אם יש בעיה קיומית העומדת לפנינו, מעבר לגרעין האיראני, הרי זו קריסתה של מערכת החינוך. בניגוד לקריסה של גשר, או של לב, מערכת החינוך איננה קורסת בקול רעש גדול, אלא בהדרגה, כמעט בהחבא. בבסיס, בכל שנה נוספים למערכת החינוך עוד ועוד ילדים ממגזרים שעניינם איננו הצטיינות בלימודים, אלא להיפך. בפסגה, בכל שנה עוזבים את הארץ מאות מן הדוקטורנטים המצטיינים, או הדוקטורים הצעירים, ורק חלקם שבים אלינו, לעתים לאחר מאמצים לא מבוטלים. לו היה הבסיס מלא בתלמידים שעיקר עניין הוריהם בלימוד ותובנה, ולו היו כל הדוקטורנטים היוצאים להתמחות ובניית תחומי מחקר שבים אלינו, היינו האומה המתקדמת ביותר בעולם. מיקומנו הנוכחי המכובד הוא תוצר של העבר, של מערכת החינוך שהייתה סבירה לפני שלושים שנה, מיקומנו העתידי נגזר מן החינוך הנוכחי, שהוא בקריסה לאורך כל הדרך.

אומרים שמדובר בחסרון כיס. שהשמיכה קצרה. קשקוש חסר תוחלת. תקציבו של משרד החינוך הוא השני בגדלו אחרי משרד הביטחון. התקציב לבניית מבני לימוד באותם מגזרים שאין להם עניין בלימודים הוא עצום. התקציב העומד להעסקת כוח אדם (קשה לקרוא להם מורים, ואני פוגש בהם לא פעם) באותם מגזרים בדיוק, הוא ענק. לעומת זאת, התקציב למוסדות ההשכלה הגבוהה, במקום שבו יש לנו יתרון מוחלט על סביבתנו הקרובה ויתרון יחסי על העולם המערבי הוא זה שמצטמצם. כאן השמיכה באמת קצרה.

לכן אין ברירה אלא להעלות את שכר הלימוד באוניברסיטאות ובמכללות. לדרוש את המחיר האמיתי של ההשכלה מן הסטודנטים. סטודנט לרפואה בארצות הברית משלם עשרים - שלושים אלף דולר לשנה, לאחר מכן עובד כמתמחה בשכר מממוצע עוד שלוש עד שש שנים, וצובר כך חוב של מאה עד מאה וחמישים אלף דולר אותם הוא מחזיר על פני שנים רבות. כך גם סטודנט להנדסה, למשפטים, לכלכלה, להיסטוריה, לספרות, ואפילו להוראה. מחיר אמיתי עבור השכלה ראויה הוא האמצעי שירחיב את השמיכה.
מאידך, כל שנת שירות בצה''ל כלוחמים או תומכי לחימה תממן שנת לימודים במכללה או באוניברסיטה. כגורם משלם סיטונאי יוכל צה''ל לקבל את העסקה הטובה ביותר בין האוניברסיטאות והמכללות וכך למלא את חובתו כלפי חייליו. התנאי לתמיכה זו יהיה תחילת הלימודים תוך שנתיים מתאריך השחרור, מה שיבטיח סגל מילואימניקים במקום המצב הנוכחי שבו חיילי צה''ל מתפזרים בעולם מפחד המילואים. חיילים שאינם לוחמים יזכו למימון מופחת, בדומה לבוגרי שירות לאומי.

יאמרו זו אפלייה. אמת. זו אפלייה מתקנת לטובת אלו אשר התנדבו לשרות ארוך, קשה מסוכן ומתיש. זה מתן יתרון למעוטי היכולת שאבא לא סידר להם שרות בקריה. זה מתן יתרון לאנשים שמתחילים לימודים שלוש וארבע שנים אחרי המשתמטים. אפלייה מתקנת היא הדרך להציל את ההשכלה הגבוהה מן השקיעה אותה היא חווה בשם השוויון. מטבע הדברים המצטיינים באים משורות המשרתים, המשקיעים, והציונים, ואותם אנו מצווים לשמור ולשמר.

---