פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_70

כתבה מאת אילן שיינפלד
אלי (יום ראשון, 07/04/2002 שעה 4:44)

שאני מסכים עם לפחות חלק מהסנטימנטים שבה יש כאן:

קישורים:
אין לנו ארץ אחרת


http://www.faz.co.il/thread?rep=530
יוסף לפיד פירסם השבוע כתבה
אלי (יום ראשון, 07/04/2002 שעה 7:52)

שבה הוא נותן תחזית (מדוייקת מאוד לדעתי) של הצפוי לנו בעתיד . נצטרך להתמודד לא רק הפלסטינאים ולא רק עם המדינות הערביות , אלא עם כלל האיסלאם הקיצוני.
מה צריך לעשות להרים ידים כבר עכשיו ? ( כפי שעושים כבר כמה פובליציסטים כמו יהונתן גפן) .תשובתו היא שעלינו להיות מדינה חמושה העומדת על שלה . ובין השאר יש לפתח מחדש את אותו מושג שנזרק כבר לנפטלין -הפטריוטיות . לפיד אינו בטוח שנצליח לעשות זאת. ואולי לא ואולי כן . לנסות צריך . וזאת יש לזכור : חיים של שלום וביטחון הם תמיד מצריך נדיר ביותר בכל תקופה היסטורית
הערבים אולי ישמידו אותנו כפי שעשו עם הצלבנים . מאידך עם נפתח מספיק את התרבות שלנו ואת הערכים שלנו ( שאין לטעות הם עולים בכמה דרגות על כל מה שיש היום לאיסלאם הקיצוני ולפולחן המוות הפלסטינאי להציע ) נוכל לעמוד בפניהם בהצלחה .
http://www.faz.co.il/thread?rep=531
שיר ולא ניתוח
אורי מילשטיין (יום ראשון, 07/04/2002 שעה 10:50)

אילן שיינפלד כתב ברשימה שלו ב-Y-NET שיר ולא עשה שום ניתוח מבוסס. יש בה הרבה התפעמות הנפש, בעיקר מיכולתו לכתוב את מה שכתב, ומעט מאוד הבנה של הנסיבות. כבר אפלטון הזהיר מפני ניהול המדינה על ידי משוררים ושאר מחברים בדיוניים שהם, לדעתו גלגול של הסופיסטים: אומני המלה מבלי להבין את המציאות. שיהיו בריאים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=535
לפעמים יש צורך דווקא במשוררים שיסבירו לציבור
אלי (יום שני, 08/04/2002 שעה 14:04)
בתשובה לאורי מילשטיין

את המצב. הבא ונזכיר את אלתרמן שטוריו תרמו רבות למורל הציבורי בעשורים הראשונים למדינה. נכון המשורר לפעמים יודע ואולי גם ''מבין '' פחות מהמומחה. אבל מאידך לפעמים הוא יכול להעביר מסרים אפקטיביים לקהל בהצלחה גדולה בהרבה.
אני מייחל לכך שיותר אנשי תרבות בנוסח שיינפלד יצטרפו למאמץ הכללי בהבעת דעתם.
אחת הבעיות עם בני הדור הצעיר של הסופרים היא שהם סירבו ובמודע לבטא דעות פוליטות וחברתיות כלשהם .
חיים פסח טוען שהדור הקודם של הסופרים הושפע מהסופרים הרוסיים שראו את עצמם כמבטאי ''נפש האומה '' בניגוד לדור הצעיר הנוכחי שמושפע בעיקר מהסופרים האמריקניים שמבטאים רק את עצמם.
אתגר קרת הנציג הראשי של הדור הצעיר הסביר תמיד שהוא מבטא רק את עצמו ולא אף אחד אחר. התוצאה הוא מעולם לא פירסם מאמרים פובליציסטיים על שאלות השעה.
לכאורה זה חוסר עניין. למעשה המציאות שונה. התברר לי שאתגר מפרסם מאמרים כאלה אבל בגרמנית דווקא , עיתונים גרמניים פונים אליו תמיד כנציג הספרות הישראלית שיכתוב מאמרים על הקורא בישראל ועל דעתו על כך. אבל הוא סירב לפרסם אותם בעברית . למה ? על כך יש לשאול את אתגר.
אני דווקא חושב שמן הראוי שאנשים כמו אתגר קרת יפרסמו יותר בענייני השעה ודוקה בתקופה קשה כזאת שכן הם לא פחות מכל אחד אחר מייצגים את התרבות שלנו.
יש בהחל טמן העניין לשמוע מה הם חושבים על מצב המדינה
( בכל אופן קרת פירסם לראשונה מאמר בעברית מהסוג שהוא עד כה פירסם רק בגרמנית

קישורים:
עוד שבת של כדורגל: http://stagemag.com/Articles/84
http://www.faz.co.il/thread?rep=539
אנשי רוח, פציפיזם ושואה
אורי מילשטיין (יום שלישי, 09/04/2002 שעה 8:02)
בתשובה לאלי

שיח ציבורי עשיר על בעיות השעה הוא דבר מבורך ואם אנשי רוח משתתפים בו, הדבר מבורך קל וחומר. אבל פעמים רבות אנשי רוח ''המבינים'' איך לכתוב שיר או סיפור, אינם מבינים תהליכים אסטרטגיים. בגלל כושר כתיבתם המעולה והפופולריות שלהם, זוכים דבריהם המוטעים לתשומת לב רבה ולהסכמה. התוצאה: נזק יותר מאשר תועלת.

דוגמא: אנשי הרוח המערב האירופים, אחרי מלחמת העולם השנייה, הובילו אווירה של פציפיזם במדינות כמו בריטניה וצרפת. בגלל אווירה זאת, שתי מדינות אלה הגיעו בלתי מכונות למלחמת העולם שנייה. התוצאה היתה בין היתר השואה שאותה אנחנו מציינים היום.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.