פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
חמור כחול-לבן / טור שבועי
אריה פרלמן (יום רביעי, 09/04/2003 שעה 1:32)


חמור כחול לבן



מדוע חובה לתמוך



בתכנית הכלכלית של הממשלה?



אריה פרלמן






המאמר מתפרסם במקביל באתר:
http://www.yesha.org.il/site/tavnit.asp?num=715588

09/04/2003
כאשר אנחנו מסתכלים במבט פרטני על צימצום כל הטבה והטבה - ליבנו נחמץ. אך מצד שני - הוכח לא פעם, שלמרות הגידול המתמיד בתשלומי ההעברה ב- 20 השנים האחרונות - הפערים החברתיים רק גדלים, ומצבם של מוכי הגורל הולך ומידרדר.

הסיבה לסתירה הזאת נעוצה בשיטה של תשלומי ההעברה בישראל, אשר במקום לשמש כרשת ביטחון זמנית עד למציאת עבודה - פועלת כתמריץ להימנע מעבודה ולהישאר בבית. לדוגמא [ע''פ דניאל גוטליב, בנק ישראל], משפחה עם מפרנס ראשי יחיד בשנת 2000 היתה מקבלת הבטחת הכנסה; סיוע בשכר דירה; הנחות בארנונה, תחבורה ציבורית ובגן ילדים, ופטור חלקי מאגרת רשות השידור - בסכום כולל של 4593 ₪. לעומת זאת, יציאה לעבודה היתה מזכה את אותה המשפחה ב- 4761 ₪ - זאת אומרת: המפרנס היחיד היה צריך לעבוד 200 שעות בחודש על-מנת להשיג רק 167 ₪ יותר מאשר ללא עבודה כלל. במקרים אחרים החשבון מגוחך אף יותר: חוסר עבודה מניב ''רווח'' גדול יותר מאשר עבודה.

לנוכח מצב זה - אין פלא ששיעור ההשתתפות בשוק העבודה בישראל בגילאים 25-54 הוא מהנמוכים במערב: 76%. פירוש הדבר הוא, שכרבע מכל תושבי ישראל בגילאים הנ''ל אינם עובדים. ברוב המקרים לא מדובר במצבים קשים (התמכרות לסמים, נכות קשה וכדומה) אלא בסיבות כלליות כגון ''גיל גבוה''; ''אי מציאת-עבודה''; או ''בלתי ניתן להשמה''.




סכום ההשקעה בתשלומי ההעברה כיום הוא גדול יותר מסכום ההשקעה בביטחון, בחינוך ובבריאות (כל אחד מהם בנפרד) [ע''פ ח''כ רן כהן, ועדת החקירה הפרלמטרית לפערים החברתיים בישראל]. תשלומים אלו, כפי שהוכח, לא מונעים את ההידרדרות במצבם של העניים; אינם תורמים להגברת הייצור ולהגדלת העושר הלאומי - וגם אינם מספקים לאזרחי ישראל מוצר חיוני כגון ביטחון, משטרה, או מערכת משפט.

אחוז הבלתי-מועסקים הולך וגדל, והשיטה הקיימת רק לוכדת עוד ועוד מאזרחי ישראל במסכנות ובתלות - ומטילה על החברה הישראלית כולה נטל הולך ומכביד - עד לקריסה כלכלית בנוסח העולם השלישי.

עם זאת - אף אחד לא טוען שאסור בשום מקרה לתת קיצבאות. אך צריך לבחון היטב את שיטת ההקצבה:

כך, למשל, ניתנות הטבות ללא שום קשר למצב הכלכלי: עקרת בית שאינה עובדת זכאית לפטור ממס בריאות - וזאת למרות שאפילו מובטלים מחוייבים לשלם, ואין החוק מבדיל בין עקרת בית שנשואה לנגר או למנהל חברת היי-טק; אדם שהגיע לגיל 70 זכאי לקיצבת זיקנה,
ללא מבחן הכנסה - זאת אומרת: גם אם הוא אמיד, או אפילו עשיר.




אחד מהפתרונות הפופולריים לטיפול בעוני - הוא להטיל מסים על ה''עשירים''. אך למרבה הפרדוקס, התוצאה היא הפוכה מהמטרה. לדוגמא, זאב גולן מהמרכז למחקרים פוליטיים ואסטרטגיים מתקדמים בירושלים, מביא ראיה מממשל בוש האב: נשיא ארצות-הברית העלה את נטל המס על ה''עשירים'' מ-‏28% ל-‏31% בשנת 1990. אך למרבה הפלא הסתבר שנה לאחר מכן - שהכסף שהתקבל מהם היה קטן ב- 7 מיליארד דולרים - במקום שיגדל! תופעה זו חוזרת ונשנית בכל זמן ובכל מקום - והסיבה היא שהעשירים יכולים תמיד להרשות לעצמם להעסיק מנהל חשבונות, יועץ מס ועורך דין - שיאפשר להם להתחמק באופן חוקי מתשלום המס - או פשוט להעלים מס.
לעומת זאת - ככל שהמסים נמוכים יותר - אנשים מוכנים לעבוד ולהרוויח יותר - כיוון שרובו הגדול של הכסף נותר אצלם בכיס - ומוסר תשלומי המסים גבוה אז בהרבה - מפני שתחושת ה''שוד'' מאת המדינה חלשה הרבה יותר.
אז גם זורם הרבה יותר כסף לאוצר המדינה - וכך יש יותר כסף לסייע לשכבות החלשות!




ההטבות לאזורים השונים, לא רק שלא הביאו לקידומם - אלא אף הנציחו את נחשלותם. האם הפכו קרית שמונה בצפון, או ירוחם ושדרות בדרום - לערים עשירות ומשגשגות? במה הועילו הכספים הרבים שהושקעו במקומות אלו?

לעומת זאת, ההטבות הללו ואחרות - מהוות מוקד משיכה לשחיתות ורמאות: תושבי מרכז הארץ מחזיקים כתובות פיקטיביות בצפון, ביש''ע, בדרום או באילת - על-מנת לקבל הנחות והטבות; יזמים מקימים מפעלים באזורי ''פיתוח'' - ונמלטים למרכז הארץ (או לירדן) לאחר שתמה תקופת התחייבותם; יישובים שבעבר נהנו מקרקעות ומים מסובסדים לשם פיתוח החקלאות - משמשים כבר שנים רבות באותן ההטבות לעסקים שאינם קשורים לחקלאות כלל.

הפתרון הנכון מצוי בנקודת מבט שונה לחלוטין, והיא: השקעה בתשתיות. בשפת יום-יום הכוונה היא בעיקר בתשתית התחבורה: כבישים בין-עירוניים מהירים ומעולים; רכבות מהירות מקצה הארץ ועד קצה; נמלי-ים מפותחים; נמל-תעופה בינלאומי נוסף; נמלי-תעופה פנימיים בתוך הארץ, ואפילו תחבורה ימית - מרצועת עזה ואשקלון בדרום ועד לנהריה וראש הנקרה בצפון.

כך - תושבי האזורים המרוחקים לא יצטרכו לבקש נדבות מהממשלה - ויוכלו להגיע במהירות - הלוך וחזור - אל מרכזי התעשיה והמסחר הראשיים של הארץ (גוש דן, ירושלים, חיפה) - ולהתפרנס ביתר קלות וביתר כבוד. דוגמא לכך היא רכבת מהירה בין תל-אביב לירושלים בזמן של 25 דקות בלבד.




מצבן של קרנות הפנסיה כבר היום הגיע אל עברי פי-פחת, ובמלים אחרות: אין כסף לשלם. במשך שנים רבות נוהלו הקרנות באופן כושל, בזבזני ובלתי-אחראי בעליל - והקופה ריקה. ההסתדרות נמצאת בגירעון וחובות של למעלה מ- 1.75 מיליארד ש''ח; מאות עובדים עומדים בפני פיטורין מההסתדרות - ואם לא תבוצע תכנית שיקום מהירה - יגיעו מאות אלפי אנשים לידי אסון. מצב עגום זה נובע בין השאר ממה שמכונה ''גירעון אקטוארי'': הגימלאי מקבל את קיצבתו מכספם של האנשים העובדים כיום - והיחס בין הגימלאים לעובדים הולך ומצטמצם. לצורך ההדגמה - אם היום ישנם שישה עובדים על כל גימלאי - בעוד 30 שנה עלולים להיות רק 4 או 3, וככל ששיעור ההשתתפות בשוק העבודה יקטן, ובמקביל מספר הקשישים יגדל עקב הארכת תוחלת החיים - אנו עלולים להגיע למצב של ''גירעון'' - זאת אומרת: מצב שבו יהיו פחות עובדים מגימלאים - ואז לא יהיה מאין לשלם. תכנית החירום של הממשלה מאריכה (בהדרגה) את גיל הפרישה ל- 67 (גברים ונשים כאחד); ותומכת בקרנות הפנסיה בעשרות מיליארדי דולרים בפריסה רב-שנתית. בטווח הקצר ישנה אמנם פגיעה בקיצבאות - אך היא עדיפה לאין-שיעור על פני קריסה מוחלטת ואסון חברתי אדיר - שאנו עומדים בפתחו ממש.




עניין נוסף בנוגע לקרנות הפנסיה הוא ''איגרות החוב המיועדות''. כנהוג, קרנות פנסיה - כמו בנקים - אינן מחזיקות בידיהן את כספי הלקוחות במרתפים - אלא משקיעות את רוב הכספים - על-מנת לצבור רווחים, שמהם יוכלו גם לממן את עצם פעילותן והן להעניק ללקוחות רווחים (''תשואה'').
וכאן באות איגרות החוב המיועדות ומקלקלות את השורה: במשך שנים רבות סיפקה הממשלה לקרנות הפנסיה
איגרות חוב עם אחוז מסויים של רווח מלאכותי מובטח, ולמעשה סיבסדה את הקרנות וכיסתה על הפסדיהן. שיטה זו גרמה לקרנות להיעדר כמעט לחלוטין משוק ההון (דהיינו: הבורסה, בעיקר) - ולהפוך את שוק ההון הישראלי למוגבל, לנכה ממש.




כאשר אנו מחפשים פיתרון לבעיית האבטלה, אנו נוטים לדרוש ''שהממשלה תעשה משהו'' - וזאת טעות חמורה. מה שהממשלה צריכה וחייבת לעשות - היא
לאפשר לאזרחים לעשות משהו. ולמה הכוונה?

הבה נניח שאזרח מסויים בישראל מעוניין להקים עסק קטן, למשל: חברת שיפוצים. הוא מעוניין לרכוש ציוד (כלי עבודה כגון מקדחות, חומרי גלם כגון צבעים וכו') ולשכור מחסן או חנות. לפי התכנון - אמורים להיות מועסקים ארבעה עובדים בעסק - וחמישה כולל המייסד. מה עושה האזרח? הוא מעוניין לקחת הלוואה על-מנת לרכוש ציוד התחלתי, ולהירשם כחברה/עוסק מורשה כדי לעבוד כחוק;

במקרים רבים מאוד - האזרח מתייאש ומוותר - ואז נותרים חמישה מובטלים במשק, או שהוא עובד שחור - ובמקרה כזה הכסף לא מדווח, לא משולמים עליו מסים - והוא הולך לאיבוד למדינה ולכלל הציבור: הוא הופך לכסף אבוד.

מדובר, כמובן, בדוגמא ייצוגית בלבד. ישנם אזרחים רבים שרוצים להקים עסקים רבים: קייטרינג; חנות בגדים; משרד שידוכים; מסגריה - ועוד ועוד. אם נכפיל את חמשת העובדים הפוטנציאליים בכמה עשרות אלפי אזרחים שרוצים להקים עסק אך נרתעים - נגיע לאובדן של מאות אלפי מקומות עבודה - או אובדן של מיליארדי ש''ח למשק.
אותו הניתוח תקף גם לגבי בעלי-עסק קיימים שמעוניינים לקחת הלוואה על-מנת להרחיב עסק קיים.

מדוע הם נרתעים?

ובכן, יש לכך שלוש סיבות עיקריות:

- מערכת בנקאות קשיחה. מגוון האפשרויות לקבל הלוואה בישראל - אפילו בסכומים קטנים - הוא מצומצם ביותר, ולפעמים דרושים ''שבעה מדורי גהינום'' על-מנת לקבל הלוואה; כאן נוצר הקשר גם לקרנות הפנסיה: מכיוון שהן כמעט שלא משתתפות כ''שחקניות'' בשוק ההון הישראלי - קשה הרבה יותר לגייס כספים ולהקים מפעלים וחברות שיספקו מקומות עבודה.
- מסים דרקוניים. נטל המס בישראל (כולל ביטוח לאומי מס בריאות) הוא גבוה מאוד: כ- 60%! פירוש הדבר הוא שמכל מאה ש''ח שאנו מרוויחים - אנו נותנים 60 ש''ח לממשלה. אין צל של ספק שמצב זה הוא גן-עדן לגידול בהון השחור מצד אחד - ומצד שני גהינום ליזמים ואנשי עסקים שמתייאשים ומוותרים.
- סירבול והכבדה של ניהול העסק. בשביל להקים ולנהל עסק בישראל - נאלץ האזרח הישראלי להתמודד עם הררי טפסים, רישיונות, אגרות, בקשות ושוברים - והוא נתקל ברשויות השלטון המטרידות אותו ומכבידות עליו בכל אשר יפנה. גם כאן - שוב - או שהיזם יעלים כספים (או יבריח אותם לחו''ל) - או יתייאש ויישאר בבית (במקרה שאכן יישאר בארץ...)


הבעיות המבניות הללו תקפות לא פחות בכל הנוגע להשקעות חוץ. כאשר יזם או איש עסקים שוקל האם להקים כאן חברה/מפעל שיספקו מקומות עבודה לישראלים - הוא נרתע, נבהל - והולך להשקיע את כספו במדינה אחרת.




גודלו של המגזר הציבורי מהווה בעיה מבנית חריפה במשק הישראלי. ביסודו של דבר - כל מגזר ציבורי הוא נטל על המשק - מכיוון שהוא איננו יצרני, זאת אומרת: הוא לא מוסיף סחורות ושירותים למשק, ולא תורם לתוצר.

ברור - כמובן - שמגזר ציבורי בגודל מסויים חייב להתקיים: צבא, משטרה, מערכת בתי משפט, משרדי ממשלה וכדומה - הם דברים הכרחיים. אך יש להבדיל היטב בין אילוץ, לבין דבר רצוי.

הניסיון הכלכלי הוכיח - שככל שהמגזר הציבורי צומח מעבר לנקודה מסויימת - המשק מידרדר.
בדרך כלל נהוג להעריך שהמגזר הציבורי אסור שיעלה על 25% מהמשק - ואילו בישראל הוא גדול הרבה יותר: הזהירים אומרים: 33% - המחמירים טוענים: יותר מ-‏50%.

לפיכך, הקטנת המגזר הציבורי היא הכרח חיוני על-מנת לאפשר את צמיחת המשק.




המצב הביטחוני שאנו מצויים בו - כולל העדר פתרון מדיני - אין ספק שיש לו השפעה שלילית על המצב. אך טועים אלה אשר מתנים את צמיחת המשק במציאת פתרון מדיני. אפשר - גם בתנאים הקיימים - להגיע להצלחה של 80%-90% מהמתוכנן - גם אם לא 100%. ניתן לשמר את האינתיפאדה על ''אש נמוכה'' - והוכח בחודשים האחרונים שזה אפשרי. מבחינה זו אין הבדל משמעותי בין ימין לשמאל - מכיוון שלמרות המחלוקת בדבר ''השטחים הכבושים / המשוחררים'' - אנשי שמאל וימין רבים מאוחדים בדיעה שלא יהיה כאן שלום גם בעוד 50 שנה. אין יותר זמן להמתין לבוא המשיח.
עובדה ידועה היא שדרום-קוריאה וטאייוואן למשל - צמחו מאוד מבחינה כלכלית - למרות המתח הביטחוני וההשקעה בצבא (בעיקר מצד טאיוואן מול איומי סין). כמו-כן, אין שום קשר בין המצב הביטחוני לבין העדר רכבת בין ירושלים לתל-אביב, או בין האינתיפאדה לבין האינפלציה בפקידי מכס, מע''מ מס-הכנסה, מס רכוש ושמונה סגנים לראש עיריית ירושלים...




לסיכום - הרושם הנוצר מהתוכנית הכלכלית - כביכול היא פוגעת בסולידריות החברתית - הוא צר ושטחי. אמת - בטווח הקצר ישנה פגיעה מסויימת באנשים שהתרגלו במשך שנים רבות לקבל מבלי לתת, להרוויח מבלי להתאמץ - וכאן מתעורר זעם רב. המשטר הכלכלי הישראלי, שבנוי טלאים-טלאים כשורת מונופולים של קבוצות-לחץ, נותן כעת את אותותיו הרעים. דוגמא טובה לכך היא איומיהם של משווקי הביצים על הממשלה - שאם היא לא תסכים להעלות את מחיר הביצה ב- 2.5 אגורות - הם ישמידו סחורה רבה ויגרמו למחסור בביצים לקראת פסח. השאלה הנשאלת היא - מדוע מלכתחילה צריכה הממשלה לקבוע את מחיר הביצים? האם הממשלה קובעת את מחיר הבננה? - ומה פשר האיומים הללו? הרי במחי-אצבע יכולה הממשלה להתעלם מהאיום החצוף הזה ולייבא ביצים מחוץ-לארץ - ולהתגבר על המחסור.

עם זאת - בשולי הדברים ישנן כמובן גם פגיעות אמיתיות - הנובעות ממצב החירום הכלכלי.

אך הפגיעה האמיתית בסולידריות החברתית היא הנטיה של רוב האזרחים להתעלם ממצוקות חברתיות, ולהעלים עין מהזקוקים לעזרה - מכיוון שתמיד ישנה ''הממשלה'' ש''היא'' - ולא אחר - צריכה ''לעשות משהו''. נטיה זו נוצרת לא בעקבות רשעותם של אזרחי ישראל חלילה - אלא בגלל שהממשלה נוטלת על עצמה יותר מדי תחומי אחריות חברתיים - ובכך גורמת לאזרח הפשוט להרגיש משוחרר מבחינה מוסרית לאחיו ואחיותיו.

קיצורו של דבר - יש בתכנית הכלכלית של הממשלה כמה עקרונות-יסוד שיעלו את ישראל על דרך המלך - לאחר תקופת הסתגלות קצרה:


קיצוץ במסים; צימצום המגזר הציבורי; החייאת שוק ההון; מלחמה בהון השחור; תיקון עיוותים בתשלומי ההעברה מעודדי-הבטלה, ועוד.


אין בה אמנם די מאבק במונופולים והסרת חסמים ביורוקרטיים (''הררי טפסים ורישיונות'') - ואין בה עוד צעדים רצויים - אך העיקר הוא כי מדובר בצעד חשוב בכיוון הנכון, וכמו שמטופל אצל רופא שיניים סובל כאב חד-אך-קצר של טיפול שורש על-מנת להימנע מכאבי-תופת בעתיד - כך על אזרחי ישראל לסבול כאב חד-אך-קצר של טיפול שורש כלכלי - על-מנת להימנע מקריסה מוחלטת בעתיד.




הפגנת תמיכה בתכנית הכלכלית תיערך ביום ה' הקרוב, כיכר פאריז בירושלים, בשעה 17:30
וכמו כן תיערך עצרת תמיכה ביום א', 13/04/2003, מול משרד האוצר, בשעה 18:30.
לפרטים: משה, 056-223314; עדי, 052-294128

חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  שאלה על השתתפות צעירים בכח העבודה  (דוד סיון) (3 תגובות בפתיל)
  האם יש לך גם הצעות קונקרטיות בעניין המגזר הציבורי?  (מי שזוכר) (9 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי