|
|
|
דבריו של רמי אלחנן, מפורום הורים שכולים, בהפגנה השבועית של ''שלום עכשיו'' שהתקיימה בכיכר פריז, בשכנות בית ראש הממשלה בירושלים, במוצאי שבת ה- 22 לפברואר 2003, תחת הסיסמאות: ''לצאת מנצרים, מכפר דרום ומחברון עכשיו!'' ''להפסיק את הכיבוש!'' להפסיק את השינאה!''
אנו נדאג שתג המחיר ל''שלום ההתנחלויות''
יהיה ברור ומובן
רמי אלחנן
הימין הישראלי לגווניו, החל בניצי מפלגת העבודה, דרך האנטישמים של שינוי וכלה באחרוני הטרנספריסטים והכהניסטים, מחכך היום ידיים, בהנאה בלתי מוסתרת, נוכח ניצחונם ההיסטורי הגורף והסוחף, ניצחון שכמותו לא היה מעולם. ואנחנו צריכים להיות אמיצים ולהגיד לעצמנו ביושר: באמת
נכון: הטרור ניצח! היתה הכרעה היסטורית!
''סוף-סוף'' הכריע עמישראל בין דרך לדרך. ציבור ישראלי מבולבל ונבוך, קרוע בין תמיכה גורפת בהורדת התנחלויות [78%(!)[ לבין תמיכה גורפת לא פחות באדריכל הקמתן... ציבור נבער מדעת, עיוור, נזעם ופגוע מ''דחיית היד המושטת לשלום'', נהה בהמוניו ימינה אל מחוזות הטירוף המדיני.
אלה הם כל אותם ישראלים מאוכזבים וכועסים, שנעלבו מיאסר עראפת עד עומק נשמתם, שסברו שלחיצת היד על הדשא בבית הלבן מספיקה ואין צורך לשלם עוד דבר, ישראלים שהיו משוכנעים כי הנסיגה שהוצעה תספיק ותגרום לפלסטינים לנשק את ידיהם בתודה וכך יוכלו הם להמשיך ולשחק ברולטה ביריחו ולקנות שמן זית בכפרים שלאורך חוצה שומרון.
אלה הם הישראלים העיוורים לחלוטין לעוול ולפשעים המתחוללים בשמם ומתחת לאפם - כל אותם שהחליטו שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר ולכן לא צריך לוותר על שום דבר; אלה שהפסיקו לשמוע חדשות והפסיקו לקרוא עיתונים ונוהגים מנהג בת יענה מתוך קהות חושים מוחלטת למצוקה ולייאוש מצידה השני של הגדר הוירטואלית...
עשרים וחמש שנים לא היתה הכרעה כזאת במדינת ישראל (מאז בחירות 1977). עשרים וחמש שנים בוססנו בבוץ העמוק של המדמנה המזרח-תיכונית ללא הכרעה בין שמאל וימין. חוסר היכולת להכריע הביא את שני הצדדים, גם את הימין וגם את השמאל אל מחוזות אפלים של ניצול שעות כושר מזדמנות, מחטפים פוליטיים וקביעת עובדות בשטח לדורות... כך הוקם מפעל ההתנחלות בשטחים וכך גם התקבל הסכם אוסלו על חודו של קול, והכל בשם הדמוקרטיה...
ובינתיים, הדיכוי האכזרי בשטחים נמשך, הטרור המשיך להכות ללא רחם... ומעגל הדמים האינסופי התגלגל והלך אל ים של דם ותהומות של יאוש, מתוך קנאות רצחנית ומטורפת הקוברת את ילדינו ואת ילדיהם. ללא כל מוצא.
ועכשיו סוף סוף, כאמור, הכריע עם ישראל ובחר לעצמו את המנהיגים שהוא ראוי להם והם ראויים לו. סוף סוף יש לציבור הזה כנסת כמו שתמיד רצה, ריקה כמעט מערבים ומשמאלנים, כנסת שמבטאת נאמנה את הלכי הרוח שבו: הלכי רוח אשר בצילם גדל והולך מספר הילדים בבתי הספר שכבר אינם מתביישים לתמוך בטרנספריסטים בגלוי, ו- 13 הרוגים פלסטינים ביום אחד כבר לא שווים כותרת באף עיתון, ופלסטינים שוחרי שלום כבר אינם מורשים להיכנס ולדבר בפני ילדי ישראל, והמסביר הלאומי מרשה לעצמו לקרוא להורים שכולים ''משתפי פעולה עם האויב'', והמערכת כולה הולכת ונעשית אכזרית ונקמנית ומרושעת, גם כלפיהם, אבל כבר גם כלפינו, והיא מתעללת ומשפילה עד עפר גיבורים כמו יוני בן ארצי (אשר בעיני הוא וחבריו גיבורים לא פחות מיוני נתניהו)...
והיום אנחנו צריכים להיות פקוחי עיניים! בטווח הקצר, הדבר הזה ילך ויחמיר - החיסולים, והדיכוי וההתעללות וההשפלה והאכזריות! והעולם כולו יחזה בקלוננו כאשר יוצב סימן הקריאה לצד סימן השאלה המרחף כבר ימים רבים מאד מעל הדמוקרטיה הישראלית.
ומה אנחנו יכולים לעשות בימים האפלים האלה, בתקופת שלטונם של הימין ותורתו? אנחנו נהיה חזקים ונחושים! אנחנו נמלא בנאמנות ובמסירות את תפקיד האופוזיציה הלוחמת. ברחובות ובכיכרות, בעצרות ובהפגנות, בבתי הספר ובאוניברסיטאות, וגם, אם יהיה צורך, בבתי המעצר ובבתי המשפט. לא נחריש ולא ננוח לרגע, נספור את המתים והפצועים, נדאג שתג המחיר ל''שלום ההתנחלויות'' יהיה ברור ומובן לכל אחד ואחת. נעמוד ונמחה בכל כוחנו מול כל עוולה ופשע שיעשו בשמנו. נעשה זאת בכל האמצעים החוקיים שיעמדו לרשותנו, כל זמן שנשמה באפנו, כל עוד תשרור הדמוקרטיה בארצנו... וגם, חלילה, אחרי...
ואז, בטווח הארוך, לאחר שתימלא סאת הייסורים, לאחר שתיגמע כוס התרעלה עד תום, רק אז, למרבה הצער והיגון, תיצרב סוף סוף בתודעתו של אותו ציבור מבולבל ונבוך, האמת האחת היחידה ואין בלתה: שאי-אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה, שאי-אפשר להסתתר מן המציאות מאחרי גדר וירטואלית, שלא ניתן להמשיך ולחיות על החרב לאורך זמן רב כל כך, שמחיר הכיבוש הוא נורא ואיום וכבד מנשוא ושלא כל סבא שתפרו לו תדמית נחמדה הוא באמת כזה...
ורק אז, רק כאשר מחיר ה''אין שלום'' יעלה על מחיר השלום יחזור אולי הציבור לשפיותו. רק אז תחזור מדינת ישראל למשפחת העמים הנורמלים, והמערכת הדמוקרטית בישראל תתחיל לתפקד מחדש, כיאה לחברה תרבותית ומתוקנת באמת. ואנחנו נהיה כאן כשזה יקרה, כדי לאסוף את השברים וכדי לבנות מחדש את מה שנחרב.
|
|
|
תג מחיר ברור ל''שלום ההתנחלויות''
