  
  
  
|
  לילות וואלפורגיס | |||||
| אלכסנדר מאן (יום רביעי, 30/04/2003 שעה 19:42) | |||||
|
|||||
יום חג האחד במאי, בו אמורים לכאורה פועלי ועמלי העולם אמורים להתאחד, מתחיל כבר בלילה חושני חסר כל מודעות פרולטרית המתקרא 'ליל וואלפורגיס', אשר נחגג בטירוף חושים ויצרים אמיתי, בהשתתפות אלפי משתתפים, המבקשים אף הם להתאחד, אם כי יותר באופן גופני מאשר באופן רעיוני. כנס מכשפות זה, המסמל יותר מכל דחייה קולקטיבית-הדוניסטית של הנצרות לצד אורגיית חושים והתפרקות חושים, נקרא על שם המכשפה 
השם וולפורגיס מבטא איפה 'מפגש מכשפות', וגם בזמננו המודרני לא הועם זוהרו, אלא דומה כי אפילו עלה בעקבות הדרישה לנשים מסוג זה; מה כבר כל כך מעניין טוב בהווית המכשפה, שואלים רבים. ובכן, המכשפה נתפשת בתודעת הציבור כאחת המתחברת טוב יותר לרגשותיה ורצונותיה, ובתור אחת שכזו גם אישה העומדת על שלה בכל תחום אפשרי, כולל התחום המיני, ואולי כאן קבור המטאטא.
מיהן כל אותן מכשפות אלו? מהי ההיסטוריה של מנהג זה? מהי דמות 
מחקרים מודרנים שונים מעדיפים להתייחס לתופעה זו באופן מצומצם ושווה לכל נפש; באופן שכזה חקרו היסטוריונים, אנתרופולוגים ואנשי הבוטניקה את התופעה מנקודת מבט התרחשותית, תרבותית וכימית כאחת. התוצאות, יש לומר, מעניינות ביותר; רוב המכשפות או אפילו כולן היו על פי רוב נשים שעסקו ברקיחת תרופות מעשבים שונים, לצד משחות מעוררות-הזיות, וכך החלו להפיץ מרקחת זו בכפרי ימי הביניים במקומות שונים, למגינת ליבה של הכמורה המקומית, מוסד הנזירות ושליטי המקום, שראו בעין בלתי אוהדת את מה שהבינו כ'רצון לעוף עם מטאטא על מנת להזדווג עם השטן'. כמות הפנטסיה המינית המודחקת שיוחסה והושלכה על נשים עצמאיות אלו אינה יודעת שובע, וכרונולוגיית ימי הביניים מלאה בתיאורים מיניים מסמרי שיער על מעשיהם הנלוזים של מכשפות אלו, במיוחד בתחום המיטה.
כך או כך הנושא נדון בחיוך ומתוך סקרנות חיובית, ונשים אלו, שנרדפו לכל אורך העת העתיקה וימי הביניים, חוזרות בפירוש להיות in בצפון אירופה, אך הפעם במסגרת פולקלור פורקת יצרים בלילות ירח מלא, כששיא החגיגות מתקיים, כאמור, באחד במאי, המלווה כמעט תמיד בעונת תחילת האביב עם כל הפריחה המשכרת באוויר. מטבע הדברים מושכות חגיגות אלו גם פגאנים אחרים, והילולה רבה עד מאוד, בהתחשב בעובדה שריקודים וטקסים מרהיבים ומטורפים נחגגים אל תוך הבוקר במעין יום-עצמאות-הרגשות. לדת עצמה ולקומבינציית הרגשות והערכים היהודו-נוצרים אין הרבה מה לחפש בליל חגיגות זה. הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  מאמר כתוב מעניין |
|||
|
|||
מאד מעניין לקרוא את המאמר שלך. הוא מלמד לא מעט על תופעת המכשפות בעבר ובהווה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ערכים יהודו-נוצריים |
|||
|
|||
מסקרן אותי לדעת מי המציא את המונח יהודו-נוצרים ומה משמעותו. ככל שדעתי משגת, איני מוצא ולו ערך אחד המשותף ליהדות ולנצרות. בקשר למכשפות: הרבה אומץ היה צריך כדי לצאת נגד הנצרות ותרבות ימי הביניים בכללה. גם אם מדובר בבריחה הזויה מן המציאות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ערכים יהודו-נוצרים הם |
|||
|
|||
ערכים שמבוססים על התרבות שנוצרה במסגרת האמונה המונותיאיסטית ויחסי הםשיכה/דחייה בין שתי דתות אלו, אשר התנ''ך כספר נחשב כקדוש עבורן. לא זה המקום להיכנס לניתוחיו של ניטשה בנדון או אפילו להביא דוגמאות אלטרנטיביות - בתיאוריה ובפרקטיקה - למציאות זו; צמד המילים יהודו-נוצרי בא עפ''ר לתאר את המשותף בין שתי דתות אלו ואת הנגזר התרבותי מתוכן ביחס ישר לערכי הציווילזציה המערבית. לגבי הקביעה השניה אני בהחלט מסכים: היה דרוש אומץ לא קטן כדי לנסות ולצאת נגד המימסד הנוצרי בימי הביניים, קל וחומר בתור אישה. רוב המכשפות שילמו על כך בחייהן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס מענין הוספתי ל-favorites את ה-site באנגלית,לק |
|||
|
|||
תופעת המכשפות נעלמה בין ליל, (רדיפתן העלתן לגרדום, המשרפות, והעינוי) בתוך ואחרי תקופת האינקוזיצה ,עד כמה שידוע לי אין הסבר הכיצד , זה דעך ונעלם ? אולי יש לך מוסג או ידע בעקבות האירוע המכשפתי השנתי ? האם החג מוחג ביתר חלקי אירופה ? ומאיזו תקופה החג נחגג בגרמניה . כאן בצפון הרחוק כפי שאתה יודע הלוהין שהסברו יציאת הסוררים השדים וכל היוצא כקריאת תגר לפני ליל הקדושים,פאגניזים תוצר יבוא מאירופה, | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המושג ''ערכים יהודו-נוצריים'' |
|||
|
|||
הוא חדש יחסית (אם אינני טועה הופעתו על הבמה היא רק במחצית השניה של המאה ה 20). כל מה שהוא מביע זאת העובדה שהנצרות צמחה מתוך היהדות. דווקא בערכים בסיסיים יש ניגודים קוטביים בין הנצרות לבין היהדות, למשל ''הקם להורגך השכפ והחרוגו'' לעומת הדרישה ''להגיש את הלחי השנייה למי שסוטר לך''. מרגע עלותה על הדרך של דת עצמאית, הנצרות הדגישה את היותה ''דת של אהבה'' בניגוד ליהדות שהיא ''דת של חוק''. אומנם היותם מייצגים דת של אהבה, לא מנע מהנוצרים להעלות אנשים על המוקד, אבל זה כבר נושא לדיון אחר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה אין מכשפות יהודיות? |
|||
|
|||
כללי --- משום מה אני חוזר תמיד למוטיב הסדר שלדעתי הוא גורם מרכזי בהתנהגות האנושית. סדר - משמעותו הקטנת אי הוודאות לגבי העתיד. דומני שאין צורך להרחיב בכך. ההשלכות על התנהגות החברה, החל מדת דרך התפתחות המדע ומערכת המשפט, נובעת מאותו רצון להקטין את אי הוודאות וממילא אם לא לשלוט באירועים לפחות להימנע מסכנות קיומיות או מפגיעה במה שהפרט מגדיר כטוב עבורו. בהערת סוגריים אוסיף שהכיוונים האחרונים של האינטליגנציה הרגשית מספחים גם את הרגש לקטגוריה זו. הנחת המוצא בתחום זה שהרגש הוא שיפוט ערכי של אירועים חיצוניים לפרט, שאינם בשליטתו אך יש בהם כדי להשפיע על מה שהוא מגדיר כטובתו. מספר הערות על ייחודה של הדת היהודית ------------------------------------ המיתוסים היהודים על בריאת העולם שונים בעיקרון מכל המיתוסים האחרים בני תקופתה. המשותף לכל המיתוסים האחרים הוא הכאוס המלווה תמיד במלחמות, לפני שמשתרר מאזן כוחות בשמים. נשפך הרבה דם, אלים ושים מעשים שלא ייעשו ובסופו של דבר החזק מנצח. ההשלכה של מלחמות אלה היא על הטוב ועל הרע. הרע אמנם מוכנע אך הוא הופך לאטנטי. מכאן גם ההתייחסות לאל הטוב ולאל הרע והפרדוקס שהנצרות לא כל כך התמודדה אותו, כיצד אלוהים מרשה לשטן לשלוט אינם קיימים ביהדות. הנצרות במקרה זה סטטת מהמקור ואמצה לעצמה את הגישה היוונית רומית על חלוקת אזורי השפעה: הרע שולט בשאול, מתחת לאדמה, והאל מעל האדמה. במוות שוב יש חלוקה בפורגאטורי: יש מי שמצטרף לאל ויש מי שמושלך לשאול. נזניח לצורך הדיון את סיפור השכר והעונש המורכב ונתמקד בתפיסת הדואליות; תפיסה שהתפתחה לדואליות מושלמת בתרבות המזרח, אין לה ולא כלום עם היהדות. מה שחשוב בכל הסיפור הזה הוא קיומו של הסדר הקוסמי. היהדות היא דת של דיבורים. היה כאוס ''ויאמר אלוהים...''. אין מלחמות אין מתחרים פוטנציאליים על השלטון, יש שליט אחד ויחיד ללא עוררין ללא עוזרים הקובע את הסדר בתוך הכאוס בדיבור בלבד. אמנם יש סגנון מלכותי של ''אנחנו קובעים'' בפסוק ''נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו'', אך למלאכים (אם הם קיימים) אין יד ולא רגל במעשה הבריאה. בעולם כזה אין מקום לשטן או למלאכים. לדעתי, זוהי השפעה של התרבות הפגאנית ואין זה פלא שגם לא תמצא בתנ''ך הקנוני סיפורי מלאכים (למעט שליחות דוגמת המלאכים שהתארחו אצל אברהם. תרצה תפרש זאת כמלאכים תרצה תפרש זאת כשלוחי אלוהים). היה אמנם סיפור הבראשית של הנפילים, אך אפיזודה זו חלפה סמוך להופעתה בדיבור האל, ללא מלחמות. הסיפור הייצרי גם הוא מופיע ביהדות ברמה של אדם וחיה. הפיתוי הוא נחש שגפיו מקוצצות. אין הוא בר שיח עם האלוהים. הוא משהו נחות מזדחל העשוי לסכן את האדם אם לא יזהר. מובן שיש יוצאים מהכלל כמו ספר איוב. אך ספר זה הוא ספר מאוחר והוא בולט במיוחדותו מול שאר הספרים הקנוניים. על האדם היהודי -------------- היהדות בנויה על חופש הבחירה וזה כבר מופיע בבראשית כחטא הקדמון. ידיעה כרוכה בבחירה. התנ''ך גם קובע שזוהי תכונה אלוהית. מרגע שהאדם אכל מעץ הדעת הוא רק חסר מעט מאלוהים והוא הנצחיות. וכאן נבנה הפרדוקס הראשון: הידיעה הגיע לאדם נגד רצון הבורא, בניגוד לתכנית הקוסמית! התיקון המיידי הוא החמרת הסדר והקפדה על חלוקת הסמכויות בתוך התא המשפחתי. על כך כבר רשמתי קודם. ההשלכה של המיתוסים האלה על חיי היהודי יחסית לאחרים היא מחד: אחריות מלאה על הבחירה בין טוב ורע, כאשר כל הייצרים שייכים לבחירה הרעה (ראה כיצד מעשה תמים בכיוון זה סופו - גירוש מגן העדן. בהערת אגב נראה קצת מוזר שגן העדן הוא מקום של אבטחה קיומית מוחלטת והיעד כל סוג של מחשבות שאינן קשורות לארוחות) ואילו הטוב הוא שמירה קפדנית של החוק, בין אם אתה מבין אותו ובין אם לאו. בכך אני מקבל את גישתו של ליבוביץ' לדת: תכלית חייו של היהודי היא למלא את המצוות שהוטלו עליו. הוא עבדו חסר פוטנציאל ההבנה של רצון האלוהים; ע''כ כל פירוש רציונלי של המצוות, לא רק שהוא מיותר אלא הוא פוגע בדת עצמה. גישה זו רווחה בדת היהודית ושיאה בחיבור ''שולחן ערוך'' שקובע למאמין את סדר יומו מהרגע בו פקח את עינו, דרך האופן בו ישרוך את סנדליו, יעשה את צרכיו, ישמש את מיטתו, או יתייחס לזולת. אין לסמוך כלל על היצור הזה: כל עוד הוא ער ובהכרה, הוא עשוי למעוד. המערכת המורכבת הזאת מכירה בקיומו של עולם היצרים האנושי, מקור כל החטאים, וכופה על המאמין סדר יום של Idiot Proof. אם תנהג לפי האלגוריתם שהוצע לך, תקטין את סיכוייך לשגות או למעוד וגם יקטן הסיכוי שתעמוד לפני הצורך לבחור; הן כאדם, יצריך האפלים עשויים להטות את הבחירה. חוסר האמונה המוחלט הזה באדם הרציונלי בא לידי ביטוי בבניית ממסד רבני, המופקד על שמירת הסדר החברתי כצרברוס על פתחי השאול. על האשה היהודיה --------------- אם נחזור להנחת היסוד של שמירת הסדר החברתי, שבסיסו הוא התא המשפחתי, תפקידה של האשה היהודיה מוגדר. ''כבוד בת מלך פנימה''. תפקידה כעקרת הבית, כמי שמופקדת על התא המשפחתי כאשר הגבר קונה ידע, תורני כמובן. כל ידע אחר אסור עוד מתקופת גן העדן. כהערת אגב: ידע זה גם הוא מוגבל לידע סכולסטי בלבד משום ''שאם הראשונים הם כמלאכים הרי אנחנו כבני אדם; ואם הראשונים כבני אדם, הרי אנחנו כחמורים''. היא במעמד של רכוש ובמעמד של בת מלך בעת ובעונה אחת. כאשר רב יתווכח עם חילוני הוא יציג כמובן רק את הפן המכובד. הוא ישכח לספר שמחוץ לביתה אין לאשה כל מעמד חברתי מעבר ''לאשתו של פלוני''. הסיפור של עידו רק מדגיש את העניין. על האשה נאסר ללמוד ואפילו המציאו לה את ''צאנה וראינה'' כדי להתאים את הכתוב לתפיסתה המוגבלת ולבל יפרע תפקודה. את רוצה לחקות את בעלך, הרי לך ספר כתוב שיתאים למעמדך האינטלקטואלי. אם תחרגי ממגבלתיך הרי תערערי את הסדר החברתי! איך אפשר למצוא מכשפות בעולם כל כך סגור וכל כך מאורגן! השטן, או ''הסטרא אחרא'' שייך רק לאגדות ולספרים שאינם קנוניים. ''הצד האחר'' הוא הצד האחר של האדם עצמו הניגוד לעולמו של השטן בתרבויות האחרות. אך כנראה עולם זה לא נסגר הרמטית ונחשף להשפעה של תרבויות בהן היהדות התחככה; עם זאת זוהי יותר תת תרבות מאשר חלק מהתרבות הממוסדת. אם הנסיבות העלו אשה מיוחדת הרבה מעל למעמדה, הקהילה יכלה לקבל אותה רק אם הסבירה זאת כרצונו של האלוהים. היא יכלה להיות נביאה, ''אשת חיל'' כאלמנה בעלת רכוש, שיש להתחשב בדעתה, אך בשום פנים לא בת שטן. אין שטן, לפחות לא בצורה רשמית. יצר המין הוא חלק מאישיותו של הגבר המוכר היטב ע''י היהדות. ''מי שגדול - יצרו גדול''. ראה את כיצד מתורץ הסיפור של דוד ובת-שבע, הגם שדוד בא על עונשו. לפני ''הגדול'' עומדות דילמות חמורות יותר שלגביהן עליו להפעיל את שיקול דעתו וכמובן את הבחירה שלו בין טוב לרע. איני רוצה לחזור על מעמדה של האשה כמפתה. הרי זכות הבחירה שלה הוגבלה מראש, אך לא יצריה. כלאו אותה בביתה תוך יצירת אשליה שהיא בת מלך, אך לא את יצריה. על בת המלך הזאת אסרו להראות כל בדל של נשיות מחוץ כלפי זרים (שלא לדבר על תשמיש המיטה שנועד לקיום מצוות פריה ולרבייה בלבד). האם היא מתפתה? חס ושלום! היא מפתה! האקטיביות שלה מקטינה את אחריותו של הגבר. אין זה עומד בסתירה שדינם של שני נואפים הוא סקילה. אם אתה רוצה הוכחות למעמד המפתה לך לך לבית הדין הרבני לדיני משפחה! כפי שכבר הסברתי, היהודי הוא עבדו של האלוהים. בביתו של עבד האלוהים שוררת השכינה וכל מעשיו ומחשבותיו מכוונים לקדושה, כולל מעשה האהבה. מכאן לא רחוקה הופעת המטאפורות על היחס בין האלוהים לעמו. אהבה שבקדושה. אני מרגיש שאני כבר חוזר על עצמי. דוגמה: המים המאררים ---------------------- בפרק העוסק בנושא בספר ויקרא נידון מקרה בו בעל חושד שאשתו מצמיחה לו קרניים. לפי הפרוצדורה הבעל הקנאי פונה אל הכוהן הגדול ומאחר ואין לו עדים (אחרת זהו מקרה פשוט של דין נואפת), השיפוט נמסר לרשות על ארצית. נערך טכס זובור פומבי שבמרכזו השקיית האשה במים שערבו בהם מאדמת המשכן (או המקדש). אם חלף פרק הזמן הקצוב בפרוצדורה ובטנה של האשה לא צבתה כתוצאה מפעולת השיקוי, הרי שהאשמתה הופרכה. אם היה בחול וירוס שגרם לבטנה להתנפח, הרי שהוכחה אשמתה והיא מוצאת להורג בסקילה. למשנה כל העניין נראה מופרך והיא הוסיפה תנאים מוקדמים לקיומו של טכס ההשפלה. הראשון בהם היא הוספת עדים התומכים בגרסת הבעל בכך שהם מעידים שראו את האשה מתבודדת בביתו של גבר זר. זוהי עדות נסיבתית, משום שאינם מסוגלים להעיד על מעשי בני הזוג בהתבודדותם. כדי להסיר ספק ולהחזיר שלום בית, מתנהל הטכס המתואר ע''י הכוהן הגדול. יש מחלוקת בין התנאים אם הטכס נערך לפני קהל או מאחורי פרגוד. הנמקת המשנה להוספת העדים היא שמירת התא המשפחתי נגד קנאתו של הבעל. בקיצור: אין ביהדות מכשפות, הגם שהתורה מצווה ''ומכשפה לא תחייה'' - וזוהי מכשפה שאינה יהודיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מי אמר שאין? |
|||
|
|||
מה בקשר לכל חותנת מצוייה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא אמרתי שאין מכשפים יהודיים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי