|
|
|
רק מהלך בינלאומי יכול לשים
קץ למעגל האלימות והנקמה
ד''ר גרשון בסקין
דבריו של ד''ר גרשון בסקין, המנהל המשותף הישראלי של המרכז ישראל/פלסטין למחקר ולמידע (IPCRI), בהפגנה השבועית של ''שלום עכשיו'' שהתקיימה בכיכר פריז, בשכנות בית ראש הממשלה בירושלים, במוצאי שבת ה- 15 במארס 2003, במחאה על המעשים שלא יעשו, המתרבים מדי יום תחת שרביטו של שרון וממשלתו הימנית קיצונית; נגד קביעת עובדות בשטח - באיזור ירושלים, בית לחם, ברחבי הגדה ובעזה, עובדות שימנעו כל הסדר מדיני בעתיד ושינציחו את הכיבוש ואת האלימות!
בתקופה האחרונה אנחנו עדים להסלמה גואה ברמת האלימות. הריגתם האומללה של שני המאבטחים ביום חמישי 13 במארס ממחישה יותר מכול את האצבע הקלה והמהירה מדי על ההדק של חיילי צה''ל - אילו שני הבחורים, קורבנות האלימות, היו ערבים חפים מפשע לא היה איש במערכת השלטון ובמערכת התקשורת מרים גבה ושואל אם איבדנו משהו מעצמנו, מערכינו, מדמותנו. מעגל האלימות נמשך ונמשך ללא כל סימן לסיומו בקרוב.
עד לפיצוץ האוטובוס בחיפה בתחילת החודש שבו נרצחו 17 ישראלים דיברו בישראל על רגיעה יחסית - אך על איזו רגיעה דיברו? רק בחודש פברואר נהרגו יותר מ- 70 פלסטינים. במאמר המערכת בעיתון ''הארץ'' נכתב ''מבין 72 הפלסטינים שנהרגו בעזה ובגדה המערבית בפברואר, 25 היו אזרחים לא חמושים כולל 3 ילדים מתחת לגיל 10. במחנה הפליטים אל בורג' היו בין המתים אישה הרה ושני נערים. באותה תקופה אנשי חמאס והגיהאד לא הפסיקו אפילו ליום אחד את ניסיונותיהם להרוג בנו אך למרבה המזל הם לא הגיעו ליעדם.
רק לאחרונה אנחנו שומעים קולות של כתבי השטחים שמדברים על הקשר בין אלימות ישראל נגד פלסטינים לבין האלימות של הפלסטינים נגד ישראלים. מתחילת האינתיפאדה אני מדבר על מעגל הנקמה כמניע העיקרי של המשך האלימות ואפילו כמקור העיקרי שלה. לאחר חיסולו של מנהיג החמאס אברהים מקדמה לפני שבוע אמר עבד אל עזיז רנטיסי: ''אנחנו - החמאס - ננהג על פי האמרה התנ''כית - עין תחת עין. בסכסוך הישראלי-פלסטיני של היום גם החמאס וגם אנחנו שואפים להגיע ל- 100 עיניים תחת כל עין.
אבל השימוש המופרז של ישראל בכוח משיג את המטרה ההפוכה מזו שמתכוננים להשיג. אני תוהה איפה כל החכמים שלנו במטכ''ל? איך זה שלא נשמעת ביקורת בדרגים הגבוהים של צה''ל נגד שפיכות הדמים הבלתי נגמרת? אכן ישנה ביקורת, אך היא מופנית עדיין נגד אלו המבקשים לרסן את השימוש בכוח או נגד אלו המביעים ספק כי יש פתרון של כוח. ישנם רבים בין אלופינו שעדיין מאמינים כי את הפלסטינים אפשר להכניע - אפשר להביס את רצונם להשתחרר מהכיבוש שלנו.
שלא יבינו לא נכון אותם חכמים - התמיכה הפלסטינית בכינון חוקה ותמיכתם בהחלשת כוחו של ערפאת ובמינוי ראש הממשלה המיועד אבו מאזן, התגנדות העולה בקרב הפלסטינים להמשך החימוש של האינתיפאדה אינם באים מתוך תחושה של חולשה או פחד מהמשך הכיבוש. הציבור הפלסטיני מוכן לשלם אף מחיר גבוה יותר. אבל ככל שהמחיר שהם משלמים עולה, ויש יותר הרוגים אצלם, הכעס שלהם גובר והנכונות שלהם לסבול מתחזקת. הסולידאריות החברתית של החברה הפלסטינית הולכת ומתחזקת עם כל קורבן נוסף - מי בעם היהודי לא מבין זאת?
כיום ישראל מנהלת כיבוש דה-לוקס בשטחים - כבשנו מחדש כל עיר, עיירה, וכפר, אך אין לנו כל אחריות לרווחתם של האזרחים שם. אנחנו לא מספקים חינוך, בריאות, סעד, מזון, לא כלום. לשם כך יש כביכול רשות פלסטינית. אך יש לא מעט פלסטינים, במיוחד בקרב האינטלקטואלים שמתריסים בפני מנהיגיהם - החזירו את המפתחות לישראל. אם ישראל רוצה להיות כובשת - אזי שהיא תהיה אחראית לכל הכיבוש. ישנם גם קולות באירופה המביעים התנגדות להמשיך לממן את הרשות הפלסטינית, מכיוון שהם רואים בכך מימון לסבסוד הכיבוש הישראלי.
ואמריקה הולכת למלחמה מיותרת הרסנית ויקרה. ואיפה הקול המתנגד היהודי - נדם הקול הזה. אחרי המלחמה שכנראה תהיה מהירה, כל האזור שלנו ישלם את המחיר של הניצחון האמריקני. תבוסת עיראק תשתקף בעולם הערבי כהשפלת האומה הערבית. התגובה שם תהיה למצוא נחמה בחיבוק החם של האסלאם הפונדמנטליסטי. המלחמה האמריקנית נגד הטרור רק תגביר את הטרור כאן באזור שלנו. הטירוף יהיה המנצח ואנחנו כולנו נשלם את המחיר של נשיא אמריקני יהיר ומסוכן. וכאן אין התנגדות. כאן יש עידוד - ישראל רוצה מלחמה. מה קרה לאמרה מתהילים - בקש שלום ורודפיו? אני סבור כי מלחמת אמריקה בעיראק לא תטיב עמנו.
ברור לכול כי נדרש כאן שינוי דרסטי מהמשך הקיים - ישנם כאלו שחושבים שאחרי עיראק הכול ישתנה. האופטימיים בקרבנו חושבים כי אחרי הניצחון האמריקני בעיראק, הנשיא בוש יפנה את תשומת לבו אלינו וילחץ על שרון ועל ערפאת לאמץ את מפת הדרכים ולהיכנס לתלם של תהליך שלום חדש. אני לא קונה. אין כל סימן שהממשל האמריקני מעוניין ללחוץ על ישראל ולאלץ את שרון לקבל תכנית הכוללת הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בעלת ריבונות אמיתית כלשהיא. בוש לא ילחץ על שרון אלא ההיפך.
מה שנדרש כאן ומיד הוא לחץ בינלאומי על ארה''ב להוביל מהלך בינלאומי לקבלת סמכות ניהולית זמנית על השטחים הפלסטינים על מנת לאלץ את ישראל לסגת נסיגה מלאה משם. שלטון בינלאומי זמני המקבל על עצמו אחריות ביטחונית שם. שלטון בינלאומי שעובד עם הרשות הפלסטינית שתנהל את השטחים מבחינה אזרחית כאשר היא משתקמת ועוברת תהליכים של הקמת משטר דמוקרטי שאחרי כינונו ינהל מו''מ עם מדינת ישראל על כינון יחסי שלום. נכונות בינלאומית להיכנס לשטחים במקום ישראל, שתבטיח כי תקום מדינה פלסטינית יכולה לענות על הדרישות ועל הצרכים הן של העם הפלסטיני והן של מרבית העם בישראל. זוהי הדרך המהירה ביותר לסיים את הכיבוש, לשים קץ להרג, לטרור ולרצח וכך להציל את מדינת ישראל ואת הפלסטינים מעצמם.
|
|
|
קץ למעגל האלימות - רק במהלך בינלאומי
