פורום ארץ הצבי
http://www.faz.co.il/story_846
| שלום - אידיאה או מצב פוליטי | |||||
| דוד פלד (יום שישי, 04/10/2002 שעה 21:46) | |||||
 | |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13000 | |
| לדוד תודה.קריאה מרתקת ומפעילת חשיבה לכאן או לכאן | |
| יורם המזרחי (יום שישי, 04/10/2002 שעה 23:32) | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13010 | |
| שבחים על ההשקעה והידע | |
| אריה פרלמן (שבת, 05/10/2002 שעה 1:41) | |
כעת, אמור נא לי: 1) מדוע אתה קובע שמרקס ראה בשלום אידיאל? לא במלחמת המעמדות? או שמא הוא ראה במלחמת המעמדות רק שלב זמני עד להשתלטות ה''דיקטטורה של הפרולטריון'', ואז ל''שלום'' על-פי תנאיו? 2) כיצד תגדיר את יחסי ישראל-מצרים? 3) האם יש סיכוי להגיע לשלום בין היהודים לערבים במזרח התיכון, ואם כן, כיצד? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13015 | |
| לאריה: על מרקס ועל שלום באזורנו | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 2:38) בתשובה לאריה פרלמן | |
הרשה לי לפצל את תשובתי כדי להיות חד מספיק 1. מרקס מרקס נמנה על ההוגים שראו בהיסטוריה לא קובץ אקראי של אירועים, אלא כיווניות לקראת היעד הסופי. במילים אחרות: קיים תהליך דטרמיניסטי שאינו תלוי במעשי האדם. את הרעיון הזה הוא שאב מהיגל (שכינה את ההכוונה של ההיסטוריה ''רוח הזמן''). שני היסטוריונים מאוחרים יותר עם רעיונות הכוונה בהיסטוריה היו טויינבי ושפרינגלר. קיימים שלושה סוגי תהליכים דטרמיניסטים: א. חד כיווני, דוגמת חץ. ב. מעגלי, דוגמת עונות השנה (של שפרינגלר, או מחזוריות של תרבות המחקה את חיי האדם של טויינבי. ג. ספירלה - מחזוריות מעגלית, כאשר כל מחזור מסתיים במישור גבוה יותר מזה שקדם לו - שזהו הדטרמיניזם המרכסיסטי. לפי מרקס, בלי להיכנס עמוק מדי לתורתו, התרבות החלה בחלוקת העבודה, ונבנה מבנה חברתי המורכב ''מעבודה'' ''הון'' ו''מבנה על'' (שם ממוקמים מוסדות התרבות והמוסדות השלטוניים). זרעי המעבר ממבנה אחד לשני נזרעים באמצע המחזור ובסופו נוצר מבנה חברתי אחר, דומה לקודם לו בהיותו מורכב משלושת היסודות שהחליפו את זהותם. המעבר היה מפיאודליזם, לחברה התעשייתית (בתקופת מרקס), כאשר השלב הבא, לדעתו של מרקס, היה למעשה קץ ההיסטוריה. כאשר הפרולטריון יתפוש את השלטון, יתבטל הצורך בשני המוסדות האחרים והמבנה אליו מובילה ההיסטוריה הוא מבנה שכולם פרולטרים. במצב כזה תתבטל המדינה! פשוט לא יהיה צורך במוסדות שלטון. 2. השלום באזורנו איני רוצה לחטוא לענין בתשובה רדודה, ואני מעדיף להשיב תשובה מנומקת. בתמצית שבתמצית, שלום הוא מונח קיומי. התנאי ההכרחי והמספיק להיווצרות מצב של שלום הוא תלות קיומית בין הצדדים שקיים שלום ביניהם. משמעות הקביעה הזאת שכאשר צד אחד מתמוטט, ההתמוטטות מסכנת לא רק את קיומו אלא גם את קיום שותפיו לשלום. כל מצב אחר אינו אלא הפסקת אש ברמה כזאת או אחרת. מלחמה אינה מתחוללת רק בעזרת נשק. ניתן להשמיד את הצד השני גם ע''י פגיעה אנושה בכלכלתו לדוגמה. אני מקווה שקובי, בעזרת ''האסטרטגיה הרבתי'' שלו, יוכל להסביר זאת טוב יותר. ואידך זיל גמור. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13051 | |
| לדוד, אקצץ את שאלתי | |
| אריה פרלמן (שבת, 05/10/2002 שעה 14:52) בתשובה לדוד פלד | |
מכיוון שאינך רוצה להסתכן בתשובה רדודה (שהיא גם נפצה פוליטית) לגבי השלום באזורנו, אשחרר אותך, לעת-עתה, מנושא זה. הייתי רוצה להבין יותר את עניין מרקס. כאשר ישתלט הפרלטריון, לא יהיה צורך במדינה. האם אז ישרור שלום (''קץ ההיסטוריה'', כדבריך)? ועד אז? כיצד מתכנן מרקס להגיע למצב זה? לא בטעות על-ידי מלחמה ומהפיכה שהפרולטריון יהיה החלוץ שלה, או אולי בניסוח יותר מעודן, לא ליזום מלחמה כנגד הקפיטליזם, אלא מלחמה שתקרה כתוצאה של דטרמיניזם היסטורי? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13062 | |
| לאריה: על השלום המרכסיסטי | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 15:48) בתשובה לאריה פרלמן | |
על דטרמיניזם היסטורי השאלה כיצד האדם פועל בעולם שיש בו אלוהים גררה את שאלת הרוח והחומר. שאלה שהעסיקה עוד היוונים הקדמונים. העובדה היא שנפש האדם פועלת בעולם שכולו חומרי; העובדה שבן אדם רוצה ואם הוא פועל להשגת רצונותיו הסיכוי להשיגם רבים ממי שלא ניסה. זוהי ההתנסות היום-יומית שלנו. הפתרון של היגל היה בעיקרון פתרון דתי. מה זה משנה אם תקרא לישות המכוונת אלוהים או רוח ההיסטוריה. מרקס הרחיק צעד אחד מעבר להיגל וטען לחומריות מלאה של העולם, אך הוא לא יכול היה להתנתק לגמרי לכיוון של שופנהואר, אותו הוא אמור היה להכיר ובוודאי לא לכיוון שניטשה המשיך בו את שופנהואר. השקפה זו גרסה שאנו חיים בעולם שרירותי לגמרי. (שניהם יצאו ''מהעולם כפי שהוא'' של קאנט או ממשל המערה של אפלטון). בקיצור, מרכס לא ויתר על תכליתה של ההיסטוריה. כמעט השעון המכני של דקארט רק ללא האלוהים של דקארט. האדם משנה את ההיסטוריה בעזרת מאבק מתמיד המתחיל במעמד הנמוך ''העבודה'' או המעמד הפרולטרי הנלחם להשיג הישגים משתי הקטגוריות שנבנו על גבו: ההון ומבנה העל עד שהמאבק מבשיל לכדי מהפיכה. בפרוש הזה של מארקס הייתה מחלוקת עמוקה בין גישת לנין לבין זו של טרוצקי. טרוצקי, כבר ב- 1895 גיבש את דעתו שהמהפיכה חייבת להיות מהפיכה עולמית, חוצה גבולות והבדלי לאום. לנין סבר שעל רוסיה להיות האוואנגארד, ולהוביל את המהפיכה העולמית. סופה של המהפכה אמור להסתיים בשלום עולמי; פשוט לא יהיה אז נגד מי להילחם, במיוחד כאשר יתבטלו המעמדות לטובת מעמד אחד שהוא הפרולטריון. זה היה התרגום של מרקס ''לשלום הנצחי'' של קאנט. וודאי שקיימת סתירה פנימית בחשיבה הזאת כאשר שואלים היכן בדיוק מתערב הכוח ההיסטורי המנחה. הפתרון הדחוק הוא רמות המעורבות. הדת היהודית מגלה את האלוהים האישי. משמעות הדבר - אחריותו האישית של כל פרט ופרט כלפי אלוהיו. הרמה השניה היא הרמה של קביעת מדיניות. אלוהים או רוח הזמן או ''הטבע'' קובע את החוקים הכלליים אך לא מתערב בפרטים. הפרט אינו אלא מבצע והוא יכול לשגות. אם שגיאותיו מצטברות לכיוון הנוגד את ההכוונה ההיסטורית, יש התערבות מכוונת. הפאן-תאיזם, בעקבות שפינוזה טען שאלוהים הוא הטבע. אין כל הפרדה ביניהם. הפיתוח המאוחר יותר הוא שאלוהים יצר את העולם ואינו מתערב יותר. חוקי הטבע מייצגים שהם נצחיים מעצם טיבם, מייצגים אותו. מה שברור שקשה לאדם לעמוד כמו ניטשה מול השרירותיות וחוסר הסדר גם אם קוראים לו מארקס, וגם אם הוא טוען שיש רק חומר ואין רוח. איך מסתדרים עם ''תכלית''? לא מסתדרים אלא מוצאים תירוצים הומוצנטריים. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13054 | |
| שפרינגלר או שפאנגלר? | |
| מי שזוכר (שבת, 05/10/2002 שעה 15:01) בתשובה לדוד פלד | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13064 | |
| תודה על התיקון. בחרת שם שמאפיין אותך | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 15:50) בתשובה למי שזוכר | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13085 | |
| שפנגלר (דגש וסגול בפ''א) (Oswald Spengler) | |
| Doron Arazi (שבת, 05/10/2002 שעה 18:43) בתשובה למי שזוכר | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13088 | |
| תודה | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 19:40) בתשובה לDoron Arazi | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13115 | |
| ואכן לקחתי ביד את התרגום לעברית | |
| מי שזוכר (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 0:01) בתשובה לDoron Arazi | |
של ''הערכה חדשה להיסטוריה'' וזה צירה ולא פתח. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13019 | |
| שלום לא יכול להיות קיים | |
| אורי מילשטיין (שבת, 05/10/2002 שעה 6:55) | |
מלחמה היא הפעלת אלימות - כל סוג של אלימות. לפיכך יש מלחמה בין מדינות, ובין שבטים, ובין ארגונים, וגם מלחמה כלכלית, ומלחמה בין מעמדות. לכל המלחמות הללו יש תוצאות הרות אסון מבחינת השרידות. האנשים הלוחמים היום בגלובליזציה רואים בתופעת הגלובליזציה ביטוי למלחמתה הכלכלית של ארה''ב המאיימת על חלקים גדולים של העולם איום קיומי, לדוגמא אלימות הוא אנרגיה אקטואלית המופעלת על ידי כוח. הימצאות כוח השרידות או כוח הקיום (כהתנסחות דוד פלד) הוא תנאי הכרחי לעצם הקיום. כשהיש ישנו, פועלת אנרגיה, ופעולתה היא אלימות, דהיינו מלחמה. ניתן לעדן את האלימות. תרבות היא סגנון של הפעלת אלימות. הסגנון הישראלי שונה מן הסגנון הפלסטיני, והסגנון המערבי שונה מן הסגנון הערבי מוסלמי. הסגנון של ''גוש שלום'' שונה מן הסגנון של אנשי כהנא, והסגנון של יוסי שריד שונה מן הסגנון של אריאל שרון. אבל כולם מפעילים אנרגיה בעזרת כוח, כולם מפעילים אלימות, כולם לוחמים. לפיכך השאיפה לשלום הוא אוטופיסטית וכך הוא מוצגת בתנ''ך: ''וגר זאב עם כבש'', דהיינו שינוי סדרי בראשית דהיינו לעולם לא. האוטופיה היא יצירתו של אפלטון ובו ראה חברו של פלד, קרל פופר, בספרו ''החברה הפתוחה ואויביה'', אחד מגורמי המלחמה בהיסטוריה. כפי שהראה פלד במאמרו רוטוריקת השלום של ברית המועצות היתה אמל''ח שלה במלחמתה במערב. מכאן שהשלום הוא אחד הגורמים למלחמה ואחד מכלי נשקה. ושוב אנחנו מצויים באותה מלחמת כל בכל שאבחן הקדוש ברוך הוא כשניחם על שברא את העולם. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13024 | |
| לאורי: האמנם מלחמה היא ''מוסד חברתי'' (רוסו) | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 10:49) בתשובה לאורי מילשטיין | |
הקביעות שלך של שחור ולבן מאד מפתות ומקילות על בחירה. אתה בעד או אתה נגד. המזג שלי שונה. נולדתי ספקן (במיוחד לגבי דיעותי שלי), לכן אני ממשיך לשאול שאלות ולא מגיע למצב המאושר שלך שהדברים נראים לך כל כך חדים ובהירים. מאחר והקביעות שלך עמדו מול עיני בזמן שבדקתי את הנושא (חשבתי כמוך), קל לי לשלוף עוד שני פרקים מתוך השקלא וטריא עם עצמי, והריהם לפניך. מושג הקיום, או ''השרידות'' שכה הרבינו להיתלות בו, הינו בראש ובראשונה מושג הלקוח מתחום הביולוגיה. קונרד לורנץ, בספרו הרע לכאורה, על התוקפנות קבע שלחיה ארבעה דחפים עיקריים: אכילה, רבייה, בריחה ותוקפנות. כל הדחפים האלה מוסברים בחוק שימור המין. לפי תורתו, התוקפנות אצל החיות הגדולות רוסנה למצב של תחרות על אזור המחיה. האריות , הזאבים הצבאים, אינם הורגים את בני מינם. תכונה זו אינה אופיינית לחיות החלשות כמו יונים וארנבות ואינה חלה על האדם. הגם שנמצאו תיאוריות הסותרות חלק מממצאיו של לורנץ, נשתמש ביסודות תורתו להבהיר את עמדתנו. בשאלה אם התוקפנות הינה תכונה מולדת או תכונה מוקנה דנות אסכולות שונות של חוקרים . מאחר וההיסמכות על התוקפנות כתכונה מולדת הינה דטרמיניסטית באופייה, וככזאת - היא מטילה ספק ביכולתו של האדם להיות אחראי לגורלו (בניגוד לגישת ההשכלה ובתואם לגישה הרומנטיקנית) היא עוררה ביקורת על ממצאיה. הקביעה שהטורפים הגדולים אינם הורגים את בני מינם, נמצאה כבלתי נכונה. הפרימאטים, הגורילות והשימפנזות אינם תוקפנים. ארתור קסטלר מצא הסבר אבולוציוני להתפתחות ה- neocortex האחראי להתפתחויות התרבותיות של האדם, כשפה ואומניות, בעוד שב- cortex נשמרו התכונות החיתיות הבסיסיות. לפי תורה זו השליטה על התכונות הבסיסיות ניתנה ל- neocortex. נקודת המוצא של עבודה זו היא מתבססת על הנחה מטא-ביולוגית שתכלית לידתו של האדם היא קיומו . אישיותו של האדם בנויה לספק לו את הכלים להתמודד עם הסכנות הקיומיות. ננסה לבדוק שנים מהכלים העיקריים במכלול אישיות של הפרט: המרכיב הרציונלי והמרכיב הרגשי. המרכיב הרציונלי הינו מנגנון המשא והמתן עם הסביבה שמשמעותו - התפשרות; ויתור על נכסים שחשיבותם משנית לקיום, תמורת נכסים בעלי עדיפות קיומית גבוהה יותר. ההיבט הרציונלי סוקר את מרחב המחיה, ובמסגרת של ''קח ותן'' יוצר את ההתפשרות המאפשרת קיום בסביבה נתונה. הרגש צופה אל מעבר לאופק. הוא שואף לעולם בו מרחב המחיה אינו מכיל סכנות קיומיות. מנגנון ההתפשרות הרגשית אינו מכיר במונח ''ויתור''. הוויתור הרגשי משמעותו דחיית הגשמת המאוויים למועד מאוחר יותר. מצבים בלתי נסבלים מרוככים ע''י הרגש באמצעות התקווה לעתיד טוב יותר, גם אם אין כל בסיס מציאותי לתקווה זו. הרציו מהווה עבורו כלי להשגת מטרותיו - קיום ברמת סיכון נמוכה יותר, כאשר כל התפשרות עם הסביבה על רמה נמוכה יותר אינה אלא התפשרות עם העיתוי. אם הנחת הקיום כפרימאט, ופעילויות הפרט והחברה מעוגנות בה, כיצד נסביר את ''מלחמות הברירה'', הג'יהד, הדו-קרב, או כל הקרבה שהיא הגובלת בהתאבדות? מתי יפעלו הפרט והחברה בניגוד לחוק שמירת הקיום שהוא חוק טבע? הבדיקה תעשה בהצלבת שני המרכיבים - הרציו והרגש. מאחר ובמרבית המקרים הרציו ימנע מנטילת סיכונים הכרוכים באובדן הקיום, יש לחפש את התשובה במונחים השאובים מעולם הרגש, בשדות הקטל הפוריים בהיסטוריה - אתניות, לאום ודת. ''דת'', ''דגל'' אינם מונחים רציונליים אלא מונחים השאובים מעולם הרגש הכולל בתוכו את האידיאות ואת האמונות, המעלות את סף ההתפשרות על צורת הקיום, בתנאים מסוימים, עד שלילת הקיום (''ייהרג ובל יעבור''). שיקול של חיים בצל כניעה יידחקו ע''י שיקולי כבוד; מוות יועדף על פני אובדן הריבונות. כאשר היחיד משייך עצמו לחברה חוברים יחד הרגש והרציו, ומתועלים לזרם הקיבוצי. ההשתייכות לחברה מקטינה את הסיכון האישי ובתמורה מאצילה החברה את עצמתה על הפרט . תמורת הוויתור על מידת חופש הבחירה האישי זוכה הפרט להגנת הקבוצה המשפחתית/האתנית לאומית/ הדתית/ האידיאולוגית, לפי סדר העדיפות של הצגת ההתאגדויות. מידת הקרבה הרגשית קובעת את סולם הזדהותו של הפרט עם קבוצת הייחוס. חוק הטבע הביולוגי, המגדיר את המשך המין כחוק יסוד, מעלה את קרבת הדם האתנית לראש סולם העדיפויות הקיומית. האידיאה, למעט חריגים, לא הצליחה להתגבר על גבולות אתניים. הדת הופכת בעת משבר לדת לאומית והעם הופך להיות ל''עם בחירה'' בעוד האויב הינו בהכרח כופר. החוק הביולוגי ''טרוף או ברח'' תורגם בחברה האנושית לשני מצבים קיצוניים: מדכא ומדוכא. אין מקרה בהיסטוריה בו מיעוט נשלט שהפך לשליט, שינה את יחסו למיעוטים האחרים שתחת שליטתו, בעקבות ניסיונו כמיעוט. מלחמות השחרור של השחורים נגד הלבנים באפריקה הסתיימו, כולן ללא יוצא מהכלל בטבח שבטים שחורים ע''י השבט השחור שתפס את השלטון. הסרבים טהרו את שטחי שלטונם ''טהור אתני'', 50 שנה לאחר הבסת הנאצים. המפלגות הלאומניות באירופה מצליחות להגביל את ההגירה ואת המהגרים, על רקע הגדלת הסיכון הכלכלי (קיומי) לאזרחים הותיקים. יש בסדר עדיפות זה, המהווה חותם הזיכרון ההיסטורי של כל קבוצה אתנית, כדי להאיר אירועים היסטוריים בזוית שונה מהמקובל. מעבר לכך, אם נשכיל לשקלל את חשיבותם של המרכיבים הרציונליים והרגשיים בזמן נתון בחברות שונות, ניתן יהיה להבין משברים בהיסטוריה מהיבט נוסף וכן את המעברים משלבים שונים של אי יציבות למצב של שיווי משקל חדש. האם ניתן להרחיק מעבר למניעת המלחמה ולהגיע לשלום בתהליך רציונאלי? הנחות יסוד כדי לנסות ללבן את הבעיה, מן הראוי לנסות להניח מספר הנחות עליהן ייבנה הדיון. הגדרה : שלום הינו מצב בו נשללת אפשרות לפתרונות אלימים לקונפליקטים בין מדינות. השגתו של השלום מותנית בתקפותן על ההנחות הבאות: הנחה ראשונה: שמירת החיים הינה הערך הגבוה ביותר בחיי כל אדם. הנחה שניה: הסבירות לאבדן חיי אדם בפתרון לא אלים לקונפליקט הינה הנמוכה ביותר בין כל הפתרונות האפשריים. הנחה שלישית: הסיכוי למציאת פתרון לא אלים לקונפליקט מותנה במציאת פתרון המבוסס על התפשרויות רציונאליות, המקובלות על הצדדים המעורבים בקונפליקט. למעט ההנחה השניה, המובנת מאליה, שתי ההנחות האחרות מחייבות בדיקת קיום. האם שמירת החיים הינה תמיד הערך הגבוה ביותר בחיי אדם? (החוק הביולוגי) הנחה זו קובעת את האולטימטיביות של העדפת הקיום בכל תנאי. על פניו נראה שמספר היוצאים מן הכלל, מחייב הגדרת התנאים בהם להנחה זו יש תוקף. אדם מקריב את חייב עבור דגל, עבור ''חירות'', ''כבוד'', ''גבריות'', ''מולדת'' ''…איזם'' כזה או אחר, ''אלוהים''. די ברשימה החלקית כדי לעורר ספק חמור בנכונות האמרה ש''הערך הגדול ביותר של החיים הם החיים עצמם''. ננסה להתחיל מהבסיס - מהקיום. האם הטבע עצמו מספק הוכחות שהקיום הוא אכן פרימאט? מה המשמעות הדארווינסטית שהקיום מוקנה למי שמתאים ביותר לשרוד בתנאים השרירותיים לכאורה של הטבע? קיימת תיאוריה בביולוגיה האומרת שקיים חוק ראשוני של התאמת ''קו הייצור'' של המינים השונים לתנאי הסביבה המשתנים. הממצאים, התומכים תיאוריה זו, מורים ש''קו הייצור'' הזה, מטעמי יעילות, בנוי כדי לשמר את עצמו, בלי להתייחס למוצר הבודד. ההוכחה לכך מצויה בכושר הקיום הפוחת והולך ככל שיכולתו של הפרט להתרבות קטנה. השעון הביולוגי מפעיל לכאורה אמצעים להשמדה עצמית של הפרט ע''י פגיעה במנגנון החיסוני, כפונקציה של ירידת כושר הרפרודוקציה, בעוד שהמינים מפתחים מוטציות המאפשרות את שרידותן בתנאים משתנים. מכאן לכאורה קיים חיזוק להנחה הבסיסית - הקיום הוא חוק טבע; אולי לא קיומו של הפרט אך סביר יותר להניח שקיומו של המין (Specimen) הוא אכן חוק טבע. נקודת המוצא זו, גם אם יש חולקים עליה, מאפשרת להמשיך לבדוק אם אכן לדיון יש ערך. במילים אחרות האם למושג ''שלום'' יש משמעות, בהתייחס לערך היסודי והערום - שמירת הקיום. אם אכן הקיום הינו חוק טבע, ואם נכונה ההנחה, שהטבע מצייד את ''מוצרי קו הייצור'' שלו בכלים הבסיסיים המאפשרים להם לשרוד, האם ''שלום'' הינו מצב טבעי, או מנוגד לפירוש של חוק הטבע הבסיסי? אם הוא אכן תואם את המצב הטבעי, כיצד ניתן להסביר את ההיסטוריה המלחמתית שכללה השמדת עמים? אם הוא סותר את החוק הבסיסי, אולי אינו אלא אידיאה שהומצאה ע''י מי שמנסה לכפוף את חוקי הטבע לטובת מי שאינו מסוגל לשרוד בתנאים שהטבע יצר? צורת הצגת השאלה מרתיעה, במיוחד על רקע הקונוטציות ההיסטוריות ששאלות מסוג זה מעוררות. האם התשובות לשאלות אלו הן תלויות מוסר? אידיאולוגיה? או אולי משטרים ''אידיאולוגיים'' יתנו תשובות מסוג מסוים והמשטרים האחרים יתנו תשובות אחרות? האם התשובות שהמשטרים ''האידיאולוגיים'' נותנים מעוגנות בהשקפת עולם או שאינן אלא הקצנה של השימוש בכוח עירום שכיסה עצמו באידיאולוגיה? האם תשובות אלו פוסלות קיומו של תהליך רציונאלי לפתרון סכסוכים או שקיומו או אי קיומו של תהליך כזה מותנה בתשובות על השאלות האחרות? בדיקת שאלות אלו כרוכה בהוכחת קיום (או אי קיום) להנחה השלישית שהנחתי, בדבר אפשרות קיומו של פתרון רציונאלי לסכסוך בין מדינות. אם פתרון סכסוך ללא אלימות הינו אכן פתרון רציונאלי, האם הוא רציונאלי תמיד? אם אמנם כך הדבר, האם ניתן להאשים אידיאולוגיה שלטונית בהיעדר רציונאליות כאשר היא מעדיפה את התוקפנות האלימה? בדיקת הנחת האפשרות לפתרון רציונאלי לקונפליקט ההנחה בדבר האפשרות לפתרון רציונאלי מעוררת את שאלה בסיסית יותר: כיצד נדע שפתרון שהושג לסכסוך הוא אכן פתרון רציונאלי? אם נשפוט אותו רק לפי התוצאה הרי שבכך אנו מניחים את המבוקש. אמנם יש לנו דוגמה לסכסוך שנפתר ללא שפיכות דמים אך האם כל פתרון שאינו כרוך בשפיכות דמים הוא פתרון רציונאלי? בהתייחס למעשה אוגוסטוס, הרי שאמנם הדגלים הוחזרו לרומא, והפרתים בחרו להחזירם ללא קרב, אך מהם הקריטריונים לפיהם תישפט התוצאה כמעשה כרציונאלי? עלינו לברר איפה שתי שאלות שמעוררת ההנחה השלישית: מהם הקריטריונים המאפשרים לנו לקבוע שפתרון מדיני כלשהו הינו פתרון ''רציונאלי''? גם אם הפתרון לא היה כרוך באלימות, האם די בנטרול הסכסוך כדי לכנות את המצב החדש שנוצר כ''שלום''? התשובה לשאלה השניה חורגת מתחום הדיון בפרק זה ומחייבת דיון נפרד (ראה פרק ז' להלן). מהו פתרון רציונאלי לסכסוך? הרציונאליות מוגדרת ככלי אפיסטמולוגי שהלוגיקה הינה הכלי המייצג אותה. הבעיה המוצגת אינה בבדיקת הקריטריונים של הרציונאליות האפיסטמולוגית אלא בתרגומם למעשה אותו נכנה ''פתרון מדיני''. הטיעון הקאנטיאני שכאשר אדם רוצה משהו הרי שהוא מביא בחשבון גם את האמצעים להגשמת מטרותיו, אינו תואם את תנאי הבעיה, מאחר וקאנט עצמו טוען שטענתו הינה אנליטית. כאשר מנתחים את עמדות הצדדים במשא ומתן ומשווים את השיקולים שהנחו אותם (לפחות לפי ניירות העבודה הגלויים) אין בעמדת קאנט סיוע להסבר החלטות המוסקות בצורה מנוגדת לניירות העבודה. הקשיים שעומדים לפנינו בניתוח הקריטריונים הרציונאליים לתוצאות של פתרון מדיני (הזהים לניתוח כל מעשה היסטורי) עשויים להיות בכמה מישורים: העמדות המוצגות בניירות העבודה המדיניים נראות כרציונאליות, קרי - כמסכת של היסקים, אך ההחלטות שהתקבלו אינן נראות כהיסק של אותן עמדות. האם ההחלטות אינן רציונאליות? ההחלטות נראות כמסקנה של עמדות הצדדים אך התוצאות אינן נראות כהיסק של אותן החלטות, האם ניתן לכנות את התוצאות כלא רציונאליות? קיים כאן קושי בהקניית מעמד של שלב בתהליך אפיסטמולוגי למעשה. ניתן להדגים את הקושי הזה בהצגת מודל של ''רציונאליות מעשית'', שתתייחס למעשה ההיסטורי, ולשלבים שקדמו לו. הגדרה: מעשה רציונאלי הוא מעשה שנגזר ממטרה רציונאלית ושנעשה לפי החלטה רציונאלית. ההחלטה הרציונאלית היא החלטה שהתקבלה כמסקנה ממערכת סברות רציונאלית שנערך לפי כללי ההיסק הרציונאליים ומהקדמות הכולל רציות (מטרות) רציונאליות וסברות רציונאליות. מטרה רציונאלית - זהה לרציונאליות תכליתית. מערכת סברות רציונאליות - זהה לרציונאליות הכרתית. מסקנה מעשית - רציונאליות ההחלטה. ביצוע רציונאלי - רציונאליות מעשית. רציונאליות תכליתית רציונאליות תכליתית הינה העדפה רציונאלית של סידור התכליות השונות לפי סולם עדיפויות המחושב ברציונליות ההכרתית (ראה להלן) שעיקרה עקביות. בכך קשורות שלש תכונות לוגיות: קשירות - לכל תכלית יש מקום בסולם מוגדר של המטרות. אסימטרייה - (אם א' חשוב מ- ב' לא ייתכן ש- ב' חשוב מ- א'). עוברות - אם א' חשוב מ-ב' ו-ב' חשוב מ-ג' אז א' חשוב מ-ג'. סולם העדיפויות מביא בחשבון את עלות השגתה של כל מטרה בפועל ואת מידת הפגיעה ההכרחית בכל אחת מהמטרות האחרות. רציונאליות הכרתית שיקול דעת של מעשה רציונאלי חייב לכלול את החלופות האפשריות ואת תוצאותיהם. כמו''כ נדרש ידע בדבר התרומה של כל אחת מהתכליות שהמעשה המתוכנן אמור לשרת ובכלל זה ידיעת תוצאות הלוואי ומידת פגיעתן במטרות השונות, קרי - עלותה של כל פעולה אפשרית. להגדרה זו נוסיף את ההסתייגויות הבאות הנכללות כולן בתחום ההגדרה של הרציונאליות ההכרתית : - ההחלטה על סיווגה של המטרה בסולם הערכים של הפועל מתבססת על ההערכה של הפועל שאמנם סדר עדיפות מחושב זה הינו האופטימלי להשגת כל מטרותיו, בהתאם לשקלול האישי שלו. - טעות בשקלול לא תחשב כחשיבה אי-רציונאלית. לו היה הפועל מודע לטעות, וודאי שהיה מתקנה. - הידע בדבר התרומה של כל אחת מהתכליות הינה ידע המבוסס על הערכות מנקודת מבטו של הפועל בזמן הנתון. חלק ניכר של הערכות אלו מבוסס על קבלת החלטות בתנאי אי וודאות. במקרה זה שוב נכנסת ההערכה האישית של הפועל לגבי שקלול אי הוודאות שבידיעת העובדות ולגבי מידת ההשפעה שתהיה לטעות בהערכה על התוצאה הסופית. הפסיכולוגיה טוענת שבחיי היום-יום האדם הסביר רחוק מלהפגין רציונאליות הכרתית. בהסקות מהעבר לעתיד קיימות הטיות (biases) שונות כגון: נוח לדבוק בדעות קדומות (Wishful thinking); יש נטייה ליחס לאירוע הקרוב בזמן שקלול גבוה יותר מהרחוקים; ''קונספציה'' שאינה משתנה עם השתנות העובדות. רציונאליות ההחלטה החלטה רציונאלית חייבת להביא בחשבון את כלל המטרות של הפועל כפי שהוצבו בסולם העדיפויות שלו. כללי הבחירה הרציונאלית אמורים להבטיח את הבחירה האופטימאלית. זאת בתנאי וודאות, סיכון או חוסר וודאות. כל בחירה תלויה באופיו של הפועל. זוהי במפורש הגדרה אובייקטיבית, האמורה לנטרל את הנטיות האישיות של הפועל שלא שוקללו, או לחילופין, את אלה שאינו מודע להן. רציונאליות מעשית רציונאליות מעשית פירושה שהפועל ביצע את החלטתו כאשר התנאים בשלו לכך, קרי - הוא נהג לפי המסקנות שנבעו משיקול דעתו. מי שפועל אחרת - אינו רציונאלי בהתנהגותו. כשל מודל הרציונאליות המעשית המודל המוצע יישאר תמיד מודל תיאורטי. הקביעה שמעשה אינו רציונאלי אם הופרו תנאי הרציונאליות באחד מהשלבים הינה קביעה חמורה מדי. מסופקני אם ניתן בכלל למצוא מעשה אחד שיעמוד בקריטריונים כה חמורים. הפועל עשוי לטעות בצורת הסקת המסקנות, או שלא פירש נכון את העובדות או שלפני החוקר לא פרושות כל העובדות שאינן כלולות במסמכים. הדגם המוצג אינו של רציונאליות מעשית אלא דגם תיאורטי שישמש אותנו לייחוס. אך גם התייחסות זו הינה בעייתית. במקרה הטוב המודל עשוי להצביע על שתי דרכים להשוואת מעשה למודל: התייחסות לרמות שונות של רציונאליות, לפי שלבי המודל. התייחסות נורמטיבית למודל. הפתרון הראשון נראה, על פניו, כבעייתי במיוחד (כיצד ייקבעו ''הרמות'' לרציונאליות והיכן יעבור הגבול בין הרציונאלי ללא רציונאלי?) ואילו הפתרון השני נראה מבטיח יותר. במדעי הטבע, המבוססים על מתמטיקה, הרציונאליות משמשת ככלי אפיסטמולוגי, המופעל ע''י כלים אפיסטמולוגיים (לוגיקה). האקספרימנט אינו מהווה בשום שלב אקדמה בשיקול הלוגי, במילים אחרות - אי התאמה בין האקספרימנט לניתוח בשום שלב אינו מעמיד בספק את ההליך הרציונאלי שקדם לו. לכשל בביצוע האקספרימנט תהיה השלכה על בחינת הנחות האמת לגבי אחת ההקדמות או יותר (בחינת תנאי השפה), או לגבי תנאי ביצוע הניסוי; אך במקרה של הרציונאליות המעשית - המעשה נכלל בהליך של ההיסק הרציונאלי ועל כן המנגנון הלוגי המופעל בו שוב אינו תואם את הלוגיקה בה נעזר המדע. נראה שיעילותו של כלי זה לצורך בניית כלי מוסכם להערכת פעולותיהם של בני אדם מוטלת בספק, או לפחות מחייבת הזדקקות לכלים נוספים. אנו נאלצים איפה להסכים שהרציונאליות המעשית היא נורמטיבית; וככזאת הינה מותנית בסולם הערכים של הצדדים המדיינים או במטאפיסיקה של המעריך. אך כבר בשלב עלינו לעצור, מאחר וליבון הבעיות של ''הרציונאליות המעשית'' לא יקדם את נושא הדיון. נהיה מוכנים להסכים לכל שלום גם אם אינו ''רציונאלי'' או שהושג בדרכים שאינן עונות לקריטריון הרציונאליות. ניתן לקבוע כבר עתה, שההנחה לגבי הרציונאליות של הפתרון הינה בעייתית. עצם הקביעה שהפתרון הוא רציונאלי או שאינו כזה היא נורמטיבית ואינה מספקת לנו מדדים אובייקטיביים שיענו על השאלה שהוצגה בכותרת, האם ניתן להגיע לשלום בתהליך רציונאלי? בדיקת קיום להתפשרות רציונאלית בשלב זה עלינו לחזור ולבדוק את הנחה מספר 3) מחדש. הנחה זו מכילה למעשה את לב לבה של הבעיה - ההתפשרות. ''הסיכוי למציאת פתרון לא אלים לקונפליקט מותנה במציאת פתרון המבוסס על התפשרויות רציונאליות…' עלינו להנהיר - התפשרות מהי, מאחר וההנחה המובלעת היא שללא ההתפשרות אין שלום. הגדרה: ''התפשרות הינה ויתור על נכס בתמורה לקבלת תמורה שוות ערך לנכס שנמסר'' כאשר המסגרת הינה רציונאלית (וזאת אם נתעלם לרגע מהבעיות שהוצגו בדגם הרציונאליות המעשית) ניתן לכמת את ערכו של נכס שמוותרים עליו ואת תמורתו ולקבוע את מידת השוויון ביניהם. משמעות השימוש בהגדרה זו שאכן ''הנכסים'' המועמדים לחילופים ניתנים לכימות. אם מדובר בחילופי שטחים לדוגמה, כיצד ניתן להעריך את הדם שנשפך לכיבוש פיסת אדמה כזו או אחרת? כיצד קובעים אם ערך ''הריבונות'' שווה בחילופי השטחים? כיצד מתמודדים עם הערכים הסימבוליים של ''הנכסים'' העומדים למשא ומתן? האם אותם סימבולים לא ערערו על עצם הקביעה הגלומה בהנחה הראשונה שאין ערך גבוה בחיים מהחיים עצמם? אין אנו יכולים להטיל ספק באפשרות להתפשרות. ההיסטוריה מלאה דוגמאות של סכסוכים שהסתיימו בפשרה שהתקבלה על שני הצדדים, גם לאחר קרבות עקובי דם לאורך דורות (דוגמת מערכת היחסים הנוכחית בין צרפת, גרמניה ובריטניה). השאלה היא מהם תנאי הקיום להתפשרות, והאם כל פשרה הינה בהכרח רציונאלית? הנחת מודל קיומי: רציונאליות ואמוציונאליות כמרכיבים קיומיים המבוי הסתום אליו נקלע הדיון מחייב לשוב על עקבותינו לנקודת המוצא של העבודה, שהתבססה על הנחה מטא-ביולוגית לפיה תכלית לידתו של האדם היא קיומו. הכוונה היא לנסות לבנות מודל שיתמודד גם עם הדוגמאות שהעמידו בספק את האפשרות שהקיום עומד בראש סולם העדיפויות של האדם, ומתוכו להגדיר את מגבלות ההתפשרות. אישיותו של האדם בנויה לספק לו את הכלים להתמודד עם הסכנות הקיומיות. ננסה לבדוק שנים מהכלים העיקריים במכלול אישיות של הפרט: המרכיב הרציונלי והמרכיב הרגשי. המרכיב הרציונלי הינו מנגנון המשא והמתן עם הסביבה שמשמעותו - התפשרות; ויתור על נכסים שחשיבותם משנית לקיום, תמורת נכסים בעלי עדיפות קיומית גבוהה יותר. ההיבט הרציונלי סוקר את מרחב המחיה, ובמסגרת של ''קח ותן'' יוצר את ההתפשרות המאפשרת קיום בסביבה נתונה. הרגש צופה אל מעבר לאופק. הוא שואף לעולם בו מרחב המחיה אינו מכיל סכנות קיומיות. מנגנון ההתפשרות הרגשית אינו מכיר במונח ''ויתור''. הוויתור הרגשי משמעותו דחיית הגשמת המאוויים למועד מאוחר יותר. מצבים בלתי נסבלים מרוככים ע''י הרגש באמצעות התקווה לעתיד טוב יותר, גם אם אין כל בסיס מציאותי לתקווה זו. הרציו מהווה עבורו כלי להשגת מטרותיו - קיום ברמת סיכון נמוכה יותר, כאשר כל התפשרות עם הסביבה על רמה נמוכה יותר אינה אלא התפשרות עם העיתוי ו/או עם המרחב. ''דת'', ''דגל'' הינם מונחים השאובים מעולם הרגש הכולל בתוכו את האידיאות ואת האמונות, המעלות את סף ההתפשרות על צורת הקיום, בתנאים מסוימים, עד שלילת הקיום (''ייהרג ובל יעבור''). שיקול של חיים בצל כניעה יידחקו ע''י שיקולי כבוד; מוות יועדף על פני אובדן הריבונות. לפי מודל זה עולמו של הרגש אינו כולל מונחים של זמן ומרחב. לצורך הדגמה נעזר בדת, המייצגת האופיינית של מעמד עולם הרגש. אין דת טרנסצנדנטית ששפתה אינה מכילה מונחים כ: ''נצח'' או ''העולם הבא'', או ''אחרית הימים''. עולם כזה מוציא את האקספרימנט אל מחוץ לשפתו. האמת שלו היא אחת, נצחית ולעולם אינה עומדת למבחן. ''העולם הרציונאלי'' הינו העולם של המרחב והזמן ואשר בו פועלים חוקי הפיזיקה. עולם הרגש מייצר את התכליות והרציו מארגן אותם בהתאם ליכולתו להגשימם וליכולות הבקרה שלו (עלויות, אמצעים, שיטות לוחות זמנים). במקום שאינו מסוגל להשיג את המטרה בשלמותה, הוא מתפשר עם תנאי הסביבה. ''התפשרות'' אינה קיימת בשפה האקספרסיבית, אך היא כלי חיוני בשפת הרציו. ההנחה של מודל זה, שהמשא והמתן עם העולם החיצוני מנוהל ע''י הרציו, המשמש במו''מ בתפקיד סוכן לעולם הרגש. כאשר קיים איזון פנימי, השרידות והקיום מכתיבים את צורת הפתרונות שהרציו חותר אליהם. כאשר לעולם הרגשי עליונות, קטן מרחב הפעולה של הרציו במגעיו עם המציאות הריאלית. במצבים קיצוניים משתבשים ממדי הזמן והמרחב. דרישה אולטימטיבית כ''שלום עכשיו'', שאינה מביאה בחשבון את תנאי הזמן והמרחב בעולם הפיסיקלי, משמעותה - מלחמה. הדרישה ''משיח עכשיו'' כמוה כוויתור מוחלט על הסוכן הרציונאלי וכביטול טוטלי של הזמן והמרחב הפיסיקליים. בדיקה ראשונית של המודל הקיומי נראה לי שלמודל הקיומי יש יתרונות על פני המודל של ''רציונאליות מעשית'' מהסבות הבאות: משום שהוא מניח כלי אחד להדברות עם המציאות - הכלי הרציונאלי המסוגל להסיק סיבתית מצבים של סיכון קיומי במרחב שניתן לפרש בו את האירועים בצורה סיבתית. משום שהוא מוציא מהשיח את המתרחש בהכרה הפרטית. הגענו לדרך ללא מוצא משום שהיה עלינו לעבור את הסף מן החשיבה הרציונאלית אל המעשה הרציונאלי. במודל הקיומי אין אנו מתעניינים באפיסטמולוגיה. אנו מתבוננים במעשים ובשיח בין הצדדים המעורבים בקונפליקט, כאשר הנחת היסוד היא קיומו של שיח רציונאלי. השאלה המוצגת אינה עוד לגבי השיפוט הרציונאלי של הדרישות במו''מ או של תוצאות המו''מ יחסית לניירות העבודה אלא לגבי מציאת המינוח של המכנים המשותפים במסגרת של שיח רציונאלי. קל יותר להגדיר מצבים המובילים להתפשרות ולשלום מול מצבים טעונים העשויים להידרדר לפעולות איבה. ניתוח רציונאלי מבוקר כנראה יכלול את כל המצבים המאפשרים פתרון לא אלים. במסגרת המודל הקודם היה עלינו להניח אפשרות קיומה של שפה פרטית. האדם משוחח עם עצמו ומגיע למסקנות שיש להם שרשרת סיבתית המותנית במבנה עולמו הפנימי של האדם המחליט. המודל הקיומי אינו שולל את קיומו של העולם הפנימי אך אינו מתעניין בו. עניינו הוא במשא ובמתן בין הצדדים ובמגבלותיו של משא ומתן כזה. ההנחה ש שלום הינו פרי של התפשרות רציונאלית, מקבלת מובן של תקשורת בין צדדים. כאשר שני צדדים מסוכסכים ביניהם על נושא שהוא בעל ערך לשניהם, יש צורך להסכים בראש ובראשונה על ערכו של הנושא, על מרכיביו השונים; אחרת אין על מה להתפשר. בנקודת המוצא של המו''מ ערכם של הנושאים בפלוגתא יכולים להיות בעלי ערכים שונים התלויים במטרות של כל אחד מהצדדים ובציפיותיו מהמו''מ. בסופו של המו''מ, על שני הצדדים להגיע לכלל הסכמה שהמחיר עליו התחייבו אכן הינו שווה ערך להישג. הצגה זו של הדברים מנסה להעניק לרציונאליות - משמעות של שפה. כאשר הרציו מועמס בערכים סימבוליים מעולם הרגש, ניתן לדבר על שפה ענייה יותר, מוגבלת יותר מול שפה עשירה יותר בפתרונות יצירתיים ומוגבלת פחות במטענים סימבוליים. בהצגה הקיצונית - בשפה נעדרת סימבולים, כמעט ולא ניתן שלא להגיע לפשרה. בשפה סימבולית המושג ''פשרה'' לא קיים בכלל. אם שני הצדדים ידברו באותה שפה, או לחילופין תרגום הערכים יהא זהה בשפות השונות, יקל עליהם לשכנע האחד את השני. מאחר ואין מטבע לשונית אחידה במו''מ, השכנוע יעשה או בעזרת טיעונים המובנים לצדדים או בהסכמה על ערכם של הנכסים שיוחלפו ביניהם, כדי לבסס את הפשרה. שפות שונות יובילו בהכרח לנתק שמשמעותו עשויה להיות - פתיחת מעשי איבה. האם ניתן בכלל לדבר באותה שפה? האם ניתן לתרגם ערכים סימבוליים של תרבות אחת לשניה? השאלה מתעוררת גם לגבי עצם החלוקה במודל הקיומי בין עולם הרגש (החוויתי), שהוא בחזקת עולם וירטואלי חסר ממדים של זמן ומרחב (לפחות כך הגדרתי אותו) לעולם הממשי (הרציונאלי) המוגדר במונחי זמן ומרחב ושפועלים בו חוקים פיזיקליים? מהו השיח המתנהל ביניהם? כאמור, לצורך פשטות הצגת המודל, עלינו להבדיל הבדלה מוחלטת בין שפת הרגש - האקספרסיבית לבין שפת הרציו - שהיא הטיעון הסיבתי. הפרדה זו מטילה על הרציו את תפקיד הסוכן המתורגמן, המסוגל להעריך נכוחה את התרגום של ערך סימבולי אקספרסיבי לערך מדיד או בר החלפה, דוגמת החלפת קרקע מולדת בנכס שווה ערך לאותה פיסת אדמה; או מהו מחיר הדמים של הגנה על כבוד לאומי מול ערכו של התחליף המוצע שאינו כרוך באבדן חיים. המונח הבסיסי הקיים בכל שפה שהיא - הוא הקיום. בעיית מיקומו של ''הקיום'' בסולם הערכים של כל אחד מהצדדים הינה בשפתו של ''המודל הקיומי'' - מידת ההעדפה הניתנת לעולם הרגש על הרציו או העדפת עולם הרציו על עולם הרגש. את העדפתם של ערכים אחרים על פני הקיום יפרש המודל בתנאים אלה כהעדפת עולם הרגש על עולם הרציו. אין הכוונה לקבוע שבמשחק הכוחות בין ''הרגש'' ''לרציו'' ההעדפה של כוח אחד על השני הינה קבועה. אני מניח, ויש צורך לאשש הנחה כזאת (לא במסגרת החבור הזה), שההעדפה היא תלוית נסיבות. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13164 | |
| שרידות ואנטי-שרידות | |
| אורי מילשטיין (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 15:14) בתשובה לדוד פלד | |
בספרו ''ידיעה אוביקטיבית - גישה אבולוציונית'' (1972) כתב קרל פופר: ''כל הסבר ניתן להסבר נוסף על ידי תיאוריה או השערה בעלת רמת אוניברסליות גבוהה יותר. לא יתכן הסבר שאינו טעון הסבר נוסף''. להסברים שניסחת בתגובה לתגובתי ניתן לתת הסבר אוניברסלי יותר שאותו נתתי, אם גם מאוד בקצרה, בתגובתי הראשונה: 1. בניגוד למה שכתבת במאמרך הראשי, אין לדעתי שקילות בין מושג ''הקיום'' שלך ומושג ''השרידות'' שלי. בתגובתך לתגובתי הוספת ביסוס לטענתי בכך שקשרת את טיעוניך לתוקפנות בעלי חיים אליבא דקונרד לורנץ, ולמושג הרציונליות לגווניו ולמימושיו. 2. אבל מושג השרידות אוניברסלי יותר ונוגע לעצם היש. המושג שרידות הינו רציונלי משום שהוא אבן יסוד בתיאוריה שיש בה שלמות לוגית. 3. כבר כתבתי לך בשעתו בויכוח קודם בינינו שנקודת המוצא שלי היא אונטולוגית ולא אפיסטמולוגית.לדעתי הגישה האונטולוגית אוניברסלית יותר מן הגישה האפיסטמולוגית. תורת היש מניחה את התנאים הבסיסים לאפשרות ההכרה. 4. שני הממדים היסודים של היש הם שרידות ואנטי-שרידות. בממד השרידות מנטרלים איומים, במימד האנטי-שרידות קורסים. 4. שום פירוש של שלום אינו יכול להיות שייך לממד השרידות כי ניטרול איומים משמעו מלחמה. ואם שלום שייך לאנטי-שרידות, דהיינו לקריסה, איש לא יבחר בו אלא מי שויתר על שרידותו, דהיינו: העבדים, המתים וכו'. 5. ביקרת אותי פעמים אחדות על גישתי החד משמעית (''שחור ולבן''). ביקורת זאת נעימה לי שכן מאפייניה של תיאוריה טובה הם פשטות, קשיחות, אוניברסליות, עקביות ועמידה בעקרונות הסימטריה. אני סבור שכזאת היא תיאוריה שלי בעוד שמערכת הטיעונים שלך מסובכים, מבולבלים, ובלתי קשיחים. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13351 | |
| שרידות היא כוח יסוד; מלחמה היא השמדת סימטריה | |
| אורי מילשטיין (יום שני, 07/10/2002 שעה 17:02) בתשובה לאורי מילשטיין | |
מכיוון שאיש בפורום לא התיחס לרעיון ''שרידות ואנטי-שרידות'', שניסחתי, גם לא דוד פלד, אגיב לתגובתי ואוסיף היבט בסיסי יותר לתיאוריית השרידות: שרידות היא כוח יסוד המפעיל אנרגיות מסוגים שונים כדי לנטרול איומים, על מנת להתקיים. נטרול איום הוא הפעלת אנרגיה מספיק חזקה על האיום על מנת לשחלפו באנטי-שרידות, דהיינו על מנת לשבור את הסימטריה שלו. זאת שבירת סימטריה מאולצת הנכפית מהחוץ. היא מתרחשת כאשר מתערב גורם חיצוני כלשהו ומשנה את המערכת באופן המשמיד את הסימטריה שלה.השמדה זאת היא מלחמה.במצב של אנטי-שרידות איום מומר לשרידות לא מאיימת. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13028 | |
| לאורי מילשטיין: ברוך שובך, חסרת מאד. | |
| רפי אשכנזי (שבת, 05/10/2002 שעה 11:12) בתשובה לאורי מילשטיין | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13168 | |
| עדיין לא שבתי, רק ביקור קצר | |
| אורי מילשטיין (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 15:26) בתשובה לרפי אשכנזי | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13058 | |
| אורי מילשטיין: ברוך שובך. | |
| אריה פרלמן (שבת, 05/10/2002 שעה 15:16) בתשובה לאורי מילשטיין | |
שאלה: אם אנשי אש''ף, כהנא, גוש שלום, יוסי שריד ו''אנשי המערב'' הם כולם לוחמים, היכן ההבדלה המוסרית בין טוב לרע? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13165 | |
| שיפוטים מוסריים קימים בתוך המחנה ולא ביחס | |
| אורי מילשטיין (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 15:16) בתשובה לאריה פרלמן | |
למחנות אחרים. שיפוט מוסרי ביחס לאחרים הוא אמצעי להגביר את המוטיבציה! | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13063 | |
| מילשטיין - אתה מאד צודק. שלום הינו אמצעי אחר של | |
| ראובן גרפיט (שבת, 05/10/2002 שעה 15:48) בתשובה לאורי מילשטיין | |
מאבק. המאבק של היום בין הארצות הדמוקרטיות הינו מאבק כלכלי חריף, מאבק על הסחר, על ההגירה , החוקים, השלטון ועמדות כח לאומיות ובינלאומיות ועוד. השאלה שאני שואל אותך - האם מאבקים נוסח זה אין עדיפות ורצויות בעינך על פני מלחמה בפועל שיש בה הרוגים, פצועים, הרס וכדומה??? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13065 | |
| לראובן: ראה תשובתי לקובי ''על הפרדוקס'' | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 15:57) בתשובה לראובן גרפיט | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13167 | |
| גם במאבקים כלכליים יש הרוגים: ילדים מתים לאחר | |
| אורי מילשטיין (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 15:21) בתשובה לראובן גרפיט | |
היוולדם בגלל חוסר תרופות ומזון, לדוגמא. עבור התינוק המת אין זה משנה אם הוא מת ממחסור או מרסיס פצצה וגם לא עבור הוריו. הם יצאו למלחמה של ממש כדי לנטרל את האיום הכלכלי על שרידותם. תרבות הוא סגנון של שרידות. הסגנון האמריקאי הוא לא להרוג או להרוג הרבה כמו בהירושימה. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13246 | |
| מילשטיין מסכים, אך כנראה לא הבנתי ולכן לא מקבל את | |
| ראובן גרפיט (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 22:48) בתשובה לאורי מילשטיין | |
את ההתיחסות לארה''ב. ההסטוריה שלהם - פנימה (ביחס לזכויות האזרח) וכלפי חוץ הנה הסטוריה רווית דמים, אכזריות ואנוכיות The Ugly Amrican | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13357 | |
| ההיסטוריה של כל העמים רוויית הדמים ובייחוד | |
| אורי מילשטיין (יום שני, 07/10/2002 שעה 17:12) בתשובה לראובן גרפיט | |
ההיסטוריה של עמים שהגיעו לרווחה, כמו הדנים הבלגים וההולנדים שהם מגדולי מבקרינו היום. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13130 | |
| לאורי מילשטיין:ברוך שובך. ולעניין סוגית השלום | |
| מוטקה צביאלי (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 6:50) בתשובה לאורי מילשטיין | |
נראה לי, מהמקורות וגם מדבריך שהשלום הוא אנרגיה של מלחמה אבל בפן השקט שלה. החזון האוטופי של הנביא ישעיהו:''וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם: ופרה ודב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן: ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה''.(ישעיה פרק י''א פסוקים ו-ח) אינו אלא משלי חכמים וחידותם. וכדברי הרמב''ם וזה תורף דבריו בערך, ולא יעלה על הדעת שחיות אלו יגורו זה אצל זה אלא שאלו משלים על האומות וכו' (סוף הלכות מלכים בענין אחרית הימים). מכל אלו נמצאנו למדים שנסיון להראות סימני פיוסים על מנת לקנות הסכמה של האויב ינחל כשלון חרוץ ולו בגלל הסיבה שהתרפסות מראה חולשה. נכון ששלום עושים מעמדה של כח אבל אל לנו לשכוח שגם להכנה לשלום יש חוקים. כמו שנאמר בספר דברים: ''כי תקרא אל עיר להלחם אליה וקראת אליה לשלום''.הרי זה פאראדוקס מיניה וביה. אם נלחמים למה שלום ואם עושים שלום למה נלחמים? אלא שלום אינו דבר פאסיבי אלא אקטיבי. נלחמים על שלום, שומרים על שלום,ודואגים שכל מי שמפריע לשלום יבין את ההשלכות של הפרעה זו ו''עושים לו את המות'' עד שיבין. הרי סתירה. נמצאנו למדים שעל מנת להביא שלום צריך הרבה כח וסייעתא דשמיא, בלעדי אלו המרכיבים זה פשוט לא ילך. בזמנו, עליו השלום, יצחק רבין אמר ''שלום עושים עם אויבים''. גם באמירה זו טמונה תפיסה שהאויבים נשארים אויבים ואולי גם ייתכן שלום אבל הם לא ייהפכו לאוהבים. זהירות וכח, מדיניות ענישה חייבים מכורח המציאות להשאר בעינם כמו שמדיניות הרתעה חייבת להיות מרכיב חשוב בהכנה לשלום. כל חריגה תביא בעקבותיה תגובה חריפה מאד ואי אפשר לומר שבגלל ''דבר קטן כזה'' נתחיל מלחמה עולמית. יראו האויבים וייראו! עוד נדבר. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13169 | |
| שלום משמעו ניטרול קל של איומים | |
| אורי מילשטיין (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 15:33) בתשובה למוטקה צביאלי | |
שלום משמעו: ניטרול קל של איומים עלינו. שרידות היא כוח המפעיל שדות רבים של אנרגיה: אסטרטגית-צבאית, מדינית, מפלגתית, מדעית וכו'. שדות אנרגיה אלה מיועדים לנטרל איומים מסוגים שונים וגם איומים מצד אויב לאומי-מדיני-דתי חיצוני. כדי לנטרל בקלות איומים דהיינו להגיע לשלום יש להכין מאגרי אנרגיה מכל הסוגים. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13189 | |
| אורי ידידי: אז אנחנו מסכימים בקשר לאנרגית השלום. | |
| מוטקה צביאלי (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 17:24) בתשובה לאורי מילשטיין | |
ועל דרך ההלצה בא נעביר את כל נושא שיחות השלום לשר האנרגיה. מה אתה אומר? אולי שר התשתיות. טוב..מפרס לא יצא כלום בינתיים.שינסו אנרגיה חיובית ושאר תרופות מספר הרפואות של הומיאופטיה..אולי.מה? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13199 | |
| אנרגיית השלום היתה היתה אמצעי לתפוס את | |
| אורי מילשטיין (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 18:14) בתשובה למוטקה צביאלי | |
השלטון בישראל למשך כמה שנים, ולהבטיח את טובות ההנאה לקבוצות השררה לעוד כמה שנים, כאשר התברר לרבין-פרס-ביילין שאינם מסוגלים לחסל את האינתיפאדה הראשונה ואת החיזבאללה בדרום לבנון. על כמה שנות שלטונם ''על כולנו במחיר החיים לשלם'' (רחל בשירה ''יונתן'') | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13205 | |
| אורי ידידי: לא התכוונתי אנרגיית שלום במובן השלילי | |
| מוטקה צביאלי (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 19:56) בתשובה לאורי מילשטיין | |
כזו שמסאבת את כל נושא קיום המדינה. מה שהתכוונתי הוא אנרגיה המעידה על כח ועמדה של בעל הבית, סוברניות, שליטה וכו'. מצב כזה ''משחרר'' אנרגיה שמצידנו היא חיובית ומצידם יכולה להיות שלילית אבל במצב בשטח הוא נורמלי. עובדים,יוצרים,יש תפוקה חיובית וכוון של תיקון העולם. על דרך משל רמזור אדום אמנם מגביל אבל עם כל ה''עצבים'' שהוא מביא לזה ש''לא מבין'' למה דוקא הוא חייב ל''התקע'' ברמזור האדום ולא זה מהצד. ואם כבר ברמזורים וברמזים עסקינן, יש מדינות,כמו קנדה וערים ביונייטד סטייטס המתירות פניה ימינה אפילו באדום (כל עוד שאין הולכי רגל במעבר החציה. לעולם לא תהיה פניה שמאלה מותרת אפילו כשאין הולכים במעבר החציה. נמצאנו למדים שלפנות ימינה מותר ולפנות שמאלה אסור בכל מצב אלא אם כן יש חץ או תמרור המתיר פניה כזו.(צריך להסביר את זה לביילין..) מהפיקנטריה הנ''ל,אני חוזר לעניין של אנרגיית השלום. אני לומד את הפסוק בתחילת פרשת בחוקותי (סוף ספר ויקרא: ''וחרב לא תעבור בארצכם וישבתם על הארץ לבטח''. חזון אחרית הימים שכזה הרי ממחיש את המצב האוטופי הזה שבו אין אפילו איום של חרב בארץ ומכל שכן מלחמה. והשתא דאתינא להכי,אוסיף קצת מיסטיקה גם כן. הרי לך מדת הרחמים במלחמתה במידת הדין שהיא לא מראה סימני חולשה ,להיפך,גוברת מידת הרחמים על מידת הדין. נמצאת למד שלמידת הרחמים צריך להיות כח כדי לגבור על מידת הדין ולא ל''התפייס'' עם מידת הדין. ומה שאמרתי אנרגית של שלום היא חוזק של שלום ולא פיוס של שלום דהיינו שהשלום אינו מושג פאסיבי. עוד נדבר. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13355 | |
| הפרדוכס של אנרגיית השלום | |
| אורי מילשטיין (יום שני, 07/10/2002 שעה 17:08) בתשובה למוטקה צביאלי | |
באנרגיית השלום מתקיים פרדוכס: אם אינך כופה שלום על אויבך הוא יזום מלחמה. ואם, לעומת זאת, אתה כופה שלום על אויבך אתה יוזם את המלחמה. בשני מצבי שלום אלה מתקיימת מלחמה. לפיכך מוטב לוותר על המושג המשיחי (שלום) ולעסוק במושגים ריאליים. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13362 | |
| אורי: כלומר, כושר הרתעה מעולה והבנת המפה לאשורה | |
| מוטקה צביאלי (יום שני, 07/10/2002 שעה 18:10) בתשובה לאורי מילשטיין | |
ולדעת עם מי ועם מה יש לנו עסק. חבל שאנחנו לא עושים ''חברותא'' לדון בסוגיות האלו.ממש מאלף. כי מי שמבין שהחלום האוטופי של השלום הוא ממש בלתי נתפס,בפרט בתובנות של ממשיות השלום,מניעיו,גרורותיו ושובליו למיניהם,לא יתפוס שבכדי לשבת במנוחה צריך להבין את הווית הצבא ברמה הגבוהה ביותר. עוד נדבר.. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13392 | |
| אכן כן! | |
| אורי מילשטיין (יום שני, 07/10/2002 שעה 23:34) בתשובה למוטקה צביאלי | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13027 | |
| לדוד פלד: מאמר חזק הפורס יריעת ידע מעמיקה- - | |
| רפי אשכנזי (שבת, 05/10/2002 שעה 11:11) | |
- ועוזרת לי האדם הקטן, להתבצר בעמדותי, בשיכנועו של פלד. אסור לנו כעם קטן בסביבה עויינת עם תרבות שונה מאד משלנו, להיתפס למיקסמי שווא של ''רק שלום יביא ביטחון'' כמשפט ברגותי. זה בדיוק המיקסם שיביא את צוורנו אל החרב של אויבנו וההמשך ידוע. מדינה זעירה כקליפת אגוז באוקיינוס ערבי עויין של עמים ושטח { 14 מיליון קמ''ר}, עלולה להעלם בחטף אם תשגה ולו פעם אחת, ואיש לא יזיל דימעה על כך. איננו מעצמה ולא רבע מעצמה . הסיכונים שמדינות נורמאליות מותר להן לקחת אינו חל עלינו כי אצלנו אין הילוך חוזר כי אין מהיכן. השלום בניגוד למטיפי השער לו, הוא ''הגדרת מצב קיים'', ולא צעדים שמובילים אליו: המצב בין קנדה לארה''ב, בין איטליה לאוסטריה ובין צרפת לגרמניה בין ספרד לפוטוגל. ברוב המיקרים הוא התיצבות יחסים אחרי שפוטנציאל האלימות מוצה. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13031 | |
| לרפי: על המסקנות שאנו מסיקים | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 11:54) בתשובה לרפי אשכנזי | |
אני נתלה במשנתו של בן-גוריון שטען (לאו דווקא במילים אלה) ששלום אינו ערך אלא דרך. להשגת המטרות הלאומיות יש דרכים רבות, שאחת מהן היא השלום. לא אחת אנחנו מחליפים את סדר המילים במשפט והדרך הופכת לערך בפני עצמו. לסכנה זו חשוף השמאל ממש כפי שהימין חשוף אליה. כפי שהקדמתי למאמרי, הנושא שהטריד אותי הוא לא הדיטרמיניזם ההיסטורי בסגנונו של מארקס או של אורי מילשטיין. אורי למשל קיבל את הדיטרמינזם הביולוגי לפיו מלחמה היא תכונה מולדת, או במי שקצת הקדים אותו, רוסו, שקבע שהמלחמה היא ''מוסד חברתי''. ההבדל בין שתי הגישות היא שבעוד שאורי יפתח את השיטה הטובה לנצח בכל המלחמות, רוסו סבר שניתן לתרבת את הטבע. למרות שמייחסים לו את ''החזרה אל הטבע'', המשמעות שלו היא חזרה אל ''האדם הטוב''. כפי שהבנת, דעתי שונה. איני סבור ש''האדם טוב'', או שבהיותו שייך למשפחת הטורפים, הרי שהוא טורף את כל מה שהוא יכול, מאחר והוא רעב תמיד. כאשר הוא נתון בסכנה קיומית הוא נאלץ לשלם בערכים (חופש, אדמת מולדת) או למות עבורם (התגברות הרגש על השכל). אני מפנה אותך לתשובה שלי לאורי. השכל, או הרציו, שונה מהרגש בכך שהוא מצויד בשתי קטגוריות: זמן ומרחב. עובדה זו מאפשרת לו ''לסחור'' עם הסביבה. לדוגמה: למכור את הריבונות על הר הבית תמורת יצירת מצב של תלות קיומית בין העם הפלסטיני לבין מדינת ישראל שאני מכנה אותה שלום. ברור שהרגש הלאומי/דתי ידחה את הדרישה הזאת על הסף גם אם השכל יראה שהרווח לשני הצדדים הוא אדיר. אל תיתלה בדוגמה יותר מדי, משום שלדעתי התלות הקיומית בין ישראל לפלסטינים היא חד כיווני. קוימם תלוי בנו והם לא מהווים שום סכנה קיומית לישראל. אך הפרספקטיבה עשויה להשתנות כאשר מדובר בתלות קיומית בין ישראל לבין כל שכנותיה. אך על כך, בפעם אחרת | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13108 | |
| לדוד פלד: תודה על התשובה. אני כפלשתינאי | |
| רפי אשכנזי (שבת, 05/10/2002 שעה 23:12) בתשובה לדוד פלד | |
לא הייתי- מקבל את השלום שלך בו הפלשתינאים תלויים בישראל תמורת חלק של השטח והר הבית בתוכו. כפלשתינאי הייתי מנסה לחסל את גורם התלות{-שזה כמובן אותנו}. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13119 | |
| לרפי: על הר הבית | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 0:14) בתשובה לרפי אשכנזי | |
על מנת לשאת ולתת על כל צד להבין מה הוא נותן ומה הוא מקבל בתמורה. שיג ושיח כזה הוא שיח רציונלי, או מטריאלי, תקרא לו לפי הבנתך. מה שברור שאם יש לך קשר רגשי לטבעת שאתה מנסה למכור, ערכה עבורך יהיה הרבה יותר גבוה מאשר לצד השני. משום כך גם המחיר שלך יהיה כזה שהצד השני לא יהיה מוכן לשלם עבורה, אלא עם כן הוא שותף לרגשותיך או ששניכם הצלחתם לתרגם את אותו רגש למשהו מטריאלי. אני כינית זאת שימוש בזמן ובמרחב, קטגוריות שאינם קיימות בעולם הרגש. זוהי גם הסיבה שאם תראה את המכונית שנקשרת אליה בידי בעליה החדשים תרגיש אולי איזו צביטה בלב. עבור הרגש, העיסקה כאילו לא בוצעה, אך היה ''כדאי'' לרציונל שלך. אם נתרגם את מה שאמרתי לערכי מסורת דת ולאום (שמוצאם לדעתי בעולם הסמלים=רגש), בדוגמה שלנו - הר הבית, תיארנו מצב שאין לו פתרון. הכבוד הלאומי, ההיסטוריה, כל הערכים שהר הבית מסמל, לא מאפשרים אף לצד אחד לוותר. זהו מצב אירציונלי מהותי. ככזה - אינו סחיר אלא אם כן קיומך בסכנה. אז אתה משאיר את בית המקדש שרוף ויוצא לחיי עבדות, או מטפח את מיתוס ''המסגדים בסכנה'' (אם אתה מוסלמי), ומעודד את כל שותפיך למיתוס לחוש לעזרתך; כל עוד לא מסכנים בפועל את חייך. פשוט אין ולא יכול להיות דו-שיח בין מיתוסים. המצב היחידי האפשרי בפגישת שני מיתוסים הוא מלחמה. הפתרון הרציונלי מחייב כיבוד המיתוסים אך בה בעת, ניטרולם המוחלט והוצאתם ממסגרת המשא והמתן. מצב זה עשוי להיווצר אם ההפסד לשני הצדדים יהיה בלתי נסבל. כל מצב אחר יעודד את מי שסבור שידו על העליונה לנסות להיות נאמן למיתוס שלו על חשבון השני. להזכירך, הועלו כל מיני פתרונות כמו הפיכת האגן הקדוש למעין וואתיקאן (שני הצדדים מפסידים באותה מידה) ופתרונות דומים אחרים. פתרונות אלה הם רציונליים ויש לי ספק חמור לגבי האפשרות היישומית שלהם בסביבה רוויה מיתוסים. לצערי אני שותף לדעתך. לפי התיאור לעיל, הפתרון לסכסוך עם הפלסתינים אינו מעבר לדלת וגם לא מעבר לים, לפחות בתנאיו הנוכחיים. בנראה שלהכרה זו הגיעו כבר בחוגים פוליטיים רחבים, הן בשמאל והן בימין. נשארה לדעתי דרך אחת בלבד: על ממשלת ישראל להגדיר בצורה חדה את גבולות ריבונותה (כולל החלק החסוי שעשוי לשמש במו''מ עתידי) ולפעול לפיה. הצד השני יאלץ להצטרף אחרת או שימשיך את האיתיפאדה. מהם גבולות הריבונות העדיפים? על כך כבר אמרתי לא פעם, שמצידי הם יכולים להיות גבולות 67 או גבולות ששרון ישרטט אותם, בתנאי שיוכל לעמוד מאחוריהם (גם אם יהיו בניגוד גמור להשקפותי הפוליטיות). לצערנו נדרש לכך מנהיג משיעור קומתו של בן-גוריון, שראה באינטואיציה את מה שאחרים לא ראו, את גבולות התהום. זו הסיבה היחידה שגבולות 67 אינם גבולות החלוקה, למרות הרישות האולטימטיביות להחלטות בועידת לוזאן(שהתכנסה במאי 1949 והתפזרה אחרי שנתים בלי לקבוע מועד חדש לכינוסה מחדש). מכיוון שאיני מאמין שמישהו בהנהגה הנוכחית ניחן באינטואיציה הבן-גוריונית, ההימור על הפתרון של שרון נראה בעיני כהפסד בטוח. כדאי להיזכר בדבריו של בן-גוריון לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר כולנו, בחזה נפוח טענו שהוא פשוט סנילי... במילים אחרות, לדעתי, עלינו לעבור עם הפלסטינים אותו תהליך שעברנו עם ירדן ועם מצרים. כל הסדר ''קבע'' לא יהיה יותר מאשר התווית גבולות שביתת נשק. השלב הבא יהיה לפי חמשת התנאים שהגדרתי במאמר, שהראשון בהם גבולות ריבונות מוכרים והאחרוו בהם תלות קיומית, לא ייתכן מצב של שלום באזורנו. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13209 | |
| לדוד פלד היקר: תודה על התשובה. אתה נוטה | |
| רפי אשכנזי (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 20:09) בתשובה לדוד פלד | |
להקל-ראש בסמלים ומורשת רגשית. אל נשכח שעמנו הגיע לארץ {על ארבע}, רק בגלל הסמלים והמטען הריגשי שאתה טוען שיש להוציאו ממעגל השיקולים לפתרון. ללא המיטען הרגשי, ואני אומר זאת כחילוני לפחות כמוך, אנו מאבדים את הזכות לחיות כאן. כי ללא המטען הרגשי, הסימלי והדתי, אין לנו כיהודים מה לחפש פה ויכולנו ללכת לאוגנדה או למדקסקר. אסור להוציא נימוקים טעונים אלה ממעגל ההחלטות, נימוקים אילו הם אבותיה של זכותנו לארץ, ללא הם, אכן אנו כגזלנים שהתפרצנו לארץ לא לנו. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13225 | |
| להיפך ידיד | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 21:35) בתשובה לרפי אשכנזי | |
אינני מקל ראש בסמלים ולו רק משום שהסמלים הינם רוצחי האנושות הגדולים ביותר. תראה לי גם מלחמה אחת בתקופה המודרנית שלא הוצדקה בגלל סמלים כמו ריבונות, דגל, דת? (חוץ ממלחמות הביזה והשלל בתקופת הקולוניאליזם ולפניו). מאידך, תראה לי חברה שיכולה להתקיים ללא סמלים גם יום אחד? טענתי היא כדלקמן: 1. נפש האדם מורכבת מרגש (מקור סמלים) ומשכל (רציו). 2. הקשר עם העולם אינו יכול להתבצע ללא שתי הקטגוריות: זמן ומרחב. 3. רק הרציו מצויד בשתיהן. עולם סמלים אינו מודע להם. מסקנות: 1. לא יתכן מצב שקונפליקט לא יגיע לפתרון, ללא צורך בשימוש באלימות, כאשר הוא מנוהל ע''י הרציו בלבד. 2. לא יתכן פתרון לא אלים לקונפליקט כאשר שפת המו''מ היא שפה סימבולית. 3. כאשר כל צד בקונפליקט משתמש בעגה, וזה חל על מרבית המקרים, יתכנו שני מצבים: א. האידיאה שלטת (עולם הרגש) ואז אין פתרון רציונלי לקונפליקט; במילים אחרות מלחמה. ב. הרציו שליט, ואז קיימים סיכויים טובים יותר למניעת פתרון אלים. במצב בהר הבית רווי מיתוסים שאינו מאפשר בכלל לדבר בשפה רציונלית. לכן לא יתכן פתרון שאינו אלים (אם תקרא לכך פתרון). אין בכך קריאה להתעלמות מ''קודשי האומה'', אלא עשוי להימצא פתרון ללא שפיכות דמים אם כל אחד יבין ויתחשב גם במשמעות הסמלים של האחר (שני הצדדים!). זו המשמעות של השפה הרציונלית עליה אני מדבר. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13316 | |
| אשכנזי - מקנא בך כי אתה לפחות פלשתינאי, | |
| ראובן גרפיט (יום שני, 07/10/2002 שעה 14:53) בתשובה לרפי אשכנזי | |
אני אצטרך לעזוב את הארץ. דרך אגב - על פי תפיסת עראפת, האם לבני יש זכות להשאר כאן? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13377 | |
| לגרפיט: לבינך אין זכויות,ערפאת מקבל רק עד 1948 - | |
| רפי אשכנזי (יום שני, 07/10/2002 שעה 20:34) בתשובה לראובן גרפיט | |
ואח''כ יגרש עד אלה של 1917. אין לנו ברירה צריך לקום ןללכת, ערפאת לא יקבל בסוף אף אחד... | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13033 | |
| השלום וההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה | |
| קובי מיכאל (שבת, 05/10/2002 שעה 12:13) | |
יש ואנו נדרשים להגדרת מושגים באמצעות מושגים הופכיים. במאמרך המלומד והמעמיק הגדרת בחלק מהפעמים את השלום באמצעות המלחמה. מבלי משים הצפת אל התודעה את אחד מעקרונות הליבה של האסטרטגיה והוא העיקרון או ההיגיון הפרדוקסלי. אחת הדוגמאות הבולטות לעצם מהותו של ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה טבוע במימרה המפורסמת: ''הרוצה בשלום ייכון למלחמה''. רוצה לומר כי אחד מהאמצעים להבטיח את השלום הוא עצם המוכנות למלחמה (בין אם ביכולת, בין אם בתודעה ובין אם בהרתעה). בחיבורך עמדת על העיקרון הזה, כשהדגשת את התלות הקיומית שבין מדינות הכורתות ביניהן הסכם של שלום. מהי התלות הקיומית? נראה כי התלות הקיומית היא עצם הסיכוי להתפרצותה המחודשת של המלחמה, שבעצם התרחשותה (במימד כלשהו ממידיה או מאפייניה) עלולה לאיים על שרידותה או קיומה (או לפגוע בהן) של מי מהמדינות. בכל הסכם שלום טמונים זרעי המלחמה הבאה (שוב ביטוי מובהק של העיקרון הפרדוקסלי).מאחר והסכם שלום עלול לעצב תודעה של חולשה וחוסר עירנות או מוכנות, עלול מי מהצדדים המזהה חולשה שכזו ליזום מהלך אלים, שתכליתו שיפור הסיכוי לשרידותו או לקיומו, תחת ההנחה שמהלך שכזה ייטיב את מצבו ביחס למציאות של שלום, שכפתה עליו ויתור על נכסים אסטרטגיים. מתי היפוך שכזה לא יתרחש? כשמדינות במציאות של שלום מעצבות מערכת ערכים ותרבות, המבוססות על פרדיגמות דומות - ראה ערך מדינות האיחוד האירופי. במציאות של שונות תרבותית כדוגמת ישראל-ערב, השלום לעולם ייתפש כסוג של חולשה וויתור שנכפה. הגדרתו של המושג שלום נשענת בהכרח על תשתית פילוסופית, תרבותית וערכית ונראה כי עמדת על כך (בעקיפין) בהתייחסותך לשלום האיראני. כדי להבהיר את טיבו של המושג, נידרש לעזרתה של הפילולוגיה. שלום, הנגזר מהשורש ש.ל.מ. הוא בחזקת מציאות של הרמוניה המבטאת שלמות. הרמוניה אינה נוצרת מאליה ולכן היא מחייבת את הצדדים להשקיע משאבים ומאמץ לפיתוחה של ההרמוניה וביסוסה. מאמצים אלו מחייבים הכרה בזכות האחר, בשונותו ובשאיפותיו. בעולם של שונות תרבותית, המוזנת (בין היתר) מאדיאולוגיות דתיות מתחרות (כדוגמת יהדות ואיסלאם), כל שאיפה אקטיבית להרמוניה היא בחזקת ויתור על מרכיבי זהות והוויה ערכית ותרבותית - מה שמסביר את עובדת היותו של השלום הנעלה והמלא כערך אוטופי (ובעניין זה אין לי אלא להסכים עם מה שכתב אורי מילשטיין בהתייחסותו). לפיכך, הברירות הנותרות הן בתחום השלום החלקי לסוגיו. אלא שבמקרים אלו המורד חלקלק עד מאוד והסיכוי להחליק ולהתדרדר משלום חלקי לשלום שלומיאלי עלול להתברר כעובדת חיים שקשה להתחמק מעונשה. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13037 | |
| לקובי: על ''הפרדוקס'' | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 13:15) בתשובה לקובי מיכאל | |
שם המאמר לא נבחר בטעות. מקור ההתחבטות שלי הוא הרבה יותר עמוק מאשר ''הרוצה בשלום יכון למלחמה''. המשפט הזה טומן בחובו תפיסה דיטרמיניסטית שהביולוג לנץ (ואורי בעקבותיו) מאמצים. אם אומנם אנחנו חיים בעולם דיטרמיניסטי, משמעות הדבר ש: או שאין לנו כלל יכולת בחירה, או שיכולת הבחירה שלנו אינה אלא העמדת פנים. כל הסיפור הזה של אחריות למעשיך, שממנו נגזר כל חוק עונשין שהוא, אינו אלא עולם דמיוני שהמצאנו לעצמנו. האם טענת דיטרמיניזם חברתי ניתנת להוכחה או לסתירה? את התשובה תמצא בדרך כלל באמונה (להם יש את כל התשובות לכל השאלות). היהדות קבעה שלמרות שאלוהים מכוון את מעשי האדם ''הרשות נתונה''; זאת בלי להיכנס עמוק מדי להתמודדות שלהם עם הפרדוקס. בויכוח שלי עם גדעון ספירו הראיתי לו שהרציונליות של ההשכלה הייתה לא משהו אחר מאשר החלפת אלוהים אחד באחר - אלוהי הרציונליות. ההשכלה החליפה מקור סמכות אחד באחר. פופר השלים, לדעתי את המהפכה. טענתו הייתה שייתכן שהאמת קיימת (והוא עצמו מאמין שקיימת אמת), אך לעולם לא נוכל לדעת אם האמת בידינו, מאחר ועלינו להעמיד במבחן כל אמת מדעית, יהא מקורה אשר יהיה. גם אם תעמוד בבחינה, נמשיך להמציא מבחנים קשים עוד יותר כאשר אנו מסתכנים שנחזור שוב לנקודת המוצא, בלי שתהיה לנו תיאוריה שתסדר לנו את העולם בצורה מובנת, ולא נהיה בטוחים שמחר תזרח השמש. מי יכול לחיות בעולם כזה?! מאחר ותפיסה זו תואמת את אמונתי בתהליכים חברתיים אינדטרמינסטיים (רואה, הכנסתי את האמונה בדלת האחורית. אך דקארט עשה זאת לפני), הרי שגם אם המלחמה היא תכונה מולדת, ניתן לתרבת אותה, כפי שרוסו טען, או, במונחים פסיכולוגיים, לעשות לה סובלימציה. סך הכל, תתבונן בכל חברה אנושית, החל מהתא המשפחתי וגמור במדינה, תכונת ''הטורף'' - עודנה. היא הפכה לתחרות. ההבדל בין שתי הגישות, שבתחרות, ההימור אינו על החיים, קרי - על הקיום. על מנת לבחון אם בכלל ניתן, או אם אין לי הזיות פסיכודליות, פיתחתי את ''המודל הקיומי'', המסביר (עד שמישהו יסתור אותו) את המנגנון המאפשר להגיע לשלום קיומי. אתה רואה ווטסון, הרי זה פשוט ואין כאן שום פרדוקס. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13070 | |
| דוד: הפרדוקס בעינו עומד | |
| קובי מיכאל (שבת, 05/10/2002 שעה 16:59) בתשובה לדוד פלד | |
ולו מעצם ההיזדקקות למלחמה לצורך הבהרת המושג שלום. אין שלום ללא מלחמה בדיוק כפי שאין לילה ללא יום. גם המודל הקיומי שבחרת אינו אלא סוג של מסגרת מושגית להסבר הבחירה האסטרטגית בשלום כאמצעי להבטחת הקיום. אין בהסבר זה כדי לבטל את עצם חיוניותה (לא במובן הערכי אלא במובן הקיומי) של המלחמה. המלחמה כביטוי של הפעלת אלימות והתנגשות בין צדדים יכולה ללבוש ולפשוט צורה, בכפוף למערכת הערכים ובהתאם לקודים תרבותיים. ניתן לעצב ''כללי משחק'' או כללי מלחמה מסוגים שונים, לעדנם או לווסתם, אך אין בכך כדי למנוע את עצם חיוניותה של המלחמה כמוסד חברתי ואנושי, בהתחשב בעובדה שסך המשאבים לעולם מוגבל. בעולם המודרני יחליפו את מקומם של משאבי הקרקע והעושר הטבעי (מחצבים) משאבי ידע ודמוגרפיה, כסף ויכולות כלכליות. אדיאולוגיות חברתיות ופוליטיות תעוצבנה לצורך הגדרתה של המלחמה במושגים אלטרנטיבים, אך המיכניזם המעצב של השאיפה להבטיח את המציאות הקיומית ולשפרה לעולם יתקיים. יכול להיות שיש בכך נימה של דטרמיניזם, אך במקרה זה, קשה להצביע על עדויות היסטוריות שיש בהן כדי להפריך סוג כזה של דטרמיניזם לגבי טבע האדם.השינויים האבולציוניים בטיבן של מלחמות אינו אלא פרי מסגור מחדש של הכללים לניהול מלחמות ואיתור אפיקים אלטרנטיביים לתיעולן של אנרגיות שכאלו. המשפט הבינ''ל, ארגונים בינ''ל, מוסדות פישור, תיווך וגישור לסוגיהם - כל אלו הם מנגנונים משוכללים יותר לתיהלוכם של סכסוכים באופן פחות אלים במובן הגשמי ו''האדום'' של המושג. אך תיהלוך סכסוכים באופן ממותן ופחות אלים, יכול להתקיים רק במערכת בה לשחקנים יש מערכת קודית וערכית בסיסית משותפת. לכן דמוקרטיות לכאורה לא נלחמות ביניהן (השלום הקאנטי), אך זה רק לכאורה - די אם נזכיר את מאבק הטיטאנים שבין יפן לארה''ב בכל שקשור להסכמי הסחר - מה זה אם לא מלחמה? אלא שכאן מדובר בכלי נשק וכללי משחק, שאינם שופכים דם, המצטלם בסצינות קורעות לב במדיה הטלביזיונית. אך מי כמונו יודע כמה חללים אלמונים מפילה מלחמה שכזו. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13089 | |
| לקובי: על הפכים | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 20:02) בתשובה לקובי מיכאל | |
מצטער קובי, אך לפי הטיעון המעגלי שלך אתה יכול להגדיר כל מושג והיפוכו כפרדוקס. יום -לילה; אהבה - שנאה וכו' וכו'. לפי ההיגיון שלך קיים רק מושג אחד: מלחמה. מה שאינו מלחמה הוא שלום ולא משנה אם זה הרבה מלחמה עם קצת לא מלחמה או להיפך. באותה צורה תוכל להגדיר יום ולא יום עם מרווח סקלרי. לעומתך, נעזרתי במושג שלישי - קיום. ''קיום = חיים. אי קיום=מוות. בלי לנסות ולהתחכם שיש חיים שאינם חיים ויש מוות שהוא חיי נצח. ניסיתי להגדיר שלום, אולי לא הצלחתי לטעמך, לא כמשהו שאינו מלחמה אלא כמצב שאין בו סיכון קיומי. מלחמה היא מצב שיש בו סיכון קיומי. תחרות - אינה מלחמה כל עוד קיומך אינו עומד בסכנה. השאלת דימויים אינה הופכת את המושא המושאל למושג עצמו. מכבי חיפה לא ''הובסה המלחמה''. למרות שכל הדימויים של האוהדים לקוחים משדה הקרב. תחרות כלכלית אינה מלחמה כל עוד לא הובילה לאובדן חיים. ''להביס את השיטה'' אין פרושו להרוג אותה בפועל. הפניה שלי לקיום נעשתה דווקא בגלל הבלבול, שנוצר בכוונה תחילה. כפי שהסברתי המאמר ''שלום'' הפך ללא יותר מאשר שיווק לאידיאות ממש כפי שגוף עירום של אשה משווק מכוניות. כשם שלא תחליף אשה עירומה במכונית ספורט (אלא אם כן אתה שוכב על ספת הפסיכיאטר), כן אינך יכול להחליף שלום במשהו שקשור בדרך זו או אחרת לאובדן חיים. אם אתה עושה זאת, (כבוד, דגל) אתה עושה שימוש בשפה סימבולית שכפי שהסברתי, נעדרת מימדים של זמן ומרחב. השאלות שלך אינן מתמיהות, משום שאנו חיים בעולם של סיסמאות שהפך חלק מהשפה. לדעתי, חלק משפה שנועדה לטשטש במקום להבהיר. פרדוקס אינו אלא חידה שהלוגיקה אינה מסוגלת לפתור אותו בכלים שלה. בוא נשמור את המינוח הלוגי למקום אליו הוא שייך. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13096 | |
| דוד: מה הוא סיכון הקיום לדעתך? | |
| קובי מיכאל (שבת, 05/10/2002 שעה 21:06) בתשובה לדוד פלד | |
האם הקיום עומד בסכנה רק במובן הפיזי של המושג, קרי: חיים או מוות? האם סיכון לקיום לא יכול להיות גם ברמה של קץ האידיאולוגיה הדומיננטית? לדוגמא: האם הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה במקום למדינת היהודים, קרי חיסול האידיאולוגיה הציונית הוא בחזקת איום על הקיום בעיניך? ונניח שהכל ייעשה בדרכו ולשיטתו של עזמי בשארה, תוך שימוש בכלים הדמוקרטיים העומדים לרשותו ובסיועה של המתאבדת הפוליטית החדשה מר''צ, המבקשת להגדיר את מדינת ישראל כמדינת היהודים וכל אזרחיה - האם אז כבר לא מדובר באיום קיומי? המרתה של מערכת ערכים אחת ברעותה היא סוג של קיום שגווע. גם אם קיום שכזה נגדע שלא בשפיכות דמים וירי בליסטראות, הוא עדיין קץ. חברות אנושיות המאורגנות סביב רעיונות מכוננים, מבקשות לשמר את זהותן וציר הווייתן ורואות כל ניסיון לכפות עליהן מערכת ערכים אלטרנטיבית סוג של איום קיומי - כך החרדים לגבי המימסד החילוני וכך החילונים לגבי הכפייה הדתית, כך ערביי ישראל ביחס למדינה היהודית והמדינה היהודית ביחס לערביי ישראל וכו' וכו'. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13106 | |
| לקובי: על הקיום | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 22:33) בתשובה לקובי מיכאל | |
לפי שאלותיך אני מבין שהמאמר גרוע. אנסה לסכם את הנקודות העיקריות שמתחבאות: 1. ההגדרות מתחילות מהגדרת חיים והגדרת מוות, במובן הביולוגי. 2. נקודת המוצא הביולוגית קובעת שהמשך המין הוא ''החוק הראשון של הביולוגיה''. במילים אחרות: העדפת החיים של פרט שנתוניו הביולוגיים עומדים בדרישת הרפרודוקציה (פרו ורבו). שאלה ראשונה: אם ''החוק הראשון'' נכון, כיצד ניתן להסביר התאבדות. מדוע אנשים נלחמים עבור דגל ואינם בורחים על נפשם? המודל שעשוי לספק הסבר הוא מה שכיניתי, ''המודל הקיומי''. נפש האדם מורכבת מעולם סימבולים ומעולם רציונלי. העולם הסימבולי הוא מקור כל האידיאות והאמונות, כולל אלה שעלו בשאלתך. הוא חסר שני ממדים: מרחב וזמן. מאחר והמציאות הסובבת אותנו מוגדרת ע''י מרחב וזמן, כדי להתמודד אתה חייב להיות לנו כלי הכולל את שנתי הקטגוריות האלה. כלי זה הוא הרציונליות. מכאן: הרציונליות היא שפה שבה משוחחות האידיאות והאמונות עם המציאות החיצונית לגוף. ''הסוכן'' הרציונלי מזהה סכנה קיומית פיזית, מעריך אותה בעזרת הלוגיקה של זמן ומרחב (גדול, קטן, שווה, מיידי, בעוד זמן) ומחזיר את התשובה לעולם הסימבולי חסר הממדים. כאשר העולם הסימבולי שליט, עשויה להתקבל החלטה ''טוב למות בעד ארצנו'' ובכך לסתור את החוק הראשון של הביולוגיה. כאשר העולם הרציונלי שליט, עשויה להתקבל החלטה שעדיף לאבד את הזהות הלאומית את החופש את או את הכבוד מאשר לאבד את החיים. אין כאן שום התייחסות ערכית לעדיפות העולם הרציונלי על עולם הסמלים או להיפך. מה שיש במודל הוא יכולת הסברית לתהליכים העומדים בסתירה לכאורה לחוק הקיום הביולוגי. מעבר לכך אין הוא עומד בסתירה לאף תיאוריה שאני מכיר, כולל תיאוריות פסיכולוגיות. אם אתה יכול להצביע על תיאוריה הסותרת את המודל הזה, הדבר יהיה לי לעזר רב. אני מקווה שפישטתי את העניין. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13107 | |
| לקובי: תוספת קטנה | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 22:39) בתשובה לקובי מיכאל | |
המודל הקיומי אותו הסברתי הוא רק חלק אחד מהדיון. במאמר ניסיתי להראות גישות אידיאולוגיות המתייחסות להיבטים נוספים פילוסופיות כמו משטרים, אנתרופולוגיה סוציולגיה לאומיות ועוד. כל אחת מהגישות משלימות וסותרות זו את זו כפי שמדגיש הפרק המסכם. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13090 | |
| תיקון טעויות והשלמה | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 20:26) בתשובה לקובי מיכאל | |
1. רק כדי שתשובה תהיה מלאה. ישנו פילוסוף צרפתי בשם דרידה, שהוכיח שכל שפה היא חסרת משמעות. דרך ההוכחה לשלי היא בדיוק דומה לצורה בה ניסיתי להגדיר ''שלום'' תוך היעזרות במושג שלישי - קיום. לדעתו, הגדרת מושג יש בה יותר מהשלילה מאשר מהחיוב. כאשר אנו מגדירים משהו, בצורה סמויה אנו מגדירים מה הוא לא. מעבר לכך אנו נעזרים במושג אחר, אולי נפוץ יותר אולי נורמטבי יותר לצרכי ההגדרה. מאחר ואני סבור שהוא הצליח להוכיח שהשפה חסרת משמעות, הרי שאם נפנה את טיעוניו כלפיו עצמו הוא יאלץ להודות שגם הם חסרי משמעות. לכן אני לא שומע בקולו. 2. המהירות מהשטן ושיבושי הכתיב בתשובתי הלא שלמה, מהמקלדת. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13137 | |
| דוד: מודל קיומי כפרדיגמה מתווכת בין ביולוגיה לבין | |
| קובי מיכאל (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 10:12) בתשובה לדוד פלד | |
פסיכולוגיה, בין חומר לבין רוח בין הישרדות לבין מותר האדם - הקיום האנושי. הקיום האנושי הוא תמיד שלם הגדול מסך חלקיו, הוא לעולם יותר מאשר הצירוף המתימטי (אם יכול להיות כזה) שבין אבולוציה וחומר ונשמת אף לבין שאר הרוח - התרבות, המוסר והקדמה האנושית. לפיכך, המלחמה כבר מזמן איננה רק בחזקת מכשיר או אמצעי להבטחת השרידות (במובן של הקיום הפיזי). המלחמה היא אמצעי להבטחת קיום אנושי במובן של השלם הגדול מסך חלקיו, במובן של קיום ביולוגי שכל תכליתו להבטיח את הקיום הרוחני, הערכי, האידיאולוגי. ארה''ב מבקשת להילחם בעיראק כדי להגן על קיומה של האידיאולוגיה המערבית הליברלית. עיראק מבקשת שלום כדי להגן על מורשת העריצות שלה. השלום והמלחמה הם שני הקצוות על פני אותו הרצף. שניהם הם בחזקת אמצעים שנועדו להבטיח את הקיום, שערכו עולה על השרידות. שניהם אינם בחזקת מטרה כי אם אמצעי. שניהם מייצרים את הפורפטום-מובילה הנצחי, כאשר בכל שלום טמונים זרעי המלחמה הבאה וכל מלחמה מבקשת להביא את השלום. מלאכת האסטרטג היא מלאכת האיזון של העוצמה הפרדוקסלית הטמונה במציאות שכזו. לא רק שהמאמר שלך אינו גרוע, אלא שיש בו כדי לגרות ולעורר מחשבה ודיון ועל כך תבוא עליך הברכה. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13147 | |
| לקובי על השלם וחלקיו | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 12:32) בתשובה לקובי מיכאל | |
דבריך רק מעידים על כך שהנושא מורכב. אמנם כן, הוא מורכב. אם כך כיצד לטפל בו? השיטה בחרתי בה היא לבחון כיצד מתקבלות החלטות, בארגונים פרטיים ובארגונים ציבוריים. הסיבה: ניסוח החלטה אמור ללמד על יעדי הארגון על סדרי העדיפיות שלו ועל מידת נחישותו להשיג את מטרותיו.נוסח ההחלטה מעיד על כך גם לפי מה שכתוב בו ובעיקר על מה שלא כלול בו. בלי לפרט יותר מדי, החלטה מדינית היא הסכום הוקטורי של השיקולים הפרטיים של הפרטים המשתתפים בקבלת ההחלטה מחד ושיקולי הארגונים אותם הם מייצגים. פה הכנסתי שני גורמים חדשים: א) חבור וקטורי ב) ''שיקולים של ארגון''. וקטור הוא גודל בעל כיוון. חיבור וקטורי אינו סכום אריטמתי, כפי שכל בוגר תיכון מודע לכך (לפי הניסוח הרמנויטי - הסכום עשוי להיות שונה מהסכום האריטמתי של מרכיביו). ''שיקולים ארגוניים'' - כיצד אפשר לייחס לארגון ''חשיבה'', ''החלטה''? מה המשמעות של ''רוח הארגון''? באחת התגובות שלי ציטטתי מחקר של כלכלן בשם Arrow שניסה לבנות מודל מתמטי לחיזוי תוצאות הצבעתם של בעלי מניות בהצבעה חוזרת, כאשר קיימות שלוש הצעות A,B,C. במקרה זה חוק העבירות של הלוגיקה אינו קיים. כלומר: יכול להיות שמישהו יעדיף את A על B ואת B כל C. הלוגיקה תצפה שהוא יעדיף את A על C ולא היא. הוא יכול במפורש להעדיף את C על A. גם אם לא הצלחת לעקוב אחרי עד כאן, הרי שהתוצאה היא שהצבעת הרוב אינה מייצגת בהכרח את ממוצע הרצונות של הפרטים. אותו פיתוח נעשה המאה ה- 18 ע''י קונדורסה שהראה שבדמוקרטיה החלטת הרוב אינה מייצגת בהכרח את רצון הבוחרים. זוהי הוכחה מתמטית שהרציונליות אינה בהכרח פועלת על חברת אנשים. לכאורה להתייחס לקבוצה, לחברה, כיחידה אנושית ולשאול את המושגים מהתנהגות הפרט כדי לתאר את התנהגותה. בכך עוסקים למעשה מדעי החברה, על כל ענפיהם. פה שאלתי את עצמי את השאלה השניה: האם מדעי החברה לא עשו לעצמם חיים קלים בכך שהעתיקו את המושגים מהעולם של הפרט לעולם שהיחידה בו היא קבוצת אנשים (אתנית, לאומית, עסקית), בלי לבחון אם המושגים עצמם לא הלכו לאיבוד? התשובה שמצאתי היא שאכן זה מה שקרה (ולא משנה כרגע הסיבות לצורך הדיון). הדוגמה הבולטת היא הרציונליות. הרציונליות, מעצם טיבה, היא מושג סוליפסיסטי. שפה פרטית של אדם. היא אינה בשום פנים, כמו שמנסים להציג אותה, שפה אוניברסלית, לפחות לא כפי שהמושג הוגדר בראשית דרכו. רציונליות היא מושג מתמטי הנשמעת לחוקי הלוגיקה. כאשר אתה בוחן את זולתך האם הוא מתנהג בצורה רציונלית, אתה מתבונן בראי תחילה ואומר: מולי עומד אדם רציונלי. לאחר מכן אתה בוחן את זולתך. אם הוא מתנהג בצורה שאתה היית מתנהג, הריהו רציונלי, אם לא? פה Schelling חוקר ביחסים בינלאומיים הראה שקיימת מעין סקלה, שבקצה באחד מוגדרת התנהגות רציונלית (ואני מוסיף, התנהגותך שלך) ובצידה השני מוגדרת אירצינליות. ההגדרה שוב אינה דיכוטומית, רציונלי מול אירציונאלי אלא עם הרבה גווני אפור באמצע. זוהי רק דוגמה אחת וניתן להביא דוגמאות רבות נוספות כיצד לאותם מושגים, הלקוחים ממדעי הטבע, יש משמעות שונה במדעי החברה, למרות ששמות המושגים לא שונו. כיצד זה מקדם את העניין עליו אנו מדברים? בניית המודל שהצעתי אמורה להשתמש במונחים שהשתרשו במדעי הטבע בלי להמציא כל מיני הסתייגויות שבסופו של דבר אומרים משהו אחד ובעצם מדברים על משהו אחר. מודל זה מגדיר את הרציונליות כשפה! חוקיה הוסברו במאמר בצורה חלקית למדי. התחביר של השפה הוא הלוגיקה! לאחר שהתחלתי למעשה מאפס - קיום, שיש לו הגדרה דיכוטומית ביולוגית, המשכתי לטפס במעלה התיאוריות החברתיות ובחנתי את הענפים השונים, פילוסופיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, תורת הארגונים, כלכלה, יחסים בינלאומיים. הבחינה נעשתה (למעשה היא בתהליך עבודת הדוקטורט שאני עסוק בה בימים טרופים אלה), כדי לענות על השאלות שאתה מציג ועל שאלות נוספות שהעלה דמיוני הקודח. החיבור בין ההתנהגות הביולוגית להתנהגות חברה, אינה חד ממדית, אלא במפורש רב ממדית, כאשר כל ענפי מדעי החברה מעורבים בעניין. אם הצלחת לעקוב אחרי קו המחשבה שלי עד כה ולא הרמת ידים אי שם למעלה, הרי שכל מה שעשיתי במאמר ובתגובות היה: 1. לנסות להגדיר ''שלום'' כמושג עצמאי. 2. לבחון אם ההגדרה הזאת היא לא יותר מאשר הגדרת אידיאה, או שהיא מגדירה מצב פוליטי, או שניהם גם יחד. 3. לבחון את המרכיבים השונים המשפיעים על ההגדרה ואת התייחסות של הספרים שנכתבו על כל המרכיבים האלה. 4. לבחון אם המודל יכול להסביר טוב יותר את מגבלות השלום ולא לקבל את המלחמה כדטרמיניזם היסטורי או ביולוגי. 5. לבחון, גם את המצב הכביכול דטרמיניסטי, את מגבלותיו ואת מידת הדטרמינזם שלו. האם הפתרון בידי? לי יש את המסקנות שלי ומהדיון ראית שיש פתרונות אחרים הנובעים מאותה תיאוריה עצמה. הבעיה שיש לי עם התשובות היא מה מידת העירוב של אמונות והתייחסות ערכית לתיאוריה (שלי) המתיימרת לנסות לבודד את ההתייחסויות הערכיות ולשקלל אותן בחלק מהסקת המסקנות. כאן נכנס גורם נוסף: מקור הסמכות. כתלמידו של פופר, מקור הסמכות היחידי הוא היכולת האינטלקטואלית האנושית. יכולת זו מוגבלת ויש בידה רק להטיל ספקות. כל תיאוריה, יהא מקורה אשר יהיה, דת, חלום, אינטואיציה, נכונה, כל עוד לא הוכח אחרת. ההוכחה היא בחינתה של התיאוריה במבחנים הקשים ביותר שהיכולת האינטלקטואלית מסוגלת להמציא. בתשובה לשאלתך, דומני שאיני מסוגל לפרט מעבר למה שכתוב פה בשיא התמציתיות. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13154 | |
| דוד: האם אכן ניתן לבודד את המושג שלום ולהגדירו | |
| קובי מיכאל (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 13:25) בתשובה לדוד פלד | |
בנפרד ממערכת המושגים המפרשת? האם יש לו זכות קיום משלו? האם ניתן להסביר באמצעותו מערכת מורכבת/סבוכה של יחסים בין ישויות וארגונים מדינתיים? האם השלום הוא מושג ברמת ''אבן השתייה'' במשמעות של מושג יסוד, שיכול להעמיס על כתפיו מערכת מושגים שלמה, משהו כדוגמת המושג רציונליות או עוצמה? האם בכוחו של המושג להעמיד מודל או פרדיגמה להסבר הקיום? האם הגדרה אחרת של המושג שלום משפיעה על אופן הגדרתו של המושג מלחמה? בעניין זה, אבקש להפנותך למאמרו של צבי לניר בעניין איטליגנציית המיסגור מחדש, שם הוא מציב את הטיעון בדבר התלות הפרשנית שבין מושגים, כאשר שינוי המשגתי של מושג נתון משפיע בהכרח על המשגתם של המושגים האחרים באותה מערכת מושגית. בכל מקרה פתחת צוהר חשוב ומאתגר. יש לי יותר שאלות מאשר תשובות, יותר ספקות מאשר קביעות נחרצות ויותר עבודה ומאמץ בניסיון להבין את חידת המעבר ממלחמה לשלום בהקשר הדיאלקטי של יחסי דרג צבאי-דרג מדיני בישראל. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13159 | |
| לקובי: על הגדרת מושגים | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 14:13) בתשובה לקובי מיכאל | |
על המושג ''שלום'' למעשה התשובה נמצאת בשאלתך. 1. אינך יכול להגדיר מושג בלי להשפיע על מערכת מושגים שלמה, במיוחד אם מנסים לצקת תוכן שונה לקליפה הנמצאת בשימוש יום-יומי. 2. הגדרה של מושג, או מונח (וכאן אני מקבל את קביעתו של דרידה), מעבר לתוכנה החיובי יש לה גם תוכן שלילי: היא מגדירה מה הוא לא. הגדרות המקובלות בנויות על המלחמה, התופעה החברתית הנפוצה ביותר בהיסטוריה. כל ההתייחסויות למלחמה הן ברמה של סיווגה לרמות שונות. במילם אחרות: הפיכתה למושג סקלרי. השלום לפי הגדה זאת אינו אלא איזו נקודה סינגולרית בסקלה. ככזאת אינה בשום פנים הניגוד של המלחמה, אלא אחד ממצביה המאופיין באי שימוש באלימות פיזית; וגם על כך יש חילוקי דיעות. בקיצור: הגדרה לשלום אינה בנמצא, למעט באידיאה, כאוטופיה של ''וגר זאב עם כבש''. כאשר בוחנים את האוטופיה, רבות השאלות מהתשובות, ועל כך כבר דיברתי (האם שרשרת המזון תיקטע? אם ''הענווים ירשו ארץ'' האם הענווים אינם לא יותר מהגדרה אחרת של אנ''ש, שיזקו לחיות על חשבונם של מי שאינם כאלה (מוכר וידוע)?ועוד ועוד). אורי בדבריו צודק לפי מערכת המושגים הקיימת. הבעיה היא שצדקתו של אורי מובילה בהכרח לדטרמינזם מסוג כזה או אחר בהפיכתה של המלחמה ל''חוק טבע''. כאשר הגדרתי את השלום כהימנעות מפגיעה בקיומו של השותף לשלום, היה כאן מעין הכרה דה פאקטו באפשרות של דטרמניזם ביולוגי. גם במצב כזה ייתכן שלום. התנאי המקדים הוא שהפגיעה בקיומו של שותפך פירושה המעשי הוא פגיעה בקיומך שלך. דוגמאות 1. הרתעה גרעינית. בכל תקופת ''המלחמה הקרה'' לא נערך עימות ישיר בין אמריקאים לרוסים בגלל החשש להדרדרות בלתי נשלטת למלחמה גרעינית. מובן ששלום לא היה כאן, משום שהמלחמה התנהלה בפועל דרך Proxies. אך גם שלום היה כאן. רק בין האמריקאים לרוסים. מובן שטתען שאני מבודד את המערכת ומוציא ממנה רק את הערמונים. אתה צודק, אך אין כאן יותר מאשר לסבר את האוזן. אם תרחיב את הדוגמה להפצת הנשק הגרעיני לכל מדינות העולם, עשוי להיווצר מצב של תלות קיומית גלובלית (זה הרעיון שעמד מאחורי פעולתם של מרגלי הגרעין האידיאולוגיים). 2. האיחוד האירופאי בעבודה, שקראת את כולה (וששימשה מבוא לעבודת הדוקטוראט המתחייבת), יש טיפול מיוחד בסיבות שהביאו ליצירת האיחוד האירופאי וניתוח של הצורה בה חיידקי מנוטרלים בתוך האיחוד. ''ניטרול'' אמרתי ולא ''חיסול''. חיידקים אלה, כולם שייכים לתחום האידיאות (עולם הרגש, או העולם הסימבולי). התופעה היא כל כך ייחודית בעולם הפוליטי, הניזון מריבונות מלאומיות ומדת, שעורר את סקרנותי, ודרכו למעשה בחנתי את עולם המושגים שהגדרתי. העובדה החברתית קיימת. ישנה קבוצה של מדינות, שלא חדלו להילחם ביניהם במשך כל שנות קיומן ובשלב כלשהו חדלו. השאלות המסקרנות הן: האם התופעה היא סינגולרית (לפי ההגדרות הקיימות)? האם היא זמנית? אם כן הריהי חוזרת למצב ההגדרות מקובל. אם לא, האם היא מצביעה על זרמים חברתיים חדשים שעשויים להתעורר גם במקומות אחרים בעולם? אם אכן זה כך, לפחות לפי הבדיקה שערכתי, האם עולם המושגים הקשור להגדרות הנוכחיות של ''מלחמה'' ו''שלום'' תקף? התשובה שלי לכל השאלות האלה נמצאת התשובתי הקודמת. לסיכום: מערכת המושגים אינה עצמאית. כל שינוי של אחד מהם מחייב את ההשפעה על מכלול המושגים הקשורים למושג שהשתנה. ברוב המקרים, התוכן של כל מערכת המושגים משתנה. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13195 | |
| דוד: אם כך מה הגדרתך למלחמה? | |
| קובי מיכאל (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 17:59) בתשובה לדוד פלד | |
משום מה התגובה שכתבתי לפני כשעתיים לא נכנסה למערכת, כך שאני משחזר מהזיכרון. בהנחה שקיבלת את הטיעון בדבר ההשפעה ההדדית של שינוי מושגי על המושגים האחרים באותה מערכת מושגים מפרשת, הרי שהגדרה חדשה לשלום, כדוגמת זו שבחרת, מחייבת שינוי בהגדרת המושג מלחמה. מהי ההגדרה המעודכנת להבנתך? האם שלום יכול להיות ולא להיות בו-זמנית - דוגמת מקרה ההרתעה הגרעינית שציינת? איני יכול להניח שתשובתך תתבסס על העיקרון הסקלרי של המושג שלום ותבחר לענות כי יש יותר מסוג אחד של שלום על פני סוג של רצף, אך כיצד מתיישב הסבר שכזה עם מציאות של שלום ומלחמה ואפילו היא באמצעות שליח (by proxy)? נראה לי שככל שנעמיק בסוגיה נגלה כי נתקשה להגדיר שלום ללא מלחמה או יותר נכון ללא שלילתה. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13213 | |
| לקובי: הגדרות | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 20:50) בתשובה לקובי מיכאל | |
בלי להמציא שום גלגל הההגדרות תהיינה כדלהלן: מלחמה: כל סכסוך הגובה חיי אדם. שלום: כל קונפליקט שאינו גובה חיי אדם. לכל אחד מהם יש מרווח סקלרי, ובנקודת המפגש, תיאור הקונפליקט עובר משלום למלחמה ולהפך; זאת מול המודל הקיים המגדיר את השלום כנקודה סינגולרית. למרות התנגדותך, הריני משתמש בסקלריות. אהבה ושנאה גם הם שני ניגודים, אך לא נקודות סינגולריות אלא רצף סקלרי. גדול קטן כנ''ל לפי נקודת ייחוס חיצונית. פסיביות מול אקטיביות; קביעות מול שינוי; עתיק מול מודרני ועוד ועוד. ישנם גם ניגודים סינגולריים: רוחני - חומרי שהם זוג סינגולרי מוליד צמדים סקלריים כמו לוקסוס- צורך; צרכים ''אחרים'' (רוחניים)- צרכים בסיסיים (מזון או מחסה). על ההרתעה הגרעינית חששתי שהדוגמה לא תהיה מובנת (הרי תחמת אותה לשתי המעצמות, שרק הן קיבלו חסינות) אך לא התייחסת לסוף הדוגמה. מה יהיה אם כל המדינות תצויידנה בנשק גרעיני? כל סכסוך מזוין הופך מיד לאיום קיומי לכל העולם (לא שאני מציע שזהו הפתרון לשלום...) עדין איני רואה את הקושי. היתרון בהגדרה שלי הוא ההיסמכות על גורם חיצוני להגדרה - הקיום. כל ההגדרות הקיימות הן הגדרות סיבוביות. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13230 | |
| דוד: האם באוקסימרונים עסקינן? | |
| קובי מיכאל (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 21:50) בתשובה לדוד פלד | |
אם שלום הוא קונפליקט שאינו גובה חיי אדם, אזי כל עימות אלים שאינו מסתיים באובדן חיי אדם הוא בחזקת שלום? אם נניח היו הפלסטינים עוברים לנהל את העימות המאפייני תקוממות עממית, ללא שימוש בטרור וגרילה, וצה''ל היה מגיב באיפוק, לא משתמש בנשק חם ומצליח להימנע מלהרוג פלסטינים - האם זה שלום בעיניך? שלום אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם אלימות, התנגדות או עוינות. אינני מתנגד לסילום מושגים וערכים, נהפוכהו, יש במושגים סקלאריים כדי להעשיר את המפה המושגית שלנו וניתן באמצעות מושגים שכאלו לברר באופן מושכל יותר מציאויות מורכבות וסבוכות. מאידך גיסא, אני מזהה קושי אנליטי לבירור והמשגה של סביבת פעולה מורכבת באמצעות אוקסימרונים. נראה לי שההגדרה המקורית שלך לגבי שלום טובה יותר מזו שהעמדת בהתייחסותך האחרונה. כך גם לגבי הגדרת המלחמה. האם ההרחבות וההשאלות המושגיות כדוגמת ''מלחמה כלכלית'', מלחמה תרבותית'', מלחמה אידיאולוגית'', ''מלחמה מעמדית'' אינן מעמידות את הגדרתך לגבי מלחמה כהגדרה מצמצמת ובעייתית? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13253 | |
| לקובי: אני צריך לחשוב | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 23:39) בתשובה לקובי מיכאל | |
שאלות שעוררת אצלי: 1. מתי הפגנה היא הפגנה ומתי היא הופכת למרי אזרחי? 2. האם מרי אזרחי בכלל מאופיין ע''י אלימות, או שלא (ראה מקרה גנדי - ההודי כמובן). 3. מתי מרי אזרחי הופך למרד? 4. האם הגדרת השלום מתייחסת בכלל למקרים המתוארים? (הרי הגדרתי שלום כתיאור מצב יחסים בין מדינות). חשבתי בעזרתך ודומני שהתשובה בידי. שלום יכול לתאר מצב רק בין: א. מדינות ריבוניות, המוכרות ככאלה ע''י משפחת העמים. לצורך העניין ע''י האו''ם. ב. יש גבול ביניהן, גם אם הוא נתון במחלוקת. שלום אינו יכול לתאר אף לא אחד מהמצבים בין מדינה למה שאינו מוגדר כמדינה, דוגמת המצב בינינו לבין הפלסטינים. איך יתכן מצב שלום בין כובש ונכבש? אפשר לדבר על יחסי גומלין אלימים או אחרים, ממש כפי שלא ניתן לתאר את אחד המצבים שתארתי בפתיח בעזרת המונחים שלום, או מלחמה. Back to square one. היכן האוקסימורון? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13278 | |
| דוד: האם אתה מצמצם עצמך רק לתחום היחב''לי? | |
| קובי מיכאל (יום שני, 07/10/2002 שעה 10:43) בתשובה לדוד פלד | |
מה לגבי שלום בין קהילות? שלום בין הבסקים לספרדים? הסכם יום שישי הטוב בין האירים הקתוליים לבין האיריים הפרוטסטנטיים? בין המורדים בקולומביה לבין השלטון המרכזי (שם גם נחתמו הסכמים לגבי העברת מחוזות שלמים לשליטת המורדים)? מה לגבי סין וטיבט או סין וטיוואן? או השלטון המרכזי בסודן והדרום המורד? האוקסימרון עליו דיברתי הוא עצם הגדרתו של השלום כקונפליקט. המודל הקיומי אותו אתה מנסה לפתח חייב לתת מענה למה שהוא מעבר לתחום היחב''לי ואחרת הוא רק הסבר לתופעה מוגבלת ונתונה. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13309 | |
| על שלום בין קהילות | |
| דוד פלד (יום שני, 07/10/2002 שעה 14:27) בתשובה לקובי מיכאל | |
ההערות שלך אכן מצביעות על הפינות הלא מהוקצעות של ההגדרה. על האיום קיומי. ''כאשר היחיד משייך עצמו לחברה חוברים יחד הרגש והרציו, ומתועלים לזרם הקיבוצי. ההשתייכות לחברה מקטינה את הסיכון האישי ובתמורה מאצילה החברה את עצמתה על הפרט. תמורת הוויתור על מידת חופש הבחירה האישי זוכה הפרט להגנת הקבוצה המשפחתית/האתנית לאומית/ הדתית/ האידיאולוגית, לפי סדר העדיפות של הצגת ההתאגדויות. מידת הקרבה הרגשית קובעת את סולם הזדהותו של הפרט עם קבוצת הייחוס'' (מתוך המאמר). לא דיברתי ואיני מדבר על איומים לפרטים, אלא התמקדתי בקבוצות אתניות, כיחידה לבחינה. ההנחה הבסיסית: כאשר קבוצה אתנית נמצאת על הטריטוריה עליה צמחו המיתוסים שלה, שאיפתה לריבונות על אותו שטח כמעט ואינה ניתנת לעצירה. ההתמודדות אם הדרישות האלה הן תמיד כוחניות, והסכמים לפתרון לא אלים מופרים ברגע שהשלטון המרכזי מראה ריפיון. זה לפחות מה שההיסטוריה מלמדת. ניסיתי לבחון מספר מקרים: שוויץ (גרמנים, איטלקים וצרפתים), בלגיה (וולונים ופלמים), לבנון ויוגוסלביה וברה''מ. המשותף לכולם הוא המעטפת - גבול הריבונות המוכר ע''י השכנים. כאשר אין מעורבות מבחוץ של אינטרסים בינלאומיים המנסים להרוויח, המתח הופך לאלימות שבין ההסדרים השונים. כאשר יש איום קיומי משותף – כיבוש ע''י כוח זר למשל, העשוי לשנות את כללי ההתגוששות הפנימיים, נוצרת מסגרת של הסכם קבוע. עדין שלום ומלחמה הם מושגים יחב''ליים טהורים. הטענה הכללית היא שאיום קיומי יש לו השפעה ממושכת (כל עוד לא הוסר) על פתרון לא אלים של סכסוכים בין קבוצות אתניות. האם זה תנאי הכרחי? לדעתי לא. היוצאים מן הכלל הם המקרים בהם השפה הרציונליות שלטת. תנאי זה הוא כה נדיר לכן התנאי הוא הכרחי כמעט בכל המקרים. האם הוא מספיק? שוב התשובה מסויגת. במרבית המקרים הוא אכן מספיק למעט במקומות בהם השפה הסימבולית שלטת (דוגמה: אתונה במלחמה הפלפונזית השניה התקופה שקדמה חורבן בית שני). בקיצור, אינך יכול להתייחס לחלק ממה שנכתב. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13109 | |
| לקובי מיכאל: יפה הבהרת ויפה כתבת. | |
| רפי אשכנזי (שבת, 05/10/2002 שעה 23:19) בתשובה לקובי מיכאל | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13034 | |
| דוד: התגובות כאן מלמדות על הבדלי התפיסות | |
| שקד (שבת, 05/10/2002 שעה 12:39) | |
שאותן הצגת בפיסקאות הראשונות של מאמרך: השרידות והקיום - שהן אולי התמצית של השמאל והימין בארץ. השרידות, המתבססת על החרדה הקיומית, שתמציתה הוא הצורך הבסיסי של האדם לשרוד מול גורמים השואפים להשמידו. והקיום, שמקורו בתפיסה שכל בן אנוש שואף לחיות בביטחון, להתפתח וליצור, ולאפשר את כל אלה למשפחתו. ותודה על המאמר המעמיק, המקיף והמרתק. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13038 | |
| לשקד על שמאל וימין | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 13:23) בתשובה לשקד | |
ראשית חן חן לך. אף לא במקום אחד במאמר מוזכרת השקפתי משום שאני שואל שאלות (בראש ובראשונה את עצמי). מובן שכל אחד רשאי להתאים את התשובות להשקפת עולמו, אך לא זאת הייתה כוונת המחבר. אם תקראי גם את התגובות האחרות שלי, תיווכחי שהשאלות הן הרבה יותר מהותיות מאשר החלוקה לשמאל או ימין. השאלות הן'' איזה סוג אדם אנחנו?'' האם אנחנו מסוגלים לפרק את השקפותינו לאמונות מחד ולדיעות מאידך, או שאנחנו שפוטים של אמונותינו. ניסיתי להפריד, ואיני יודע אם עשיתי זאת בהצלחה. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13057 | |
| אכן עשית זאת בהצלחה | |
| שקד (שבת, 05/10/2002 שעה 15:13) בתשובה לדוד פלד | |
וכוונתי לא הייתה שאתה העלת את הנקודה, אלא שהיא משתקפת מתגובות הכותבים. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13066 | |
| לשקד | |
| דוד פלד (שבת, 05/10/2002 שעה 16:09) בתשובה לשקד | |
מאחר וניתן להסיק מסקנות רצינליות מהכתוב, אני מניח שתהיינה תגובות שונות לגמרי כאשר הן יופעלו על עניינים אקטואליים בביצה שלנו. כמו: מדינה פלסטינית אינה ולא הייתה מעולם שאלה. היא תקום. פתרון לירושלים ימצא רק אם לצדדים יהיה הכוח להשאיר את אלוהים במקומו אפילו במחיר הפיכתה של ירושלים למשכנו הנצחי (הכוונה לשלש הדתות). זה הכל לבקרוב.. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13234 | |
| לדוד פלד - קנה לך הרבה כובעים! | |
| אודי (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 22:00) בתשובה לדוד פלד | |
משום שיום אחד תאלץ לאכול אותם. מתערב איתך שמדינה פלשתינית לא תקום לעולם,בכל אופן לא במתכונת המקובלת,ואם בלחצם של ארה'ב ואירופה תוכרז מדינה כזאת לא יעבור זמן רב וניאלץ לצאת נגדה למלחמה ולכבוש אותה מחדש. בכל אופן אני אהיה לארז' איתך ואוסיף להתערבות שלפני שיתמלא החלום הרטוב של השמאל לגבי מדינת מחבלים שכזאת תפרוץ מלחמה עולמית ועל תוצאותיה - בהתערבות הבאה. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13255 | |
| לאודי | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 23:47) בתשובה לאודי | |
אני מאחל לך שתצדק רק כדי לטעום את טעמו של כובע. צר לי לאכזב אותך, אך המדינה הפלסטינית היא כבר ישות קיימת. כל מדינות העולם (למעט ישראל) מתייחסות אליה כאל מדינה שבדרך ומצפים רק להכרזה הרשמית, כולל על גבולות ועל בירה (או אולי אינך קורא עיתונים?) אפשר להתווכח אם זה טוב למדינת ישראל או זה רע לה ממש כמו שאפשר להתווכח אם הגשמים שירדו בחורף האחרון היו גשמי ברכה רו גשמי זעם (אולי הדוגמה לא כל כך טובה כאשר מדברים על גשמים...). לפחות לדעתי הצנועה כבר עברנו את נקודת האל-חזור. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13279 | |
| לדוד פלד - שלא כרבים בארץ..[*]. | |
| אודי (יום שני, 07/10/2002 שעה 10:44) בתשובה לדוד פלד | |
[*] הוצא ביטוי לא הולם [המערכת] ...אני אנני מתרגש מהכרזות אלו ואחרות או מהכרה זו או אחרת. זה ש-כ-ל העולם וגם חלק בישראל טוענים שיש כבר למעשה מדינה פלשתינית דבר זה כשלעצמו אינו יכול לשנות את המציאות (דבר החביב מאוד על השמאל). גם אם תגיד לחזיר אלף פעמים שהוא כבשה זה לא יהפוך אותו לכזה. מדינה פלשתינית 'נורמלית' לא תתקיים לאורך זמן (אם בכלל) והיא תהיה 'על הנייר' בלבד משום ששאיפתם של המוסלמים היא פלשתין על כל שטח ישראל וזה אפילו שמאלנים סהרורים לא יקבלו (ואולי כן?!). ועכשיו הצעה - קנה כובעים מקש, שכני השמאלני שהפסיד פעם בהתערבות איתי טוען שהם קלים יותר לעיכול. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13310 | |
| לאודי | |
| דוד פלד (יום שני, 07/10/2002 שעה 14:37) בתשובה לאודי | |
לצערך, איני מזוהה לא אם השמאל ולא עם הימין, אלא עם עדת הספקנים. עקרונותיה של העדה הזאת שהיא מגבילה את עצמה לתחום בו ניתן להעמיד דברים במבחן. אמונה, ואין זה משנה איזו אמונה, נעדרת שני מרכיבים עיקריים: זמן ומרחב. זאת הסיבה שאני מקבל את אמונתך כמות שהיא, בלי לחלוק עליך. הרי גם אם העובדות יטפחו על פניך תטען, כפי שכל אמונה טוענת, שהכוונה לא לעכשיו אלא לעוד יום, שנה, אלף - לאחרית הימים (זהו מרכיב הזמן). למרכיב המקום: למשל הטענה שזה לא בעולם הזה אלא בעולם הבא. אתה רואה שבעצם אין בינינו מחלוקת. אני אפילו לא מבקש שתוכיח את מה שלא ניתן כלל להוכיח: אמונה. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13389 | |
| לדוד היקר - אין סכוי...[*] | |
| אודי (יום שני, 07/10/2002 שעה 22:25) בתשובה לדוד פלד | |
[*] הוסרו ביטויים מעליבים [המערכת] ...שאדם חילוני יתחיל אפילו ל''תפוס'' מהי המציאות האלוקית. האדם שנוצר מטיפה סרוחה וסופו ללכת למקום רימה ותולעה מנסה להתחכם בתיאוריות מפוקפקות עם בורא עולם? הצחקת אותי. דבריך יכולים לעשות רושם רק על אלה שמחשבתם דומה לשלך והמשקיעים את כל מירצם לחפש,חדשות לבקרים,תיאוריות שיפריכו את התורה. זמן ומרחב? לו הקב'ה היה תלוי בזמן ומרחב יכול להיות שהוא היה היום רוכל בשוק ולא בורא עולם. אולי תסביר את התיאוריה שלך ל- 30 מליון בני האדם שחוו את חווית המוות וחזרו לחיים (ביניהם פרופסורים ומדענים) ולהם תספר על הזמן והמרחב או שלדעתך הם עשו כנס של כולם והחליטו לעשות יד אחת ול''עבוד'' על העולם. דוד היקר, כדאי ורצוי שאתה ושאר קטני האמונה תשמרו על פרופורציות נכונות לגבי יכולתו של האדם,תדעו ותכירו במגבלות שיכלו ואל תתעסקו בנעלה מכם,חבל שתשימו עצמכם ללעג ולקלס. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13391 | |
| אין תגובה | |
| דוד פלד (יום שני, 07/10/2002 שעה 23:32) בתשובה לאודי | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13152 | |
| דוד, כיסית לא מעט היבטים של השלום, | |
| מנשביק (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 13:20) | |
ביניהם ההיבט הפילוסופי והסוציולוגי, אך יש כאלה שבוחנים את הנושא הזה דווקא מההיבט הפסיכולוגי, האנתרופולוגי ואפילו הפיזיולוגי. כך, למשל, יש הטוענים כי שבטים אפריקניים שבהם מניקות הנשים את הילדים עד גיל מאוחר יחסית הם שלווים ורגועים יותר ופחות נוטים לצאת למלחמה משבטים שכנים שבהם יונקים רק תינוקות עד גיל חצי שנה. מחקר אחד אפילו מקשר בין יכולת ההנקה הגבוהה של הנשים בשבט מסוים לכך שהשבט הוא צמחוני ואינו ניזון מבשר. כלומר, יש כאן מעגל סגור: לא הורגים בעלי חיים, אוכלים מזון צמחי, מפתחים אישיות רגועה יותר, מפיקים יותר חלב-אם, מגדלים ילדים שלווים יותר וחוזר חלילה. ואילו מההיבט האנתרופולוגי, יש הטוענים כי כמו מלחמות בקרב בעלי החיים, לעולם יילחמו קבוצות של בני אנוש אלו באלו, ולו כדי ''לרסן'' את גידול האוכלוסייה בעולם (באופן לא-מודע, כמובן). | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13161 | |
| למנשביק: תודה על ההרחבה | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 14:30) בתשובה למנשביק | |
אם תקרא את תגובותי, תמצא תוספות. המאמר, אנו אלא פרקים נבחרים מעבודה מקיפה הרבה יותר. באשר לדוגמה שהבאת. ציפור אחת אינה מביאה את האביב. לאנתרופולוגיה שני היבטים, האחד חוקר את התופעה כשלעצמה והשני (כמו בכל ענפי המדע) מנסה לראות אם התופעה נכללת בתיאוריות הקיימות או שהיא עומדת בבתירה כלפיהן. אני מת לקבל את הניסיון לייחס להנקה ולצימחונות את התכונות שהבאת, אך יש הרבה מדי דוגמאות מנוגדות שלא מאפשרות לי לקבל את ההכללה (של צמחונים שולפי סכינים, למשל בהודו). | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13171 | |
| דוד, הדוגמאות שהבאתי לא בהכרח נכונות, אתה צודק, | |
| מנשביק (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 15:47) בתשובה לדוד פלד | |
הן רק פותחות צוהר למישורים נוספים שבהם אפשר לבדוק את תופעת ה''שלום'' ואלה, כמדומני, רבים מספור. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13175 | |
| לפני שמרחיבים יש להסכים על ''שלום מהו?'' | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 15:57) בתשובה למנשביק | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13181 | |
| אם יש כוונה באמת להרחיב - אז תפדל, נגדיר! | |
| מנשביק (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 16:24) בתשובה לדוד פלד | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13185 | |
| הגדרות לשלום | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 17:00) בתשובה למנשביק | |
זה מה שניסיתי לעשות במאמר, בדברים שקדמו לפרק הסיכום. מדו השיח ביני לבין קובי, יכולת לראות שהגדרה זו מעוררת שאלות נוספות, אותן העלה קובי. מההתייחסות של מילשטיין יכולת לראות שאין חיה כזאת, לפחות לדעתו. מההתייחסות של צביאלי יכולת ללמוד זהו בכלל מושג תנכ''י על אחרית הימים. תבחר לפי מה אתה רוצה להמשיך? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13192 | |
| נתחיל בהגדרה שמקובלת עליך ועלי. אני פתוח להצעות. | |
| מנשביק (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 17:47) בתשובה לדוד פלד | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13227 | |
| הפעם הגזמת | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 21:43) בתשובה למנשביק | |
ראה את ההגדרות שלי לשלום במאמר. כדי לחסוך ממך קריאה בחומר כבד, ההגדרה היא: פתרון של קונפלקטים ללא שפיכות דמים מכל סוג שהוא. או בניסוח שם: מצב יחסים בין מדינות שאינו מאיים בשום שלב על הקיום של אזרחיהם, אף לא בשלב אחד של אי הסכמה ביניהן. לכך חייבים להתקיים חמישה תנאים (שגם הם פורטו) : - הכרה הדדית בגבולות הריבונות של כל צד. - מיתון המתחים בין האידיאות, הדתות. - הפגת החשדנות ההדדית ובנית אינטרסים משותפים. - איתור חילוקי דעות בלתי פתירים וניהול משותף מבוקר של סכסוכים תוך תיחומם לגבולות הסכסוך ונטרול השפעתו על מכלול היחסים בין הצדדים. - יצירת תלות קיומית בין שני הצדדים. ועשיו תורך. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13535 | |
| הנה, כבר במצע המצומצם הזה, שהוא לכאורה טכני | |
| מנשביק (יום רביעי, 09/10/2002 שעה 12:58) בתשובה לדוד פלד | |
ונדמה שאין חד-משמעי ממנו, מתעוררות שאלות פסיכולוגיות וסוציולוגיות: מה פירוש ''מיתון מתחים בין האידיאות, הדתות''? אם יש מתח בלתי פתיר בין האידיאות של שתי החברות השונות, הרי גם אם יתקיימו כל שאר התנאים (הסכמה על גבולות הריבונות, אינטרסים משותפים וכו') - לעולם תדבק כל חברה ב''אמת'' האידיאית שלה, שברוב המקרים פירושו ''עליונות האידיאה'' והחזון להשליט אותה על חברות אחרות. קח לדוגמה את ישראל והודו. כרגע נדמה שרוב התנאים לשלום שהזכרת מתקיימים ביניהן. אבל, הודו היא חברה הינדית (בעיקרה) וישראל חברה יהודית (בעיקרה) ואם תעלה למשל שאלה (היפותטית לפי שעה) של יהודי הודי אשר עבר עבירה על חוקי הביטחון של הודו - האינטרס ההודי יהיה לשפוט אותו ולגזור את דינו לחומרה. האינטרס היהודי יהיה לפדות אותו משביו ולהחזירו אל בין היהודים. אז איך אפשר לעקר מתוך התנאים שהיטבת למנות אפשרויות של מצבים מסוג זה? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13247 | |
| חברה - אני מסתפק בשלום קר נוסח ה''שלום '' עם ירדן | |
| ראובן גרפיט (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 22:50) בתשובה לדוד פלד | |
ועם מצרים. מי מתנגד? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13256 | |
| לראובן | |
| דוד פלד (יום ראשון, 06/10/2002 שעה 23:52) בתשובה לראובן גרפיט | |
אני מצטרף אליך לפחות בתקווה שהמצב שאתה מתאר יימשך. שלום יציב זה לא. לפחות לפי הבנתי מהי משמעותו של ''שלום''. | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13312 | |
| פלד - אני עוסק בניהול סיכונים. לכן לעתים קרובות | |
| ראובן גרפיט (יום שני, 07/10/2002 שעה 14:43) בתשובה לדוד פלד | |
המטרה מזעור סיכונים / הפסדים. עבור כל אלה ביננו אשר חייהם נצלו הודות למצב אי הלוחמה עם מצרים ,ירדן - זהו רווח של מאה אחוז ושלא לדבר על בני המשפחה והמדינה. האם אתה יודע לחשב - ערכית וכמותית - מה מרכיבי העלות למדינה ולמשפחה עקב תאונת דרכים? או תאונת עבודה? או תאונה צבאית? | |
| |
| http://www.faz.co.il/thread?rep=13345 | |
| לראובן: אתה מתפרץ לדלת פתוחה | |
| דוד פלד (יום שני, 07/10/2002 שעה 16:42) בתשובה לראובן גרפיט | |
ראה התגובתי לקובי לעיל, ''על הגדרות''. מכל מקום עדיף מצב בו עלויות הביטחון קטנות ומשתחרר תקציב לבעיות חברה, שלא לדבר על חיסכון בחיי אדם. | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |