אין דבר טבעי ומובן מהזדהות עם מאבקה של אסתר פולארד, המבקשת לחבק את יהונתן בן-זוגה ולראותו מחוץ לחומות הכלא האמריקאי. הרוב המכריע בדעת הקהל בישראל, והמערכת הפוליטית שותפים למאבק זה והופכים את השחרור כנושא מרכזי ביחסי ישראל-ארה''ב.

דא עקה, איננו מבינים כי גישתנו ונקודת ראותנו שונים ואף הפוכים לנקודת המבט האמריקאית. מבחינה אמריקאית נקל להשלים עם מרגל ''קלאסי'' – אזרח אמריקאי שגויס וריגל עבור ''בצע כסף'', או ש''נסחט'' מסיבה כלשהי ע''י מפעיליו הזרים. יונתן פולארד לא היה כזה.

מן הבחינה האמריקאית – פולארד היה בוגד, ובוגד כפול.

פולארד בגד בארה''ב. הוא היה – או לפחות כך אנו מציגים אותו, מרגל ''אידיאולוגי''. הוא היה אזרח אמריקאי בעל שתי זהויות לאומיות שונות, ובתור שכזה העדיף את זהותו היהודית/ציונית/ישראלית על זהותו האמריקאית.

ופולארד בגד בקהילת הביטחון האמריקאית. פולארד שרת במודיעין האמריקאי, בקודש הקדשים של השרות הביטחוני, והוא בגד בו, בגוף בו שרת ובממונים עליו.

הרוב הגדול בקהילה היהודית האמריקאית איננו תומך ואיננו מזדהה עם המאבק לשחרור פולארד. אלה אינם רוצים שיעלה שמץ של ספק וחשד לגבי נאמנותם לארה''ב, לגבי העדפתם האידיאולוגית את ישראל על אמריקה..

ואלו ההתנהגות שלנו, בישראל, רק מזיקה ומפריעה – בכל צעדינו אנו מדגישים את עליונות הזהות היהודית-ישראלית על האמריקאית. אנו חוזרים ומבהירים כי יונתן פולארד איננו מתחרט ואיננו מבקש סליחה. להפך – אנו גאים במעשיו. מיהרנו להעניק לו את האזרחות הישראלית – הענקה שהפכה אותו לסמל – אליבא דישראל - כל יהודי אמריקאי ראוי שיעדיף את זהותו היהודית על האמריקאית.

הבה ננסה לראות הדברים בעיניים אמריקאיות.

תחילה, המקבילה והדמיון לפרשת מרדכי וענונו. וענונו לא פעל מטעם מדינה זרה, אולם הוא חשף את סודות תוכנית הגרעין של ישראל ממניעים אידיאולוגיים. ועתה לאחר שסיים לרצות את העונש שהושת עליו – שמונה עשרה שנים בכלא, ללא ניכוי שליש, וללא חופשות קצרות, הוא אימץ סגנון התנהגות שכולו התנערות והתנתקות מישראל – הוא מסרב לדבר עברית, וכל רצונו לעזוב ולהינתק מישראל.

ועל רקע זה בא מסע הנקמה שלנו כלפיו...

והבה ניטול דוגמא היפותטית. כיצד היינו נוהגים לו נתפס אצלנו סרן המשרת במודיעין חיל האוויר שלנו, קצין שהוא בעל אזרחות כפולה – ישראלית ואמריקאית. והנה מחליט סרן זה – בשל מוצאו ומטעמים אידיאולוגיים - להסגיר למודיעין של ''מולדתו השנייה'', למודיעין האמריקאי, את תוכנית הפעולה של ישראל לתקיפת מתקני הגרעין של איראן? שהרי התקיפה הישראלית עלולה להמיט אסון כבד – מדיני ואנושי – על האומה האמריקאית.

ומאז שנשפט ונגזרו עליו 24 שנות מאסר, פוקדים חברי סנט וקונגרס את נשיא המדינה, שמעון פרס, ומבקשים כי יחון את הסרן ויאפשר לו לשוב למולדתו, אמריקה? אלה אף לוחצים על הנשיא אובמה כי יפעיל סנקציות על ישראל אם לא תשחרר את הגיבור הלאומי האמריקאי.

רק נס יביא לשחרורו המוקדם של יונתן פולארד, כל עוד איננו מבינים את הראייה האמריקאית.

---