המאמר פורסם גם באתר אימגו ובאתר של המחבר.
מגדה גבלסהשחקנית דליה שימקו העלתה לאחרונה על הבמה, בתיאטרון גבעתיים, הצגת יחיד בשם ''הגברת הראשונה של הרייך השלישי'' על חייה של אשת הצמרת הנאצית החזקה ביותר, מגדה גבלס. היא היתה אשתו של יוזף גבלס, התועמלן הראשי של הרייך ומקורבת לפיהרר עצמו, שבו האמינה אמונה ללא מצרים. אבל היא היתה מקורבת בשלב מסויים גם למנהיג הציוני חיים ארלוזורוב ויתכן בהחלט שהיתה לה יד ויותר מכך ברציחתו.
להלן ביקורת על ההצגה של שימקו, שגם כתבה על מגדה גבלס, והירהורים על תיאוריית קונספירציה מקורית מבית היוצר של כותב שורות אלו.
שתי נשים מפורסמות באופן מיוחד היו ברייך השלישי, שבו נקבע לנשים תפקיד מוגבל במיוחד מאחורי הגברים. האחת היתה לני ריפנשטאל, במאית הסרטים החביבה על היטלר, והשניה הייתה מגדה גבלס, אשתו של שר התעמולה של הפיהרר. כל אחת מהן זכתה לכינוי ''הגברת הראשונה של הרייך השלישי'', אולם נראה שרק מגדה הייתה זכאית לתואר זה.
בימים אלו מוצגת על הבמות הצגה מקורית שכתב וביים נוריאל טוביאס בשם זה, שבה משחקת משחק יחיד דליה שימקו. ההצגה היא מונולוג של מגדה על חייה, המשודר אל כלל האומה ואל אף אחד בתחנת רדיו בשעותיו האחרונות של הרייך, מהבונקר בברלין המופצצת והעומדת להיכבש בידי הסובייטים.
זהו, ללא ספק, נושא מרתק, שרק לאחרונה שימש כנושא לסרט הגרמני המצליח ''
הנפילה'', שהספר שעליו התבסס, ''
14 הימים האחרונים'' של יואכים פאסט, יצא גם הוא לאור בעברית. אין ספק ש
מגדה גבלס היתה גם אשה מרתקת אולי יותר מכל אחת מנשות המנהיגים הנאציים, אולי בגלל עברה המסוכסך והמוזר באופן מיוחד.
האישה שאהבה את חיים ארלוזורוב?
חיים ארלוזורובאביה החורג האוהב והמסור, מכס פרידלנדר, היה יהודי ולאחר גירושי הוריה מגדה אף אימצה לעצמה את שמו, פרידלנדר. על פי ההצגה, היא נתנה לו למות במחנות ההשמדה בלי שניסתה להתערב למענו. ככל הנראה מת פרידלנדר במחנה הריכוז זקסנהואזן.
מאהבה לפני גבלס היה לא אחר מאשר
חיים ארלוזורוב, פעיל בתנועת העבודה בתנועה הציונית. הוא היה האח של חברתה לכיתה ואחת מידידותיה הקרובות ביותר אז, ליזה ארלוזורוב; אחר כך היה בכיר בתנועה הציונית ונרצח באופן מסתורי.
לדעת אנשים שהכירו את מגדה, הרי בשלב מסוים הייתה אפשרות אמיתית שמגדה תעלה בעקבות ארלוזורוב לארץ ישראל בתקווה להפוך לאשת מנהיג ציוני. העיתונאית היהודיה בלה פרום, שהיתה רכילאית מפורסמת והסתובבה בחוגי האריסטוקרטיה הגרמנית ואפילו בין בכירי המפלגה הנאצית עד 1938(!) והכירה אישית את מגדה, כתבה עליה שאילולא פגשה את גבלס והיתה ממשיכה בקשרים עם ארלוזורוב והציונות, יתכן שהיתה מגיעה לבסוף לקיבוץ בארץ ישראל, הרובה על שכמה וסיסמה מהתנ''ך על שפתיה. קשר זה היה שמור בסוד כל השנים וברוב הביוגרפיות על ארלוזורוב הוא אינו מוזכר. מספר האנשים שחוסלו בפקודת גבלס כדי להסתיר את קשריה היהודיים של אשתו אינו ידוע.
את ה''קשר היהודי'' של מגדה חשפה לראשונה בלה פרום בספרה
דם ומסיבות, שהופיע בארה''ב בשנת 1944. שם סופר לראשונה על אביה היהודי החורג של מגדה וגם על ידידותה עם חיים ארלוזורוב. בדיעבד התברר כי סוכני הגסטאפו עקבו אחרי פרום וניסו לחסלה כדי למנוע ממנה לפרסם מידע מסוכן כזה על מנהיגי הרייך השלישי ובראשם גבלס ואשתו. פרום, שחששה בדיוק מזה, פנתה לשלטונות האמריקניים ואלה פרשו סביבה רשת הגנה. כך נלכדו סוכני גסטפו שנשלחו במיוחד לחסל את האשה שידעה יותר מדי על מגדה גבלס. הסוכנים הנ''ל הוכנסו לכלא ושהו שם עד אחרי סיום המלחמה. ישנן גרסאות שונות לגבי השאלה מתי בדיוק התקיים הקשר הזה.
תמונת הספר של קלאבונדבספר שחיברה בשנת 1999 העיתונאית-תחקירנית הגרמנייה אניה קלאובונד (הידועה גם מסדרה שהפיקה על ראול ולנברג) לאחר שלוש שנות מחקר, היא כותבת שמגדה היתה בת בית במשפחת ארלוזורוב. היא טענה, אם כי לא היו לה הוכחות מכריעות, שמגדה וחיים ארלוזורוב היו מאוהבים בסוף ימי בית הספר שלו. לדברי קלאובונד, אחותו של ארלוזורוב, ליזה, סיפרה שנים רבות לאחר מכן לחברים בישראל כי כשאחיה עזב את גרמניה בשנת 1923, ליוותה אותו מגדה לרציף הרכבת, ניסתה לשכנע אותו להישאר ומיררה בבכי כשלא הצליחה. בכל אופן, בראיון שקיימה בארץ עם עיתונאי של ''כל העיר'' הירושלמי הבהירה קלאבונד שחלק מ''העובדות'' בספר הן פרי דמיונה, מה שעירער מאוד את אמינות הסיפור כולו.
על פי גרסה אחרת המובאת בספר
נשות הרייך השלישי של אנה מריה זיגמונד, הקשר נוצר מחדש שנים מאוחר יותר, בסוף שנות העשרים, במהלך ביקוריו התכופים של ארלוזורוב בשליחויות ציוניות בגרמניה. הקשר הרומנטי בין השניים שהכירו זה את זה מזה שנים (שניהם היו נשואים, ארלוזורוב היה נשוי בפעם השנייה ושניהם היו הורים לילדים). הרומן על פי זיגמונד נמשך שלוש שנים. הוא החל, ככל הנראה, בסוף שנת 1928 באחד מביקוריו התכופים של ארלוזורוב בגרמניה בשליחות התנועה הציונית. מגדה, אז רעיית מיליונר משועממת ולשעבר בודהיסטית באמונותיה, התגלתה כמקשיבה חרוצה מאוד לחזון הציוני של ארלוזורוב ודנה איתו על עתיד המדינה היהודית החייבת לקום בארץ ישראל. עד מהרה גלשו השיחות על עתיד היהודים בארץ ישראל ליחסי אהבה עזים שנמשכו עד לאביב 1931. ככל הנראה נמשכה מגדה אחרי הכריזמה האישית של ארלוזורוב ותוך כדי כך התפעלה מרעיונותיו הציוניים ומתיאוריו על החיים היהודיים החדשים בארץ ישראל והיתה מלאה וגדושה בהם. היא הביעה את רצונה לעלות לארץ ישראל ולבנות שם את חייה בקיבוץ. היא אף ענדה שרשרת עם מגן דוד שקיבלה במתנה מארלוזורוב (על פי קלאובונד, לעומת זאת, הקשר הנ''ל של מגדה לא היה עם ארלוזורוב אלא ''רומן מזדמן עם איזה סטודנט ובשנת 1929 היא החליטה שנמאס לה מכל העניין'').
יוזף גבלס, תועמלן נאצי והאיש מספר 2 ברייך השלישיזיגמונד טוענת שהקשר הזה הוא שהביא לגירושיה של מגדה מבעלה גינטר קוואנדט, תעשיין גרמני אמיד מאוד שחשף את קיומו בעזרת בלשים פרטיים. הבעל הרותח מזעם השליך אותה לרחוב לאחר תשע שנות חיים בצוותא ונתן לה זמן רק לארוז את מזוודותיה, לצוות המשרתים הוא הורה למנוע בעדה להיכנס לבית. מצד שני, הוא שלח אותה לדרכה עם דמי מזונות גבוהים במיוחד.
במהלך שנת 1930 פגשה מגדה ב
יוזף גבלס התועמלן הנאצי ונשבתה בקסמו השטני, עבורו היא הצטרפה למפלגה הנאצית ואף החלה לעבוד עבורה, למרות שעד אז לא התעניינה בנאציזם כלל. אך בינתיים שמרה מגדה על קשריה עם ארלוזורוב במקביל לקשריה עם גבלס, שהזכיר זאת ביומנו. כך היא קיימה בו זמנית קשרים רומנטיים מיניים גם עם המנהיג הציוני ארלוזורוב וגם עם המנהיג הנאצי גבלס. בקטעים מיומניו מהתקופה גבלס מזכיר שוב ושוב איש לא מזוהה בשמו שאותו הוא מכנה ''הזר'' או ה''הצל'' ושמתואר כמי שעומד בינו ובין מגדה. גבלס כתב בין השאר: ''בדירה של מגדה, בסוף תמיד הייתה לנו מריבה קטנה, ולכן נפרדנו, תמיד הויכוחים על הזר ההוא! זוהי בעיה המאיימת על עתידנו'' (12.8.31).
מסתבר מיומניו של גבלס שבפגישתה האחרונה של מגדה עם ''הזר'', שלף האיש אקדח תוך שהוא תובע ממגדה הסבר ל''בגידתה'' בו; תוך כדי הויכוח העז ירה בה ירייה אחת. על פי גרסה אחת ביומניו המפורטים של גבלס: ''הבוקר אני מצלצל אליה, איננה. בסוף היא מרימה שפופרת אלי: הגבר אותו אהבה לפני פצע אותה קשה בכדור בדירתה ועכשיו היא לגמרי ממוטטת...'' על פי גירסה אחרת, מדוייקת יותר ביומנים אלה, הכדור לא פגע במגדה אלא במשקוף דלת סמוכה ואיש לא נפגע. על פי גרסה זאת מגדה טיפלה בעניין בקור רוח וקראה למשטרה שלקחה משם את ''הזר''. לאחר מכן היתה במצב של הלם נפשי במשך כמה ימים.
בדצמבר 1931 מגדה וגבלס התחתנו.
האישה שרצחה את חיים ארלוזורוב?
בשנים האחרונות הושמעה גם הטענה שרומן זה הוא שהביא על ארלוזורוב את רציחתו, שהתרחשה זמן קצר לאחר שחזר ארלוזורוב לגרמניה בניסיון לשכנע את הנאצים לשחרר את רכושם של היהודים ולאפשר להם לעלות למדינת ישראל. כאשר ארלוזורוב יצא לגרמניה בסוף אפריל 1933, בנסיון לסכם עם השלטון הנאצי עיסקאות שיאפשרו ליהודים להגר מגרמניה ולהמיר את רכושם בסחורות גרמניות ראה אגב טיול תמונה של מגדה עם בעלה שר התעמולה הנאצי. קלאובונד טענה שאיתרה יומנים של העיתונאי היהודי רוברט וולטש שהיה אז בחברתו של ארלוזורוב ובהם מסופר שכשארלוזורוב ראה את התמונה של מכרתו (אהובתו?) לשעבר, כמעט והתעלף. אחרי שהתאושש התייעץ עם וולטש אם כדאי לנצל את קשריו עם מגדה כדי להסדיר פגישה עם גבלס. הוא ניסה, בניגוד לאזהרות שקיבל, ליצור קשר עם מגדה והתקשר אליה פעמיים, אבל היא טרקה לו בפעם השנייה את הטלפון בפרצוף בהזהירה אותו שקשר כזה מסכן אותה וכי עליו להסתלק מיד מברלין.
במכתב נוסף שכתב מברלין כתב ארלוזורוב: ''עשיתי את השגיאה של החיים כשהתקשרתי עם מגדה גבלס חושש לחיי''. הוא חש שהוא נתון במעקב.
(למותר לציין שכל זה סותר את הסיפור שקראנו קודם לכן על כך שהוא ירה בה בשנת 1931. ההיגיון אומר שאם זה אכן קרה כי אז היה ארלוזורוב יודע שהיא קשורה לגבלס ויודע היטב שהוא מסכן את חייו בכך שהוא יוצר איתה קשר.
אגב, המכתבים הנ''ל של ארלוזורוב לא נשתמרו. אשתו טענה עד יום מותה כי מסרה אותם לצורך מחקר היסטורי כלשהו שנערך על ידי מפא''י ולא קיבלה אותם בחזרה).
הועלתה התיאוריה שלגבלס נודע שלאשתו היה אי פעם בעבר חבר יהודי, שהוא גם בכיר ציוני. הוא היה נחוש בדעתו למחות את הכתם הזה בעברה של אשתו (אם כי הוא עצמו היה רחוק מאוד מלהיות נאמן למגדה), שעלול היה לפגוע במעמדו ברייך, ושליחיו הם שביצעו את הרצח כמה ימים (יומיים או שבועיים לפי גרסאות אחרות אבל כל אופן אחרי זמן קצר) לאחר שארלוזורוב חזר ממסעו בגרמניה כדי שלא תישאר עדות חיה לרומן הזה של אשתו.
העיתונאי חביב כנעני טען בכתבה משנות השבעים שמבצעי הרצח היו שלושה נאצים שנשלחו אז לארץ ישראל בחיפוש אחרי מטמון מטבעות זהב שאותו הטמינו קצינים גרמניים בארץ עם סיום מלחמת העולם הראשונה. הכסף שנועד לרכישת אספקת מזון ושיחוד האוכלוסייה נקבר ומעולם לא נמצא. כעת שלחו הנאצים סוכנים לאתרו ובהזדמנות זאת הורה להם גבלס, כמשימה נוספת, לרצוח את ארלוזורוב. הסוכנים האלו שכרו שני עבריינים ערבים כ''קבלני משנה'' שביצעו את הרצח על חוף הים.
נשאלת השאלה, מדוע לא ניצל גבלס את ההזדמנות כשארלוזורוב היה בגרמניה ורצח אותו בשקט אז במקום לחכות שיחזור לארץ ישראל, ששם הגישה אליו תהיה קשה יותר?
פתרונות שהועלו לכך היו שחשש שביצוע הרצח בברלין באמצעות המנגנון הנאצי יביא לחשיפת הקשר של אשתו עם היהודי. אולי לא היה לו מספיק זמן לתכנן ולבצע את הרצח לפני שארלוזורוב עזב כבר את ברלין.
חוץ מזה, יש לזכור שאת עובדת אימוצה של מגדה על ידי אב יהודי ואת היכרותה עם משפחת ארלוזורוב לא יכול היה גבלס למחוק על ידי רצח ארלוזורוב בלבד. לשם כך היה עליו לרצוח גם אותו ואת משפחתו ואת כל חברותיהן של ליזה ומגדה מספסל הלימודים וכל מי שידע על הקשר, ולא ידוע לנו על כל צעדים מיוחדים שעשה בכיוון. בכל אופן, ביומניו המפורטים מאוד של גבלס, שבהם כתב על כל שיחה שהיתה לו עם מישהו וכל פלירט וכל משגל שהיה לו עם כל אשה מזדמנת, הוא אינו מזכיר כלל תכנון התנקשות בחיים ארלוזורוב או אף את זה שהאיש הטריד אותו באופן מיוחד. האם חשש גבלס לחשוף את שמו של המאהב היהודי של אשתו גם ביומנו? אם אכן היה גבלס אחראי לרצח ארלוזורוב, כיצד לא נחשף הדבר בעשרות השנים שעברו מאז בידי מקורבים שונים שלו שסייעו לרצח, אלא אם נניח שכל מי שהיה קשור לעניין נהרג במלחמה?
אפשרות אחרת
הועלתה לראשונה בידי כותב שורות אלו בכתבה ברשת: מאחורי הרצח לא עמד בהכרח יוזף גבלס עצמו, כפי שהניחו עד כה כל תומכי רעיון ''הקונספירציה הנאצית מאחרי רצח ארלוזורוב'' ברוח התפיסות השוביניסטיות שרק לזכרים נאצים אפשר ליחס פעולות מהסוג הזה, אלא זו היתה פעולה עצמאית של אשתו מגדה. אולי רוצחי ארלוזורוב היו שליחיה של הנאצית הפנאטית המטורפת מגדה גבלס, שפעלה לחלוטין על דעת עצמה ללא ידיעת בעלה. אחרי הכל, היה לה כל אינטרס שבעולם לדאוג שהיהודי שאיתו הייתה קשורה בעבר יימחק מהעולם. הוא סיכן אותה ואת מעמדה אצל היטלר כ''גברת הראשונה של הרייך השלישי'' הרבה יותר משסיכן את יוזף. יתכן גם שזו הייתה פעולת נקמה על הירייה של ארלוזורוב במפגשם האחרון. בשלב הזה כבר היתה מגדה נאצית קנאית ומאמינה ויתכן שקיוותה בהחלטה עצמאית למחות את ''הכתם'' שבעברה.
האם היתה זאת היא ששלחה שליחים, אולי מבני המושבה הגרמנית בארץ ישראל, ''הטמפלרים'', לרצוח את ארלוזורוב? על פי העדויות, באפריל 1933 הוציאו סוכני הגסטאפו את אביה החורג של מגדה מדירתו ל''חקירה'' ומאז לא נראה עוד. ככל הנראה הוא מצא את מותו מאוחר יותר במחנה הריכוז זקסנהאוזן. אולי דווקא מגדה, לא יוזף, עמדה מאחורי הרצח הזה במסגרת מבצע מחיקת עדויות לגבי עברה היהודי, שסיכן אותה אישית כעת. קלאובונד מציגה גירסה אחרת, לפיה מגדה דווקא דאגה לאביה המאמץ והשיגה בשבילו אישור שפטר אותו מנשיאת טלאי צהוב והעניק לו חסינות מפני גירוש למחנות המוות. על פי הגירסה הזאת, מכס פרידלנדר, אביה החורג של מגדה, נפטר רק שנים אחדות לאחר סיום המלחמה. אבל אין לכך שום אישוש משום מקור אחר.
חשדות
מרגוט קלאוזנר, ידידת הנעורים של בני משפחת ארלוזורוב והביוגרפית של חייםבמשך השנים הועלו שוב ושוב חשדות בעל פה לגבי קשר נאצי מאחורי רצח ארלוזורוב. לדברי בני הזוג פלש, מכריה של ליזה אחותו של ארלוזורוב, היא היתה משוכנעת כי גבלס עמד מאחורי הרצח. עם זאת, היא השביעה אותם לא לגלות זאת עד לאחר מותה בגלל חששה מידם הארוכה של שרידי השלטון הנאצי. גם בחוגים הרוויזיוניסטיים התפשטה מיד לאחר הרצח הטענה ששליחי גבלס הם שרצחו את ארלוזורוב. אחרי הכל, לא מעטים בישוב היהודי אז ידעו על הקשרים בין ארלוזורוב ובין מגדה גבלס.
הקשר בין ארלוזורוב ומגדה, אם היה כזה, מעולם לא הוזכר בשום ספר בעברית על חיי ארלוזורוב, להוציא ספר אחד ויחיד. הספר הזה הוא הביוגרפיה המקיפה שאותה כתבה ידידת המשפחה הקרובה, מייסדת תעשיית הקולנוע ועולם חוגי המיסטיקה בישראל
מרגוט קלאוזנר,
סופת אש: פרשה אחרונה בחיי חיים ארלוזורוב (הוצאת ספרי גדיש, 1956). בין השאר נכלל בספר ראיון מקיף עם אימו של ארלוזורוב. מרגוט קלאוזנר הכירה היטב את ארלוזורוב, את ליזה ידידתה של מגדה ואת שאר בני משפחתו עוד מצעירותה בגרמניה. היא עסקה רבות בפרשת הרצח וטענה שהרצח בוצע בידי שני ערבים. היא ניסתה לעניין בכך את שר המשטרה במדינת ישראל ולהביא לפתיחת החקירה בפרשת הרצח מחדש אך ללא הצלחה. הסיבה, לטענת קלאוזנר, הייתה התנגדותה של אלמנתו של ארלוזורוב. ההיגיון אומר שקלאוזנר, כידידת המשפחה מצעירותה, היתה מודעת היטב גם לקשריו עם מגדה.
בספרה היא מביאה משפט של ארלוזורוב ''כאן נהגתי לטייל עם מאגדה גבלס בעודה תלמידת בית ספר. שמה היה מאגדה פרידלנדר. ידידה שאין טובה הימנה הייתה לליזה אחותי ולי.'' אך לא ניתן כל פירוט מעבר לכך. היא טוענת, ולא ברור על סמך איזה מקור, שארלוזורוב נמנע לבסוף בעת שהותו האחרונה בגרמניה לפנות למגדה לעזרה למרות שידידים, בני הזוג ולטש, הציעו לו לעשות זאת. ארלוזורוב הסביר ש''לא כדאי להטריד מחדש את מצפונה של מגדה'', אימרה סתומה שקלאוזנר אינה מפרשת, אם כי ברור שהרבה עומד מאחוריה. סביר להניח שאם הייתה פרשת אהבים בין מגדה וארלוזורוב היא ידעה עליה, אך החליטה לא לספר על כך מסיבותיה שלה.
בתחילת שנות השמונים מינה מנחם בגין וועדת חקירה מיוחדת ויוצאת דופן לבדוק אחת ולתמיד: מי רצח את ארלוזורוב?
בפני הועדה הועלתה בשנת 1983 גם עדות של הכלכלן ד''ר מקס פלש על סיפור הקשרים בין מגדה גבלס וארלוזורוב והשלכותיהם האפשריות. אנשי הוועדה התייחסו אליו בזלזול מוחלט ולא טרחו לאזכרו בדו''ח הסופי שלהם. הועדה לא הגיעה לשום מסקנות.
סופה של משפחת גבלס
מגדה ויוזף גבלסבעקבות קשריה עם גבלס, ואולי גם כתוצאה מתקרית הירי של ארלוזורוב, הפכה מגדה לאנטישמית קיצונית ומאחר שהיטלר, כידוע, לא היה נשוי עד יומו אחרון (עת התחתן עם פילגשו אווה בראון), היא היתה מכל בחינה האישה הראשונה בגרמניה הנאצית – האשה הבולטת במנהיגות הגרמנית. היא גם היתה מעריצה אובססיבית של הפיהרר ושמם של כל ששת ילדיה החל באות H האות הראשונה של שם הפיהרר. אין כל ספק שאילו היתה צריכה לבחור בין הפיהרר ובין גבלס כבעל, היתה בוחרת בפיהרר. גם היטלר וגם גבלס ידעו זאת היטב, אך היטלר לא היה מעוניין בה. הוא שימש בשמחה כשושבין בטקס הנישואין שלה, הארית האידיאלית, בעיניו ובעיני גבלס.
(על פי קלאובונד, היטלר דווקא היה מעוניין מאוד במגדה וחשב עליה ברצינות בתור אישה הראויה לעמוד לצידו של פיהרר של הרייך בן אלף השנים שעמד לקום וניסה לברר אפשרות של קשר בינם עד שהתברר לו שמגדה מעדיפה את גבלס, אבל זה סותר את כל מה שידוע לנו עליו ועליה ממקורות אחרים). במקביל מגדה סבלה בשקט את בגידותיו האינסופיות של יוזף גבלס, כולל פרשיה שבמהלכה התאהב גבלס בשחקנית צ'כית ושקל להתגרש ממנה אך שלום הבית בינם הוחזר כתוצאה ישירה של איומיו של היטלר שלא העלה על דעתו מצב שבו גבלס יפרד ממגדה. היא בתגובה ניהלה רומן משלה עם פושע המלחמה הנאצי
קרל האנקה, שאף רצה שתתגרש מגבלס והוא ישא אותה לאישה אך היטלר סירב לאפשר דבר כזה ל''גברת הראשונה של הרייך השלישי''.
רק פעם אחת ויחידה הביעה מגדה מחאה כלשהי על סבל היהודים. זה היה בליל הבדולח, הפוגרום ההמוני שאורגן בידי בעלה כנגד היהודים בשנת 1938, כאשר אמרה לידיד שמה שקרה היה בושה וחרפה כי הפורעים בזזו ושרפו את חנותו של החייט הטוב ביותר בברלין, שהיה יהודי. עכשיו, התלוננה מגדה, תיעלם גם האופנה האקסקלוסיבית מרחובות ברלין. פרט לכך לא ידוע על הבעות מחאה כלשהן מצידה לגבי מה שעברו היהודים .
משפחת גבלסבניגוד לנשות החברה הגבוהה האחרות של הנאצים, שרובן ברחו מברלין המופצצת, מגדה נשארה עם בעלה בבונקר של היטלר עד הסוף המר, למרות שאיש לא כפה עליהם לעשות זאת.
מגדה גבלס בסרט ''הנפילה''שר החימוש שפאר הציע למלט את הילדים מהבונקר וגם הבעל הקודם קוואנט צץ מאי שם והציע למגדה להציל את חייה וחיי האחרים במטוס מיוחד שיעמיד לרשותם. מגדה דחתה את כל ההצעות. היא כתבה במכתב לבנה מנישואיה הראשונים שמבחינתה עולם ללא היטלר והנאציזם איננו עולם שראוי לחיות בו.
מגדה הלבישה את
ששת ילדיה הקטנים בבגדים לבנים, סירקה יפה את שערם והרעילה אותם בציאניד מעורב בשוקו. אחר כך התאבדו היא ובעלה ביחד. הרוסים מצאו את גופותיהם וגם את גופות ששת הילדים שוכבים בצורה מסודרת במיטותיהם. עד כמה שאפשר לקבוע, רצח הילדים היה פרי יוזמתה שלה ויוזף גבלס רק הסכים בדיעבד, אך בהחלט ייתכן שלא היה יוזם זאת בעצמו.
מגדה הייתה בשלב זה, וככל הנראה עוד מאז 1931, נאצית אובסיסיבית בדיוק כמו יוזף.
אף לא אישה אחת אחרת ממנהיגות הרייך השלישי הרחיקה לכת כמוה במחויבותה לרעיון הנאצי. כולן, פרט ליוצאת מהכלל, של פילגשו של היטלר אווה בראון (שגם היא הייתה רחוקה מאוד מלהיות מחויבת לרעיון הנאצי כמו מגדה), שרדו את המלחמה.
זאת הדמות שאותה מגלמת דליה שימקו במחזה היחיד שכתב נוריאל טוביאס וזאת, ללא ספק, דמות מרתקת ביותר שיכולה לשמש בסיס להצגה מצמררת ממש.
ההצגה
דליה שימקו כמגדה גבלססיפור חיים מרתק, אולם מצאתי את ההצגה
הגברת הראשונה של הרייך השלישי המבוססת עליו מאכזבת ביותר. יש בה כמה קטעים חזקים, כמו בזיכרונותיה של מגדה על אביה היהודי החורג שאהב אותה מאוד, שלא מנעה את שליחתו למחנות הריכוז, לצד זיכרונות על המאהב ארלוזורוב והעלאת רמז שאולי הבעל יוזף היה האחראי לרציחתו. היתר לא ממש משמעותי באמת. מגדה בהצגה לא באמת רוצה לדעת.
הדמות של מגדה יוצרת רושם לא ברור. מגדה מוצגת בידי שימקו כ''פרחה'' ישראלית בלונדינית מצויה שאינה מסוגלת להתמודד עם האופל סביבה. זה נראה במיוחד בקטעי הפתיחה של המחזה, שהם סיפורים מילדותה ונערותה של מגדה, העוסקים גם בעניינה בבודהיזם. הם חסרי קשר למה שקורה לאחר מכן והיו יכולים לקרות לכל אחת באותה התקופה. הם אינם שופכים כל אור על אישיותה של מגדה.
התוצאה היא שלא ברור לנו מדוע היא מתנהגת כמו שהיא מתארת. מדוע נטשה את אביה החורג היהודי במחנה השמדה ולא ניסתה להצילו כפי שהיא מספרת ביובש ובאדישות? לא ברור לנו למה בעצם היא רצחה את ילדיה כפי שהיא מספרת גם כן ביובש ובאדישות. הרושם שנוצר הוא שמדובר במעין בלונדינית ''סתומה'' לחלוטין, שאינה מבינה ואינה מודעת לנעשה מסביבה. התיאור האדיש של שימקו פוגם ברושם האפל של האירועים. שימקו מציגה את מגדה כמי שלועגת בליבה להיטלר ולהצהרותיו המטורפות, אינה מאמינה ואינה מתעניינת באמת באידיאולוגיה הנאצית של היטלר ובעלה. הצרה היא שמגדה גבלס האמיתית כלל לא היתה כזאת. היא היתה, ככל הידוע לנו, נאצית פנאטית מאמינה עד השנייה האחרונה של חייה. אשה שהתחננה לפני היטלר שלא יעזוב את מאמיניו כמה דקות ממש לפני התאבדותו.
דליה שימקו כמגדהיוצרי המחזה סותמים ולא מנסים לפרש את מניעיה. זה פוגם מאוד בעוצמה של המחזה שיוצא לא ברור עם דמות הנראית מנותקת לחלוטין מהאירועים סביבה, שאינם מובנים לה. מקורות חייה ברור שהייתה לה משיכה חזקה מאוד לאידיאולוגים כריזמטיים כמו הציוני ארלוזורוב והנאצים גבלס והיטלר. אלו השפיעו עליה עמוקות כל זמן שהייתה בקשר הדוק עימם, עד הרגעיה האחרונים במקרה של גבלס והיטלר. אבל ההצגה אינה מנסה להתייחס לנקודה הזאת מעבר לעצם אזכורה.
מוסכם: מחזה אינו מחוייב כלל להיצמד לעובדות ההיסטוריות הביוגרפיות היבשות על הדמות שהוא מציג, אלא רק להציג דמות חזקה שתרשים את הצופים. שקספיר, בדוגמה אחת מני רבות, עיוות אנושות את העובדות ההיסטוריות שמאחורי רבים ממחזותיו על מנת ליצור דרמה טובה. למלך ''ריצ'ארד השלישי'' שלו אין שום קשר לדמות ההיסטורית בעלת אותו השם ועדיין זאת דרמה גדולה.
אולם במקרה הזה, דווקא משום שהמחזאי החליט לסטות מהעובדות, נפגם קשות הפוטנציאל הדרמטי העצום שאכן היה. דומה שהמחזאי הישראלי פשוט לא יכול היה להעלות על דעתו את אפשרות קיומה של מישהי כמו מגדה גבלס כפנאטית קנאית עד הרגע האחרון ובמקום זה העדיף להציג אותה כמשהו קל יותר לעיכול לקיבה התל אביבית השינקינאית המצויה. לכן בחר להציג את מגדה כ''פרחה'' שאינה מבינה מה קורה סביבה, משהו שהוא ככל הנראה מוכר לו הרבה יותר מסביבתו המיידית. התוצאה היא דרמה פגומה מאוד שהייתה יכולה להיות הרבה יותר ממה שהיא. דליה שימקו באמת מתאמצת אבל הדמות שכתבו לה פשוט אינה נותנת לה מספיק כדי לנעוץ בה את שיניה ויש כאן החמצה עצומה .
