכפר נזכר בכתבי
יהודית מונטפיורי מביקורה בארץ ב-1839 עם בעלה סיר משה מונטפיורי. בספרה נכתב שבשעב ניתן היה לרכוש קרקעות עבור התיישבות יהודית.
תקופת המנדט הבריטי (1918 – 1948)
בתקופת המנדט חיו בכפר נוצרים ומוסלמים. לא ידוע מתי חזרו נוצרים להתגורר בכפר לאחר עזיבתם במאה ה-13. בכפר שרדו 2 כנסיות.
ישראל
תושבי שעב (נוצרים ומוסלמים) ברחו בזמן מלחמת העצמאות, ב-1948, ורק אשה זקנה נוצריה אחת נותרה בכפר. הכפר היה נטוש עד 1951.
התושבים הנוכחיים התיישבו בכפר ב-1951. חלק מהם הם פליטים מכפרים בסביבה, בעיקר דאמון, וחלקם בדווים מאזור עמק החולה שהועברו לשעב לאחר המלחמה.
שתי הכנסיות שרדו אם כי במצב של התפוררות. אחת מהן שופצה למרות שבכפר אין כיום נוצרים. המסגד עדיין עומד על תילו.
תושבי הכפר מקיימים פעילות חברתית עם התושבים היהודים של גוש שגב. חלק מילדי הכפר לומדים בביה''ס הדו-לשוני בגוש שגב. בקיץ מתקיימת קייטנה משותפת לילדים יהודים וערבים משגב, שורשים ושעב.