פעמים רבות התבטאתי בפורום זה בזכות פינוי הישובים בגוש קטיף. ראיתי בזה התיישבות ללא עתיד וללא תכלית. טענתי לא פעם שבזכות פינוי הגוש נחסכו חיי אנשים רבים. לא פעם נדרשתי לנקוב במספר כלשהו, אך מחוסר זמן לא התפניתי לחפש ולברר. והנה בא העיתונאי אמנון אברמוביץ' במאמרו צבעי מלחמה וזיכרון בעיתון גלובס (יום שישי, 9.1.2009) ומציין בהסתמך על נתוני דובר צה''ל כי מאז שנת 2000 ועד 8.2005 נפלו בתוככי רצועת עזה 149 חללים (חיילים ואזרחים). המסקנה: פינוי הגוש נתן חיים לעוד 30 איש בשנה.

רבים קושרים את התגברות ירי הקאסמים ויתר סוגי הטילים לפינוי הגוש. אך שוכחים לציין כי אף קאסם לא נורה אל הגוש (אלא פצמ''רים). הגוש היה במרכז-דרום הרצועה בעוד שהקאסמים נורו מצפון הרצועה.

ראשי הליכוד ובעיקר מנהיג הליכוד, בנימין נתניהו, על רקע תעמולת הבחירות, ולא רק, מדגישים את התנגדותם, בעבר, לפינוי גוש קטיף. גם פה, בא העיתונאי, אמנון אברמוביץ', ומזכיר לנו נשכחות.

מר בנימין נתניהו לא התנגד לפינוי גוש קטיף. הוא הצביע בממשלה בעד הסדרי הפינוי-פיצוי, הוא הצביע בממשלה ובכנסת בעד הפינוי (אחרת היה נאלץ להתפטר), הוא אמר זאת בפומבי בעת הרמת כוסית במשרד האוצר לרגל ראש השנה ואף בויכוח קולני בכנסת עם ח''כ אורי אריאל. נכון שהוא התנה את הסכמתו בעריכת משאל עם, אך זו רק בעיה טכנית, עקרונית הוא היה בעד הפינוי.
זכור לנו גם ששרי הליכוד (שלום,ליבנת ואחרים) לא רצו לפרוש מהממשלה למרות הפינוי ורק לחץ מסיבי של נתניהו, שפרש זמן קצר לפני הפינוי, הביא לפרישתם.

אני מאמין שבנימין נתניהו הוא אחד משני האישים שאמורים להנהיג את מדינת ישראל בעת הזו. אני מאוד מקווה שלאחר הבחירות, שני האישים ימצאו שפה משותפת להנהגה משותפת.

מה שמפריע לי אצל מר נתניהו היא נטייתו לאחיזת עיניים. כך היה בעת כהונתו הקודמת וכך, במידה מסוימת, הוא נוהג כעת. הסיבה לכך, לדעתי, היא שדעותיו האישיות אינן כה ימניות כמו רוב קהל בוחריו ולמענם הוא צריך להפגין עמדות שכנראה לא יעמוד בהן לאחר בחירתו.
הצהרותיו בגין התנגדותו לפינוי גוש קטיף הן דוגמא לכך.

---