פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
האשליה שבשלום
גמל צהוב / שמעון מנדס (יום ראשון, 12/01/2003 שעה 13:31)


האשליה שבשלום

הפער בין המאוויים הישראליים לבין החלום הערבי

שמעון מנדס



איזה מזל היה לווינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, שלא היה ראש ממשלה של מדינת יהודים. מן המפורסמות הוא, שצ'רצ'יל היה גדול המדינאים של המאה העשרים, אבל אם הוא היה כאמור, ראש הממשלה שלנו, ספק אם היו נותנים לסיים את המלחמה שנמשכה שש שנים ( ואיש בבריטניה לא דחק בו שהוא אינו מצליח להביא, את מה שצ'מברלין הביא). קראתי את מאמרו השנון של יקירנו יורם המזרחי, ואני חייב לציין שחוסר הסבלנות שלו, לא מתאים לו – דווקא בגלל שהוא מכיר את הצד ''שותפינו''.

כולם מדברים על השלום. לאחרונה יש האומרים כי הפכה מלה גסה, ויש הגורסים שאנו מזלזלים בה. המכנה המשותף לכולם, שהם מדברים על המלה שלום, ולא על הערך שלום.האם השלום שמצרים רוצה זהה לשלום שירדן חפצה בו? האם השלום שסוריה רוצה שווה לשלום שלבנון חולמת עליו? האם השלום שכולנו בישראל כל כך רוצים בו, יש לו אח במיני השלום, ששכנינו מציעים לנו?

המדינה היחידה שרצתה שלום של אמת אתנו, היא ירדן של המלך חוסיין. והיו לכך שתי סיבות. האחת, הקיום שלה מותנה בקיומנו ובחוזקנו אנו. השניה, הוא נצר למשפחת האשם, שאבי השושלת השריף חוסיין ממכה, הבין שהאצילות מחייבת. הוא עיצב את בניו להיות מדינאים. והבן שלו, המלך עבדאללה, מייסד הממלכה הירדנית, נתן לתפקידו של מדינאי ביטוי בספר זכרונותיו, זכרונות המלך עבדאללה (מוד'כראת אל-מלכ עבדאללה) ''מלחמה ושלום בני אדם יביאו על העולם לסרוגין פעם אחר פעם עד סוף כל הדורות. ומנהיג המזהה מלחמה תפקידו להלחם בכל התחבולות כדי להדוף את אויביו. אולם כאשר הסתיימה המלחמה, חייב הוא לעשות שלום''.

המלך עבדאללה אינו מחדש לנו דבר בתיזה שלו. למדנו מן התנ''ך, שמלחמה באה ומלחמה הולכת, בהפסקות של כמה שנים.אבל הוא היה המנהיג הערבי היחידי שרצה לעשות שלום אתנו – ועל כך רצחו אותו המצרים. אבל מצד אחר, אנו יכולים להסיק שהמלך עבדאללה ראה את השלום באור מציאותי יותר ממנחם בגין – שראה את השלום עם מצרים כשלום נצחי. הבה נבדוק עתה את משמעות השלום של שכנינו.

סעודיה – היא רוצה להשתלט על ירושלים, כאחד האתרים המקודשים של האסלאם (להשכלה בלבד, ירושלים אינה מוזכרת בקוראן בכלל). היא מזרימה כסף רב לתנועה האסלאמית לבניית מסגדים והחייאת (מה שאנו מכנים חזרה בתשובה) האסלאם. והיא מקווה ''לאסלם'' את פלסטין כולה.

סוריה – סוריה רוצה הסכם שלום, שיחזיר לה את רמת הגולן ללא כל מחוייבות כשלב ראשון. היא לא וויתרה על חלום ''סוריה הגדולה'' שישראל היא חלק ממנה. לבנון נקרעה ממנה באמצע המאה ה-‏19 וסוריה עדין רואה בה חלק אנטגרלי שלה. עד היום, אין שגריר סורי בלבנון, ואין שגריר לבנוני בסוריה מן הטעם הנ''ל.אסד הצעיר מסרב ''לוותר'' על מובלעת חמת-גדר, בטענה שגבולות המנדט לא נקבעו בין המדינות, אלא ע''י מעצמות זרות, וזה אינו מחייב את סוריה. מה שמחייב הם גבולות שנעשו כתוצאה ממלחמה. ואצלנו (אף על פי שכולנו חכמים וכולנו נבונים...), אין איש שיודע לומר לו אם הגבולות נקבעים במלחמה, אז זה מה שיש כתוצאה ממלחמות 1967 ו-‏1973 .

מצרים – מצרים רצתה להשתלט על ארץ-ישראל כבר ב-‏1948. היא לא הצליחה והיא לא וויתרה על הרעיון הזה בכלל. בעקבות מלמת יום הכיפורים, היא הבינה, שבמלחמה זה לא ילך, אז היא שינתה את הטקטיקה. היא תעשה זאת בדרכי שלום. מבלי להכביר מלים על עניינים שהשתיקה יפה להם אציין, כי יורם יכול להעיד על כך ממקור ראשון. כיון שכל דבר במצרים הוא מזוייף, כך גם השלום שלה. יש לה את כל סוגי השלום שיש בעולם : משלום קר ושלום קפוא ועד שלום חולה ושלום משותק – רק לא את השלום האמיתי. הזמנת מנהיג מר''צ, יוסי שריד ויוסי ביילין לבקור במצרים, לא ר שזו התערבות בהליכים פוליטיים פנימיים בישראל, אלא שזו אותה המגמה של לגמד את ישראל, באמצעים של שלום. מאידך, כל מחילות העפר הנחפרות בין שני חלקי רפיח, וכל אמצעי הלחימה שמוברחים דרכן, כל זה נעשה בידיעה ובעידוד השלטונות המצריים. במצרים, שלא כמו בישראל, שום דבר לא נעשה ללא ידיעת השלטונות. וכך נלחמת מצרים בישראל בשתי זרועות: זרוע הברזל הסמויה והזרוע הרכה המלטפת הגלויה. ובתווך, היא שופכת עלינו אש וגופרית באמצעים דיפלומטיים.

ישראל – אנחנו היחידים שמאמינים בשלום אמת דוגמת זה השורר במערב אירופה ובצפון אמריקה. אנחנו היחידים שמוכנים לשלם עבורו כמעט הכל. כי אצלנו החופש האישי כבר קיים. והחופש האישי הוא יקר עבור כל אחד מאתנו – ובזכות החופש הזה אנו מביעים דעות ורגשות ומאוויים. אלא שהחופש הזה, הוא שמדאיג את שליטי המדינות השכנות, שמא אזרחיהן ''יידבקו'' מן המחלה ששמה דמוקרטיה.

פלסטין – בהסכם אוסלו אנו תפסנו את ערפאת כשהוא וארגונו נמצאים בתחתית הסולם. הפסוק בקוראן אומר: ''ועתה הקל אלהים את עולכם ביודעו כי יש בכם חולשה'' (פרשה השמינית פסוק 67). ויאסר ערפאת התייחס להסכם אוסלו כהסכם זמני כפי שהיטלר התייחס להסכם שלו עם בריה''מ ב-‏1939, הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. הוא עבד לפי תכנון של תורת השלבים. קודם כל להכנס, אחר-כך להתחזק ולקבל כל מה שאפשר לקבל בדרכי נועם. ולאחר מכן הוא ייצא למלחמת גרילה שישראל לא תוכל להתמודד אתה (כשם שהמלך חוסיין התמודד אתה בספטמבר 1970). אחת מהנחות היסוד שלו שאנחנו חברה ''נהנתנית ושבעה'' דבר שיביא לחץ גדול על הממשלה להיכנע. (במלחמת קוריאה, הצבא האמריקני ערך מחקר בקרב היחידות הלוחמות. והתברר, כי היחידות שסבלו מחסור במזון אמצעים ותחמושת, היו היחידות שלחימתן היתה הכי נועזת; והיחידות שלא חסר להן כלום, נלחמו כמו פדלאות). כך גם אנחנו.

חסרי הסבלנות שבנינינו זועקים השכם וערב שבו ותעשו שלום. וכאן יש שתי שאלות: לשבת עם מי? ולשבת על מה? הפלסטינים לא סתם הפכו את המערכה למלחמה דתית. (ג'יהאד אסלאמי, גדודי אל-אקצה והתנועה האסלאמית). שכן מטרת הג'יהאד היא להגיע לשלום לאחר שכבש את כל מטרותיו (דאר אל-חרב). הפרופ' מג'יד ח'דורי אומר בספרו, שהבאתי צטוטים ממנו במאמרי על הג'יהאד, מלחמה ושלום בחוק האסלאמי, ''חוק השלום, כמו הג'יהאד, הוא בתיאוריה מכשיר זמני להסדרת היחסים של המוסלמים עם העולם החיצון, לתקופות שהן ללא פעולות איבה, כאשר הג'יהאד הוא בהמתנה או במנוחה, עד שהאסלאם ישלוט בעולם''.

הטרגדיה שלנו היא שכל הצעקנים שבינינו, אינם רואים את השידורים בתחנות הערביות הסובבות אותנו. הערב (חמישי 9.1.2003) שודר באל-ג'זירה ראיון עם הד''ר רמדאן עבדאללה, מזכיר החזית האסלאמית בעזה. והוא מתאר שם את תורת השלבים של מאו טסה טונג, ואומר שהם יפעלו על פיה. כל פעולה שהם ינקטו, מלחמתית או דיפלומטית, בסיטואציות שונות ובדגשים שונים, המטרה הסופית היא שחרור כל פלסטין. ''אל תשכח, הוא אומר למראיין, שפלסטין היא המפתח של העולם הערבי כולו''. בסוף הראיון קם המראיין מכסאו ולחץ את ידיו בחום ובהתלהבות.

רק לחשוב ולהזכר, שלפני עשר שנים (לפני אוסלו) לעולם הערבי נמאס מן הפלסטינים, והם עמדו להיות מושלכים לתהום השכחה של ההיסטוריה. ואנחנו ברוב סכלותנו העלינו אותם על פסגת כדור הארץ. אילו כל זה היה לברכה, ניחא. הטפשות היא שלנו. שכן, אנו ידענו עם מי יש לנו עסק: כלומר מהו אופיו של ''המנהיג'' שאתו אנו עומדים לקשור את עתידנו. כל קמ''ן זוטר במחלקת המחקר, יודע על הפכפכנותו של יאסר ערפאת. ואף על פי כן, עם כל הרע שהוא הביא על עמו, העם עומד מאחוריו. הטרגדיה היא שאצל הערבים, כל העם עומד מאחורי המנהיג. ואילו אצלנו חצי מן העם יורה בליסטראות במנהיג הנבחר.

אז יורם יקירי, עם מי נלך לעשות שלום? שלום אין לנו עם אף אחת משכנותינו,ואתה יודע זאת היטב. וגם לא יהיה לנו שלום, כל המדינות הערביות רואות בנו נטע זר, בעיקר החזקות והמשפיעות שביניהן. התחנות הערביות ובראשן מצרים ממשיכות לשדר על ישראל: ''הבעיה היא אותה הבעיה, והאויב הוא אותו אויב''. ומושגים כמו ''המאבק המתמשך'' (אל-צראע אל-מוסתמר), מושמעים בכל ידיעה המתייחסת לישראל. מעבר לכל זה, פער התרבויות התהומי בינינו, לא יאפשר זאת בטווח הקרוב. האלהים שלנו אוסר לרצוח, והאלהים שלהם מתיר זאת – עזוב את כל היתר. לכן הם הפכו את המלחמה למלחמה דתית. יש לנו סכסוך עם העולם הערבי בכלל, ועם הפלשתינאים בפרט. וצריך לדעת לנהל אותו בצורה מושכלת להרבה שנים. פינוי השטחים לא יביא שלום, אלא יהיה רק שלב במאבק בינינו. זו הסיבה שערפאת לא רצה לחתום על הסכם עם אהוד ברק.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


פוליטיקה בסיחרור: ''זכות השיבה'' והאלימות
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 12/01/2003 שעה 15:17) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאמר זה מציב ניסוי מחשבתי שנועד להאיר שתי שאלות מרכזיות בהוויית הסכסוך הישראלי-ערבי - לכאורה שאינן תלויות זו בזו:

הראשונה: האם יוותרו הפלשתינאים על זכות השיבה בעקבות הסכם מדיני?

והשנייה: האם לצד כלשהו של המפה הפוליטית יש מונופול על הנטייה לאלימות? או שמא בנסיבות היסטוריות מסויימות עשוייה הפוליטיקה להפוך למדממת?

הציפייה הישראלית למיתון עצימות הסכסוך מניחה שהפלשתינאים עשויים לעבור מתודעה אידיאולוגית לתודעה פרגמטית בעקבות בניית מדינה פלשתינאית על ממשותה ומחויבויותיה הביצועיות.
התודעה האידיאולוגית הפלשתינאית, המתבטאת בין היתר בתעמולה עויינת, מציגה את ההתיישבות הציונית כנטועה בעוול וחטא קדמון של קולוניאליזם ופגעים נוספים.

האם יעומעם הבסיס האידאי והפרגמטיקה תבוא במקומו?

גם אם כך יקרה לזמן מה, עלינו לזכור שסימון האזור מזרחית לגבולות 67 כאיזור ''כיבוש'' קולוניאלי בנבדל מהאיזור מערבית להם, סימון כזה הינו שרירותי. בנסיבות סבירות העשויות להתפתח, כדוגמת התרחיש שיוצג להלן, עשויות תביעות הבסיס הערביות לשוב ולהגיח, דבר העשוי גם לתת פתח לחזון הבלהות של הווצרות ''פוליטיקה מדממת'' פנים ישראלית:

חג המולד של שנת 2014 היה חם מהרגיל בעונה זו, לאחר שנתיים מעוטות גשם.

הסילבסטר נחוג באווירה של ימי פומפיי האחרונים, כשהחוגגים המעטים התפזרו בשעות השחר לרחוב, חלקם אוחז בבקבוקי שמפניה, תוך שירה ניחרת בקולי קולות של פיזמונים עם מילים מקבריות שפשטו באותו זמן בציבור.

הציבור נעור ליום חם ומעוט תקווה, כשהמוני המובטלים המסתובבים בכרכים - חלקם עוסקים בפעולות אלימות וחוליגניזם מאורגן - הפכו את המציאות העירונית לקשה מנשוא.

מאז שנת 2009 פנתה ארה''ב עורף לישראל, תוך הבלטת הברית האסטרטגית במזרח התיכון עם מצרים, סוריה עירק וירדן, מול סכנת טורקיה, איראן וסעודיה הפונדמנטליסטיות. הנשק הגרעיני שפותח בפרוייקט המצרי-עיראקי בחסותה של פאקיסטאן, ניטרל את עליונותה הגרעינית של ישראל.

מדינת פלשתין בהנהגתו של מי שנחשב לידיד ישראל, מארואן ברגותי, והנהגה הדוברת עברית המדברת עם מנהיגי ישראל בשפתם ומושגיהם, החלה בשנתיים האחרונות להעלות יותר ויותר את נושא השיבה לאדמות השדודות.

ישראל המבודדת בעולם, שתעשייתה ומוצריה מוחרמים על ידי מדינות המערב, שרידותה הכלכלית מותנית ביצוא תחת מותגים המסווים את המקור הישראלי, תוך תשלום הון רב לגורמי תווך אמריקניים, בריטיים, קוריאנים ואחרים.
תעשייתה הצבאית מוכרת באפס מחיר נשק לגורמים מזדמנים בעולם השלישי לאחר דחיקה הדרגתית על ידי יצרניות נשק אמריקניות, בריטיות ואחרות, שהגבירו בשנים האחרונות מאד את יצור הנשק.
הארץ נמצאת מזה מספר שנים תחת מיתון כלכלי הולך ומעמיק, הפולט לרחוב כל חודש אלפי עובדים חדשים.

בנאומו ערב הרמדאן האחרון שוטח ברגותי את מצבה הנואש של ישראל, ופונה למנהיגיה ולציבור הישראלי במחווה נירגש:

''אנשים אחים אנחנו, בני אותו אב קדמון אברהם, אך את העוול של גזילת האדמות ונישול אחיכם הפלשתינאים מאדמתם יש לתקן. אזי, נקבלכם באהבה למשפחת האומה הערבית, ונבטל את החרם כלפיכם. אני מדבר כאן בשם האומה הערבית כולה''.

נשיא ישראל בעל הסמכויות הנרחבות גבריאל עציון (בעקבות רפורמות בשיטה הפוליטית) לאחר שהימין גבר בבחירות האחרונות, פונה לאומה, ומסביר שישראל ניצבת בפני הברירה הקיומית הקשה בתולדותיה, לחיות או לחדול:

''אין מנוס, ובכאב גדול מנשוא אני אומר זאת, אך רבים מבני קיבוצי ישראל וישוביה החקלאיים צריכים להתפנות מאדמתם למען הצדק ההיסטורי וקבלתה של ישראל למשפחת העמים''.

בקיבוצים, במושבים ובישובים חקלאיים הולכת ומתגבשת מחתרת שמאלית, המצטטת את ''מעגל הגיר הקווקזי'' של ברכט (''מי שעיבד את האדמה והרווה אותה בזיעתו - לו תהיה האדמה הרחומה הזאת'').

בכינוסים חשאיים לאור מדורות ליליות מצטטים שוב את אנשי דת העבודה, את פסוקי חשיבות וטוהר האדמה, את הוגי הציונות הסוציאליסטיים.
מפה לאוזן מתפשטת האידאולוגיה החדשה, הלובשת מימדים דתיים של אמונה יוקדת:

''האדם ללא אדמתו, ללא השדות הרעננים, טל השחר והמרחב הפתוח הינו תלוש ומנוכר. מהו האדם אם לא הקשר לטבע?''

השאר ידוע: ב- 27 במרץ בדרכו לאולפני הטלויזיה לקראת נאום לאומה, גבריאל עציון נורה בעשרות כדורים על ידי שניים משומרי ראשו; בישראל פורצות מהומות ---

קישורים:
אתוסי תפארת היסטורית והווצרות פוליטיקה מדממת: תגובה 22273
_new_ הוספת תגובה



מיכאל, התסריט נמשע מאד ריאלי
דוד סיון (יום ראשון, 12/01/2003 שעה 19:12)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בעיקר הקטע הכלכלי. נראה לי שמהבחינה הזו מרווח הזמן יתקצר.

דבריך לגבי מה היריב - אויב שלנו חושב בקשר אלינו גם הם מסתדרים עם מעט האינפורמציה שיש ברשותי. הבעיה שלנו היא לא בקשר לשאיפות/מטרות/אידיאלים שלהם אלא מה אנחנו רוצים לעשות ואיך. בניהול סיכסוך מושכל למשך תקופת זמן ארוכה יש גם מקום לאמצעים לא אלימים (שלום). אסטרטגיה ארוכת טווח היא מה לניהול מושכל של הסיכסוך לא קיימת כבר הרבה שנים גם בתקופות ממשלות ימין.

מדינת ישראל לא מציבה יעדים בצורה מושכלת אז היא תנהל סיכסוך בצורה מושכלת?
_new_ הוספת תגובה



דוד היקר. התייחסותי ליחסי ישראל [*]
מיכאל מ. שרון (יום שני, 13/01/2003 שעה 2:29)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

[*] מהודעה זו הוצא משפט המתייחס למערכת [המערכת]

-הפלשתינאים כאן אינה קשורה ''לערבים'' באופן כולל - והינה מאמר ניפרד.
_new_ הוספת תגובה



מארואן ברגותי?
סתם אחד (יום שני, 15/06/2009 שעה 22:51)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כבר ב-‏2004 הוא נתפס והוכנס לקלבוש לכל חייו.
סביר שהוא יהיה בכלא גם ב-‏2014, לאור נבואתי שהאינפיפאדה תתחדש בסוף 2009 - תחילת 2010.

נביא פלאפל
_new_ הוספת תגובה



רק בכח ובמלחמה נוכל לפתור את בעיותינו. מלחמה
אז מה אני אגיד (יום ראשון, 12/01/2003 שעה 18:17) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שיכפו אותה הערבים עלינו ואנחנו ננצלה כדי לתקן הרבה מישגים של 48' ו-‏67'.
_new_ הוספת תגובה



לא חשוב מה יכפו הערבים חשוב מה יעשו היהודים
ארץ הבצ (יום שני, 13/01/2003 שעה 8:10)
בתשובה לאז מה אני אגיד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא למדו אותך את האמת המוחלטת הזאת בגן חובה
_new_ הוספת תגובה



מסתבר שלא לימדו אותך בגן
סתם אחד (יום שני, 15/06/2009 שעה 22:54)
בתשובה לארץ הבצ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם לקרוא וגם להבין.
_new_ הוספת תגובה



למנדס: מאמר חשוב ומעניין, הלוואי יכנס ולו חלקו- -
רפי אשכנזי (יום ראשון, 12/01/2003 שעה 19:27) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

--לאותם בינינו שלא רוצים לקרוא הכתובת שעל הקיר.
לא מספיק לגלגל עיניים ולהגיד ''שלום''. זה הרבה יותר מסובך ואנו אפילו לא בראשית הדרך להשלמה עם הערבים.
לצערי ניתן להגיד בעצב, כי הטיפשות והחיפזון בצד שלנו ומנגד השכל והסבלנות אצל הערבים.
_new_ הוספת תגובה



אשכנזי ידידי - אין בצד הערבי שום שכל, התרבות שלהם
ראובן גרפיט (יום שני, 13/01/2003 שעה 22:52)
בתשובה לרפי אשכנזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בעוכריהם. כל המדינות המוסלמיות ללא יוצא מהכלל ''על הפנים''. מתוך 29 סכסוכים בינלאומיים ב 27 מעורבים המוסלמים. תרבות איסלם ושכל מערבי לא הולכים יחד. מאז צאלח א-דין, אין להם שום הצלחה ממשית. לדעתי - היאוש שלהם גדול משלנו.
_new_ הוספת תגובה



לגרפיט: 27 מתוך 29 זה מספר של עמוס עוז ב''הארץ''-
רפי אשכנזי (יום רביעי, 15/01/2003 שעה 21:20)
בתשובה לראובן גרפיט
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

להגיד שלערבים אין שכל זאת יומרה.
לערבים יש סבלנות היסטורית מה שלנו כעם אין כאן בארץ.
לערבים זיכרון היסטורי וצומוד {קשר לאדמה}, תכונות שאנו המתוחכמים נוסח ביילין חסרים אותן.
הם עושים שטויות, אך רוב מישטריהם מתאימים לעמם ולראייה נשארים יציבים. הם חכמים בדרכם עם קשר חזק לאיסלם. זאת לא החוכמה שלנו אך היא עדיין חוכמה.
_new_ הוספת תגובה



אשכנזי ידידי - הרצון של רבים מהם להתנתק מהאיסלם
ראובן גרפיט (יום רביעי, 15/01/2003 שעה 21:49)
בתשובה לרפי אשכנזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הוא עצום. אתן לך מספר דוגמאות: עבדור נאצר - איזה גל הוא סחף. מדינות כמו סוריה, עירק, תורכיה, הנהגת ירדן, הנהגת פקיסטאן ועוד מדינות בברית המועצות לשעבר - מנסים להתנתק ממגבלות האיסלם. הסיבה - שדת זו הינה דת פטריאכלית, מונעת שלטון מודרני , מונעת השכלה מערבית ויש בה מגבלות קשות כמעט בכל תחומי החיים. כפי שהיה באירופה - המאבק בכנסיה הקתולית ושלנו בחרדים ובבא-סאלים למינהם.
_new_ הוספת תגובה



הטור שלך
מיה (יום ראשון, 12/01/2003 שעה 19:53) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

העלה בי כמה מחשבות: זה בטוח שאתה מזרחן (?) הרבה יותר טוב מכולנו פה בפורום, אבל יש לי מספר תוספות להשגותיך: למשל ה שלום עם מצרים וירדן אולי זה לא שלום לוהט ואולי עדיין אין גבולות פתוחים כמו באירופה אבל יש יחסי מסחר ויש שגרירויות וקשרים אקדמיים אז בכל זאת אפשר לתת יותר קרדיט למצרים וירדן! ושאלה לי קטנטונת: מה אם כל תושבי יש''ע וחבל עזה רמת הגולן אשר יושבים שם בגלל אמונתם בארץ ישראל כפי שמופיע בתורה הקדושה? הם לא יותר טובים מסעודיה לשיטתך -יהוד כל שטחי ארץ ישראל כפי שמופיע בתנ''ך ולא לפי החלטת האו''ם! -למה אין פיגועים באילת אף פעם? כי יש שם גבול משותף עם מדינות קיימות: מצרים וירדן,ואין ויכוח על שטחים שם! הבעיות ביננו והפלשתינאים רבות כמו החול על שפת הים התיכון ואין פתרון בזק וגם אין מנהיגים מנטשים כמו שאומרים באידיש בשני הצדדים שזה בדמם להביא שלום, ולו זמני לכן ככה זה נראה..
_new_ הוספת תגובה



למיה - הבהרה
גדעון ספירו (יום שני, 13/01/2003 שעה 0:52)
בתשובה למיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא כל מי שיש לו דבשת הוא גמל ולא כל אחד שיודע ערבית הוא מזרחן. מנדס יודע (כנראה) ערבית, אבל זה רחוק מלהפוך אותו למזרחן. יש לו דעות על הסכסוך ישראלי ערבי, כמו לך, כמו לי, כמו לאחרים, אבל אין לזה כל קשר למזרחנות.
אם את רוצה להיעזר במזרחנים, הרי שהם מצויים בשפע באוניברסיטאות ובמכוני מחקר, יהודים וערבים, וגם הם חלוקים ביניהם בהערכותיהם הפוליטיות.
אם את רוצה לקבל מבט מעט יותר מעמיק על החברה הערבית, ולא תיוגי כמו זה של מנדס, ואם את ירושלמית, עצתי כי תשתתפי בקורסים המתקיימים במכון ון ליר בראשותו של ד''ר עאדל מנאע (בשנה שעברה:''הפלסטינים במאה ה-‏20'' והשנה ''הפלסטינים אזרחי ישראל''). את יכולה כמובן גם לשוחח עם הסוציולוג והפסיכולוג פרופ' נדים רוחאנא מאוניברסיטת תל-אביב, ד''ר עסאם אבו ריא ממכון טרומן בירושלים וד''ר אסעד גאנם מאוניברסיטת חיפה.
היתרון שלהם על פני הרבה יהודים, שהם לא עברו את בית הספר של השב''כ והצבא ולכן ראייתם את החברה הערבית, שאינה מעמעמת גישה ביקורתית, היא הרבה יותר מעמיקה, (אבל כמובן נעדרת נימות תעוב כלפיי ערבים מחד גיסא וטפיחות חסרות שחר על השכם כאשר מדובר ביהודים מאידך גיסא, כעולה מדברי מנדס).
מנדס נוקט בטקטיקת הפרוטוקולים של זקני ציון, ומגייס למען התזה שלו אפילו את הקוראן, לפיה אשמת היחסים הקרים בין ישראל למצרים מונחת כולה על כתפי ישראל. לא צריך לשלוט בערבית כדי לדעת כי הקוראן, כמו התנ''ך וכמו הברית החדשה, הם סופרמרקטים שם ניתן למצוא מכל מין ומכל סוג. הסופים רודפי השלום ימצאו שם את הפסוקים המתאימים והאחים המוסלמים הקנאים ישלפו את הפסוקים שלהם. בדיוק כמו אצלנו. קחי את הארגון הנפלא ''רבנים למען זכויות אדם'' ותמצאי שם את העוגן היהודי דתי לפעילותם הברוכה, וכך גם באשר לפשיסטים מבית המדרש של תומכי כהנא, הרוצח גולדשטיין והמתנחלים, שנשענים בפעילותם הטרוריסטית גזענית על פסוקים מהתנ''ך ודברי אלה הקרויים חז''ל.
רק חרש שוטה וקטן לא יבחין כי ישראל נושאת אף היא באשמה כבדה ליחסים המנוכרים בין שתי המדינות. רק מי שלא השתחרר מזווית הראייה הצרה של קצין בצבא כמו מנדס, מסוגל להתעלם מפלישת ישראל ללבנון עד כיבושה של הבירה ביירות, מפשעי המלחמה שביצעה שם ומהמשך הכיבוש הרצח וההרג של ישראל כלפיי העם הפלסטיני, כמרכיבים עיקריים לקור הנושב ממצרים כלפיי ישראל.
וזו רק דוגמא אחת למבט העיזה העיוורת שמאפיין את מנדס ב''ניתוחיו''.
_new_ הוספת תגובה



מנדס - דוקא מפני שאתה צודק ,
ראובן גרפיט (יום ראשון, 12/01/2003 שעה 21:15) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש לאמץ את דברי סיון. חובה עלינו לנקוט בתחבולות, לאמץ גישות אסטרטגיות. לחפש את הדרך להשתלב בעולם המערבי, לזכות בתמיכתם, להשתלב בנאטו או בברית אסטרטגית אחרת. ואם צריך נסיגה חד צדדית לגבולות ביטחון (לא לגבולות 1967 ולא לוותר על הבקעה וגב ההר)- הרי חובה לעשות זאת. אין לנו עומק אסטרטגי, לא עומק כלכלי ולא צבאי (מבחינת מלאים וכושר ייצור).
היה חכם ולא פיקח.
_new_ הוספת תגובה



חבל שלא הזכרת שהמצרים לא היו היחידים שרצחו
מי שזוכר (יום ראשון, 12/01/2003 שעה 21:26) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראש מדינה שרצה לעשות שלום.
באמת חבל.
_new_ הוספת תגובה



תגובות לחברים שהתייחסו למאמר
שמעון מנדס (יום ראשון, 12/01/2003 שעה 22:42)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נלך מן הסוף אל ההתחלה. ההנשיא סאדאת לא נרצח בגלל
מהלכי השלום. הוא נרצח ע''י האחים המוסלמים, כאשר הוא להגביל את כוחם, כי הם צברו כח מאיים וסאדאת חשש מהם. הטרגדיה היא שהיה זה סאדאת שהחיה את ארגון
האחים המוסלמים, שהיה רדום הרבה שנים. הוא עשה זאת כמשקל נגד לקומוניסטים ולנאצריסטים, שלא נטו לו חסד והסתייגו ממנו. (בדומה לנו שעשינו את אותה השגיאה: אנחנו יצרנו את החמאס, כמשקל נגד לאש''ף
בשטחים).

אין לנו שלום עם מדינות שכנות. עם ירדן היחסים חזרו להיות כמו לפני ההסכם הפורמלי - בהבדל אחד,
שיש היום לשתי המדינות שגרירויות האחת אצל השניה.
עם מצרים יש לנו מלחמה קרה. מצרים רודפת אותנו בכל מקום ומחפשת להזיק לנו בכל פורום אפשרי. אם היא לא
סגרה את השגרירות שלה בתל-אביב, זה נובע משתי סיבות: האחת - הסיוע הכלכלי והצבאי שהיא מקבלת מארה''ב. השניה - יש לה כאן חפ''ק לפעילות עויינת
נגדנו כשהוא מוגן ע''י חסינות. מה שאין לנו בקהיר.

השגרירות שלנו בקהיר, נראית כמו בית-חולים לחולי צרעת. איש אינו מעיז להתקרב או להתקשר אליה. אנשי
השגרירות מנודים ורדופים הן ע''י הצבור והן על ידי
שרותי הבטחון שלהם. אין איש במשרד החוץ שרוצה לכהן
שם כשגריר.

אשר לקשרי תרבות ואקדמיה - נאדא. הקשר האקדמי היחיד
שיש לנו בקהיר: בית הספר למרגלים מצריים, תחת השם
המרכז האקדמי הישראלי. את המרכז הזה מבקרים אך ורק
צוערים מבית הספר לקציני מודיעין של הצבא המצרי.
ואנחנו ברוב סכלותנו מכשירים להם את הקמ''נים של המלחמה הבאה.

כאשר התחלנו ליישם את הסכם השלום עם מצרים, הרגשתי
שאנו עושים היסטוריה. הייתי אז חבר הוועדה הצבאית
הישראלית המשותפת ישראל-מצרים, והייתי אחראי על הקישור עם הצבא המצרי. לאחר השלמת הנסיגה לקו אל-
עריש ראס מוחמד (שרם א-שיח'), כאשר קראתי לראשונה
את דברי סאדאת שאמר: ''מסכין מנחם, אני קבלתי את סיני, והוא קבל פיסת נייר'', התעוררתי מן החלום.
_new_ הוספת תגובה



שיר הלל לשמעון מנדס!
אריה פרלמן (יום ראשון, 12/01/2003 שעה 23:37)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הפעם - אני מודה - אני באמת מתרגש!

מעטים הם אנשי הימין, ונדירים אף יותר אנשי השמאל הציוני הניצי - אשר מודים בפה מלא שאין לנו ''שלום'' עם מצרים. לא שלום קר, לא שלום חנוק, חבול או מרוט. אין שלום - נקודה; יש מלחמה קרה.

אכן: מלחמה קרה.

ובמיוחד יש לשבח את מנדס על התפכחותו, כיוון שיכול היה לראות בחוזה השלום עם מצרים גם הישג אישי שלו, והרי על כאלה קשה הרבה יותר לוותר, לא כל שכן להצהיר על כך.

כה לחי!
_new_ הוספת תגובה



שיר מזמור למלחמה הקרה עם מצרים
ארץ הבצ (יום שני, 13/01/2003 שעה 8:14)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין דבר יותר משמח מבוקר של מלחמה קרה עם מצרים
שהחלה אך אתמול
_new_ הוספת תגובה



מלחמה חמה זה הרבה יותר כיף
מי שזוכר (יום שני, 13/01/2003 שעה 8:33)
בתשובה לארץ הבצ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין כמו ריח גופות שרופות בטנקים
ועוד לא דברנו על האלמנות הצעירות
_new_ הוספת תגובה



מלחמה קרה זה הרבה יותר כיף
אריה פרלמן (יום שני, 13/01/2003 שעה 21:35)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עם סיני ועם התעלה ועם יישובי חבל שלמה ופתחת רפיח.

''פיסת נייר של מנחם המסכן'' היה שווה את זה.

מה יש לומר...
_new_ הוספת תגובה



בינתיים כבר כמעט דור ללא מלחמה בחזית הדרומית
רפי גטניו (יום שני, 13/01/2003 שעה 21:55)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ועוד היד נטויה להרבה שנים כאלה.

בהחלט היה כדאיי.
_new_ הוספת תגובה



יש אנשים שזה כואב להם
מי שזוכר (יום שלישי, 14/01/2003 שעה 8:37)
בתשובה לרפי גטניו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני כבר רואה איך הם יחגגו אם הם גם יצליחו לפצוח במלחמה עם מצריים.

הדם ישמן את גלגלי הגעולה
_new_ הוספת תגובה



שמעון חבל שרק מעטים כמוך היתעוררו הם בדאי
סוריא (יום שני, 13/01/2003 שעה 0:09) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יתעוררו אחר המכה שתנחת עליהם, וכולי תקווה שלא יהיה מאוחר, בנושא סוריה כאשר אני מסבירה מה שכתבת עוד לפני כתיבתך בנושא סוריה לחברי אי שם בניכר כולם נשארים עם פה פעור מה באמת לא ידענו רק חברי ששרתו בא''ום עוד אתמול בפגישה עימי צינו שאסד הקטן לא שינה דבר בסוריה,
_new_ הוספת תגובה



לשלום מובנים שונים ואם כך מה הרע בעוד מובן?!
יורם המזרחי (יום שני, 13/01/2003 שעה 0:13) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תאוריו הברורים-פשוטים של חברי שמעון,בשאלת הגדרות השלום כפי שהן נראות/מובנות אצל הערבים נכונים.נכון שכל מדינה ערבית ''מבינה את השלום'' לפי צרכיה או מאוויה.בכך אין רע ואין פסול.גם תפיסת השלום הישראלית-רשמית,משתנה מדי פעם,לפי העומד בראש המדינה ומבנה הכנסת.מובן השלום של בגין אינו בהכרח השלום של רבין (שניהם ז''ל) וכו' וכו'.

אותי לא מעניין איזה מובן קביל אצל המצרים,הסורים או הירדנים ואם אסד (בייבי) שואף או לא להקים ''סוריה רבתי'' ושאר חלומות שונים ומשונים.גם לא חשוב,כרגע, מה דמות השלום לו שואף יאסר עארפת.

מה שחשוב הוא קבלת המושג באפיונים-ישראלים שבראשם הכרה במדינה פלסתינאית ושרטוט קו גבול חדש בין המדינה הזו (שאכן קום תקום בין שנרצה או נסרב) למדינת ישראל. אם השלום יהיה ''קר'' דוגמאת השלום הישראלי מצרי, לא יהיה זה סוף העולם.בין המערב למזרח שררו יחסי שלום ''קר'' שנמתחו על פני עשרות שנים,למעשה מאז תום מלחמת העולם-השניה.
הרוסים לא אהבו את האמריקאים ולהיפך אז מה?! האם ברירה של מלחמה עולמית היתה טובה ונשגבה יותר?!

הבעיה,כפי שאני רואה אותה,היא העדר יזמה כל שהיא לשינוי המצב מצד החזק הזמני (ישראל) ומשחק לידי הקיצוניים בכל המחנות.המילה ''שלום'' מעצם מהותה היתה בעיני ישראלים רבים למין מוקצה מחמת מיאוס....אבירי המלחמה האין סופית,המפשפשים ומחטטים שוב ושוב בערימת הגרוטאות המדיניות,מבוהלים ומתנהגים כחלשים...המפחדים מהחלטה חד משמעית של ''יצירת שלום'' אפילו אם בשלבו הראשון הוא סוג של מהלך חד צדדי,או הפסקת אש ושביתת נשק.

לצערי אני פסימי,שאינונתלה בכנפות מעילי הוזים משיחיים.הפסימיות שלי מעוגנת בהכרה ''שככה אי אפשר להמשיך'' וממשלה אחראית,הצופה לעתיד,חייבת לחפש דרך ליציאה ואפילו חמיקה מהמצב הנכחי שאט אט מחסל פשוטו כמשמעו את מדינת ישראל.

אין בי שם אהבה או הערצה מיוחדת למדינות ערב ואינני חסיד שוטה של תנועה מפלגה וכו' אני מנסה לבחון הכל בריאליזם לשמו.ישראל,לדעתי,אחרה את הרכבת ועודה עומדת בתחנה,כמו בשיר הידוע וממתינה לרכבת ניסים ונפלאות שלא תבוא לעולם.

גורם הכח הישראלי הלך ונשחק,בין השאר גם בשל חוסר האונים של ממשלות ימניות,שפרט לבלה בלה בלה לא עשו דבר למנוע המשך ההתדרדרות.
פערים חברתיים-דמוגרפים כלכליים וצבאיים הולכים ומצטמצמים ואתם נחלש כח המיקוח הישראלי ומסתרבלת יכולת התמרון.פתרונות של קסם אין.פשוט אין.איש לא יצליח לסלק את הפלסתינאים ממפת העולם.איש לא יצליח לנפח את ישראל לממדים על טבעיים.איש לא יניח לישראל להפוך,בתוך שנים לא רבות,למדינת אפרטהייד מושלמת ואז מה יקרה?!

ללא שלום,אפילו חד צדדי בראשיתו,ללא הסכמה לנוכחות פלסתינאית לאומית וללא הפרדה מלאה,בלי התנחלויות ישראל תאבד כל שריד אהדה וזכות מוסרית לקיומה עד לנקודה בה יבוא מי שיבוא ויתחיל להטיל ספק ''בנחיצות'' קיומה של מדינה יהודית.....התסריט של לחץ אמריקאי מאסיווי וכופה אינו חלום רע בלבד....אם לא הממשל הזה,עם גור'ג ומלחמתו בשדים ורוחות -יקום ממסד/ממשל אחר, שידרוש וישיג ללא בעיות מיוחדות כניעה ישראלית.מי שדוחה הסדר כעת מזמין את הנ''ל......נכון חברים... לשרון בן ה80 מינוס -לא אכפת הוא בחלומו וכך ימות.נכון ליורם בן 60 פלוס לא צריך להיות אכפת כי ממילא לא ישרוד לראות את האיום- מכל מתרחש....אך לשניהם,לשרונים וליורמים ההולכים ונעלמים יש ''תכנית לעתיד ילדינו'' זו של שרון מובילה,לדעתי,לאבדון וזו שלי לסכוי של ממש. או לפחות להמשך קיומה של מדינת -ישראל.
_new_ הוספת תגובה



מרבה מובנים - מרבה בלבול!
יוסי כהן (יום שני, 13/01/2003 שעה 9:52)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



יורם, לצערי כנראה שנפול לפני שנקום
דוד סיון (יום שני, 13/01/2003 שעה 10:09)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

משום שרבים מידי בתוכנו מתעלמים מהאפשרות הטרגית שאתה מתאר. אלו הבטוחים מצד ימין של המפה הפוליטית. אבל ישנם כאלה גם במרכז וגם במפלגת העבודה.

אותי זה ממש מדהים לכמה תגובות של ממש זוכה האיום הכלכלי-חברתי. לדעתי זה נובע מסימפטום בת היענה של עמנו. על כן, גם אם תתריע גורלך כגורל הילד מבגדי המלך. אבל הוא היה דמות ספרותית בכדי לצייר את הסכנות של העיוורון.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי