השאלה האם מחסן דירתי טעון אוורור היא במחלוקת. מבחינת ייעודו של מחסן, בין אם המחסן הוא בקומת העמודים ובין אם הוא כחלק מהדירה – לעתים באותו המפלס של הדירה, נדרש אוורור למחסן לשם מניעת עובש, כי ייעוד המחסן הוא אחסנת אביזרים והתנאים הדרושים למטרה זו הם אוורור יעיל כמו שהדבר חיוני בכל חלל דומה, כגון: מזווה [שהוא גם כן מחסן דירתי, אלא שמיקומו הוא בדרך כלל צמוד למטבח].
מהבחינה של הוראת התקנות [אלו תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש''ל – 1970 התוספת השנייה], אין בתקנות כל התייחסות לאוורור המחסן. יש חובה לאוורר מזווה, בהיותו חדר שירות, וזאת לאור תקנה 2.21 ג' הקובעת כי כל חדר שירות, למעט חדר ארונות שאינו טעון אוורור, יאוורר על ידי חלון בגודל 0.3 מ''ר או 10% משטח החדר [המידה היותר גדולה]. באין אפשרות לאוורר את חדר השירות [למעט חדר ארונות] באמצעות חלון הפונה אל אוויר חוץ, יש בתקנות חלופות לביצוע האוורור, לרבות איוור מכני, אך לא מוזכר כלל אוורורו של מחסן. שכן בהגדרות [תקנה 2.01] הגדרת חדר שירות היא כלהלן:

חדר שירות – חדר אמבטיה, בית שימוש, מזווה או חדר ארונות.

אכן הגדרה זו לוקה בחסר, ולא רק ''מחסן'' חסר בה, כי גם – חדר כביסה, חדר מקלחת, ועוד, ויש לקוות שבזמן כלשהו החסר הזה יושלם ויובהר.
במצב דברים זה, כשנטען כי המחסן לקוי בכך שאינו מאוורר, הפסיקה אינה חד משמעית אף שלפי ייעודו של המחסן הוא טעון אוורור.

בת''ה 23201/97, שרביב בע''מ נ' ברזילי ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופט: ע' גרשון [לא פורסם], מקבל בית המשפט את עמדתו של הבורר האדריכל משה י' טורץ אשר מונה לבדוק את דירות המשיבים [הדיירים התובעים], כלהלן:

ד. אוורור מחסנים.

הגדרת ''חדר שירות'' בהתאם לסעיף 2.01 לתקנות בחוק כוללת מזווה. פירוש המלה ''מזווה'' בעברית הינו: מחסן (נא עיינו בערך ''מזווה'' במילון אבן-שושן).

לפיכך נפסק שם כי כשם שמזווה טעון אוורור, כך גם מחסן, בגלל הפירוש המילולי, טעון אוורור.

לפי סעיף 2 לחוק הפרשנות תשמ''א – 1981:

מונח שהוגדר בחיקוק - משמעו כהגדרתו, והגדרה זו תחול גם על תקנות שהותקנו לפי אותו חיקוק, וכל צורה דקדוקית הנגזרת מהמונח תתפרש לפי אותה משמעות, הכל אם אין הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם אותה הגדרה.

סעיף זה בחוק מאפשר בדיקת המשמעות המילולית של המונח, וזה אשר עשה הבורר ובית המשפט בעקבותיו.

מבחן ההתאמה צריך להיות מדורג לפי הסדר הבא:

א. המונח הקבוע בתקנות זהה למונח בו מדובר. לדוגמא, מתוך הנחה כי מזווה הוא מחסן, כי כך כתוב במילון ומדובר בשתי מלים נרדפות [כפי שסבר המומחה מ' טורץ הנ''ל], הרי אם חיקוק מתייחס למזווה, הוא יחול גם על מחסן שהיא מילה נרדפת למזווה.

ב. כשאין זהות, ולדעתי על אף דברי פסק הדין המצוטט - מזווה לא ממש זהה למחסן, תיבחן ההתאמה וחלות החיקוק על בסיס של דמיון המונחים + מהות השימוש/התפקוד. במקרה הנדון, יותר סביר להניח כי המזווה אינו ממש מחסן, אלא שתפקודם הן של המזווה והן של המחסן – דומה, ודרישת האוורור בה מדובר היא זהה לגבי שניהם במישור המהותי. גם במקרה כזה, יש לפרש כי החיקוק המתייחס במפורש למזווה, חל גם על מחסן. הסקה זו תהא על בסיס של גזרה שווה.

זאת ועוד, מתקין התקנות מנחה אותנו להסיק בדרך של גזרה שווה, ממש באותה סדרה של תקנות. הא ראייה, כי בתקנה 2.01 המצוטטת לעיל, מוגדרים החללים הבאים כחדר שירות: מזווה, חדר ארונות, חדר בית שימוש וחדר אמבטיה, תוך דילוג, למשל, על חדר מקלחת. חדר המקלחת שונה מחדר האמבטיה.

להבהיר: למעשה, המזווה הוא צמוד למטבח ומשמש לאחסנת מוצרי מזון וכלים שימושיים במטבח, בעוד מחסן יכול שימוקם גם מחוץ לדירה, ואף שגם הוא משמש לאחסנת מוצרים, מדובר במוצרים כלליים ולא בהכרח מזון או כלי אוכל. לאמור, אין בין שניהם זהות, אך בהחלט יש ביניהם דמיון מבחינת התפקוד והשימוש. לפיכך, גם באין הוראה מפורשת לגבי דרישות האוורור מחדר מקלחת, אין כל ספק לכל מי שמשתמש בתקנות בין למטרת תכנון כחוק ובין למטרה משפטית, כי דרישות האוורור מחדר האמבטיה זהות [על פי אותה שיטת הסקה בדרך של גזירה שווה] לדרישות האוורור מחדר המקלחת; לגבי שני חללים אלו יש להתקין חלון שגודלו הוא לכל הפחות 10% משטח החדר או 0.3 מ''ר לפי המידה היותר גדולה.

סוף פסוק בעניין הנדון:

1. מחסן טעון אוורור כחדר שירות [כמזווה].


2. ע''פ פסק דין שרביב, הטעם לכך הוא כי מחסן ומזווה הן שתי מלים נרדפות.
3. איני מקבל את הפרשנות של פס''ד שרביב לפיה מחסן זהה למזווה, אולם אני מקבל את המסקנה, על בסיס גזרה שווה כמבואר לעיל.

---