  
  
  
|
  קודש וחול | |||||
| יעקב יזרעאלי (יום שלישי, 31/12/2002 שעה 9:14) | |||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  כתיבת התורה שבעל פה אינה נפסקת |
|||
|
|||
זה באשר למקרא ולחז''ל. אבל תורה שבעל פה נכתבת כל הזמן וגם בימינו אלה. שהרי חלק מהותי עצם קיום היהדות הוא תהליך מתמיד של כתיבת תורה שבעל פה.מתוך הכתיבה המרובה רק מקצת נכלל לאחר תקופה בקנון עצמו. המושג ''קדושת החיים'' נכנס לשיח העכשווי בישראל ולא רק בה. אחרי רצח רבין הוא אף נעשה בולט יותר. לא רק הצירוף הלשוני קיים אלא גם התובנות התרבותיות שסביבו. לכן יש לדון בו, במקורותיו ובהשפעותיו. ואחד ממקורותיו לדעתי הוא בריאת האדם בצלם ה'. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אכן הענין הוא השיח הישראלי.התקשורת טבעה את |
|||
|
|||
המונח ''קדושת החיים'',בזמנו, כאשר פוסקי הלכה כמו הרב שך והרב עובדיה יוסף התייחסו לשאלת ''שטחים תמורת שלום'' בפסיקותיהם. הפוסקים הנ''ל השתמשו במושגים ''פקוח נפש'' ו''מסירת חלקי ארץ ישראל'',ואילו התקשורת תרגמה את המונחים ל: ''קדושת החיים'' ו''קדושת האדמה''. למתרגמים זה נשמע קליט,ופשוט.שני ערכים, כאילו מקבילים,שיש לשקול איזה מהם עדיף:האם האדמה קדושה יותר או החיים קדושים יותר? את זה ילד בגן מבין :שמים את שתי הקדושות על המאזניים ורואים מה יותר כבד. אבל זהו הבל הבלים.לא על כך מדובר. כפי שניסיתי לתאר במאמר, זוהי לא צורת החשיבה של ההלכה. בפועל יש כאן: א. שאלה של שתי מצוות- צוויים הלכתיים. ולא ''חפצים מקודשים''. ב.שאלת ההכרעה אינה מבוססת על שקילה מה קדוש יותר ,אלא על הפרשנות של כל אחת מן המצוות בפני עצמה! מתוך פרשנות זאת נגזרת ההכרעה. שני התרגומים אינם מוצלחים. ''קדושת החיים'',מפני שמדובר על חובה דתית להציל ולשמור על החיים ולא על קדושה. ''קדושת האדמה'', מפני שגם כאן: א.מדובר על מצווה ליישב את ארץ ישראל ולא על הקדושה של ארץ ישראל [שאמנם קיימת], כטיעון רלוונטי. ב.מפני שיש טענה שמסירת שטחי ארץ ישראל, היא עצמה סיכון בטחוני.[כידוע טענת הימין גם היום].אם זה היה ענין של קדושה, השיקול הזה לא היה עולה בכלל ,הרי קדושת ארץ ישראל לא מושפעת מסיכונים בטחוניים. אבל,מכיון שמדובר על מצווה [על היחיד או על הציבור] להתיישב ולגור בארץ ישראל,המצב הבטחוני בוודאי מהווה שיקול. אילו היו המתרגמים שבתקשורת,אנשים משכילים,המבקשים לתת לטרמינולוגיה ההלכתית תרגום לשפה חילונית ,הם היו בוחרים מונחים אחרים. והתוצאות: יש כמה הבדלים ואי הבנות בציבור כתוצאה מן התרגום המסורס. למשל: בתוך הויכוח ההלכתי,יש רבנים שטענו, כי מצוות יישוב ארץ ישראל זהה עם מצוות הכיבוש, והיא רלוונטית גם היום. לפי זה,אין כל משמעות ל''פיקוח נפש'',כי הרי מצות הכיבוש כוללת מלחמה,ובמלחמה אדם צריך לסכן את נפשו,מעצם הגדרתה.[דעה זו היא אמנם לא המיין סטרים,אבל בכדי להבין את הדילמה צריך להבין את המונחים נכון]. מאידך,אם מדובר על מצווה להתיישב בארץ ולגור בה,ולא על ''קדושת האדמה'' שנשמעת כאיזה ערך מיתי או מאגי, ברור שהיא נדחית מפני פקוח נפש,כמו כל שאר המצוות. בזמנו [וגם היום] אהבו בשמאל לתאר את הציבור הדתי והמתנחל כדבק בקברים של ''שייכים ערביים'' ושל ''רחב הזונה''.זה לא ענין של קדושת האדמה ,כאמור. גם לגבי קדושת הר הבית,אגב,יש טעויות הנובעות מבורות. יש החושבים שקדושתו נובעת מכך שפעם עמד שם בית המקדש ויש שם ''שריד'' מאותה קדושה.יש החושבים[כמו כתב מלומד אחד,בעיתון ''הארץ'' בזמן קמפ דייויד של ברק] שהקדושה היא תוצאה של ארון הברית או כלי המקדש הקבורים שם. גם זו טעות.מדובר בקדושה של המקום עצמו.אין היא תלויה בבנין או בכלים שנמצאים או לא נמצאים במקום.בהיות שם בית המקדש,או בחורבנו,זוהי אותה קדושה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מה בין ''מצווה'' לבין ''קדושה''? |
|||
|
|||
הבנת ההלכה והבנת היהדות (כמו גם הבנות אחרות) אינן מושג קבוע וסגור, אלא פתוח ומשתנה. זה הרעיון של קיום תורה שבעל פה, שניתנה יחד עם תורה שבכתב. לפיכך קיימת גם אסכולת הלל וגם אסכולת שמאי, גם אסכולת רבא וגם אסכולת אביי, גם אסכולת הרמב''ם וגם אסכולת הגאון מבגדד שהחרים את הרמב''ם, גם אסכולת אלישיב וגם אסכולת עובדיה יוסף. ולעיניננו: ההבחנה בין ''מצווה'' לבין ''קדושה'' איננה חד משמעית. אתה טוען שהר הבית קדוש ולעומת זאת ''לא תרצח'' זאת ''רק'' מצווה ולא ענין שבקדושה. מצד שני אפשר לטעון שמקור הקדושה הוא אחד: הקדוש ברוך הוא, וכל מה שנגזר ממנו הוא קדוש. ברוך שפינוזה גזר מכך בתורת הפנטאיזם שלו, שהכל קדוש. היהדות דחתה אותו. אבל השבת למשל כרוכה גם במצווה וגם בקדושה. הרי המושג ''קדושת השבת'' אינו צירוף של מפרשים חילוניים מן התקשורת אלא טיעון של שומרי מצוות בטיעון לא לחלל את השבת. על פי אותו הגיון, אני טוען, שלפי היהדות האדם לא רק נברא על ידי הקב''ה (זה טיעון שפינוזיסטי), אלא הוא גם נברא בצלם, מה שאין כן בעלי החיים. ובצלם של מי? של הקדוש ברוך הוא! לפיכך צלמו של הקדוש ברוך הוא, קדוש הוא. מכאן שלמצווה ''לא תרצח'' יש מעמד שונה מן המצווה ''לא תענה ברעך עד שקר'' לדוגמא. ואכן כך הדבר מקובל מאז ומעולם בדיני העונשים של ימי קדם ושל היום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי:מספר הערות. |
|||
|
|||
1.פנתאיזם=הכל אלהים. זו לא רק השקפה שפינוזיסטית, אלא יש לה מהלכים בקבלה ובזוהר: ''לית אתר פנוי מיניה''=אין מקום פנוי ממנו[מאלהים]. גם בחסידות דובר הרבה בענין, ובהעמקה יתירה. 2.בודאי שהתורה שבעל פה דינאמית. אבל, צא ולמד:אין ''קדושת החיים''. קיימת כטרמין.בשום מקום. 3.ההבדל בין ''מצוה'' לבין ''קדושה'' הוא הבדל ברור. המצווה מתייחסת ישירות אל האדם .הקדושה היא מצב.ממנו נובעות מצוות. ברור לכן,שיש מצוות המבוססות על קדושה.אכן השבת היא דוגמה מצויינת לכך.בפרשת בראשית אנו לומדים שה' קידש את השבת.רק מאוחר יותר ,בספר שמות אנו שומעים על הציווי לשמור את יום השבת ,שמתבסס [גם] על הקדושה הזו. מאידך ,העובדה שהאדם נברא בצלם אלהים, גם היא מהווה תקדים לציווי:''שופך דם האדם באדם דמו ישפך,כי בצלם אלהים עשה את האדם''. אבל צלם אלהים אינו ''קדוש'' .מדוע? משום שצלם אלהים משותף לכל בני האדם.הקודש הוא הפרשה והבדלה. ''להיות עם קדוש אתה לה' אלהיך,ובך בחר ה' אלהיך מכל העמים''. ''ועשו לי מקדש [=מקום מיוחד,מובדל] ושכנתי בתוכם''. 4.לבסוף הערה לשונית: ''הקדוש ברוך הוא''- טרמין חז''לי. חז''ל מכנים כך את ה'.ובכך מציינים את ''ישראליותו''.על סמך הפסוקים, שבספר ויקרא בפרשת קדושים ועוד ,כמו ''קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם''. אכן ,בשפה של היום, מי שמתמש בביטוי ''הקב''ה'' מסגיר מיד את דתיותו.הדתיות היהודית מתייחסת אל אלהים כאל ''אבינו- מלכנו''.תפישה שקשה לעיכול, אצל מי שאינם נושמים וחיים את עולם המושגים של חז''ל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ייהרג ואל יעבור |
|||
|
|||
כלל הלכתי זה, החל תמיד על כמה מצוות ולעתים על כולן, עשוי לסייע לנו להבין טוב יותר את מושג הקדושה. החיים אינם קדושים מצד עצמם, הם מתקדשים אם מקדשים ומקדישים אותם לדבקות בקדושה העליונה; על כן, פעולה העלולה לגרום נתק בין האדם לבין הקדושה העליונה אסורה בתכלית. כולל ויתור על החיים, מה שנקרא ''מות קדושים''. להלן ציטוט מתוך מאמר שכתבתי בעניין אחר לפני למעלה משנה: (ליקוטי אמרים, תניא, פרק ו') : ...וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב''ה, ואין הקב''ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתב' בין בפועל ממש כמלאכים עליונים בין בכח, ככל איש ישראל למטה, שבכוחו להיות בטל ממש לגבי הקב''ה... (הפיסוק הוא של המעתיק ועל אחריותו). דרגות וצורות ענישה אינן רלוונטיות לעניין זה; עשרת הדברות כוללות את הצווים ''לא תרצח'' ו-''לא תענה'' כדי ללמדנו כי תחת הכותרת ''אנוכי ה' אלוקיך'', שתיהן חשובות באותה מדה בדיוק. ואין זה עומד בסתירה ליחסו של בית דין אנושי לעבירה זו או אחרת; בית דין אינו פועל על פי דרגת הקדושה, השווה בכל המצוות, אלא על פי פרמטרים שהתורה קבעה בעניין סדר חברתי וכדומה. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המקור למצות קידוש השם הוא:''ונקדשתי בתוך בני ישראל'' |
|||
|
|||
במסירת נפשו על המנעות מעבירה, מקדש היחיד את ה'. ז.א. שאפילו את ה' ניתן ''לקדש''. מה זה אומר? [הרי לפי הגדרתנו ההקדשה היא :העלאת הסתמי למעמד בעל ערך הלכתי!] אלא שהענין הוא בהמשך הפסוק:''בתוך בני ישראל''. מציאותו של ה' מקבלת ערך הלכתי.הרי להשראת השכינה בישראל יש תוצאות הלכתיות רבות. אגב, מענין אותי ,ניסים, לדעת מה התחדש לך במאמר זה ובדיון. זה יעזור לי בהערכת אופי הכתיבה בעתיד. תודה יעקב | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ועוד לניסים: בתגובתי לעיל לאורי התייחסתי לפנתאיזם |
|||
|
|||
בקבלה ובחסידות ,על קצה המזלג. האם תוכל להביא מה''תניא'' ציטוט רלוונטי,להשלמת התמונה? שוב תודה יעקב | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''מלוא כל הארץ כבודו'', כפשוטו. |
|||
|
|||
החסידות מלאה ביטויים והסברים אודות נוכחות הבורא בבריאה; אינני יכול להרחיב כעת אבל אעשה זאת בהזדמנות קרובה, בע''ה. ישירות לשאלתך, בתניא כתוב הסבר אגבי למונח ס''א (סטרא אחרא למי שלא מכיר): כל מה שאינו בצד הקדושה הוא סיטרא אחרא; שהרי זהו הפירוש המילולי: צד אחר. אחר מהקדושה. אבל זה ציטוט מהזיכרון רק לצאת ידי חובה כשאין זמן להאריך; יש עוד הרבה ובע''ה ניכנס לזה בקרוב. בברכה, נסים | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הטקסט לכותרת שלמעלה... |
|||
|
|||
החסידות מלאה ביטויים והסברים אודות נוכחות הבורא בבריאה; אינני יכול להרחיב כעת אבל אעשה זאת בהזדמנות קרובה, בע''ה. ישירות לשאלתך, בתניא כתוב הסבר אגבי למונח ס''א (סטרא אחרא למי שלא מכיר): כל מה שאינו בצד הקדושה הוא סיטרא אחרא; שהרי זהו הפירוש המילולי: צד אחר. אחר מהקדושה. אבל זה ציטוט מהזיכרון רק לצאת ידי חובה כשאין זמן להאריך; יש עוד הרבה ובע''ה ניכנס לזה בקרוב. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי