|
|
|
רגע לפני המלחמה
רוני קליין
הקדמה
את המאמר הזה אני מקדיש להאנס בליקס, ראש צוות הפקחים בעיראק.
''האיש בשטח'' של המחנה הגדול העולמי למתנגדי המלחמה.
כצפוי, העיראקים השתמשו בו כדי לשכנע את העולם שאין להם נשק להשמדה המונית.
עוד לא ברור לי אם הוא תמים, אידיוט או מושחת (את התכונה האחרונה נוכל לדעת רק אם יתגלה שמצבו הפיננסי בתקופה הקרובה השתפר פלאים).
כיון שההכחשה העיראקית בדבר ייצור והחזקת נשק להשמדה המונית היתה מוחלטת וגורפת, ה''גילויים'' של הפקחים היו עלובים. הפירורים שהעיראקים רצו שימצאו. הם סיפקו בעזרתו את ה''הוכחה'' שהכל עלילות והשמצות של האמריקנים המעוניינים להשתלט על בארות הנפט העיראקיות.
היו כמה סתירות בקו של בליקס:
אם אין לעיראקים כלום, אז למה צריך כל פעם אורכה נוספת לפקחים לחפש?
אם יש חשד שהעיראקים מסתירים נשק להשמדה המונית, אז הם הפרו את החלטת מועצת הבטחון 1441, ואז יש הצדקה למלחמה גם מבחינת מועצת הבטחון.
אם שמתם לב, עם הזמן בליקס החל לנקוט במדיניות אוהדת לעיראקים:
משלב מסויים הוא התחיל לשבח את שיתוף הפעולה שלהם. למרות שלא הצליח לדובב בחופשיות אף מדען עיראקי (לא נענתה הדרישה לראיין אותם ביחידות כאשר הם ומשפחתם מחוץ לעיראק).
לפני כשבועיים הוא דיווח למועצת הבטחון שהכל בסדר עם העיראקים ו''שכח'' לציין שהפקחים גילו מטוסים ללא טייס המסוגלים לשאת נשק כימי.
והכי משעשע:
לפני כשבוע הוא דרש דו''ח מהעיראקים שיסבירו כיצד ''נעלם'' נשק כימי מעיראק שהיה לה לפני 10 שנים ולא הוסבר עד עכשיו.
העיראקים ניצלו זאת, כמובן, למשוך עוד זמן וסיפקו לו דו''ח כזה. דו''ח ארוך, כמובן.
כתוב בערבית, כמובן. אין בעיראק יודעי אנגלית, כמובן.
בליקס ביקש אורכה נוספת של 4 ימים ממועצת הבטחון כדי לתרגם את הדו''ח...
אז בזמן שהאמריקנים כבר מחממים את המנועים של המטוסים לקראת תקיפת בגדד בואו ניתן לבליקס זמן לתרגם את הדו''ח.
אני מבקש מכם לקרוא את המשך המאמר הזה ב-ש-ק-ט כדי שבליקס לא יתלונן שלא נתנו לו להתרכז ויבקש עוד אורכה ממועצת הבטחון.
הנחישות של בוש
בזמן ההתקפה של אל-קאעידה על בנייני התאומים הייתי בפגישת עבודה אצל לקוח (אני מדריך מחשבים במקצועי, אבל הרקע האקדמי והצבאי שלי מתחבר היטב עם האירועים). לא ראינו כמו רבים את הדרמה בטלויזיה בשידור חי, אבל כבר בדקות ראשונות אלה, כשכולם היו בהלם ועדיין לא היה ברור מי עומד מאחורי ההתקפה, כבר הסברתי לנוכחים כמה עובדות שרבים לא שמים לב אליהם:
א. ארה''ב היא מדינה חזקה הרבה יותר ממה שאנשים חושבים. ולא בגלל הנשק הגרעיני שלה. הכשלון שלה בוייטנאם יצר דימוי מוטעה של ענק חלש. הכשלון ההוא, אגב, נבע משימוש פוליטי מוטעה של כוח צבאי (כמו שאנו עשינו בלבנון).
ב. באופן מסורתי נשיאים רפובליקנים תקיפים יותר מנשיאים דמוקרטיים במדיניות חוץ ומגבים זאת בשימוש בכוח צבאי. קרטר הדמוקרטי שידר חולשה ואיפשר לסובייטים להעיז לפלוש לאפגניסטן. רייגן הרפובליקני תיקן את ההרתעה האמריקנית, ולמעשה זירז את התמוטטות המשטר הסובייטי. קלינטון הדמוקרטי שידר חולשה מול אל-קאעידה ובוש הרפובליקני מתקן זאת כעת. המבצע של אל-קאעידה תוכנן במשך שנתיים בתקופת קלינטון.
זאת ועוד: בוש הוא לא ''סתם'' רפובליקני. כשהיה מושל טקסס הוא היה עקבי בקו של אי-מתן חנינות לנידונים למוות. טקסס בתקופתו החזיקה בשיא הוצאות להורג.
האם נראה לכם שאדם כזה, שכנשיא מדינתו הותקפה ע''י טרור, יתקפל מול הפגנות שמאל, התנגדות מדינות אירופאיות במועצת הבטחון, או, הכי חמור: תרגום הדו''ח העיראקי ע''י בליקס?
בין-לאדן באמת מצא זמן לא טוב להלחם בצלבנים.
שימו לב לנקודה הבאה:
רוב המדינות מסוגלות להלחם רק בשכנותיהן הקרובות. אני מתכוון למלחמה עם צבא המסוגל להסתער ולכבוש. לא רק לטילים ומטוסים.
ישראל היא אחת מהן.
ישנם כמה מדינות, מעצמות לשעבר, המסוגלות לתקוף בכוח קטן ולזמן קצר מדינות רחוקות.
בריטניה וצרפת הן דוגמא. בריטניה עשתה זאת לפני 20 שנים נגד ארגנטינה באיי פוקלנד.
רק ארה''ב מסוגלת להביא את כל הצבא שלה לכל מקום בעולם ולהחזיק אותו שם במשך שנים. אף אחד בעולם לא יכול לבנות על הסתתרות באיזו שהיא פינה בעולם.
האחרון שניסה לעשות את זה היה שליט פנמה, נורייגה, שהציף את ארה''ב בסמים וכדי לעצור אותו ולהביאו למשפט ארה''ב כבשה את כל המדינה. ובאמת תפסה אותו והושיבה אותו בכלא. כל זה קרה בתקופת נשיא רפובליקני, כמובן (רייגן).
סדאם ובין-לאדן מבינים היום מה שנורייגה בסוף הבין. רק שהם לא יחיו בשביל לספר לאחרים.
הבעיה של האמריקנים היא, שזה לוקח חודשים לארגן את הלוגיסטיקה של הבאת הצבא, וזה מה שהאמריקנים עשו בזמן שבמקביל הם התבזו במועצת הבטחון בחודשים האחרונים.
ההתבזות האמריקנית בזירה הבינלאומית
איך שלא מסתכלים על האירועים של החודשים האחרונים מבינים שנטרפו הקלפים במערך הכוחות הבינלאומי.
ארה''ב היתה ב- 10 השנים האחרונות מעצמת העל היחידה בעולם.
נעשה כאן נסיון, לגיטימי יש לציין, של מדינות חשובות כגון צרפת, גרמניה, רוסיה וסין לערער על הדומיננטיות האמריקנית בזירה הבינלאומית.
ברור שעיראק וסדאם הם רק המשבר התורן שחשף את הבעיה, ויהיו עוד משברים בעתיד.
כל מי שמנסה להעריך את ההשלכות מרחיקות הלכת של המשבר מסכים כי שני הצדדים יצאו חבולים מהמשבר.
האו''ם ומועצת הבטחון ספגו מכה גדולה ביוקרה שלהם. מעצמה עולמית הולכת לתקוף ולכבוש מדינה בניגוד גמור להחלטות מועצת הבטחון. שום הצעת פשרה רצינית לא הועלתה ולא בוצעה. שני הצדדים הלכו עד הסוף עם המדיניות שלהם ובפועל ארה''ב ניצחה כיון שבשטח קורה מה שהם רצו שיקרה.
גם ארה''ב ספגה מכה גדולה מבחינה מדינית. לא תעזור הפרשנות שהחלטת 1441 של מועצת הבטחון נותנת גושפנקא לתקיפת עיראק כיון שזו לא שיתפה פעולה עם הפקחים ולא הסגירה את מאגרי הנשק להשמדה המונית שברשותה. עובדה, שרוב חברות מועצת הבטחון לא מסכימות שאפסו הסיכויים לפרק את נשקו של סדאם בדרכי שלום.
החזית הבינלאומית הגדולה נגד ארה''ב הוכיחה את בידודה המדיני.
ושיהיה ברור: לא רק בעניין העיראקי. נוצר כאן תקדים.
מעכשיו יהיה קל להעלות על הדעת תרחישים שעד לפני 4 חודשים היו דימיוניים.
מבין האפשרויות הצפויות בעתיד ניתן לצמצם לשתי אפשרויות מרכזיות התלויות בגורל המלחמה בעיראק בפרט ובטרור בכלל:
א. ארה''ב מצליחה לחסל את סדאם מהר.
ב. ארה''ב מסתבכת במלחמה ממושכת ורבת קורבנות.
בתסריט האופטימי (מבחינתנו) ארה''ב באה מעמדת כוח לשלב הבא במלחמתה בטרור.
פתרון הסיכסוך הישראלי-פלשתינאי הוא חלק בלתי נפרד מהמלחמה בטרור וסילוק אחד ממוקדי הצרות הכרוניים בעולם הגורמים לאי-יציבות איזורית.
עוד רבות ידובר באופציה הזאת ולא ארחיב כרגע בעניין הזה.
בתסריט המאיים של הסתבכות ארה''ב במלחמה ממושכת ורבת קורבנות קשה להעריך את ההתפתחויות.
ארה''ב לא תרפה עד שסדאם יחוסל. זה ברור.
משלב זה ואילך, מטרות אסטרטגיות כמו יציבות השלטון העיראקי או חלוקת מדינת עיראק יכולות להתנהל לא באופן שהאמריקנים ציפו, ולסבך אותם עם איראן המעוניינת לצרף אליה את האיזורים השיעיים של דרום עיראק, ועם גורמים אזוריים נוספים (שלא לדבר על המדינות שניסו למנוע את המלחמה מלכתחילה).
התשת ארה''ב במלחמה ממושכת תגדיל את הסכנה לישראל מכיוון איראן והחיזבאללה ותאלץ אותנו להתמודד בעצמנו עם הבעיה.
את ההשלכות הכלכליות העולמיות של הנושא בכלל לא ניתן להעריך בשלב זה.
לסיום:
צריך להחזיק אצבעות לארה''ב שתצליח לסלק את אחד הגורמים המאיימים באזור.
סילוקו של סדאם מחליש בעקיפין גם את הטרור של אל-קאעידה והפלשתינאים.
הבעיה של אל-קאעידה קשורה בעקיפין לישראל, כי אנחנו גם ברשימת המטרות שלהם, אבל הבעיה הפלשתינאית היא הבעיה הגדולה ביותר שלנו בתקופה הנוכחית.
אובדן פטרון מממן טרור יכולה להחליש את הקיצוניים ולחזק את הפרגמטיים בגורמי הכוח הפלשתינאים. ימים יגידו.
ומילה אחרונה לגבי האיום הלא-קונבנציונלי מצד עיראק:
אפשר להניח שסדאם ימנע מלהפעיל נשק לא-קונבנציונלי במלחמה כדי לא להביך את מחנה מתנגדי המלחמה שכל כך התאמצו בשבילו.
אני מוכן לקבל הערכה זו אך בהסתייגות אחת:
יכול להיווצר מצב שבו סדאם משאיר הוראות מראש לכוחותיו למקרה שמתברר להם שהוא נהרג או אבד הקשר איתו.
האמריקנים מפעילים מערכת משומנת של תעמולה למנוע אפשרות כזאת אך אף פעם אי אפשר לדעת אם תהיה הצלחה של 100%.
גם גורמים מחוץ לעיראק שקיבלו נשק לא-קונבנציונלי יכולים לנסות להפעיל אותו - ובמיוחד לאחר שיוודע להם שסדאם חוסל.
אז תשמרו על עצמכם.
אפשר לקרוא שוב את המאמר, והפעם בקול רם כי בליקס כנראה גמר הרגע לתרגם את הדו''ח של סדאם.
|
|
|
רגע לפני המלחמה
