חייל בצה''ל, בוגר סיירת גולני, הגיע לשירות מילואים בצה''ל והופקד על עמדת שמירה בציר דרכים.

במסגרת הפקודות לעצירת רכב, קיבל הוראות היוצרות מצב בו הוא – הבודק – מואר, בעוד הרכב החשוד - מצוי בחשיכה, ובעקבות ידע צבאי קודם, שנרכש לפני כן בצה''ל והיה הגיוני בעיניו, לא הסכים לבצע כך את הפקודה כהווייתה והפך בפועל את היוצרות:
החייל דאג שהוא – בעת האירוע של העצירה והבדיקה – ישהה בחשיכה, בעוד הרכב החשוד, על נוסעיו – יהיו מוארים.
החייל הזה כבר לא מוצב במחסומים.

ומה זה קשור לפרשת השבוע?

וודאי שקשור: אדם באשר הוא – הינו יצור חושב, אפילו הוא חייל, אפילו הוא עבד.

ובפרשת שמות (פרק א' פסוקים י''ז – י''ט) כתוב:

וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.

והרלב''ג שיבח את המיילדות העבריות ברוב התפעלות וכתב:

ועשו זה בחכמה נפלאה, וזה במה שאמרו ''כי לא כנשים המצרייות העברייות: כי-חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו''.

ניתנה הוראה ברורה כדת וכדין, מן המלך אל העבד, והעבד – שמע, הבין היטב את הפקודה, ו ...חשב. המיילדות חשבו מה ראוי להיעשות, בהתאם לכללים שהיו להן מימים ימימה ובהתאם להבנתן, החיו את הילדים ותרצו זאת בערמה תוך הפרת מצוות המלכות, וציות לצו מצפונן.

לציית ללא מחשבה תחילה זו פעולה בניגוד לטבע האדם, שהוא תמיד – קודם כל ומעל הכול - חושב.

---