לך לך לביתך, התפטר ופטור אותנו מעונשך, אריאל שרון, לך לחוותך, בטרם תמיט חורבן ואסון על עמך וארצך.

אריאל שרון הגיע לקצה דרכו בפוליטיקה של מדינת ישראל. הוא מכהן היום כראש ממשלה פורמלי, אבל לא כמנהיג שהעם נותן בו אמונו ונוהה אחריו. שרון נבחר על בסיס של ''הטוב בין הרעים ביותר'', או של ''המוכשר מבין הכושלים מכל''. הוא בשום אופן לא יכול להיקרא מנהיג, ובוודאי לא יוכל להיחשב למנהיג המסוגל לחלץ את עמו מהצרה אליה הוא הובילו. שרון הוא כרוניקה של אסון ידוע מראש.

יש לזכור:
שרון היה מפקד צבאי מוכשר. אבל הוא איננו מנהיג של עם. לא כל מנהיג צבאי מסוגל לקבל הכרעות מדיניות הדורשות אומץ, חזון ויכולת לבחון את ההווה, תוך שמירת על נכסי העבר, כדי לבסס מהם עתיד בעל יסודות קיום איתנים לאורך זמן.

שרון איננו בנוי להיות מנהיג, ובוודאי לא מנהיג של עם המצוי במצוקת מלחמה. עמים קמו על נפשם במלחמות חמורות מאלה, ואף עמדו בתבוסות קשות ממה שאנו חווים היום. די אם נזכור מה חוו האנגלים בבליץ הנאצי הגדול או הרוסים במערכה העקובה מדם על סטלינגרד. אם כן, מה מקורה של המצוקה בה אנו שרויים? מדוע איננו מוכנים להתיר את הקשר הגורדי שחסידי הסכם אוסלו עקדו אותנו אליו כשה המובא לעולה?

ככל שנבחן את הדברים ניווכח, שמצוקה זו איננה רק תוצאה של המלחמה העקובה מדם ושל אלפי קורבנות השלום שהוקרבו על מזבחו של הסכם אוסלו. המצוקה הזו היא תוצאה של ייאוש, של אובדן דרך, של התמוטטות צדקת הדרך, של קריסת המנהיגות הישראלית. המצוקה הזו היא תולדה של אשליות, שקרים ונבואות שווא של כלל מנהיגי ישראל, מסוף המאה העשרים ואילך.

מצוקה זו נובעת בראש ובראשונה מקריסתה של ההנהגה הפורמלית של מדינת ישראל – של הממשלה, הכנסת והרשות השופטת. ההנהגה הפורמלית של מדינת ישראל התמוטטה נפשית, והיא שרויה בפאניקה גמורה ובריצת אמוק היסטרית. זו הנהגה המשולה לצולל שנקלע למצוקה של שיכרון מעמקים, או לורטיגו של טייס המאבד את תחושת הכיוון והגובה בתנאי ראות קשים.

די אם נשמע את שר המשפטים המשווה את סבתו בשואה לזקנה מרפיח, כדי להבין מה קרה לנו!

אין מסוכן מפאניקה במצבי לחץ קיצוניים, ואם צוללן או טייס מאבדים את עשתונותיהם יהיה גודלו של האסון כמספר בני האדם התלויים בהם. אומה שמנהיגיה אובדי דרך, עתידה במקרה הטוב להיקלע לאסון לאומי, ובמקרה המיוחד של מדינת ישראל – אפילו לאובדן ריבונות ולהשמדה פיזית.

מדינת ישראל תחת ממשלו של אריאל שרון היא אומה המונהגת על ידי פוליטיקאים שכל מעשה ממעשיהם הוא בבחינת מצעד איוולת מתמשך שאין לו קץ.

ברברה טוכמן, ההיסטוריונית הדגולה שטבעה את המונח March of Folly (מצעד האיוולת), קבעה שאפשר להגדיר מחדל או אסון כמצעד-איוולת, אם מתקיים התנאי, שתוצאות הכישלון נראות לעין בעת כהונתם או בתקופתם של האחראים להם, וכי ניתן בזמן אמת ללמוד מלקחי האיוולת, ולהפיק לקחים מתקנים.

אם נבחן את ההיסטוריה של מדינת ישראל ב-‏20 השנים האחרונות, ניווכח לדעת שלא היה אירוע מרכזי אחד שחמק ממצעד האיוולת של ברברה טוכמן: ממלחמת לבנון ועד ועידת מדריד, ממלחמת המפרץ ועד אוסלו, מהמנוסה המבישה מרצועת הביטחון ועד אינתיפאדת אל אקצה, מנפילת ברק ועד תוכנית ההתנתקות של שרון – כולם גרמו לאסון, מוות וחידלון.

לו היה קם הנביא ישעיהו, היה מוכיח בשעה זו את שרון וממשלתו בשערי ירושלים, וזועק לממשלת הדמים:

''כולכם פצע וחבורה ומכה טרייה, לא זורו ולא חובשו ולא רוככה בשמן.'' היה אומר לשרון ולבניו, ליועציו ולשריו: ''מאסתי בכם ובזבחיכם, בשקריכם ובהונאותיכם!''

מפרשת הנעדרים בלבנון ועד לשחרור סוחר הסמים, בד בבד עם הפקרת טייס ולוחמים, שום פעולה של ממשלת שרון לא נעשתה בחוכמה ובמחשבה תחילה, ואף לא בהתרוממות רוח, בגאווה ואומץ, אלא תמיד במזימות ובקנוניות, בביזיונות ובהשפלות. אפילו הסכם הספקת הגז שנחתם היום על ידי חברת החשמל, נראה כנגוע במחדלים כלכליים, בחשד לשחיתות, באינטרסים של בעלי ממון, ובפגיעה באינטרס הציבורי של עם ישראל, תוך מתן יתרון כלכלי למדינה עוינת כמצרים, ותוך העדפתה על ספקיות גז ישראליות.

אין ולא היתה בממשלתו של שרון אפילו מראית עין של יושר, ענווה, ניקיון כפיים וחפות מאינטרסים כספיים. זו ממשלה שיותר מרבב של שוחד, שלמונים, אינטריגות כספיות ופרוטקציה למקורבים דבק בבגדיו של ראש הממשלה.

תוצאותיו המוכחות של מצעד האיוולת הם פועל יוצא של רצון אריאל שרון ''לעשות משהו'' שיצדיק את קיומה העלוב והכושל של ממשלתו. ''משהו'' שיסיח את הדעת מפרקליטות המדינה, שפה אחד קבעה, שהאיש צריך לעמוד לדין פלילי עבור מעשיו.

אריאל שרון. בשיא כוחו היה מפקד צבאי מוכשר שהתבלט מעל חבורה בינונית ואף למטה מכך, של גנרלים כושלים שכיהנה בתקופתו. בשיאו הוליך שרון אנשים לקרב וניצח על מערכות צבאיות מרכזיות בחיי האומה.

אבל מנהיג איננו ניכר רק בניצחונות בשדה הקרב. מנהיג אמיתי יודע להלהיב המונים בענווה שלו, או בכשרון מדיני, בחזון או ביכולת להקים מפעלים לאומיים; לשבות את לב עמו במעשים טובים, בדרכים חדשות במדע, בפריצת דרך בכלכלה, בתרבות ובחיי הרוח, בהשפעה במישור היחסים הבינלאומי. בהעלאת העם היהודי לארצו מולדתו, ובאין ברירה – לקום כארי ולהילחם על קיום עמו ולנצח את האויב שקם להשמידו.

אבל אריאל שרון בחר בדרך הרעה והמסוכנת מכל. אחרי כל האסונות שהמיט במדיניותו על העם, הוא מבטיח לו כדבריו: ''וויתורים כואבים כי אין ברירה וחייבים להתנתק''.

שרון בחר להיכנע לאויב הגרוע ביותר תחת אש, לאש''ף ולחיזבאללה גם יחד. לא יועילו לו כל הפעולות הצבאיות אליהן הוא שולח את בנינו, ובהן הוא מסכן את חייהם, אם בסוף הקרב יקבלו הלוחמים פקודה בלתי חוקית בעליל, לעקור מאדמתם ישובים, כפרים נחלות ובתים של אחיהם בני עמם.

אמר החכם היהודי למלך הכוזרי: ''כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים''.

לאריאל שרון הייתה אולי, לשיטתו, כוונה רצוייה בתחילת מחשבתו, אבל בסוף מעשהו התברר כישלונה החרוץ של מדיניות המהלך חד צדדי להקמת מדינה פלשתינית בגבולות זמניים.

לו היה האיש נחוש להיאבק על תוכניתו החד צדדית, ובתמורה, לספח את שטחי הישובים היהודיים ביש''ע, ייתכן והיה רציונל כלשהו לתוכניתו זו. אבל שרון איננו מנהיג נחוש, וחזונותיו המוגבלים והבלתי בדוקים, נתקלו מייד בהתנגדות עזה של אמריקה, אירופה ומדינות ערב. אלה עיקרו את תוכניתו לספח שטחים ו''הסכימו'' לקבל רק את מרכיב ''ההתנתקות'' שהם מרכיבי הגרוש והטרנספר של יישובי גוש קטיף וצפון השומרון, בדיוק על פי המתכון הרשום באמנה הפלשתינית הידועה לשמצה.

אמרו חז''ל: אין הקומץ משביע את הארי, וברור לכל כי נסיגה כזו לא מספקת את הקוורטט ובוודאי שלא את הפלשתינים והערבים. זו תהייה לפיכך מנה ראשונה בסילוק ידיו של העם היהודי לדורות ולעולמי עד מכל יש''ע, ובהמשך גם משטחי הקו הירוק.

שרון מבין שראייתו האסטרטגית והמדינית כשלו כליל, וכי מכל ''תוכניתו הגדולה'' הותירו לו האמריקנים והערבים רק את השוטים והעקרבים של גרוש היהודים והרס יישוביהם.

למי שטובע בים, גם קנה רצוץ לסירת הצלה ייחשב. לכן, רוצה שרון להרוויח זמן מול היועץ המשפטי לממשלה, מול האמריקנים הלוחצים על מימוש מפת הדרכים, אל מול הפלשתינים והקוורטט.
שרון רוצה להרוויח זמן והוא מוכן למכור עבורו שלושים יישובים יהודיים חיים ונושמים בעזה והשומרון, ולו אף יעשה פשע הטרנספר במספר ''פעימות'' שטן הרסניות.

לפני כשנה הלך שרון לבחירות עם מצע הליכוד המתנגד להקמת מדינה פלשתינית שנייה בא''י המערבית. הוא מרד במצע מפלגתו, ועל אפה וחמתה הוא מתכוון להרוס 30 יישובים ולברוח מעזה וצפון השומרון. שרון התחייב לקבל את הכרעת תנועתו במשאל מיוחד שדחה את תוכניתו להתנתקות. עכשיו כאנטי דמוקרט בעליל, הוא הולך לערוך פוטש במצע מפלגתו להעביר את התוכנית הנפשעת והבלתי חוקית בממשלה, ולפלג את הליכוד.

שרון במעשיו אלה הוכיח כי הוא שור מועד הנוגח ומשמיד כל מי שעומד בדרכו. שרון ויועציו אינם מבינים שרמיסת דין הבוחר בבחירות הכלליות, שאושר במשאל של חברי מפלגתו.
שרון ויועציו מתעלמים מהאפשרות של פרוץ מרי אזרחי, שיתפשט ועלול להגיע למלחמת אזרחים, שאין איש רוצה בה, הגם שלאיש לא תהיה שליטה על גובה להבותיה.

קיצה של ממשלת שרון קרב והולך, ועל כך יש להתפלל לשאוף ולפעול בכל דרך דמוקרטית. על המחנה הלאומי לקצר את ימיה של ממשלת שרון ולא לדבוק בכיסאות. אין לחשוש מבחירות חדשות, כי נפילת שרון מסמנת את קצו של דור הדינוזארים, והמפץ הגדול, דוגמת זה שחיסל את היצורים הגדולים הללו לפני מיליוני שנים, קרב והולך בכל מקרה.

כל מי שמדינת ישראל יקרה לו, וחשובים לו שרידות בניו ונכדיו, משפחתו והדורות הבאים, חייב היום להתלכד במחנה לאומי גדול שיאמר לאריאל שרון בקול צלול ובלא משחקי מילים:

לך לך לביתך, התפטר ופטור אותנו מעונשך, אריאל שרון, לך לחוותך, בטרם תמיט חורבן ואסון על עמך וארצך.