פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מדינת הצלבנים והציונות
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 06/03/2003 שעה 6:29)


מדינת הצלבנים והציונות: האם נתמסר או נתגבר


מיכאל מ. שרון





בתרבות הישראלית צצה לעיתים ההקבלה בין המפעל הציוני ומדינת הצלבנים (פרופ' יהשע פראוור, דליה רביקוביץ, א.ב. יהושע, עמוס עוז) והדברים מוכרים. זאת כהיענות מוזרה לנארטיב הערבי השגור שהועצם על ידי חאפז אסאד, שראה עצמו כצלאח א-דין מודרני ואת סוריה כראש החלוץ של המאבק המוסלמי בפולש מאירופה. לאחרונה מובלט מיתוס זה שוב על ידי אוסאמה בן-לאדן.

השאלה היא, האם אכן קיימת הקבלה כזאת, דבר העשוי להוביל למסקנה הבלתי נמנעת של ארעיות המפעל הציוני והישוב היהודי-ישראלי?

שימו לב לתפיסה זאת של ארעיות או חוסר הממשות והתכלית של מפעלנו, המובלטת בקווים חזקים בשיר רב עוצמה של המשורר נתן זך:

לחוף ימים
**********

האניות שבהן הביאו אותנו לבנות
את פתם ואת רעמסס היפליגו כלעמת שבאו
ואנו נותרנו על החוף עם בניני הענק האילמים
אשר לא ידעו לומר לנו לאיזה שליט ולאיזה צרך נבנו.

עוד מעט ירד הלילה הגדול, לילו של המדבר,
שעות האור מועטות באזורים האלה,
ואנו ניוותר עם הדברים שחשבנום ליפים
ולכדאים להלחם למענם, מבלי דעת
אם גם השמש העולה תסכים לדעתנו.
את כל חיינו נתנו בבנינים האלה:
מנהיגים דברו אל הפועלים,
הפועלים בנו, אירגנו שביתות, צנחו מן הפיגומים,
נתנו ברצון או שלא ברצון את חייהם למען
הרעיונות המסובכים שעמדו לרשותם.
עבדנו בין השמשות, מעט האור לא היה אורנו.
כי אם מה שנותר מאורו של דור אחר.
אך גם אנחנו חיינו: בכל מקום בו הצגנו את
כף רגלנו היתה אדמת קדש, הארץ היעודה,
הארץ המובטחת. נשים חכו לגברים בחלונות
והגברים פסעו יחידים במרחב העצום שמאפק
אל אפק. לא ידענו אשמה ולא ידענו שכר
כי היה האור מועט והוא לא שלנו.
וברציף אהבו אנשים ויונים לקטו זרעונים
וכלבים פסעו אנה ואנה וחוזים בכוכבים
כוונו משקפותיהם אל השמים בסמן שאלה.
חיי אדם לא היו קלים והיו מסתיימים
לפעמים במים הצוננים או בבית הקולנוע
ובבתי המלון. אך נשאנו בגאוה
ובאורך רוח את החובות הכבדות שהטלנו
על עצמנו מפחד שבטי המדבר, ולעיתים
היינו נוסעים במים הרדודים והבטוחים
בכוונים מוכרים ואל אנשים שידענו היטב
מה בפיהם לומר.

מתוך ''שירים שונים'', 1960
________________________


ברם, ראוי להבין כי מבחינה צבאית ותרבותית ההקבלה
בין מפעל ההתיישבות והבנייה הציוני ובין מסעי הצלבנים ומדינתם בא''י וחלקים מלבנון הינה מופרכת מעיקרה במבחינות מרכזיות.

הצלבנים היו אבירים, דהיינו לוחמים מיקצועיים קשוחים שחונכו על קוד מילחמתי אצילי. הם היו גם נוצרים דתיים מאד בעלי אוריינטציה סגפנית.

האיסלאם מאידך היה אז בתור הזהב שלו, תוך תנופת התתפתחות באלגברה, מדעים ופילוסופיה, ויכול היה להעמיד אף צבאות חזקים, גם הם בעלי קוד אבירי.

ערי הצלבנים היו למעשה קסרקטינים צבאיים, שניבנו כמצודות והיו מוקפים חומות עבות עם חרכי ירי ותעלות מים.

האיסלאם, בפרט בתקופת צלאח א-דין היה אף הוא בעל אוריינטציה צבאית, אף ששמר על כללי אבירות, ומפאת תחושת עוצמתו, ביחד עם תרבותו לא נהג בצלבנים בברבריות אלא באבירות.

זאת בשונה מהלוחמה המוסלמית היום שהינה לוחמה ברברית לכל דבר.

מאידך, היהודים שהגיעו לכאן לא היו בעלי אוריינטציה צבאית ולא בעלי קוד אבירי, ויכלו להגיע להישגים צבאיים רק בגלל ניוונם הצבאי והתרבותי של הערבים, לאחר 400 שנות הכיבוש התורכי בעל אדמיניסטרציה מושחתת.

הלוחמה וההתפשטות היהודית במרחב הערבי לוותה תכופות גם במעשי עורמה ואקטים ברבריים (ראה ''סרסנוך יא-מוחמד'' של חיים חפר ,מתחילת מלחמת השיחרור- בבחינת משל לסאוב, בקישור למטה).

זאת כשהכוח המרכזי בישוב כאן היו במידה רבה אנשי פנטזיות, שירים נוגים ויפים ורב-מלל בסיגנון הדרום אמריקני של רומנטיקה רבת-שיח ועתירת-מילים במקביל לחוסר תושייה צבאית ואחרת.

הוויית רב-מלל רומנטי זו מתבטאת בין היתר ביסוד נירחב של תאורים מיתולוגיים ומיתוסים מרהיבים ושיקריים בעליל של תולדות הזרם המרכזי בציונות, הנפוצים בהיסטוריוגרפיה העממית, אודות ארועי תפארת במלחמות ישראל ודמויות מנהיגות מופת החצובות באש היושרה, האמת, והתושייה הבלתי נלאית.

קודים ורוח אבירית ניתן היה אולי למצוא רק אצל האצ''ל והל''חי.

בנוסף, משלב די מוקדם, מאופיינים האדמיניסטרציה והממשל היהודי בא''י בשחיתות קשה, המוצאת ביטוי בדברי לוי אשכול המנוח כשנודע לו על פרשת מעילות וגניבות של סכומי עתק ב- 1946 בסוכנות היהודית, שהוא עמד בראשה: ''אל תחסום שור בדישו''.


''מול היערות'' של א.ב. יהושע הוא הסיפור החזק והאותנטי ביותר המוכר לי של ההוייה הישראלית מול החורבן הערבי בא''י, והכפרים והערים הערביים שהיו ואינם.

אך אין דמותו של ''שומר היערות'' - סטודנט ניצחי מיוסר והזוי, וגם לא של הממונה על היערות -איש מסור וקשה, וגם לא הנשים המתבגרות המתנות אהבים עם השומר - אין הם מייצגים כלל ועיקר את ההוויה הצלבנית האבירית. הערבי הזקן המסייע לשומר, זה שכפרו החרב קבור מתחת ליער, הינו דמות שפופה וכנועה, ואינו כלל מזכיר את צלאח-א-דין, אף שכמוס במבטו המרי והזיכרון.

בסיפור קיימת תחושה חזקה של ארעיות הציונות ודמויותיה התלושות, וחוסר שורשיותה, המועצמים בדמות היער העולה באש. הגיבור - שומר היערות, משתף פעולה עם תקוותיו הכמוסות של הזקן הערבי, מתוך מעין התמסרות לגורל בלתי נימנע, שהינו מוטיב שכיח בסיפוריו המוקדמים והמופלאים של א.ב. יהושע משנות ה- 60 המוקדמות (ראה ''חתונתה של גלייה'' שהינו אולי הסיפור הקצר המופלא העמוק ורב-רבדי הטוב ביותר המוכר לי בספרות העיברית המודרנית).

ראו קישורים למטה.




קישורים:
זרמים בציונות , ספרטה, והסתאבות הצלבנים בתהליך דו-כיווני עם הסביבה
סרסנוך יא-מוחמד כמשל לרוח ''אנטי-אבירית'' ומסואבת
עשבי הפרע השוטים בשולי המאבק: פסיכופטיזם כמו-ביטחוניסטי והכשל המובנה


חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


מה עם ציון ההשראה למאמר?
סתם אחד (יום חמישי, 06/03/2003 שעה 11:50) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האין זה אירוני שאותו האדם אשר מתלונן על ימין ועל שמאל על ''גניבה אינטלקטואלית'' אינו מציין בכל מאמרו כי ביסס אותו על מאמריו של אדם אחר - ועוד אדם אשר כותב בפורום זה ממש?

את מאמריו של אלי אשד על הצלבנים אפשר לקרוא כאן:
חלק א':
חלק ב':
_new_ הוספת תגובה



מיכאל פירסם את זה בתגובה למאמר שלי
אלי אשד (יום חמישי, 06/03/2003 שעה 13:03)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם באייל. בכל מקרה אני התכוונתי להביא לינקים כתגובה לכתיבתו כאן כך שאין צורך לעשות מזה עניין.
_new_ הוספת תגובה



הישראלים והצלבנים
אלי אשד (שבת, 08/03/2003 שעה 7:04)
בתשובה לאלי אשד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האם יש קשר אמיתי כל שהוא בין הישראלים המודרנים והצלבנים המימי הבינים או שכל האנלוגיה מופרכת מעליה ?
על כך יש דיונים סוערים מזה שנים רבות . לדיונים אלה תרמו רבים וטובים כמו אורי אבנרי , א. ב. יהושע , עמוס עוז , דליה רביקוביץ , מירון בנבנישתי ,יגאל תומרקין ואחרים .
ראו :

קישורים:
הצלבנים והישראלים: חלק א': http://www.haayal.co.il/story_1370
חלק ב': http://www.haayal.co.il/story_1371
חלק ג': http://www.haayal.co.il/story_1378
_new_ הוספת תגובה



הישראלים והצלבנים:לא רק אבנרי וכד', גם אחר תרם-ראו
מיכאל מ. שרון (שבת, 08/03/2003 שעה 7:51)
בתשובה לאלי אשד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

פורסם בתאריך 6/3/2003

ביקורת אתוסים ספרטניים ואחרים במתיחת ההקבלה בין מדינת הצלבנים והמפעל הציוני, שהשתרשה בתודעת הקונפליקט היהודי-ערבי. אתוס זה מוצג כמופרך בהיבטיו המרכזיים.

קישורים:
ההקבלה למדינת הצלבנים: המיתוס והביקורת: http://www.literatura.co.il/show_creations.asp?id=51...
_new_ הוספת תגובה



המאמר אינו ''מבוסס על'' והוא פיתוח ניפרד וחדשני
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 06/03/2003 שעה 14:30)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כל סקירה על תקופת הצלבנים, ויש רבות כאלה, וכל המיודע לגישות הערבית והישראלית הנוקטות בהשוואה לצלבנים (וכתבתי - ''והדברים מוכרים'' בגוף המאמר) יכול לבחור זאת כנקודת מוצא, ולהפריך את ההשוואה, כפי שעשיתי באופן לא מוכר עד כה וחדשני, מזויות ראות חדשות.

לכן טוב עשה הכותב, שהביא שני סקירותיו של אלי, בשביל שתראה הן הגישה המוכרת המובאת בסקירתו (המקיפה, אגב והמצויינת) והן הגישה החדשה לחלוטין אותה קידמתי.
_new_ הוספת תגובה



נ.ב. לא לקפוץ גם בעניין גישת ''הדימיון לצלבנים''. קי
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 06/03/2003 שעה 14:41)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ימות בנושא עבודות חלוציות ומפורטות מאד מלפני שנים רבות (אלי ואחרים הכותבים אודותיו כיום לא המציאו את ההשוואה, כידוע...) ואחת מהם, מקיפה, מצויינת וראשונית היא דומני של אהוד בן עזר מתחילת שנות ה- 70 .
_new_ הוספת תגובה



לאנונימי בהודעה ''מה עם'': או שהינך מנוול בהכרה מלאה
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 06/03/2003 שעה 15:07)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

או שאינך מבחין בין ידע-רקע זמין לכל ובין תרומה חדשנית.

הנה לכם אחת הסיבות מדוע זכויות יוצרים ניבזזות בארצנו יותר מכל מקום במערב (כפי שדורגנו על ידי משרד הסחר האמריקני, כאשר המשטרה הציבה לפני מספר חודשים את הלוחמה בהפרת זכויות יוצרים כיעד אסטרטגי בפעולתה) : היתממות פורעת - שימו לב לנימת הרישעות הקשה אפופת הפריעה ב''האשמות'' האנונימי. ועוד האשמות נבלה במצח נחושה, המטשטשות תרומה יחודית, בבחינת ''כולם גונבים''.
_new_ הוספת תגובה



רק ההיסטוריה תוכיח אם כ''צלבנים'' היינו
שמעון מנדס (יום חמישי, 06/03/2003 שעה 13:40) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפני ארבעים שנה, אמר לי סטודנט ערבי באוניברסיטה
העברית: ''אתם חכיתם 2000 שנה, אנחנו אולי נחכה
200''. הדברים נאמרו בשעת וויכוח על הנןשא החם: ארץ
ישראל. אני צחקתי עליו אז, אבל לצערי בקצב ובצורה
שהעניינים מתפתחים - חוששני שהוא יצדק. כדי להראות
שטענתו חזקה משלי, אזכיר לך את מה שאמר השיח' אחמד
יאסין: אתם אבדתם את הרצון להלחם למען המדינה שלכם
אל תצפו שיעשו לכם הנחות.

בדברים אלה אינני מתכוון לחיילים הצעירים העושים
מלאכתם נאמנה בימים אלה. אלא לדור שצריך לתת להם את הגיבוי. אלה שכבר לא מאמינים בצדקת הדרך. איך
הסביר יצחק רבין ז''ל את המפנה בראייה הפוליטית שלו
כלפי הסכסוך שלנו עם הפלסטינים ? הוא אמר: אני
ראיתי את העייפות של העם מן המלחמה.

תסתכל על הפלסטינים. הם חיים ממש בזבל, יש להם רעב
חולי וכל המררעין בישין שאדם יכול לסבול. הם אינם
מאשימים את מנהיגותם, אלא את ישראל. המנהיגות
הערבית אצלנו גם כן תומכים בדעה שלהם.

הפן האחר לנושא שלך הוא ההתיחסות. אתה אומר שאנחנו
לא כדוגמת הצלבנים, ואילו הערבים רואים בנו את
הצלבנים החדשים. הדעה שלך לא תשנה את התפישה שלהם.
למה דבר דומה? לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, אמר
מנחם בגין כי ההסכם עם מצרים לא י ה ו ו ה
תקדים לגבי גזרות אחרות; ואילו סאדאת הצהיר: אני
קורא לכל מדינות ערב ללכת בעקבותי ולחתום על הסכם
שלום כמו זה שאני חתמתי. אז בגין שחתם עם סאדאת
לא רצה לסגת מן הגולן, אבל אסד אומר אני רוצה בדיוק
מה שקבל סאדאת. נשאלת השאלה אם יעמוד לנו הכח שלא
להכנע לדרישה זו.
_new_ הוספת תגובה



למנדס: תפיסה זאת נועדה לגייס כנגדנו את האיסלאם
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 06/03/2003 שעה 19:03)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כולו. מיהם אלה המשנעים אותה באופן פעיל בצד הערבי לתוך תודעת הקונפליקט ומדיניות החוץ הערבית?

מדובר בנארטיב ערבי די שגור שהועצם וקיבל גוון ותנופה מדיניים המשולבים לתוך מדיניות החוץ על ידי חאפז אסאד.

זה תלה בלישכתו את מפת ''שאיפות ההתפשטות הציוניות'' (והיציגה בפני כל מבקר זר) וראה עצמו באופן מוצהר ומובלט בתיקשורת כצלאח א-דין מודרני, שנועד לבלום את ה''התפשטות הצלבנית-יהודית החדשה'' ואת סורייה כראש החלוץ של המאבק המוסלמי בפולש מאירופה.

אסאד אף טען שאין לאום יהודי, אלא שאנו במידה מכרעת צאצאי עם אירופאי - הכוזרים.

לאחרונה מובלט מיתוס זה שוב באופן מועצם על ידי אוסמה בין-לאדן, בפרט בהודעותיו בארבעת החדשים האחרונים, בהן דיבר על כך שהאיסלאם בהיתנגדותו הביא את ה''צלבנים החדשים'' להכיר בגבולות התפשטותם, וחזר וקרא להמשיך בעוצמה ובאופן טוטלי במאבק בהם.

המעניין והמוזר הוא שאנו ''נענינו'' לנארטיב תועמלני-בעיקרו זה, על המורבידיות המובלטת בו כלפי גורל מפעלינו הציוני, מצד יוצרים כנתן זך, עמוס עוז ורבים אחרים באקדמיה ובתרבות הקנוניים.
_new_ הוספת תגובה



שרון, המטרה של התפיסה אינה סותרת את
שמעון מנדס (יום חמישי, 06/03/2003 שעה 21:57)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

העובדה, שזו התפיסה השלטת ברחוב הערבי. אני איני
דואג לתפיסה, אלא חושש שכוחנו לא יעמוד לנו - אם
לא נדע להתמודד עם הקשיים.
_new_ הוספת תגובה



הבועה: בסבך האנלוגיות המטעות ופיברוק ההיסטורייה -
מיכאל מ. שרון (שבת, 08/03/2003 שעה 20:48)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לאן עכשו ומה עושים ? Quo Vadis
*********************************

אכן לא חסרו אלה שניסחו עבורינו והדהימונו - תכופות גם החמיאו לנו - ניסחו עבורנו אנלוגיות (כגון: הגזירה השווה עם הצלבנים; או עם הקולוניאליזם בדרום אפריקה ורודזיה; השואה-הנכבה הערבית; וכד' ), אנלוגיות המוצגות בכישרון רטורי. דהיינו, אנלוגיות ומטפורות היסטוריות כאלו שהתדהמה והססגוניות התאורית מסיחות את הקשב מלראות את מופרכותן על ידי עובדות זמינות ונגישות; ואת היותן חד-קוויות-להתל ברוח הפתוס, ובכובד הרצינות ההיסטורית.

ההיסטוריה פוברקה תכופות, או שהובלטו קווים שוליים שלה ונאכף עוורון ביחס לקווים מהותיים.

הוכנסנו לבועה על ידי מניפולציות כלפי ההכרה, מניפולציות מונעות בחלקן דווקא על ידי הוויות רומנטיות בעיקרן, שניסו באופן סיזיפי הולך וגובר, מופרך יותר ויותר, להנציח מציאות של מבנה חברתי/כלכלי אוליגרכי מסויים, בעייתי מאד באופן היסטורי, תוך הקלעות הכרחית להרמטיות והינעלות מאחורי אוטיזם חבורתי הולכים וגדלים.

הדרך לצאת מהבועה - אולי, גם, אינדיוידואליזם הכרתי -

אך בעיקר צניעות בפני טבע הדברים -

עלינו לשנן חזור ושנון: יש עולם אובייקטיבי; המציאות הינה מורכבת, אך בנוייה לתוך טבע תבונתנו האנושית כיד לכפפה (ועלינו להיות נאמנים למרומם שבנו, כראוי לאדם בן מינו - כשאופק שכיח הינה הגלישה וההסתאבות הקבוצתית או האישית);
ויש, ככל שניתן לחוש בעימקי הוויתנו ואמונתנו/תקוותנו הכמוסה והאינטימית ביותר, כן, יש כווניות בהתפתחות הציויליזציה שקיצבה תלוי בנו (שכן יש גם רופפות, חבורתיות בוזזת ורגרסיה).

וההולך איתה, עם כיווניות זאת - (אותה ניתן אולי לחוש, אך ניסוחיה לעולם אינם ממוצים) , עוזר בפוטנציה לטווח הקצר אך גם הבינוני והארוך לעצמו ולכלל, ומביא לחוסן השומר על הריקמה החברתית ועל רקמות הגוף ורוחו מכיליון (או הכפפה לרצון זר, או השמדה).

אבל אין ''הדרך'' בה' הידיעה, יש רק ערנות ומאמצים נימשכים.

ונאמר: I know you by deed - הדעת פורצת-הבועה נבנית מהמעשה המושכל - זה של המאמץ והאומץ ב*עשייה* - את הדבר הנכון והקולע ברגע הנכון נדע רק באמצעותם.

שום מנהיג לא ייתן לנו את מה שלא יהיה לנו, דהיינו במרבית המקרים כל אומה מקבלת במצב הכרה/חברה נתון את המנהיג שלו היא ראוייה.
_new_ הוספת תגובה



''אין סוף לסכסוך הזה'' אמר אחמד ...
אודי (יום חמישי, 06/03/2003 שעה 22:15)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

...לכתב הערוץ הראשון מג'די חלבי בראיון שערך איתו בעזה ב- 21.10.02 . חלבי הסתובב בעזה וברמאללה כדי לנסות ולמצוא ערבי אחד שיסכים לפשרה בנוסח-''שתי מדינות לשני עמים'' וראה זה פלא,הוא לא מצא אף ערבי אחד (חילוני או דתי) שיהיה מוכן לקבל את שיבתו של עם ישראל לארצו כעובדה מוגמרת,לא לאורך זמן בכל אופן.''שני העמים תובעים בעלות על אותה האדמה ואף אחד לא יוותר עליה לעולם'' הוסיף אחמד ''המוסלמים רואים בזכותם על אדמת פלסטין זכות דתית כפי שכתוב בחדית' (דברי הנביא מוחמד) 'ארץ אל ריבאט' בהתיחסם בכך לבילאד אלשאם - סוריה הגדולה (סוריה לבנון ירדן ופלסטין)''. בתקופת החליף עומר בן אלחטאב הוכרז על פלסטין כאדמת ''וואקף''-הקדש,שלא ניתן למכור או להחכיר אותה או לבצע בה דבר שיגרום לאובדן יעודה הדתי שניתן לה מכוח הדת והשריעה. כל שהערבים מוכנים לו הוא הסכם ה''הודנה'' המאפשר להם להתפשר זמנית עד שיחושו שיש בידם להשיב לידיהם בכוח את האדמה הקדושה. דברים אלה גלויים וידועים לכל וכל ילד פלסיטני יאמר לך שהם לא יוותרו לעולם על ''זכותם'' לשוב לחיפה,יפו,לוד,עכו וכמובן (איך לא)ירושלים.רק אצלנו יש עדיין פתאים המאמינים שיום אחד יהיה שלום עם הערבים והם ישכחו את מוחמד ואת הקוראן וירקדו איתנו הורה צנון והורה גזר. הקיצו משנתכם נרדמים,המציאות אינה חלום.
_new_ הוספת תגובה



אודי: תאור שיבת היהודים למולדתם ההיסטורית
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 06/03/2003 שעה 23:21)
בתשובה לאודי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בה תרמו תרומת ענק רוחנית/מוסרית/אמונתית להתקדמות הציויליזיציה, תאור שיבה זאת כ''פלישת הזר הצלבני''
משקף אכן מגמה לסלקנו מכאן ''בחזרה'' לים (במקרה הטוב) במסגרת הכרזת מלחמת דת כלל-איסלאמית, בדומה למאבקם בנצרות הפולשת. אל לנו לשתף פעולה עם מגמה כזו ולהפנים אותה, גם אם ההשוואה לצלבנים מחמיאה לרבים.
_new_ הוספת תגובה



למיכאל שלום - ודאי לא נעלמה מעיניך...
אודי (יום שישי, 07/03/2003 שעה 13:46)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

...העובדה שאני אדם דתי המאמין בתורת משה וישראל וככזה אנני ניזון ובודאי שאנני מסתמך על ידיעות ממקורות 'חיצוניים'. עבורי ועבור כל יהודי ירא שמיים המקור היחיד, המהימן והעדכני ביותר הוא התנ'ך. נאמר שבורא עולם ''הסתכל באורייתא וברא עלמא'' כלומר התורה היא ה'תוכנית' של העולם לפיה הוא נברא. ''הפוך בה והפוך בה-דכולא בה'',כל מה שהיה,ישנו ויהיה בעולם כתוב או רמוז בתורה. הצלבנים,המוסלמים,הנוצרים,ההינדים וגם שבט המאנדוגלידים בפפואה עילית הם חלקים השייכים לפאזל עולמי שהולך ומתמלא.רוב בני האדם דורכים על הפאזל ובשל קירבתם הרבה אליו אינם מסוגלים לראות את התמונה הכוללת ולשם כך יש צורך 'להתרומם' עד לגובה שממנו אפשר לקבל מושג מה תהיה צורתו הסופית. את ה'גובה' הזה מעניקה התורה והיא פתוחה לכל המעוניין לגלות מה תכליתו של כל חלק וחלק בפאזל.שבת שלום.
_new_ הוספת תגובה



אודי היקר. כאן, במקום הזה, באקלים הזה, ליד הים
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 07/03/2003 שעה 22:22)
בתשובה לאודי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הטהור הזה, בערים ובהרים כאן, נאמרו דבריהם הכבירים של הנביאים והציויליזציה היהודית היגיעה לשיאה. כאן גם צמחה ממנה הנצרות, במקום זה ממש.

תושבי הארץ שנשארו כאן אינם עמלק, שכן בתקופת בית שני הדמוגרפיה מתקופת יהושע בן נון כבר מזמן חלפה מהעולם. אלה בעיקר, לפי מידת הסבירות בני עמנו הקדומים שנשארו כאן, אלא מי?

אלה קיבלו עליהם את הדת שנוצרה במכה ומדינה הרחוקות מהאיזור, מאות שנים לאחר החורבן, בעקבות כיבושי שליטי חצי האי ערב המרוחק והתנופה הדתית שעוררו. גם דת מכה ומדינה נוצרה על ידי הנביא בעקבות מגעו עם היהודים - שכן מאיפוא היה יכול להכיר את מסורת נביאי ה'?

הנביא הגדול הזה אמנם כועס בסופו של דבר על היהודים, אבל, אינני יודע, לעיתים נראה שעם כל קדושתו של איש-אלוהים, האם אין הוא עשוי גם לרגעים להכנע לחולשות אנוש ככל אדם וכמו נביאים כבירים אחרים? ניתן גם כאן לראות מעין כוונה סמוייה של האל, אם תרצה. והרי ניתן לסבור בפשטות שהיהודים, שדתם קדמונית מדתו, אינם נוטים לקבל את מרות הנביא שהושפע מהם, להבנתם.

שהרי לעיתים יקרה ואדם המגיע לכוח פוליטי רב ינהג כמנהג הקיסר, אפילו יהיה נביא - ומוחמד הוא הנביא הגדול היחיד שהיגיע לעוצמה ומנהיגות פוליטית ושליטה על מיליונים רבים, תוך מסע כיבושים ענק. לא משה, לא ישעיהו וירמיהו, לא אברהם, ובוודאי שלא ישוע.

וכבר נאמר, גם במקורותינו במשל יותם וגם במקום אחר: ''תן לאלוהים את אשר לאלוהים ולקיסר את אשר לקיסר''.

שתי מלכויות ניפרדות. כך, לעיתים עשוי אף הנביא המגיע למעלת קיסר רב עוצמה לגלות זעם כלפי מקור רוחני ממנו הושפע בדברים רבים, וזו חולשה אנושית, שכבר עלתה לעם היהודי ביוקר בהיסטוריה. לפחות האפיפיור הנוכחי תקן עוול היסטורי בשנת 2000 בהגדירו את היהדות כ''אחותנו הבכירה''.

אנו עוסקים הרי בהיסטוריה עם אנשים וקיסרויות ומלכויות הקיסר (בניגוד ל''מלכות השם והקודש'' או ל''מלכות שמים''), ולא ישירות עם האל עצמו, בתהפוכות ותהליכים היסטוריים.

האם יש מקום למלחמת דת כאן? תושבי האיזור - הרי באופן היסטורי ומבחינת הוויתם, הנצרות והיהדות הרי קרובות להם מבחינת הגנאולוגיה. אין סיבה שיתכחשו למקום ולהוויה הקדושה ממנה עולות היהדות והנצרות -מקומם הרוחני שלהם עצמם. ירושליים, בית אל נצרת, בית לחם, חברון. הרי הנצרות והיהדות צמחו מהם, מרוחם, בקרבה אליהם, משל אולי למומרים, במובן מה. הם המקור הקדוש, גם למה שהתחולל במכה ומדינה ובחצי האי ערב 600 שנה מאוחר יותר.

וגם האיסלאם עצמו, סובלני.

וכמובן התנ''ך. עולה ממנו מסר קדום ומדהים:

''ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו.

ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל-מערת המכפלה אל-שדה עפרן בן צחר החתי אשר על-פני ממרא''.

מסר מדהים, שכן הוא מנוגד ברוחו לכאורא למה שדומה שנאמר קודם. זהו פסוק המהווה אמירת-תפנית אלוקית -תפנית ביחס למה שבני אנוש עשויים לחשוב, יהיו קדושים ככל שיהיו.

האל עצמו, דומה, פונה אלינו מעבר לדורות ונותן בידינו את האפשרות לנתץ לרסיסים את מאבק הדת בין שני בני אברהם, שבבחינת פסיקה סופית ומוחלטת - הינם במעמד שווה בטריטורייה הזו. מסר קדום החצוב בהווית האל עצמו, מסר חריג לכאורה ומעורר פרשנות אנושית רבה -

ברם, התורה שבכתב קודמת.

איני פוסק, אני בעיקרי איש פשוט, בעל תבונת מה, וראה מקור התבונה בספר איוב.
_new_ הוספת תגובה



מיכאל אין שנה בהיסטוריה מאז המאה החמישית
אלי אשד (שבת, 08/03/2003 שעה 8:31)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפני הספירה ואילך שלגביה לא טענו כי היא מתאימה בדיוק ל''פאזל '' המוצג בנבואות אפוקליפיות אלה או אחרות . קרא את כתבי המקובלים השונים מימי הביניים הם כולם מזהים את הספרדים של ימיהם ואחר כך את הביזנטים של ימיהם ואחר כך את הגרמנים של ימיהם ולאחר מכן את הערבים של ימיהם ולאחר מכן את הערבים של ימיהם עם כוחות גוג ומגוג , ומסבירים בכל פעם ופעם כיצד הנבואות מתאימות בדיקנות אבל בדיקנות לתקופה הספציפית שלהם .
ואותו הדבר בימינו : קרא ספרים של אפוקליפטיקנים שונים מארה''ב כמו האל לינדסי שזיהה בספריו בשנות השישים את כוחות גוג ומגוג עם ברית המועצות הסובייטית והסביר שהיא גוג ומגוג מנבואות יחזקאל .זה שברית המועצות נפלה בנתיים לא הפריעה לו כלל וכלל בספריו המאוחרים הוא הסביר שהייתה כאן רק טעות קטנה ולא חשובה בפיתרון ''הפאזל''.
אחר כך היחוס עבר לסין ואחר כך לערבים .
מי זה יהיה עוד חמישים או מאה שנים תמהני ? הסינים שוב ? הפולינזים ? איזו שהיא מדינה שתקום באפריקה ?
הסכנה שיש בנבואות אלה היא בכך שהמנבאים ינסו בטירופם להגשים אותם בבחינת ''נבואה המגשימה את עצמה ''.
ואגב מאמר מעניין של עמנואל סיוון בעיתון אתמול הראה שלערבים בניגוד למקובל לחשוב אין כלל תפיסות אפוקליפטיות , הם אינם שואפים לחורבן העולם אלא רק לשינוי השליטה בו . השאיפה לחורבנו של העולם נמצאת רק אצל כתות קטנות ונידחות ביהדות ובנצרות שהמימסד בדתות אלה במתייחס אליהם בתיעוב ובזילזול .אלה יתכן בהחלט שהן יפעלו למען מטרה זאת .
ראה בעניין הזה :

קישורים:
היום שלאחר האפוקליפסה: http://stage.co.il/Stories/121166
_new_ הוספת תגובה



אכן אלי, השאת שרלטנים. אלה נוקטים ב''גמביט השרלטן''
מיכאל מ. שרון (שבת, 08/03/2003 שעה 9:17)
בתשובה לאלי אשד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אותו תיארתי במקום אחר (ראה קישור למטה), דהיינו מתחייבים לנסיבות ספציפיות (''הרי ברור כשמש צהריים כיום - מלכות רוסיה הרשעה'' וכד') באופן מפורט ביותר.

הגמביט - כוחו בפרוט ספציפי מאד הממפה באופן מובנה כל ארוע וארוע הניתפס כמשמעותי בהיסטוריה בהצמדה לנבואות ופסוקים מכתבי הקודש. דבר זה מחולל אפקט גבוה של השאה כלפי תודעת השומע, ומכפיף לחלוטין את רצונו לתשוקת הכוח (ולעיתים בנוסף, גם לחמדת הבצע ותאוות-הבשרים) של השרלטן.

על גבי מגמות אמת בהתפתחות האנושות ותודעתה הרוחנית, ובסמיכות לאנשי מעלה ואמת חדורי רוח גדולה, צצים גם עדות טפילים רוחניים ועשבים שוטים -שרלטני ו''נביאי'' השקר למיניהם. סממן היכר חשוב של אלה הינו תכופות חיי פריצות השטופה בתאוות בשרים עזה, ה''מוצדקת'' באמירות ברוח כומר הזימה והכוח גרגורי יפימוביץ רספוטין (1872-1916) ויעקב פרנק, ממשיך השבתאות, אודות ההיטהרות והקדושה הטמונות בפריצות וברגרסיה האורגיאסטית שבאובדן-צלם (סתירה בדומה ל''מלחמה היא שלום'' נוסח הדו-חושב המתואר ב- 1984 של ג'ורג' אורוול).

לדעתי, סוד קיסמם ומשיכתם הינו נטייתם של אנשים הנמצאים תכופות בשולי החיים וחייהם אפורים הגם ששבעים - מזכירות משועממות, בני מעמד בינוני בעלי מאחז על איזה עסק קטן ומכניס וכיוצא בזה - לחוש שהם הם במרכז ההיסטוריה למעשה ועושים היסטוריה, ועוד איזו היסטוריה, הם ולא האחרים בעלי הכוח הפוליטי הממשי להשפיע על ההיסטוריה.

לעיתים גם, הגמביט בגוונו המשיחי ניזון מתשוקת ''השבעים והמשועממים'' או ''יתומי הארץ'' לגרות את עצביהם שכהו, ולצקת בעצמם תחושת חיוניות מחודשת נוכח ''תמורות הענק העומדות בפתח ממש''.

זאת באמצעות האמונה שתוך זמן קצר תתחולל התפנית ההיסטורית/קוסמית האולטימטיבית.

כמובן, הם, הנמוכים, יגיעו אז למעלת עליונים, בבחינת בני אור.
ואחרים - העולים עליהם לתפיסתם הראשונית מכל בחינה באופן המבליט תחושת נמיכות עצמית טורדנית מאד - הם הם שיישפלו, ופניהם האמיתיות בבחינת שנואי-היקום ובני חושך -יתגלו.

קישורים:
שיכור ולא מיין: גמביט השרלטן.: http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=800&rep=48793&...
_new_ הוספת תגובה



למיכאל - הבנת הנקרא.
אודי (שבת, 08/03/2003 שעה 21:40)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מיכאל,לדעתי אתה קורא את הספרים הלא נכונים ומהספר הנכון אתה מסיק את המסקנות הלא נכונות (זוהי דעתי האישית כמובן ואתה רשאי לא להסכים לה). איך אתה מפרש את הפסוק הבא שבו אומר הקב'ה לאברהם - '' קח לך את ב-נ-ך את י-ח-י-ד-ך את י-צ-ח-ק...'' והלא היה לאברהם בן נוסף ,ישמעאל?
_new_ הוספת תגובה



אודי: איני יודע. במעמד הקבורה הסופי -מעמד שווה.
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 2:50)
בתשובה לאודי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אודי, הבנת הנקרא - ואיך אתה מפרש: ויקברו אותו
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 2:55)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

י צ ח ק ו י ש מ ע א ל
ב נ י ו
*********

וזו הקביעה הסופית בפרשת חיי אברהם. נקודה.
_new_ הוספת תגובה



למיכאל - נסיון הבהרה.
אודי (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 10:42)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לאב עשיר אחד היו שני בנים, האחד מלא אחר כל הוראות אביו והשני לא במיוחד (בלשון המעטה).לימים נפטר האב ונקבר ע'י בניו, בפתחם את הצוואה גילו שאת רוב עושרו הוא הוריש לבן הצייתן ורק חלק קטן לבן הסורר. מצוות המילה מקנה זכות על ארץ ישראל, בני ישראל (יעקב) מקיימים את במצווה כהילכתה,כלומר - לאחר שמונה ימים גם ברית וגם פריעה,בדיוק כפי שציווה בורא עולם.המוסלמים מקיימים את הברית לאחר 13 שנה וללא פריעה, לכן הם שלטו על הארץ,לסירוגין,כשהיא שוממה (כפי שבריתם ריקה מתוכן) במשך זמן מוגבל,13 מאות שנה כנגד 13 שנים לברית. זכותם על הארץ עומדת לפוג (הזמן המדויק אינו ידוע) אולם קודם לכן הם עוד ישלטו 9 חודשים בארץ. פיקניק זה לא יהיה.
_new_ הוספת תגובה



מרחב היקום האלוהי. אודי: זו הוראת ה' ועמדת אברהם
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 12:57)
בתשובה לאודי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אודי: זוהי הוראת ה' ועמדת אברהם אינה מעלה ואינה מורידה.
זה רצון האל. מדוע? כי זה רצון האל. מעמד שווה.

לא בסדר? לא צודק? אנו מקיימים את הברית והם לא, אנו בקפדנות והם מפשלים?

זה רצון האל. זו הוראת האל. חד משמעית.
בסיום מסכת חיי אברהם. עם מותו.
המילה האחרונה היא של ה' ולאחר מות אברהם.
רצון אברהם בתקופת חייו, העדפותיו - בנקודה כלשהיא בזמן; או העדפה ואהבה רבה יותר, ממושכת יחסית בזמן ל''יחידו אשר אהב''- כל אלה אינם מוסיפים ואינם מורידים.

והכתוב גם מדגיש חד משמעית בתשובה לתהיותיך, מהי משמעותה האמיתית של בירכת בשר-ודם כזו או אחרת. ומדגיש גם זאת שבתקופת חיי בשר-ודם (כולל אברהם) יש התחייבויות וסנטימנטים מסויימים ברגע נתון, ואחרים - ברגע אחר בחייו.

לא איש אל ויכזב ובן-אדם ויתנחם.

ההוא [בשר ודם] אמר ולא יעשה
ודיבר ולא יקימנה.

הנה ברך - (ו)לקחתי [בשר ודם ברך, ואני ה' איפסתי/הישבתי ברכה זו. מ.ש.]

וברך ולא אשיבנה [פעמים אחרת יש שאדם מברך, ואני ה' איני משיב/מאפס את בירכתו, וזו מתקיימת. מ.ש.]

במדבר, כג', יט'-כ'

מקומם? לא צודק? מוזר, נעלם ומיסתורי?

הכתוב אומר, מיסתורין על גבי מיסתורין, בפי הנביא בלעם, מעט לאחר מכן, במדבר, כד', יז':

אראנו ולא עתה [איך אפשר לראות מישהו או משהו, כאשר הוא נמצא בזמן אחר?]
אשורנו, ולא קרוב [אשורנו: אראה ואבחן אותו בחדות ובהירות. אשורנו - משורש ישר, שור. ראייה בהירה, ''ישרה'' ולא מוטה ומעוותת. אבל כיצד ניתן לראות אובייקט באופן חד ובהיר ו''מיושר'' אם אינך קרוב אליו?]

הדבר מהדהד כמו בחינת אובייקט הנמצא במרחק אלפי או מיליוני שנות אור מאיתנו: ''אראנו ולא עתה''. הדבר שאני רואה עכשו התרחש בפועל לפני מיליוני שנים.
''אשורנו ולא קרוב''. מיליוני שנות אור ממני? ובהמשך:
''דרך כוכב מיעקב''.
לא יאומן? אתה אמרת.
ניתן לראות כאן גם הדמייה ואנלוגיה ליקום בין מליארדי שנות האור. מרחב ההכרה האלהי.

לכן כתבתי, ואחזור על כך:

עולה ממנו [מהתנ''ך] מסר קדום ומדהים:

''ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו.
ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל-מערת המכפלה אל-שדה עפרן בן צחר החתי אשר על-פני ממרא''.

מסר מדהים, שכן הוא *מנוגד ברוחו לכאורא למה שדומה שנאמר קודם*. זהו פסוק המהווה *אמירת-תפנית* אלוקית - תפנית ביחס למה שבני אנוש עשויים לחשוב, יהיו קדושים ככל שיהיו.

האל עצמו, דומה, פונה אלינו מעבר לדורות ונותן בידינו את *האפשרות* לנתץ לרסיסים את מאבק הדת בין שני בני אברהם, שבבחינת פסיקה סופית ומוחלטת - הינם במעמד שווה בטריטורייה הזו. מסר קדום החצוב בהווית האל עצמו, מסר חריג לכאורה ומעורר פרשנות אנושית רבה -
ברם, התורה שבכתב קודמת.

זה רצון האל. גם אם יעשה האדם שמיניות באויר ויערום פרשנות על גבי פרשנות, זה רצון האל, בסוף מסכת חיי אברהם. וכתבתי גם: האל נותן בידינו *האפשרות*.
זה רצון האל. האפשרות ניתנת.
לא רוצה ומשכנע עצמך בפרושים חכמים מעשה חוכמת בשר ודם שכך נכון?
אין בעיות. כבר אמר הנשר הגדול, הרמב''ם: הכל צפוי והרשות נתונה.

ואחזור שוב למעמד הקבורה. כתבתי זאת בעבר, ואני חוזר על הדברים -ראה הקישור המצורף.

מדוע בני הפילגשים לא קברו את אביהם?
הכתוב מייחס חד משמעית מעמד מיוחד ליצחק וישמעאל *בניו של אברהם* שניהם
ורק שניהם בלבד.

בהקשר מעמד הקבורה נזכר קנינו של אברהם. מהכתוב כאן עולה מעמד כמעט שווה
בין יצחק לישמעאל, וההבדל היחיד הוא שיצחק נזכר ראשון, אך אין כאן הבדל
מדרגה.

אמנם תנו רבותינו ש''אין מוקדם ומאוחר במקרא'', אך מעמד הקבורה ומעמד שני
בניו יורשי זכות האבות - מעמד עליו מעיד החלק אותו הם ממלאים באותו מעמד,
לכל הדעות מאוחר יותר מ''אברהם בא בימים''.

בברכה, ולתשומת לב כבוד הרב,
מיכאל

.

תגובה 17732

קישורים:
מדוע בני הפילגשים לא קברו את אביהם?: תגובה 17732
_new_ הוספת תגובה



לרב מיכאל שלום - מלאה הארץ חוכמתך.
אודי (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 19:29)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראשית אני שמח מאוד שאתה מודה שיש בורא לעולם (או אולי אני טועה?). עכשיו תאמר לי בבקשה,אתה שיודע מהו רצון השם בכזאת החלטיות- האם אתה מקיים את רצונו כפי שכתוב בתורה אותה אתה מצטט כל כך יפה? שומר שבת? מניח תפילין? חובש כיפה? או שאתה רק יודע מהו רצון השם אולם זה לא מעניין אותך במיוחד?
_new_ הוספת תגובה



אודי - הלוואי והייתי יודע. פשוט היפעלתי בקריאה קצת
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 21:08)
בתשובה לאודי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שכל ישר.
_new_ הוספת תגובה



למיכאל - מה פירוש ''הלוואי והייתי יודע''?
אודי (יום שני, 10/03/2003 שעה 12:39)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כדי לדעת צריך ללמוד. אם אתה רוצה להבין במכונאות, בחשמל, במחשבים או בפיסיקה גרעינית אתה הולך ללמוד, לא ? את כל הדברים שהאדם משאיר כאן בעולם אחרי 'לכתו' הוא טורח ללמוד ואת הדבר היחיד שהוא יכול לקחת עימו הוא מזניח. עולם מוזר.
_new_ הוספת תגובה



בשביל לרשת את הארץ צריך לחתוך את המה שמו...
מי שזוכר (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 13:00)
בתשובה לאודי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אפשר לדעת למה האלוהים שלך בחר דווקא את חיתוך הזין כתנאי?
למה לא לחתוך את קצה הזרת או משהו כזה?
למה בכלל לחתוך משהו?
מה יש לכם כל הדתיים נגד קצת שמחת חיים?
_new_ הוספת תגובה



תגובה למי שאינו זוכר
יעקב נפ (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 15:54)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלהים יש אחד

צורת החשיבה הבולשבקית שלך .מרשה לך בשם הכנות
גם לנבל את הפה.
_new_ הוספת תגובה



קשקשן
מי שזוכר (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 16:17)
בתשובה ליעקב נפ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



תגובה למי שאינו זוכר
יעקב (יום שלישי, 11/03/2003 שעה 22:15)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין מה לעשות נגד הגיון בולשביקי
אפשר רק לחקור אותו כתופעת טבע

אחד ממאפיניו
תגובה קצרה במתכונת סיסמא
אין צורך גם לצפות ממנו להסברים הוא מתבסס על עצמו
_new_ הוספת תגובה



שמע ישראל אדונים אלוהינו אלוהים שבע
ארץ הבצ (יום שני, 10/03/2003 שעה 10:06)
בתשובה ליעקב נפ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



מיש''ז:בעולם הפגני היה מקובל קורבן אדם ודמים בשביל
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 16:18)
בתשובה למי שזוכר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לרצות אלים זועמים על כל הישג, הגדלת רווחה והנאה אנושיים.

בשלבו הראשון, המונותאיזם יצר מעין סובלימציה של קורבן האדם וקורבן הרכוש, לקורבן-מה פחות קשה: תרנגולת-כפרה, חנוכת-הבית (במקור הפגני היו לאחר בניית בית, מקריבים קורבן רב-דמים) מנחה, חיתוך המה-שמו, כדבריך. יש תאולוגים הגורסים שאף השבת לפי ההלכה, יש בה ממהות הקורבן וההסגר העצמי.

בשלב מאוחר יותר, בנצרות, מחליפה האמונה ואהבת האל שבלב ברוח הנביאים (''מה בצע לי בעולות וזבחים. העיקר הוא ''לגול את עורלת הלב'') את הקורבן הממשי.

הנוצרים טוענים שהאל עצמו, באהבתו את האדם, הקריב בנקודת זמן מסויימת בהיסטוריה את עצמו בהפכו לבשר (או ''בנו'', במובן נעלה מבינתנו), ולכן האדם כבר ניגאל על עוון החטא הקדמון, הקורבן האולטימטיבי כביכול כבר הועלה, ואין צורך לעולם עוד בקורבנות נוספים.

היהודים, מאידך, אומרים שזה ''צחוק מהעבודה'' - הכוונה לעבודת השם וזהו מקור הביטוי, ויש ויש צורך למאמץ, עבודה, או - למעשה, בקורבנות של משאבים כאלה ואחרים.
_new_ הוספת תגובה



השופט חיים כהן אמר למשל, שאמונתו באל התאדתה
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 16:38)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יחד עם העשן שהיתמר מהארובות של אושוויץ.

שכן לגישתו וגישת אחרים, אם היהודים מקריבים כה הרבה, מדוע פורעים בהם וקוטלים בהם במסות, מבזים אותם וכד', והדברים נימשכים ללא הפסק? איזו מן ברית זו שבה צד אחד מקריב ללא הפסק, יום יום, והאחר מצדד עצמו (''הסתר פנים'' ברוח תרצנות הקודש, או תאוריית הצידוד של האל) כל פעם שנידרשת עזרה וישועה?

בכל מקרה, יש המוסיפים גם שמעט לא ברור הדבר, מדוע לחבוש כיפה במוסד ים-ושם. הרי האלוהים לא ממש התגלה בתיפארתו בעת טבח היהודים באירופה, ולמה יש דווקא שם להפגין יראת שמים?
_new_ הוספת תגובה



מאידך, גם הציונות לא ממש עומדת ביעדה הבסיסי:
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 16:53)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הבטחת ביטחונו הפיזי של היהודי והחופש מביזוי והשפלה.

שכן, למרבה הדאבה, דווקא בישראל ניטבחים יהודים ומתים במיתות משונות על ידי פורעים יותר מבכל מקום אחר בעולם. אשר לביזוי - גם כאן מבוזה היהודי יותר מבכל מקום בעולם - האשכנזי על ידי המזרחי ולהיפך, הפרסי על ידי המרוקני, הרוסים - נשותיהם מוגדרות כזונות רוסיות, והגברים כמאפיונרים, וכיוצא בזה. מוכרת אימרתו של הנרי קיסינג'ר שהמקום היחידי בו זרקו לעבר כינוי נאצה אנטישמי jew boy היה בישראל, בירושלים ובתל אביב. ובנוסף, חוסר כבוד האדם המעוגן בסיסית בישראליות מביא לכך שיהודים מבוזים בשפע זה על ידי זה תחת כל עץ רענן, גם ללא קשר לעדתם.

ואם לא מספיק הדבר, הרי בישראל גם חונקים יהודים בעולה של מלכות במיסי עתק ושאר גזרות מלכות יותר מכל מקום אחר בעולם, ומייסרים אותם בעקרבים.
_new_ הוספת תגובה



אין שום סיבה לחבוש כיפה ביד ושם וגם אין צורך
מי שזוכר (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 16:54)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה לא בית כנסת.
_new_ הוספת תגובה



למיכאל - על שופטים וכסילים.
אודי (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 19:53)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה הקשר בין שופט,עו'ד,מדען,רואה חשבון,סנדלר, מנקה רחובות ו..רוחניות? כלום,נאדה,אינגנטינג! השכלתו של אדם אינה מובילה אותו להבנה שמעל לחושים ולפעמים היא עומדת לו דווקא לרועץ. האדם שבא מטיפה סרוחה והולך למקום רימה ותולעה מנסה כל הזמן להתחכם עם בוראו ולהכנס לשיקוליו. היה תמים עם אלוקיך,לך בדרכיו אשר הורה לך ותגיע למקום מבטחים בשקט ובביטחה. אם אינך נוהג כך מה לך כי תלין?
_new_ הוספת תגובה



אל פסיכופט ועבדו הנרצע והלקוי שכלית
ארץ הבצ (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 11:18)
בתשובה לאודי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



Dudley Vaughan
סתם אחד (יום שישי, 01/05/2009 שעה 16:55)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

znhmsed8g7rjgfta

_new_ הוספת תגובה



מיטב ההגיון הבולשביקי
יעקב נפ (יום חמישי, 13/03/2003 שעה 15:20)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בגישה היהודית אין הבדל בין אמונה לאמת

להבדיל הגישה הבולשביקית שם האמת היא תוצאה של אמונה

אם נמשיך בגישה הזאת של זריעת חול בענים
אני חרד
_new_ הוספת תגובה



למיכאל: מאמר עמוק וממצה. -מצביע יותר על הבעיה-
רפי אשכנזי (שבת, 08/03/2003 שעה 12:06) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

--מאשר על המהות. הציונות כתנועתו של העם היהוד, היא שיבת העם למולדתו. הצלבנים ערכו מסעות דתיים לארץ הקודש. איש מיהם צרפתי אנגלי או גרמני, לא ראה עצמו כחוזר למולדתו{לפי מיטב ידיעתי}. המסעות הונחו ע''י מחוייבות דתית ושמירה על המקומות הקדושים לנצרות.
היהודים בניגוד להם, שבים למולדתם ממנה גלו. בעיית העתיד היהודי בארץ שאליה אתה נדרש היא היא הבעיה, שעל פיה תיפול או תקום גם ההקבלה לצלבנים.
הקשר היהודי לארץ הוא גם הקשר שלנו לארץ, בקשר זה טמון עתיד הקיום שלנו בארץ. ככל שנעמיק את הקשר היהודי של עצמנו כך יגדל גם סכוי המשכיות ''הישוב''. או בלשון הפוכה: ככל שנמוסס את היהודיות שלנו, ואיני מדבר רק על דת, כי אם על המיכלול כולו, כך נמוסס גם את הקשר לארץ.
אין קשר לארץ{מבחינתנו כיהודים}, שאינו תלוי ישירות במידת היהודיות שלנו ככלל וכפרטים. ממשפט זה מובנת האוריינטציה הפוליטית שתבטיח קשר זה, או בהיפוך- איזה אוריינטאציה פוליטית תחליש את הקשר הזה. לצערי הרב, רבים נוהים היום בציבור אחרי אותם גופים פוליטיים שהמחויבות היהודית שלהם אינה בראש מעינייהם, ואת מקומה תופסים אג'נדות אחרות ''אזרחיות'', חשובות ככל שתהיינה, אך אינן ממהות הקשר לארץ.
התשובה היא חינוכית בעיקרה והדרך קשה ולא קלה כמו דברי השיר...
_new_ הוספת תגובה



לרפי, הצלבנים הונעו בעיקר על ידי אתוסי גבורה ברוח
מיכאל מ. שרון (שבת, 08/03/2003 שעה 14:35)
בתשובה לרפי אשכנזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''קדימה, חייל נוצרי'' ונכונות למסע צלב כנגד דת מתחרה אחרת.

היה כאן הינף המניע לכבוש ארצות במעין תחושת עוצמה ולהט אבירי דתי, תוך הכרה בכך שהאבירות ברוח הנצרות היא צורת הציויליזציה העדיפה והצודקת ביותר, ועל כן נועדה לשלוט, להכניע, ולהאיר רוחנית תצורות ירודות ממנה.

מפרספקטיבה זאת היה זה בלתי ניסבל מבחינתם שאותן תצורות שטניות/נחותות/ברבריות להבנתם שלטו על המקומות הקדושים - והרי האתוס נבנה מסמלים.

המוסלמים דרכו כביכול על הסמל המרכזי - בבחינת צליבתו הנימשכת של ישוע על ידי כוחות הרשע.

בהקשר זה ראה דימויים צלבניים בהתייחסות האמריקנים ל''ציר הרשע''. זאת בדומה גם להתויית כוחות הציר על ידי אנגליה וארה''ב במלחמת העולם השנייה ככוחות הרשע, הדרקון האימתני מולו מתייצב הקדוש האביר ג'ורג' הקדוש.

תחושת עליונות נוצרית אבירית מיישבת זאת שררה במדה רבה כ- 300 שנה לאחר מכן, גם מאחורי ההשתלטות של הספרדים והפורטוגזים על דרום אמריקה. כאן הותווה דמות היליד, בבחינת הצד האחר, המנוגד לנצרות, זה שאינו שאינו מסוגל למשל באופן מהותי לשיר קנונים פוליפוניים (רב קוליים).

אין זה מקרה שגם המהלומה הכבדה לרוח והאתוסים האבירים נוצריים, ניתוצו של האתוס, באו מספרד, בדמותו של הספר רב ההשפעה והכתוב בכישרון לא רגיל, ''דון קיחוטה'' של סרוונטס במאה ה- 16 .

אבל היה זה כבר על סיפה של מהפכה כלכלית/תרבותית, בדמות התעצמות המעמד העירוני/בורגני, כך שהניתוץ של הערכים הפאודליים/אביריים השתלב במהפכה חברתית/כלכלית שהיטרימה את תקופתנו.

אשר למדינתנו, היתה אמנם בשנות ה- 60 וכל העת אג'נדה חילונית מוכוונת-יהדות ברוח ברוך קורצוויל, עגנון ואחרים.

אך עלינו להבין שהיהודים היגיעו לתקרת ביצועיהם, מדעית, טכנולוגית, רוחנית ובאמנויות, דווקא בעקבות ההשכלה החילונית באירופה שהיפרידה בין דת ומדינה.

דווקא אז, על דרך האבסורד, היה היהודי חופשי להעמיק ביהדותו לא כתגובה לאילוץ חיצוני דורסני, אלא מתוך בחירה חופשית והכרה ושכנוע פנימיים שמקורם בו וברוחו בלבד, ולא כריאקצייה כלפי סביבה מתריסה.

בארצנו דווקא היו קיימים במידה רבה אילוצים חברתיים/תרבותיים/כלכליים טוטליטריים וקולקטיביסטיים למדי ברוח בולשביקית ממורכזת כלפי הרוח החופשית תקופה ארוכה. על כן, אזרחיות המשחררת את הרוח מכבליה, היא בעיקרה לחזור לרוח היהודית החופשית, האינדיוידואליסטית במהותה, היוזמת, היצירתית והמתסיסה כפי שהיא מוכרת במערב.
_new_ הוספת תגובה



טועה אתה ידיד כל העבדות נכנות והתזה שגויה
יעקב (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 0:40) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

טועה אתה ידיד כל העבדות נכנות והתזה שגויה
נכון שאי אפשר להשוות את המתישבים הראשונים למסדרי
הצלבנים...וגם בכל שאר העובדות אני מסכים איתך.

דחף משיחי-בולשביקי היה ונשאר ככוח המניע את מעשה התישבות.

אני חרד מהאמת ההיסטורית.

רציתי עוד להוסיף עובדה שלא מדברים עליה כמעט בכל
המדיות והפורמים---ממלכת הכוזרים.פעם שאלת את עצמך
כיצד יתכן שהיסטוריה של אימפריה יהודית במשך 250 במזרח אירופה לא נלמדת בבתי הספר בארץ ישראל
לכל היותר שורה שתים בספרי ההיסטוריה.
כיצד יתכן שרוב הנוער והציבור במדינת ישראל לא יודעים שהיתה קימת אפריה יהודית במשך 250 שנה
זה לא פסיק בהיסטוריה זה--גלשתי בתגובתי זאת
לבולשבקיות הישראלית...

מכל מקום אני חרד...מהאמת ההיסטורית
_new_ הוספת תגובה



כזריה
אלי אשד (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 7:51)
בתשובה ליעקב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא מדוייק כלל וכלל שלא מדברים באף מקום על הכוזרים .לאמיתו של דבר הם נושאים של דיונים אינטנסיביים .
ראה :

קישורים:
הכוזרים: דיון 682
_new_ הוספת תגובה



תגובה לכזריה
יעקב נפ (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 14:11)
בתשובה לאלי אשד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

באינטרנט תמצא דיון על כל דבר
גם במוסדות האקדמיה

צא ושאל בוגר תיכון מה היא כזריה האם
כמה מתוך אלף ידעו שהיתה אמפריה יהודית במזרח אירופה
250 שנה,אנני מיחס זאת לבערות הנוער אלה כגישה מוכתבת מלמעלה
פתח את ספרי ההיסטוריה של תלמידי התיכון
האם תמצא שם יותר ממספר משפטים על ממלכת הכוזרים
וזאת על תשכח אנחנו במדינה יהודית

אם תשאל אותה שאלה את העולים מרוסיה שלמדו בתקופת השלטון הקומניסטי תגלה להפתעתך שרובם יודעים ויודעים
הרבה על ממלכת הכוזרים.
פחות מהם הצעירים שלמדו כבר בתקופה החדשה.

שם גם כאן בהתאם לרוח הפוליטקאים נלמדת ההיסטוריה
שם גם כאן הרוח הבולשביקית מכתיבה את מה שרצוי לדעת.
_new_ הוספת תגובה



מר יעקב עצה
אלי אשד (יום שני, 10/03/2003 שעה 8:10)
בתשובה ליעקב נפ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין צורך להוסיף לכל משפט ומשפט שלך בכל תגובה ותגובה את המילה ''בולשוויק ''. אפילו אנחנו עם האינטליגנציה המוגבלת שלנו הבנו כבר את הנקודה שאתה אנטי בולשוויק בכל רמ''ח אבריך ומוצא בולשוויקים בכל פינה . אם כבר אז אפשר לגוון קצת עם מילים כמו ''קומוניסט '' או ''שמאלי '' או סתם ''שמאלני'' ישן וטוב.
ואשר לטענותיך לגבי החינוך : נכון הוא שהכוזרים כימעט אינם מוכרים בארץ אבל לא בגלל מדיניות מכוונת. ולאמיתו של דבר ספר ''הכוזרי'' הוא חלק מתוכנית הלימודים ( או היה במשך שנים ) . הסיבה הייתה פשוט בגלל חוסר ההיכרות של היהודים עם
הכוזרים לאורך השנים ולא בגלל איזו קונספירציה מכוונת.
_new_ הוספת תגובה



תגובה לאדון אשד בעל העצה
יעקב (יום שלישי, 11/03/2003 שעה 22:10)
בתשובה לאלי אשד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תודה על העצה פשוט הייתי עובד עצות עכשיו מצאתי את דרכי בחיים תודה לך על העצות הנבונות

אני להבדיל מימך לא מחלק עצות חינם פשוט הדברים
כאש בעצמותי לכן מיידי פעם אני מתבטא

בולשביזים ביטוי ששאלתי מנכבדי אורי מילשטיין
וגם את משמעותו תוכל לראות את תגובותי ואת כתבותיו
המעולות כדי שתבין את משמעותו הרחבה
הרבה מעבר לגיוון שהצעת לי

גם אני למדתי את ספר הכוזרי לפני עשרות שנים
במסגרת לימודי ספרות (בית ספר ממלכתי חילוני)

מדהים ןאכן לכך אני אומר הגיון בולשביקי

מה לספר הכוזרי ולהסטוריה של כזריה?!
האם קראת פעם את ספר הכוזרי?!

כיום המגזר הדתי בעיקר יודע על כיומו של ספר הכוזרי
מתוך לימודי קודש
הם כמו שאני אז לא בקאים בהיסטוריה של כזריה
ולשאלתם איפה מתי היתה ממלכת כזריה
הם מקבלים תשובה שלא בטו שהממלכה הייתה קימת
ובכל מקרה זה לא משנה לדיון הפילוסופי או הדתי
שקיים בספר(ואני בהחלט מסכים עם כך)

אני שואל שוב האם יש לך הסבר

במדינת ישראל היהודית לא יודעים רוב האוכלוסיה
שאמפריה יהודית הייתה קימת במשך 250 שנה במזרח אירופה

אנני יודע למה אתה קורא חינוך יהודי
האם לחינוך החרדי שבו לא נלמד מאומה למעט למודי קודש
_new_ הוספת תגובה



סורי אין כאן שום קונספירציה
אלי אשד (יום רביעי, 12/03/2003 שעה 5:36)
בתשובה ליעקב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מבין שנעים לחשוב שיש מזימה להסתיר את קיומם של הכוזרים וממלכתם אבל עד כמה שזה מצער לאמר אין כאן שום דבר גרנדיוזי כזה.
לאורך הדורות היו התיחסויות מועטות מאוד לכוזרים גם בכתבים שונים של היהודים להוציא את ספר הכוזרי וזה פשוט משום שהייתה עליהם מעט מאוד אינפורמציה בידי הכותבים, לא בגלל מזימה מכוונת.
בישראל דווקה יש התיחסויות שונות לכוזרים באנתולוגיות ובקבצים של מאמרים וסיפורים היסטוריים שנועדו למערכת החינוך . והמקור שלהם היה בדרך כלל ''ספר הכוזרי '' , פשוט משום שהעורכים ( שנכון לא היו מאורות גדולים בענייני הכוזרים ) לא היכירו מקורות חשובים אחרים בנושא .ולאמיתו של דבר במשך שנים רבות גם לא היו כאלה בעברית להוציא את הספר של פולאק.
לאורך השנים הופיעו פה ושם כמה ספרים וסיפורים היסטוריים ( ראה רשימה במאמר על הכוזרים ) . גם כן של משוגעים לדבר . וזה היגיע לשיא עם הסרט של אהוד יערי שהוא'' משוגע לדבר''.
אם היו משוגעים לדבר כאלה בשנות ה- 20 או ה- 30 או ה- 40 או ה- 50 שהיו כותבים דברים חשובים בנושא ודוחפים את העניין כי אז הכוזרים היו נכנסים בצורה בולטת יותר לתוכנית החינוך . אבל למרבית הצער לא היו כאלה .
אבל לא היה שום ניסיון מכוון להשכיח את זכרם . האמת בשטח היא אפורה הרבה יותר.
_new_ הוספת תגובה



תגובה לאשד
יעקב (יום חמישי, 13/03/2003 שעה 0:24)
בתשובה לאלי אשד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למעט הכתבה של אהוד יערי לא ידוע לי על
טיפול עתונאי ראוי לפרק זה של ההסטוריה היהודית.

מה היא קונספרציה?!מזימה ?!ישיבה חשאית של מקבלי החלטות?!

גם קשר של שתיקה יכול להיות קונספרציה
בהתאם למשפטי נירנברג

אורי מילשטיין חוקר הסטורי מלמד במכללה נידחת
בעבר לימד באונברסיטת בר אילן
האם היתה קונספרציה לא להעסיק אותו יתכן
האם יש קשר של שתיקה כן בהחלט

בעבר הקומנסטי סוציאליסטי של ברית המועצות נלמדו
פרקים רחבים של ההסטוריה הכוזרית
העם ששלט ונגש בסלבים הדברים הסתדרו היטב עם האידיולוגיה הסוציאליסטית באותה תקופה
האם זאת קונספרציה?!

עם החזרה לממלכתיות ברוסיה ועם רוחות הלאומיות החדשה
לא לטעמם העובדה שהיו עם עבדים לכוזרים
ובהתאם רמת הידע של הדור החדש
האם זאת קונספרציה?!

מה דעתך האם שיבת ציון מסתדרת עם העובדה
שהיתה קימת ממלכת הכוזרים?!

מה דעתך האם שיבת ציון מסתדרת עם העובדה
שמרבית יהדות מזרח אירופה הם מצאצאי הכוזרים?!
_new_ הוספת תגובה



איזו תזה שגוייה? וכיצד שגוייה?
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 9:06)
בתשובה ליעקב
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



התזה הזאת שגויה
יעקב נפ (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 14:30)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''ברם ראוי לבין.....ההקבלה בין המפעל....''

קראתי שוב את מאמרך
ומצאתי את המילים '' מאידך'' ''ואבל ''

ועוד מוטבים בולשבקים רבים

מצטער ידידי
אם תמשיך לסמם את קהל הקוראים בחוסר הקבלה
לא נלמד מההיסטוריה

ואני חרד ההיסטוריה תחזור על עצמה
_new_ הוספת תגובה



זה נימוק זה? אומרים ''התזה שגוייה'' ואחר כך דברים
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 09/03/2003 שעה 17:10)
בתשובה ליעקב נפ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

קצרים ולא ברורים, וגם לא לעניין.
_new_ הוספת תגובה



ההגיון כידוע נמצא רק אצל הבולשביקים על כל
יעקב (יום שלישי, 11/03/2003 שעה 22:25)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גווניהם.מה שהם לא מבינים בהכרח שגוי.

בכתבתך ניסית להפריח את ההקבלה בין הצלבנים
למדינת ישראל.

התיחסתה לחוסר דמיון בפרטים ולא למציאות תהליכים הסטורים זהים לחלוטין.
_new_ הוספת תגובה



The Blob: Within a labyrinth
Michael M. Sharon (יום רביעי, 12/03/2003 שעה 8:08) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

The Blob: Within the labyrinth of misleading analogies, mocking will, and fabrication of history
=======================================

Where now and what is to be done, in view of perspectives introduced through some of my previous messages?
Indeed, there has not been a shortage of those that formulated for us and stunned us - often in some way complementing us - formulated striking analogies (such as, drawing parallelism between the Zionist enterprise and the crusaders that had conquered and settled the holy land; or with Colonialism in South Africa or Rhodesia; or in “highlighting” the Palestinian holocaust - the Nachbah, etc.); analogies presented with rhetorical talent. That is, historical analogies and metaphors such that amazement and multicolor descriptions have diverted attention from noticing their falsification by available and accessible facts; and their being uni-lineal-to-mock through the spirit of Pathos and by the weight of a facade of historical ''seriousness”.

In fact, history has often been fabricated, or marginal features of it were emphasized, enforcing blindness towards essential aspects.

We have virtually been put into a blob through manipulations towards consciousness, manipulations partly driven by often romantic yet coercive tendencies, that attempted with ever-increasing Sisyphean thrust, further and further falsifiable, to perpetuate a reality of a specific socio-economic oligarchic structure still retaining Bolshevik concepts, of the kind historically proven to be of a puzzling nature. This, with a momentum inevitably leading towards getting sealed behind ever-growing hermetic and autistic collectivism and group-think.

The way to getting out of the blob - may well be a restoration of individualistic consciousness -

Yet, mainly, modesty in face of the nature of things -

We may have to once again learn to tell ourselves:

There is an objective world;

Reality is complex, yet built-in into the nature of human Reason like a glove into a hand (which necessitates the human capacity full-optimization Imperative of being loyal to the exalted and high in us - as worthy for a Man sui-generis - where horizons are often those of slipping into group- or individual- defilement and disgrace).

And there is, as we can feel inside our utmost essence and innermost, intimate yet latent faith and hope, yes, there is a directionality in the evolvement of civilization whose pace depends upon us (since there is also flimsiness, looting gangstarism and regression).

And he who complies and goes along this directionality (That can be sensed, yet its formulations are never exhaustive) potentially helps himself and the rest of his kind in the short run, yet also in the intermediate and the long run, helps to render available robust and mighty resources that defend social embroidery and body's tissues and spirit from ruin (or from submission onto foreign will - satanic/seductive or any other; or annihilation).

Yet, there is not ''the way'', not the ultimate way, only alert minds and perpetual efforts.

It has been said: ''I know you by deed'' - the knowledge for breaking-through and out of the mind-chaining blob builds upon the skilled and complexity-organizing deed - that of ever-attentive effort-and-courage through doing - we shall know the right thing and generate well-aimed most fruitfully resulting acts at the precise moment, only through them.

No leader can give us what we shall not have, that is, in most cases every nation gets in a given consciousness/social situation the leader it deserves.
_new_ הוספת תגובה



לא קראתי
יעקב (יום חמישי, 13/03/2003 שעה 0:04)
בתשובה לMichael M. Sharon
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יטרח הכותב לכתוב בשפת ארץ הצבי
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי