אנסה להיות ענייני ומעשי ככל האפשר ולגשת לעניין.
אין זה סוד שמערכת החינוך נמצאת במשבר עמוק, תוכניות שונות מועלות ויורדות מדי פעם ואתם מצב הרוח הלאומי.
רבים הם האנשים שהתייאשו מהמערכת ואינם יודעים כיצד ניתן לפתור את הבעיה.

כשאנו מסתכלים על המערכת בכללותה אנו מזהים בעיות יסודיות בכל אחד מן הגורמים הבאים:

1. שיטת הלימוד
2. התכנים
3. מבנה המערכת – האגפים, ההיררכיה
4. כוח האדם (מורים, מנהלים, מכשירי המורים להוראה)
5. התנאים – תנאי הלימוד, תנאי השכר
6. נלווים

ניסיון לפתור רק חלק מן הגורמים במערכת מסוג זה מהווה בעיה בפני עצמה ומוסיפה אש למדורה הבוערת בלאו הכי.
איני רוצה כרגע לעלות את הבעיות שרובן ידועות זה מכבר אך אנסה להעלות מספר קטן מאד מהן שלדעתי הן קריטיות להבראת המערכת ולתת להן פתרון.

בעיית השיטה – עיקר הבעיות מתחיל כאן. בהיפתר בעיה זאת פתרנו חלק גדול מן הבעיות הנלוות אליה.

עיקר המורים המגיעים למערכת החינוך מקורם באקדמיה. התפיסה השולטת שם היא הצמצום והמיקוד עד להתמקצעות מרבית. מכיוון שהמורה המגיע מהאקדמיה ממוקד במקצועו, הרי שבניית מערכת החינוך כולה הושפעה מכך ובנתה תוכנית לימודים המבוססת על מספר רב של מורים הממוקדים במקצועותיהם.

לכל מקצוע ניתנו שעות הוראה וכך נבנתה מערכת שבה החינוך מפוצל, מפולג ומחולק.
התלמיד היושב בכיתה, שבחיי היום יום שלו כל החלקים הלימודיים מחוברים בו יחד – קורא מודעות באנגלית, סופר את העודף באוטובוס, שומע חדשות, חווה אזרחות, לומד מהעבר ושואף לעתיד, מצייר על הקירות, ומדבר בלשון עמו – בעצם, ברגע שהוא נכנס לכיתה הוא הופך לאדם מת שכל האברים שבו מפוזרים על שולחן הפתולוג. במקום שהשיטה תאחד גם בבתי הספר את התכנים הרי היא מפרידה אותם זה מזה, ובוחנת אותם במנותק מחיי התלמיד.

על כן, הפתרון האלטרנטיבי לבעיות הקשות מולן אנו נמצאים מצוי בנוסחה זו של שינוי השיטה.
הכשרת המורים האקדמית חייבת להשתנות – היא צריכה לקלוט לתוכה אנשים רב תחומיים איכותיים ביותר, שביכולתם להיות גם יחד – דוברי אנגלית, בעלי ידע תיכוני מצוין במתמטיקה, בעלי ידע בהיסטוריה ואזרחות, בקיאים בתנ''ך וברזי השפה העברית מתוך אהבתם אליה ולא טומנים ידם בכתיבה וציור, בשירה ופרוזה, בעלי ערכים ודוגמא אישית.

אנשים אלה נראה שהם מועטים, והם לא באים למערכת החינוך שכן אין הם יכולים להשתלב בה היום, לא מבחינת התכנים הנדרשים ולא מבחינת תנאי השכר והיחס.
אנשי מעלה אלה אשר יוכשרו וינופו ויסוננו יהיו המעטים המחזיקים את הרבים.
לא עוד מספר מורים גדול הנמצא בבית הספר והמעביר את המקצועות במנותק מחיינו אלא מורה אחד המעביר מגוון מקצועות המשתלבים זה בזה כחיינו אנו.

כאשר מספר המורים הנצרכים למערכת מסוג זה ירד, ניתן יהיה לשלם את שכר הכלל לפרטים מיוחדים אלו עד כדי עשרות אלפי שקלים בחודש ותיווצר מערכת מצומצמת מורים, שכל אחד מהם איכותי ומיוחד, התחרות בין בתי הספר היא להחזיק אותם ולתגמל אותם כיאות ואילו התלמידים יצאו נשכרים מהחיבור שלהם לחייהם.

דוגמא לשיעור יוצא מן הכלל יהיה בניית מערך שבו המתמטיקה תילמד מתוך מקורות היסטוריים, חלקם באנגלית וחלקם בעברית, תוך שילוב ציור, שירה, תנ''ך ויצירה.
זה נראה מוזר? כרגע כן, מחר כבר לא.

איך יתייחס התלמיד לכך? האם יהיה לו משעמם בשיעור? הרי בכל רגע יכנס נושא חדש, בכל דקה ודקה הוא יפגוש את עצמו, יוציא את היצירתיות שבו, יעריך את היקף ידיעותיו של המורה,יספוג את אהבתו אליו וילמד ממנו דוגמא אישית איך להצטיין ומהי איכות אמיתית.

מורים אלה כבר ישנו את המערכת מבפנים – הם יהיו מספיק יצירתיים כדי לשים דגשים על הדברים הרלוונטיים בחייו של הילד לעתידו. הם יהיו מספיק רלוונטיים ונחשבים בעיני העם, שיעריך את גדלותם ויראה בהם מנהיגים אמיתיים שחסרים לנו כל כך.

בעיה שניה שתוצאותיה מי יישורנו היא בעיית המדידה והערכה.

כיום אנו מודדים את התלמיד במערכת מבחנים שלכאורה אמורה לשקף את יכולותיו, אולם המבחן הוא חיצוני לו, אם הוא לא מבין את חשיבות הלימוד הרי גם המבחן לא משקף דבר מיכולותיו האמיתיות.
מבחן הבגרות עולה על כל אלה ומכריז עשרות שנים קדימה על יכולותיו של התלמיד בזמן ששנה אחרי הבגרות, הילד שבחינת הבגרות ניסתה להעריך אותו הפך כבר מזמן לגבר, שינה את דרך הסתכלותו על החיים, למד וטייל, צבר ידע ויכולות חדשים.

אבל בחינת הבגרות, שאינה רלוונטית לחייו יותר, ממשיכה לרדוף אותו בניסיונו הנואש לקבל תעסוקה, להתקבל ללימודים גבוהים ולהצליח בחיים.

אם כן מהו הפתרון? הפתרון פשוט – על המערכת למדוד את התלמיד ביחס לעצמו, לתת לו ציונים על מידת השיפור שלו מן הפעם הקודמת, לעודד אותו על השיפור ולעודד אותו לעלות ללא תחרות סמויה עם חבריו הגורמת לו לעיתים למפחי נפש אדירים, ירידה בדימוי העצמי והפלטות ממערכת החינוך.
נכון שעל המערכת להציב רף, אך את קצב הטיפוס על המורה האיכותי ועל התלמיד יחדיו לקבוע.

הבעיה השלישית היא ההמשכיות – התלמיד המסיים את בית הספר התיכון יוצא לצבא ומאבד לפתע את הקשר עם הלימודים, בשלב זה רבים הם הנושרים מהמשך הלימודים באוניברסיטה ובזה יכולים לגזור על עצמם לעיתים כליה חברתית וכלכלית.
הם אינם מודעים לכך, החוויה שהם זוכרים ממערכת החינוך בבתי הספר אינה טובה והם משליכים את הדימוי הזה הלאה, גם על מערכת האקדמאית שייתכן שהיא שונה מהמערכת המוכרת לתלמיד, רק שאף פעם הוא לא ידע זאת.

על מנת לפתור בעיה זו יש לסיים את התיכון כבר בכיתה י' או יא' והשנה האחרונה צריכה להפוך לשנת לימוד אקדמית, שממקדת את התלמיד לתחום מסויים, שמוריה מרצים באוניברסיטה או דוקטורנטים בשילוב עם המחנכים המובילים, וכך לתת לתלמיד שנה אחת או שנתיים לפני שהוא יוצא לצבא. כאשר הוא חוזר מן הצבא הוא ממשיך ומסיים את התואר הראשון לשנתיים נוספות וכך הכנסנו את התלמידים להמשך לימודים מוכר. כאשר התלמיד חוזר לאוניברסיטה ונמצא בתוך המערכת הרי יש סיכוי גדול שימשיך בה ויכולותיו יתורגמו בעתיד למען קידום העם, הארץ והמדינה.

---

אלה רק חלק קטן מן הבעיות והפתרונות, ישנם עוד בעיות ופתרונות רבים באמתחתי, שונים מן הפתרונות המקובלים, שיכולים לקדם את מערכת החינוך, לשפרה ולשנותה כך שתיתן את פריה.

לא באמצעים אלימים (מכתבי פיטורין), לא במשאים ומתנים שאינם הוגנים, על המערכת להשתנות מתוכה ובכך לאפשר למורים הרוצים בכך להשתלב בתוכה או לצאת החוצה. כל מורה המרגיש שהוא יכול להצטיין, להיות רב תחומי ברמה גבוהה יוזמן להשתלב במערכת ההכשרה. אם הוא יעמוד בה הרי עתידו במערכת מובטח, ואם לא, ככל הנראה יצטרך לחפש עבודה אחרת, תוך מירב העזרה וההכוונה.

לא נגעתי בכל הגורמים, על השעות והמבנה של המערכת, על גובה השכר ותוכנית הלימודים. המעונינים להוסיף עליה, לשפרה, לקבוע רף, למצוא את יתרונותיה ומגרעותיה, להגיב או להתייחס לבעיות שעליהן לא דיברתי ומעונינים לשמוע פתרונות נוספים עליהם יכולים לעשות זאת בפורום נכבד זה או לשלוח אלי לאימייל הפרטי שלי כמסר אישי.
אנו חייבים לחשוב קודם על טובת ילדנו ומדינתנו.

מטרת המאמר היא לבנות יחד מתוך הפורום הזה של אנשים שאכפת להם תוכנית שונה ולהציגה לאחר מכן בפני מקבלי החלטות.
ניתן להעלות כל בעיה וכל פתרון יצירתי לפורום זה, על מנת לשמוע תגובות והערות נוספות עד למיצוי המהלך, כי בנפשנו הוא.
אז מה זה מצריך מאתנו?
לדרוש שינוי ממין זה, ולהפיצו ברבים.

הכותב הנו מורה לשעבר (מבין המפוטרים הטריים)
מנחה בקורס מיכא''ל (מיצוי כישורים אישיים למצויינות)

---