ידיד שלי סיפר לי לאחרונה שמפיק טלוויזיה מסויים שרצינו לעבוד איתו חזר בימים אלה בתשובה והפך למיסטיקן קבלי. הערתי לו שחזרה בתשובה אין משמעותה בהכרח כלל וכלל פניה למיסטיקה. נהפוך הוא היהדות הנורמטיבית מתייחסת בחשדנות ובסלידה למיסטיקה ואוסרת (ואולי בצדק גמור) על אנשים מתחת לגיל 40 לעסוק בכך.
הידיד הופתע : הוא תמיד חשב שקבלה ויהדות חד הם. מדוע היהדות הנורמטיבית מתנגדת למיסטיקה? שאל. ''מן הסיבה הפשוטה, שבכל פעם שכמויות גדולות מדי של אנשים מקבלים השקפת עולם מיסטית התוצאה היא תמיד, אבל תמיד, אסון'', עניתי לו. המיסטיקנים כיחידים הם אולי אנשים נחמדים ומעניינים; כקבוצה זהו אספסוף מטורף שמוחו מורעל, פשוטו כמשמעו, בידי הרעיונות המיסטיים ומסוגל לכל מעשה טרוף. הדוגמאות הן כמעט בלי סוף: המרד הגדול ברומאים שהביא לחורבן ולגלות ושפרץ בעטיין של קבוצות מיסטיקנים שהאמינו שרוב אוכלוסיית העולם (כולל רוב היהודים) הם בני חושך שיש להשמידם. מרד בר כוכבא, שפרץ מסיבות משיחיות, וקרוב יותר לימינו השבתאות והפרנקיזם, שתמכו בדברים נחמדים כמו גילוי עריות, אורגיות המוניות וחילופי זוגות והן תוצר ישיר של הרעלת מוחות הציבור בידי קבלת האר''י.
ליהדות הנורמטיבית יש כל סיבה לחשוש מהמיסטיקנים שכציבור הם איום עליה (ועל כל האנושות), לא פחות, ויש להילחם בהם כמו בכל אוייב אחר. כיום, כאשר עושה רושם שמאות ואלפים מצטרפים לחוגי המיסטיקנים והמקובלים וזונחים כל סוג של חשיבה רציונלית, הם איום גדול אולי מאי פעם.
אחד מאבות אבותי נלחם בזמנו בתוקף בראשוני החסידים, שבהם ראה איום על הציבור היהודי וזה הגיע עד לפשקווילים שהוציא עליהם שבה הצביע עליהם ככת של כופרים מסוכנים (יש לי עותק בבית) ועד להלשנות עליהם לפני השלטונות. בדיעבד התברר, כמובן, שהוא טעה.
אבל השאלה היא עד כמה טעה? יכול להיות שאם הוא לא היה נאבק בהם בעקשנות כזאת, אולי הם היו הופכים למטורפים מיסטיים כמו השבתאים?
זאת שאלה שמדי פעם אני מהרהר בה.