| קומבינת אוסלו | |||||
| מושיק (שבת, 04/05/2002 שעה 19:12) | |||||
|
|||||
| http://www.faz.co.il/thread?rep=1266 | |
| פוליטיקה | |
| איתי (שבת, 04/05/2002 שעה 19:33) | |
התכוונת שהוא התפטר על רקע נתינת פרס הנובל לפרס - לא לעראפת. | |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=1274 | |
| הכוונה לערפאת... | |
| אנונימי (שבת, 04/05/2002 שעה 23:36) בתשובה לאיתי | |
מה שמדליק נורות אדומות בכל הסיפור הזה הוא מעורבותו של טריה לארסן (כיום שליח האו''ם לאיזור המזה''ת). רק לאחרונה פורסם שהוא ורעייתו (?!) קיבלו סכומי כסף נכבדים ממרכז פרס לשלום. על מה בדיוק איני יודע, ואם זה תרומות אז למה בדיוק ולמי. בכל אופן זה לא נראה טוב מאיזה זווית שמסתכלים על זה. משום מה תחושת הבטן שלי אומרת שרב הנסתר על הנגלה בכל התהליך של אוסלו ודרך קבלת ההחלטות עד למעמד פרס נובל ורצח רבין. | |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=1280 | |
| תהליך אוסלו - מעשה הונאה | |
| אורי מילשטיין (יום ראשון, 05/05/2002 שעה 7:44) בתשובה לאנונימי | |
תהליך אוסלו היה מעשה הונאה של רבין, פרס, ביילין וחבריהם. המניע לתהליך היתה התחושה של הנ''ל שצה''ל איננו מסוגל לגבות מטרות מדיניות ולאומיות עקב תיפקודו הלקוי באינתיפאדה הראשונה ובמלחמת דרום לבנון. הם פחדו מהתקפה כוללת של מדינות ערב על מדינת ישראל והעריכו שהתקפה כזאת תשמיד אותנו. לפיכך הם נקטו באסטרטגיה של מתן טריטוריה תמורת הפסקת אש. אם הציבור היה מבין ההגיון של המהלך הזה איש לא היה תומך בהסכם אוסלו ואולי היתה מתעוררת דרישה לחולל רפורמה במערכת הביטחון כדי שהיא תוכל לגבות מטרות לאומיות שגובשו באופן דמוקרטי. לפיכך הם רימו את הציבור וסיפרו לו, בעזרת ''אנשי הרוח'' ורוב העיתונאים שצה''ל הוא מהצבאות הטובים בעולם ושעוצמתו מאפשרת לנו לנקוט במהלכים מדיניים מסוכנים, ''לכאורה'', שהרי אם הפלסטינים לא יקיימו את התחייבויותיהם, צה''ל יהפוך את הקערה על פיה. את התרמית הזאת הם בצעו בעזרת טיפוסים כלארסן ובעזרת מיזמים כפרס נובל. הסכם אוסלו הוא מיזם של ערפאת והוא הצלחתו הגדולה ביותר עד כה. אבל הוא לא הבין את מגבלות כוחו והאמין שהתמודדות נוספת עם ישראל תביא לו עוד הישגים. כך הגענו למלחמת אוסלו (אינתיפאדת אל אקצה) שפקחה לחלק גדול מן הציבור את העיניים בעזרת כ- 450 הרוגים עד כה. אבל לא די לראות, צריך גם להבין ולכך רוב הישראלים עדיין אינם בשלים. | |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=1294 | |
| תאוריה די מוזרה | |
| בועז א. (יום ראשון, 05/05/2002 שעה 14:31) בתשובה לאורי מילשטיין | |
אורי, להזכירך, השמאל עלה לשלטון ב- 92 לאחר 15 שנות מדבר פוליטי. לעניות דעתי הסכם אוסלו נבע בעיקרו מהרצון העז של השמאל, כמעט בכל מחיר, להוכיח שגם הוא יכול להביא שלום (זוכר את הסלוגן הפתטי ''רק הליכוד יכול...'') לאחר הסכם השלום הראשון עם מצרים שנחתם ע''י ממשלת הליכוד. בין הליכוד ושמעון פרס היו מאז 77 הרבה מאד אמוציות והאחרון לא טרח להסתיר זאת מעולם בין אם במפורש או בעקיפין. אני זוכר שאחרי הסכמי אוסלו הוא התרברב שהליכוד בהסכם השלום שחתם עם מצרים הוריד יישובים ואילו הם (הכוונה למערך) לא עשו זאת. מס' אישים בשמאל הישראלי (ביילין, שריד) התייחסו לעליית השמאל לשלטון ב- 92 בגדר ''טעות/תקלה'' היות ורוב העם הוא ימני בהשקפתו הפוליטית, לכן יש להספיק ולתקן את המעוות מהר ככל שניתן (כוונתם היתה למצב המדיני שהיה קיים אז). האמת היא שגם היום אני עדיין לא מצליח להבין איך הליכוד הובס בבחירות 92 בייחוד לאחר ששמיר הלך מס' חודשים לפני כן לוועידת מדריד (אוקטובר 91) וזכה לגיבוי מוחלט מרוב העם. אולי נאום הקופים של דוד לוי במרכז הליכוד טרף את הקלפים. | |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=1313 | |
| תורת הביטחון עברה מהפך במלחמת יום הכיפורים | |
| אורי מילשטיין (יום שני, 06/05/2002 שעה 9:04) בתשובה לבועז א. | |
בועז, גם הסכם קאמפ דוויד, בין סאדאת לבגין היה תוצאה של תובנה שמערכת הביטחון של ישראל איננה מסוגלת לגבות מטרות מדיניות-לאומיות. מסקנה זאת היא תוצאה ישירה של תבוסת צה''ל בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים והחלטת משה דיין, בלילה שבין 8 ל- 9 באוקטובר לנטוש את תורת הביטחון שנקבעה אחרי מלחמת ששת הימים ושעיקרה: צה''ל מסוגל להכריע את כל הצבאות הערבים בשדה הקרב. בעקבות כשלון מהלך ההכרעה של צה''ל ב- 8 באוקטובר בגזרת תעלת סואץ חזר דיין לתורת הביטחון של בן גוריון שקבעה כי איננו מסוגלים להכריע את מדינות ערב בשדה הקרב ולכן עלינו לשאוף להפסקת אש ולא להכרעה צבאית. ההבדל בין דיין ובגין לבין רבין פרס וביילין שהראשונים העריכו כי צה''ל לא יכול לנצח צבאות סדירים ואילו רבין פרס וביילין העריכו כי הוא לא יכול להכריע את המחבלים בארץ ישראל ובדרום לבנון. הערכה זאת הולידה את הסכם אוסלו. | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |