פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
האתוס והמציאות בארץ ישראל
עגל הזהב / דוד סיון (יום חמישי, 15/05/2003 שעה 20:01)


האתוס והמציאות בארץ ישראל

ד''ר דוד סיון




''לתנועת העבודה אכן היה כוח פוליטי רב בתנועה הציונית ובישוב, היא אמנם הנהיגה רוב הזמן את היישוב, והאתוס החברתי שלה היה רוב התקופה האתוס הדומיננטי. העובדות האלה הן שיצרו וביססו את הדעה הרווחת שהיו בידה הכלים לעצב את החברה הארץ-ישראלית לפי רוחה'' (שביט, 2003)1.
במבט נוסטלגי, לימי הישוב היהודי הקטן בארץ-ישראל, רבים מציירים ''מציאות'' בה האידיאולוגיה של תנועת העבודה מהווה גורם מכוון את הפעילות הכלכלית. באותם ימים, 1920, הוקמה ההסתדרות הכללית גם כליכוד אידיאולוגי של תנועות הפועלים וגם כאיגוד מקצועי2. ההסתדרות אכן היתה כללית כי איחדה בתוכה את כל הפועלים, את המתיישבים החקלאים ועוד רבים אחרים. אבל הדומיננטיות הפוליטית של תנועת העבודה (ההסתדרות) לא היוותה תנאי מספיק ליצירת חברה ברוחה3.

אחד היסודות העיקריים של תנועת העבודה היה הנהגת שוויון בשכר וברמת החיים בקרב הפועלים. המיתוס המקובל הוא שהשוויון הזה גם הוגשם הלכה למעשה4. בהמשך ננסה לבחון את האמירה הזאת על השוויון על ידי בדיקת נתונים על הפערים בשכר העבודה בשנים 1920- 1939.




מדיניות ''העבודה העברית'' היוותה כלי רב חשיבות במאבק ההסתדרות על מקומות עבודה ועל שוויוניות בשכר העובד היהודי (חבר ההסתדרות). בחינת פערי השכר בתקופה הנדונה תאפשר אמירה על מידת ההצלחה של מדיניות ההסתדרות לשוויון בשכר. לכן השאלה העיקרית שתבחן כאן היא מידת ההשפעה של המדיניות על פערי השכר בין עובדים מקצועיים לעובדים לא מקצועיים במגזר היהודי.

נבחרו מספר מצומצם של מקצועות שמשקלם ניכר ושאופיים יציב למדי. לבסוף, מבלי להגדיר את מידת השוויוניות נבדוק את הפער בקרב השכירים היהודיים בארץ ישראל ביחס לזה במדינות אחרות.
בלוח 1, מוצגים הנתונים על פערי שכר, באחוזים, בשני ענפים וב- 25 ארצות, מהפער הגבוה לנמוך.

לוח1: שכר פועלים מקצועיים כאחוז משכר
פועלים בלתי מקצועיים בשנת 1931
ארץענף
הבניה
ארץענף
המתכת
קנדה290יוגוסלביה257
יוגוסלביה234פולין207
הונגריה209הונגריה200
ארה''ב209צ'כוסלובקיה193
א''י - יהודים200א''י - יהודים183
פורטוגל181אסטוניה170
פולין179קנדה166
לטביה165ספרד150
אירלנד156צרפת144
ספרד150ארה''ב143
איטליה140בריטניה141
צ'כוסלובקיה137בולגריה141
אוסטריה137לטביה135
שוודיה135דנמרק127
דנמרק134שוויצריה126
בריטניה133אוסטריה124
שוויצריה132גרמניה124
אסטוניה129אוסטרליה120
בלגיה129בלגיה120
ניו-זילנד127שוודיה120
אוסטרליה125הולנד109
צרפת122
גרמניה121
נורבגיה111
הולנד107
מקור: זוסמן (1974), לוחב-‏1, עמוד 16.


מה שבולט זה שהפערים בארץ ישראל הם מהגבוהים ביותר המוצגים - מקום חמישי. גם השוואה בענף הדפוס מציגה תוצאה דומה. פערי השכר בין פועל דפוס מקצועי לפועל פשוט בתל אביב, 183%, תופס מקום שלישי מבין 13 ערים אירופאיות (זוסמן, 1974, עמוד 17).
לוח 2, מציג את פערי השכר (על פי שכר ממוצע) על פני זמן.

לוח 2: שכר פועלים מקצועיים כאחוז
משכר פועלים בלתי מקצועיים
ענף192919371962
בניה276229178
מתכת 278163
מקור: זוסמן, לוח ב-‏5,ע' 20; לוח ב-‏6, ע' 21.


הלוח מראה שפערי השכר בשני הענפים בתקופת המנדט היו גבוהים יותר מאשר בראשית שנות השישים. ברורה גם המגמה של צימצום הפערים עם השנים. עובדה חשובה נוספת שעולה מן הנתונים (שלא מוצגים כאן) היא שהפערים בין המורים והאקדמאים יותר קטנים מאשר אצל עובדי הצווארון הכחול שהצגנו בלוח1.

מדד נפוץ יותר למדידת אי שוויון נקרא מדד ג'יני. כאשר ערכו של המדד הוא 0 השוויון הוא מוחלט וכאשר הערך הוא 1 הפירוש הוא הפוך - אי שוויון מוחלט. הפעם נמדדה מידת אי השוויון הכוללת בקרב השכירים באמצעות המדד. תוצאות החישוב של המדד הזה לא משנות את התמונה. הטענה שפערי השכר, באופן כללי, היו קטנים יותר בשנים 1920 - 1939 מאשר בשנות השישים נופלת שוב (שם, עמוד 25). עם זאת מדדי אי השוויון בין כלל השכירים מראים שהפערים יותר קטנים מאשר פערי השכר בין פועלים מקצועיים לפועלים לא מקצועיים.




המיתוס שהאידיאולוגיה השוויונית של תנועת העבודה הצליחה למתן מאד את פערי השכר בארץ ישראל בין שתי מלחמות העולם אין לו על מה להסתמך. זאת ועוד, פערי השכר שלאחר קום המדינה (בשנות השישים) היו נמוכים יותר. הממצאים שהוצגו כאן לא מראים אי שוויון הולך וגדל על פני הזמן. יוצא שלאידיאולוגיה השוויונית, ומדיניות ''העבודה העברית,'' של תנועת העבודה היתה השפעה שולית אם בכלל. הגורמים לכך היו כדלקמן:
  1. המדיניות הזאת לא חסמה באופן מוחלט את ההיצע של עובדים ערבים.
  2. איום הנטישה המתמיד של העובדים המקצועיים שמנעה השתלטות הפועלים הבלתי מקצועיים על קביעת תעריפי השכר של ההסתדרות.
  3. נכונות ההסתדרות להתאים עצמה למציאות הכלכלית והיותה בעלת מפעלים (חברת העובדים) רבים.
בהיבט הצר של פערי שכר ניצחה המציאות הכלכלית את האידיאולוגיה השוויונית של תנועת העבודה. אבל אין במסקנה זו להמעיט מהשפעת תנועת העבודה על תחומים אחרים בחיי הישוב בארץ ישראל בין שתי מלחמות העולם.



  1. שביט, יעקב, בספרם של בראלי, א. וקרלינסקי, נ. (עורכים), כלכלה וחברה בימי המנדט, עיונים בתקומת ישראל, סדרת נושא, המרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2003), עמוד 64.
  2. סמילנסקי, משה, פרקים בתולדות הישוב, כרך ב', הוצאת דביר (1959) עמוד 56.
  3. שביט (2003), עמוד 78.
  4. זוסמן, צבי, פער ושוויון בהסתדרות, ההשפעה של האידאולוגיה השוויונית והעבודה הערבית על שכרו של העובד היהודי בא''י, מסדה (1974), עמוד 9.





חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


השיקול הביטחוני
אליצור סגל (יום חמישי, 15/05/2003 שעה 22:33) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
עד כמה שידוע לי העבודה העברית ניצחה אך ורק על הרקע של השיקול הבטחוני - ארגון השומר סרב לשמור על מושבות שלא הנהיגו עבודה עברית והדבר הקרין על יתר המושבות גם אלו שלא נשמרו על ידי ארגון השומר.
רוב המושבות עברו לעבודה עברית במהלך התקופה התורכית רק בפתח תקוה בזכות שמירתו של אברהם שפירא זקן השומרים שהצליח לתת ביטחון לרכוש ולנפש יחד עם פועלים ערביים הייתה עבודה ערבית עד מאורעות תרצ''ו.
רוזה האדומה אימו של יצחק רבין גרמה למשבר חמור בין השמאל והימין בישוב כאשר התנגדה להופעת פרשים מפתח תקוה בעדליאדע משום שהם מעסיקים ערבים.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



מקורות חיזוק גורמי השביתה הכללית - חלק מראשי
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 16/05/2003 שעה 12:15)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

השב''כ, ניתן לסבור בסבירות גבוהה. אלה - היו חוד החלוץ

בזריקת ביבי ויצירת אווירת האימים הכבדה בתקופת ברק. ועדיין כיום - אותה רוח רעה שמרחפת.

חתר- בחסות הממסד.

דיכ- כשל והיכשיל. -דיכ- חייב לעו-

למען טובת המשק ויציאת המדינה מרוח הסאוב הכמו מוסרני המכניס עקרות בכל תחום.

הכשל העיקרי חרף המיתוס המאפשר המשכו:

מה שמצטייר כשורת כשלונות של השב``כ לכל האורך מאז שנת 2001 במניעת פיגועי טבח באוכלוסיה בישראל.

זיהוי בדיעבד אינו בבחינת מניעה.

מה גם שדומה וכה משוכללים האמצעים וגדולים התקציבים, ומה הרבותא הגדולה מהוצאת מידע ב''שיטות לחץ פ. סביר'' מאנשים שכבר פרופ` יהושפט הרכבי בספריו מאמצע שנות ה- 60 ואילך היצביע לגביהם על נקודות רופפות חברתיות/אישיות - העוינות הצפה התוך-חברתית free-floating hostility ; והחשדנות הבין- חברתית; והחשש המתמיד מניבגדות מצד חברים; ומוסר ה''כבוד'' הלא אוטונומי; וחוסר הישע בהיעדר סביבה קולקטיביסטית תומכת?

בעיקר זרועות אחרות הן שמיזערו את הטרור. האיש דומה ונכשל וחייב לעו- . דומה שהוא ירש מכונה יעילה וסאב אותה תוך יצירת נישה קשה . דומה שמדובר באדם בינוני וקטנוני היוצר נישה של כשל ולכאורא סאוב עמוק.

ואולי גם לתת את הדין?
_new_ הוספת תגובה



המדינה הולכת ונהרסת. הרטוריקה המוסרנית ללא דופי
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 16/05/2003 שעה 12:30)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זו שמוכוונת ככלי ניגוח כנגד הימין באופן חד צדדי, מנציחה את המונופוליזם והבריונות. אלה שהיו כאן משנות ה- 20 , לא יתנו למדינה לההרס מאחורי הניראות של מיומנות ומוסרנות קשיחה המחפה על חוסר יכולת. זאת תוך חזות מונומנטליסטית בנוסח הדרום אמריקני של החונטות, אך תוך ריקנות איומה, ואוירת טרור ואימים ''מעודנת''.

הרוח החופשית איפיינה את עמנו במהלך הדורות. אין לדעת מניין צצו האנשים הללו וסיגנונם.

שנות ה- 50 אינם עוד, ותחתם קיבלנו נובו-רישיות ריקה ובריונית ואכזרית וכושלת.
_new_ הוספת תגובה



השגות אודות דפוסי סירבול יתר תפעוליים של גופים כאל
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 16/05/2003 שעה 23:18)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ה ואחרים.

1) כשל המגושמות הברוקית: בסרט ''מסע להודו'' אנו רואים אביזרים פשוטים שבמקום להיות מותאמים למטרתם באופן ישיר (למשל משאבה)- מתאפיינים ברכיבים מיותרים תוך ''סלסול'' מיותר ועודפות רבה.

האם אירגונים מסויימים במדינתנו הפכו לסניף של בומביי מבחינת דפוסי חשיבה ואירגון, ואולי שלא במקרה?

2) כשל שיכרון הכיף שבסמכות נרחבת: הזזת גופים רבים שלא כצורך, תוך טון נימרץ של משימה חשובה.

3) החיים הטובים ואבטלה סמוייה רבה, תוך מיתוס החיוניות והיעילות וההישג.
_new_ הוספת תגובה



תודה, דוד
אריה פרלמן (יום חמישי, 15/05/2003 שעה 23:01) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

סקירותיך מעניינות ובנויות יפה.

ומסקנתך לגבי האידיאולוגיה השיוויונית?
_new_ הוספת תגובה



על אידיאולוגיה שוויונית ועבודה ערבית
דוד סיון (יום שישי, 16/05/2003 שעה 8:02)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בנושא הנדון המציאות ניצחה את האידיאולוגיה משלושה טעמים:
1. היה היצע (בלתי מוגבל למעשה) של עבודה ערבית כולל מארצות שכנות,
2. האיכרים (שהיו גם מתנגדי האידיאולוגיה השוויונית) ובעלי מפעלי תעשייה קלטו עובדים ערביים,
3. ההסתדרות גם ניהלה מפעלים כלכליים (סולל בונה, הסנה).

בתחילת הדרך ההסתדרות ניסתה גם לדאוג למשכורת שוויונית עם הצלחות חלקיות. במוסדות ההסתדרות ומפעליה הונהגה ''משכורת משפחתית [לפי מספר הנפשות במשפחה]''. אבל השיחרור מחובת המשכורת המשפחתית ''של העובדים המקצועיים מצד אחד, ושל המפעלים העסקיים של ההסתדרות, ...'' הוא שבפועל ביטל אותה. גם פשיטת הרגל של סולל בונה (בשנות ה- 20), המפעל ההסתדרותי הגדול ביותר, פעלה לביטול למעשה של המשכורת המשפחתית. ''לאחר פשיטת הרגל [סולל בונה] ..... הודגשה האוטונומיה של כל מפעל הסתדרותי בניהול עסקיו 'על בסיס רציונליות משקית ונשיאת עצמם' (זוסמן 1974, 107).''

אבל צריך גם להביט על חצי הכוס המלאה. המאבק לעבודה עברית איפשר במקרים שכר יותר גבוה ליהודי ביחס לערבי (זוסמן, עמוד 49). אבל העובדה שהועסקו עובדים ערביים במשק היהודי היוותה מעין גג על השכר ששולם לפועל היהודי הבלתי מקצועי.

העבודה בהכנת המאמר לימדה אותי עוד עובדות היסטוריות על אי הצלחת האידיאולוגיה השוויונית להגשים יעדים. כמי ש''בילה'' את מחצית חייו הראשונה במסגרת שוויונית אני מבין היטב שאי אפשר לחייב לחיות תחת כללים שוויוניים. אבל אנשים שרוצים לחיות כך יכולים להגיע להישגים (חברתיים וכלכליים) לא מבוטלים בהשוואה לאלו החיים בצורה לא שוויונית.

המאמר עסק בתקופת המנדט, לפני מלחמת העולם השניה ולא בתקופת התורכים.
_new_ הוספת תגובה



ספר שהישפיע עלי רבות בגיל 17 הוא ה''בגאבהד גיטה''
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 18/05/2003 שעה 14:51)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אותו קניתי בלונדון באוגוסט 67 , בטיול לאחר מלחמת ששת הימים.
_new_ הוספת תגובה



עבודה עברית
יועזר (יום שישי, 16/05/2003 שעה 17:35) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אדם יכול להתחיל את סקירתו מהיכן שזה משרת את האידיאולוגיה שלו. זה מה שעושה הכותב המכובד. ואני לתומי חשבתי שכיבוש העבודה מתייחס למה שנעשה במושבות האיכרים שהיו עיקר הישובים החקלאים בא''י בתקופה שאליה מתייחס ''כיבוש העבודה'' ראשית העליה השניה. נכון שרעיונות העבודה העברית מגיעים מן הסוציאליסטים של העליה השניה, אבל אלה נכשלים בגדול בכיבוש העבודה העברית.
ואז מפרסם רופין את תכניתו שאין בה שום מחשבות של שוויון, ההיפך, היא נגועה במחשבות ובדעות קדומות אודות יהודי המזרח בכלל, ויהודי תימן בפרט (אלה שבפועל יכבשו את העבודה העברית), וכך כותב רופין: ''תכנית ההתיישבות... טעונה שינוי לגבי יהודי ארצות המזרח (תימן, פרס, סוריה הצפונית) מפני שרמת חייהם נמוכה יותר ומפני שהם רגילים באקלים ארצות המזה''ת ובחיי ארצות המזרח... מסםיק לו ליהודי הבא מארצות המזרח השכר המועט שהוא מקבל כפועל לפרנסת משפחה. ועתים הוא גם חוסך מעט... לפיכך העיקר לגבי יהודי הבא מארצות המזרח... לקשור אותו למקום עבודתו מיד אחרי עלותו ארצה ולהשרישו בו. את זה אפשר לעשות על צד היותר טוב אם יקציעו לו בית פשוט עם חלקת אדמה קטנה לגן...'' (ארתור רופין בתוך: ניצה דרויאן:''באין מרבד קסמים עמ' 117)
כשתבוא אל המושבות לך אל השכונה התימנית של אותה מושבה, לפעמים תמצא שם יותר משכונה אחת. ראה את הבתים הקטנים עם החצרות הקטנטנות, שם בחצרות האלה תוכל, אם תתאמץ מספיק לדמיין את אותם יהודים שאולצו להסתפק במועט עפ''י התפקיד ההיסטורי שיעדו להם בעלי האידיאולוגיות. תוכל לראות את צאצאיהם בראשון לציון,חדרה,זכרון יעקב, רחובות וכיו''ב. תוך כדי מסעך שאל את עצמך: האם סבור הינך שמשהו השתנה ביחס אל האנשים האלה? האם אתה חושב אחרת מרופין?...
_new_ הוספת תגובה



על מטרות המאמר, אפליה ואידיאולוגיה
דוד סיון (יום שישי, 16/05/2003 שעה 22:28)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אותי מאד מעניינת העבודה שאני עושה בהכנת המאמרים עבור הפורום. עד עכשיו כאשר עסקתי בהיסטוריה כלכלית רציתי לקרוא את המציאות מן הנתונים. רציתי גם להיות בטוח שמה שאני מציג מובן לי. לכן בשביל לכתוב מאמר כזה הייתי צריך למצוא מקורות ונתונים אמינים (בעיני). את זאת, אני מאמין, עשיתי גם במאמר כעת. אין ולא היתה לי מטרה לשרת אידיאולוגיה מסויימת.

ברמה האישית למדתי על מטרה של תנועת העבודה שלא ממש התקרבה להגשמה: שכר שוויוני. אני לא בטוח איזה אידיאולוגיה זה משרת ולא ממש איכפת לי. אני משאיר את הבעיה הזאת לאידיאולוגים.

בשנות העשרים המוקדמות, אבל גם קודם, קמו לא מעט ישובים חקלאיים שלא היו מושבות. כפי שאני מבין, הנושא של ''עבודה עברית'' המשיך להעסיק (ברמות שונות של אינטנסיביות) את תנועת העבודה ואחרים לפחות עד מלחמת העולם השניה.

אולי זה יפתיע אותך אבל ידועים לי פרטים לא מעטים על יהודים יוצאי תימן (וארצות אחרות) וקורותיהם בארץ. חלק מהידע הזה נובע מהמאמרים של אליצור סגל בפורום. אני גם מכיר את נושא האפליה כלפי יהודים יוצאי תימן בהתיישבות החקלאית. מצד שני אני לא מכיר את השקפתו של רופין שהצגת כאן. בקיצור אני לא מכיר מספיק את הנושא בשביל להתיימר לכתוב מאמר מלומד.
_new_ הוספת תגובה



מודה ועוזב, ירוחם.
יועזר (שבת, 17/05/2003 שעה 6:59)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



לא מודה ולא דימונה
דוד סיון (שבת, 17/05/2003 שעה 10:39)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



שכר שוויוני- או תמורה..גלומה בסיסמה
טרה 501 (שבת, 17/05/2003 שעה 11:14)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מהעבר:כל אחד תורם לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו'' חלקה השני של הסיסמה- מצביע על אי-שוויוניות. כמי שעשה כמעט 30 שנה במערכת שהתיימרה להקנות את התחושה הזו- עלי לחזור ולציין שהכל יחסי. וב- 30 שנה שאחרי- זה הוכח על אחת כמה וכמה.
הבעייה היא שהקיבוץ כמו שהיה קרס- כשיטה כלכלית.
ואילו במערכת העירונית- הפערים רק גדלו. לדעתי הסיבות הן עליית רמת החיים בארץ.
לגבי העבודה העברית-לפני קום המדינה הכל נכון- אבל לקחת מגזר קטן מאוד של העדה התימנית- כדוגמא- הוא היוצא מהכלל שאינו מצביע על הכלל.מצד אחד-בקיבוצים רבים העבודה השכירה היתה טאבו. וכל שכיר היה נזקק לאישור האסיפה הכללית. לכן הוגבלה כניסתם של אנשי עדות המזרח-ולא דוקא בגלל אפליה גזעית. לגבי התימנים- התרכזותם בשכונות משלהם היתה ביזמתם מסיבות של שונות תרבותית. ואכן מגמה זו מאפיינת את כל העדות- ומה רע בכך- צריך הוכחה. כמו שאנשי ימין בדרך כלל מעדיפים את השותפים לדעתם. וזכורים לכן הישובים שהיו ידועים כמזוהים עימם. ולהיפך.
מבטיח לכם שבעוד 100 שנה גם הקופאיות בסופר- מאתיופיה תצחקנה על הימים ההם.
_new_ הוספת תגובה



לא דוגמא ולא בטיח
יועזר (שבת, 17/05/2003 שעה 11:42)
בתשובה לטרה 501
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היהודים מתימן הם שנחזיקו את העבודה העברית בתפר שבין המעבר מהאיכרות ל''סוציאליסטים''. אם בניין מורכב מיסודות, קורות יסוד,קירות, ריצוף וטיח. אזי האיכרים הם היסודות, התימנים הם קורות היסוד, הםוציאליסטים נחשבו לקירות, עתה מתברר שהם בסה''כ היו טיח.
נסה לבנות בית ללא יסודות וללא קירות, נראה אם תצליח.
אני כופר בכל המחקרים המתיימרים והמגמתיים שהביא הד''ר המלומד. הם מתבססים על אינפורמציה מטעם, מה שקוראים במקומות אחרים: ''פראבדה''.
אין זה עומד בסתירה שבקיבוצים אכן היה מי שעבד עבודה עברית לפני שחלקם הפכו למחכירי אדמות ליזמים אשר הקימו עליהם קריות סחר. שעפ''י חוקי המדינה היהודית הם נאלצים להשיב את העבודה הערבית (לפחות בשבתות)
לגבי התקופה שאחרי מלחמת העולם השניה אין לה שום קשר למה שקוראים עבודה עברית. והיא ממילא נובעת מחוסר ידע היסטורי של הכלכלנים שכל עולמם דומה לעולמו של אותו איש עסקים מן הנסיך הקטן של אכזופרי.
_new_ הוספת תגובה



יועזר, נדמה לך שאתה יודע יותר טוב !!
דוד סיון (שבת, 17/05/2003 שעה 12:54)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הנה מה שכתב אחד ממנהיגי האיכרים במושבות על ''הסוציאליסטים'' שאתה כנראה לא מסוגל להעריך את תרומתם. האיש אותו אני מצטט עלה בשנת 1891, היה מאד מעורה בנעשה במושבות והיה מהמנהיגים של האיכרים. אביו גם קנה כמה מאות דונמים מכספו.

הנה הציטטה (''מטעם'' מי?) מספר שנדפס בשנת 1959:
'''ההסתדרות' גדלה, חזקה והתפתחה משנה לשנה. והמוסדות הכלכליים אשר יסדה הפכו להיות כחות מניעים חשובים בהתפתחות הישובית....ומוסדה המרכזי, 'המרכז החקלאי', הפך להיות מוסד יוזם ופועל עקרי ומכריע בהתפתחותה של התישבותנו החקלאית.''

הכותב היה בר פלוגתא לא קל לתנועת העבודה ובכל זאת היה לו מבט חיובי על יריביו הפוליטיים.
_new_ הוספת תגובה



אינני מתווכח עם עובדות.
יועזר (שבת, 17/05/2003 שעה 13:56)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הטענה שלי אינה מתייחסת להסתדרות ולארגונים השונים שקמו לאחר מלחמת העולם השניה.
כל מה שאני אומר הוא: 1. המושג ''כיבוש העבודה'' אינו שייך לזמן שאודותיו אתה מדבר.
2. העלייה היזומה מתימן ע''י המשרד הא''י שבראשו עמד רופין, זו שזמנה היא העליה השניה שבאה בעקבות מסע יבנאלי לתימן, עלייה זו הצילה את מפעל ההתיישבות היהודי בא''י.
המאמר שלך מתייחס לכל דבר רק לא לכיבוש העבודה.
_new_ הוספת תגובה



אתה מתווכח עם עובדות - ועוד איך
דוד סיון (שבת, 17/05/2003 שעה 15:53)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אמצעי שלך הוא הצגת עובדות אחרות על תקופות אחרות שלא נכללו במאמר שלי.

א. נתחיל קודם עם הודעתך האחרונה. כתבת שם:
'' הטענה שלי אינה מתייחסת להסתדרות ולארגונים השונים שקמו לאחר מלחמת העולם השניה.''

ובכן המאמר שלי לא עסק:
1. במושג ''כיבוש העבודה.''
2. בתקופת העליה השניה.
3. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה.

ההסתדרות ועוד אירגונים כמו חברת העובדים, חברת העובדים והמרכז החקלאי בהם עסקתי בפתיל זה לא נוסדו לאחר מלחמת העולם השניה. ההסתדרות נוסדה בשנת 1920 (תרפ''א לפי מנהיג האיכרים אותו ציטטתי קודם) ומספר שנים אחר כך חברת העובדים והמרכז החקלאי.

ב. בהודעות קודמות טענת
'' אדם יכול להתחיל את סקירתו מהיכן שזה משרת את האידיאולוגיה שלו. זה מה שעושה הכותב המכובד. ואני לתומי חשבתי שכיבוש העבודה מתייחס למה שנעשה במושבות האיכרים שהיו עיקר הישובים החקלאים בא''י בתקופה שאליה מתייחס ''כיבוש העבודה'' ראשית העליה השניה.''

''.... נובעת מחוסר ידע היסטורי של הכלכלנים שכל עולמם דומה לעולמו של אותו איש עסקים מן הנסיך הקטן של אכזופרי.''

1. המאמר שלי לא התכוון לשרת (ולא משרת) שום אידיאולוגיה.
2. אני אמנם לא היסטוריון אבל העובדות שעסקתי בהן נכונות ולא שייכות לאינפורמציה מטעם.
3. אינני מציג אגדות או עולם דומה לאיש מהנסיך הקטן.

לסיכום במאמר ובמקומות אחרים בפתיל לא כתבתי תקופת העליה השניה, כיבוש העבודה או על התקופה לאחר מלחמת העולם השניה. לא כתבתי עבודה ''מטעם'' בחיי לא חשוב מה טענת או תטען בהמשך.

למרות הכל האינפורמציה שהבאת על העליה מתימן, ועל התקופה הרלוונטית, היא תוספת חיובית לידע שלי בהיסטוריה של הציונות.
_new_ הוספת תגובה



סליחה תקלה
יועזר (שבת, 17/05/2003 שעה 18:01)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ברור שזו טעות שנפלה בהיסח המקלדת. וכוונתי: לאחר מלחמת העולם הראשונה. בינתיים אתה יכול כמובן לחגוג על כך.
לגבי יתר טענותיך, אענה יותר מאוחר.
_new_ הוספת תגובה



תקלה שחוזרת על עצמה פעמיים?
דוד סיון (שבת, 17/05/2003 שעה 18:32)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לטעון לתקלה בהיסח המקלדת זה לא רציני לאחר שבשתי הודעות (בהפרשי זמן) אתה חוזר על הטעות בניסוח שונה.

הודעה ראשונה: ''לא דוגמא ולא בטיח.''
הודעה שניה: ''אינני מתווכח עם עובדות.''

אני לא חוגג על כלום משום שאתה כנראה לא מעוניין בדו-שיח אלא בעימות על עובדות. אני לא חוגג כי שום תועלת לא תצמח מזה לא לך ולא לי.
_new_ הוספת תגובה



אכן
יועזר (שבת, 17/05/2003 שעה 20:23)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפעמים מתקבעת לה מילה במוח ואינה נותנת מנוח.
ולעניין כיבוש העבודה.אתה כותב:''המאבק לעבודה עברית..'' מה זה אם לא כיבוש העבודה? ומי מונע מגוף עברי שהוא הבעלים,והוא המחזיק באידיאולוגיה של עבודה עברית להעסיק עובדים יהודים? אז איזה מאבק יש פה? אם כן השימוש במונח אינו מתאים לעניינינו.
אם אינך טוען לכיבוש העבודה העברית הרי שעניין העליה השניה צריך לרדת כי הא בהא תליא. ואם כך אין בינינו חילוקי דעות בעניין זה.
_new_ הוספת תגובה



אני שמח שהגענו להסכמות
דוד סיון (שבת, 17/05/2003 שעה 21:14)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בעלי העסקים שיכלו להעסיק עובדים היו צריכים לנהל את עסקיהם לפי שיקולים כלכליים מכאן שהעדיפו פועלים יותר זולים. מדובר ביהודים בעלי מפעלים (בישובים עירוניים) ובעלי משקים חקלאיים שבאופן טבעי נטו להעסיק עובדים ערביים שהיו יותר זולים, אך לא רק.

לחלוצים לא נשאר מוצא אלא להיעזר בארגונים כמו ההסתדרות ולכפות את עצמם על המעסיקים במחיר יותר גבוה. בעלי העסקים הללו נעתרו גם בגלל הציונות שהיתה טבועה בהם אבל גם בגלל השביתות ואמצעים אירגוניים אחרים.

המאמר שלי מתייחס למדיניות ''שכר שוויונית'' של ההסתדרות כחלק ממאבק לעבודה עברית בשנות העשרים והשלושים. המאבק לעבודה עברית הוא לא הנושא העיקרי. הנושא הוא גם לא שרות לאידיאולוגיה מסוג כזה או אחר. לא העליתי את נושא העליה השניה ולכן אני מסכים שהוא ירד למרות שבתור נושא לדיון הוא לא פחות חשוב מהנושא של מאמרי.

דבר אחרון המחזיק באידיאולוגיה של עבודה עברית, כך אני מניח, נטה להעסיק יהודים. דוגמה אחת שאני מכיר בביטחון זה סולל בונה שפעל כקבלן לעבודות סלילה בכדי להעסיק יהודים. אבל היו עוד מפעלים הסתדרותיים ומן הסתם גם אנשים פרטיים שעשו זאת מבחירה. לכן במקרים האלו לא היה צריך במאבק.
_new_ הוספת תגובה



יועזר - פנה אלי בבקשה בדוא''ל.
אליצור סגל (יום ראשון, 18/05/2003 שעה 14:58)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
יועזר, לא השתתפתי קודם בדיון כי לא קראתי את דבריך אבל לפחות עכשיו אני מצטרף.
כמה הערות
א - היחס לתימנים אינו מיוחד לסוציאליסטים דוקא. הרי גם הספרדים נלחמו מלחמת חורמה שאפילו גבתה קרבנות בנפש כדי להכשיל את נסיונם של התימנים להקים כולל לעצמם.
גם במושבות ותיקות רבות היחס הזה אנו קשור לפועלים מרוסיה. זה היה יותר ענין פנימי בין קפיטלסטים או אם תרצה דתיים קו החלוקה לא היה מעמדי כל כך.
ב - הדברים של רופין אינם גזעניים - הלואי ויכולנו להחזיר לעצמינו את התכונות הטבות שהוא מונה בנו. מה לעשות התקלקלנו.
ג - היו מעשי עול רבים כלפי התימנים עד היום אני זוכר איזה מקראה לבי''ס דתי דוקא המספרת על עלית התימנים ששם מסופר בערך בזה הלשון הרבנים שלנו בדקו אותם והתברר שהם יהודים. טוב נו, זו חויה שכולם צריכים לעבור. אבל אין טעם להטיל זאת על אידיואוליגיה סוציאליסטית.
בכל אופן פנה אלי בדוא''ל.
אליצור
אליצור
_new_ הוספת תגובה



לאליצור
יועזר (יום ראשון, 18/05/2003 שעה 22:50)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אינני יודע אם רופין היה גזען או לא. גם אין זה חשוב לי. התימנים אינם זקוקים להגנת מי מאיתנו. לרופין היו דעות קדומות בקשר לתימנים כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה. האיכרים במושבות שהיו עיקר בניינה של ההתיישבות היהודית חרשו על גבם של הפועלים הן הערבים והן התימנים.מצבו של הפועל הערבי שפיר היה ממצבו של התימני מכיוון שעמדו לעזרתו הן אחיו הליסטים והן הפחד של האיכרים מן הערבים. לעומתו הפועל התימני היה מטופל במשפחה ונאלץ היה להיות סמוך על העבודה המפרכת שהיתה מנת חלקו.
רופין הגיע לא''י ב1908, כ26 שנה לאחר שהגיעו התימנים הראשונים. להוותו התברר לו שהחלוצים הצעירים ממזרח אירופה אינם מסוגלים פיזית לעמוד במאמץ העבודה שהוטלה עליהם ע''י האיכרים. זאת היתה הסיבה שהמשרד הא''י שבראשו עמד חיפש פתרון שיגשים את האידיאולוגיה של תנועת ההתחדשות היהודית. הוא שלח את יבנאלי למסע בתימן. יבניאלי אשר עפ''י יומניו נקרא כנוסע חד עין בעל יכולת התבוננות מעולה, כותב למשרד כי מצבם של יהודי תימן בתימן טוב יותר ממצב הישוב היהודי בא''י, וכי עלייתם לא''י של יהודי תימן רק תרע את מצבם. רופין והמשרד הא''י לא קיבלו את דעתו של יבנאלי.
יהודי תימן שהגיעו לא''י בעליה השניה כבשו את העבודה העברית, ובמקומות אחדים גם את השמירה (בזכרון יעקב למשל, משפחת צעירי- מרגלית).
הדעות הקדומות לגבי התימנים לא השתנו עד היום. אם תשאל אדם מן הישוב מי הם התימנים, הוא יענה לך משהו בנוסח זה: התימנים הם עדה עתיקה וצנועה. אנשים המסתפקים במועט ושמחים בחלקם. תן להם את הבית וחלקת אדמה קטנה והם יאכלו ג'חנון וכובנה ויהיו מאושרים. הם אפילו ירקדו דעסה לצלילי פח הביסקוויט שהם מתופפים בו וישירו אהווא אהווא. הם ממש נחמדים, תראה איך הם השתלבו, אפילו הורידו את הסימונים... הם ממש כמונו, לא רואים עליהם בכלל שהם תימנים.
ואם תשאל אותי מי הם התימנים אענה לך כך: התימנים הם אנשים שיש ביניהם אצילי רוח אך גם עלובי נפש. בין אלה לאלה תמצא את כל סוגי האדם שבכל מקום ובכל זמן.
_new_ הוספת תגובה



ואיזה תאור יותר מחמיא?
אליצור סגל (יום שני, 19/05/2003 שעה 10:54)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
אין ספק שהתאור שלך הוא הנכון. אבל, איזה תאור יותר מחמיא, התאור שאתה נותן או התאור שאתה מיחס לאחרים?
באשר למצב היהודים בתימן חוששתני שיבניאלי טעה. וזאת משום שתמיד אדם חושב שהדשא שאצל שכנו ירוק יותר. בכל אופן אין זה משנה - היהודים צריכים לבוא הביתה לא חשוב מהיכן גם אם מצבם יורע. כמובן שצריך לעשות הכול שלא יקרה כך.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



התיאור המחמיא
יועזר (יום שני, 19/05/2003 שעה 14:07)
בתשובה לאליצור סגל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הוא זה שמתאר אמת.
לגבי תיאוריו של יבנאלי את הדשא של השכן: כשקראתי את תיאורי המסע של יבניאלי ראיתי אדם בעל יכולת התבוננות נדירה. מעט הם תיאורי המסעות שחודרים כל כך עמוק אל נוף האדם כפי שראיתי אצל יבניאלי. אגב, בעבודותי שלי בקרב בני ובנות תימן מצאתי תיאורים מאד דומים, לעיתים אף זהים לתיאורי יבניאלי.
בקשר לשיבת ציון של יהודי תימן: אין בכלל םפק בכך שמחוייבים היו לעלות לארץ ישראל על פי אמונתם והצורך של עם ישראל. אין לי ספק שעלייתם נובעת ממניעים לאומיים ולא כפי שניסו לציירה (משיחית). אם יש משהו שעליו אני מצר הוא שלא עלו כבר בזמן עזרא ונחמיה. נו טוב, לא הכל ניתן. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
(ונראה לי שאנחנו מפטפטים עצמנו לדעת, אולי כדאי לכתוב מאמר בעניין אותו ורשבסקי)
_new_ הוספת תגובה



פוגענות משונה ורציפה כלפי מאן דהו - בסביבת ביתו
מיכאל מ. שרון (שבת, 17/05/2003 שעה 4:56) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ולא רק שם, מצד אנשים שונים, בצמדים, בקבוצות קטנות
וכד': התזה בקול של נאצות חסרות שורש, המאפיינות את דפוס הפעולה ה''מתוחכם'' פסיכולוגית, שנועד לבלבל ולשבור באבסורדיות המשונה שבו: מופיעים בין השאר: ''בוגד'', ''מוות'', ''שטן'' (''למה?'') ''תחשוב על זה''. ''חבל עליך''. קטע קצר מקוקטייל משונה השכיח בחדשים האחרונים, שהיסלים בימים האחרונים תוך ליבוי אווירת משבר ו''אסון אישי''.
_new_ הוספת תגובה



הערה: קיים חשד קליל, שסיבה מאזורית להסלמה ולפרובוק
מיכאל מ. שרון (שבת, 17/05/2003 שעה 5:15)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ציות הינו כתיבת חומר מדעי (פרט לכתיבה פובליציסטית) כל הזמן וניסיון מאן דהו לפעולה ממוקדת גם בכוון זה - כפי שמקובל זה מכבר על ידי האקדמאים להם נימסרת עבודתו (פעולה אקדמאית ממוקדת מסוכלת כל הזמן).

הפגיעה - תוך הסתה והשמצה נרחבת בלי לפגוע ברקמות גוף (עד כה) הינה בסגנון טריזנשטאט. הגישה מעט נאצית, מטבע הסגנון, היוצר היהודי העמל הופך למנודה, חלש אך דמוני ומזיק, הגם שלצלב האדום מראים בטריזנשטאט כמה דואגים להם, ליהודים כפויי הטובה.
_new_ הוספת תגובה



לדוד: תודה על המאמר המהנה והמחכים!
רפי אשכנזי (שבת, 17/05/2003 שעה 10:00) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



פערי שכר בשנות ה- 30 : בוא נקרא לדברים בשמם: שום
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 18/05/2003 שעה 17:14) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''מדיניות'' ואידאולוגיה. אלא פשוט פועלים מקצועיים כגון חרטים, פועלי מתכת או עובדי חברת החשמל, לעומת צבא פועלים שחורים ערבים, שקיבלו 70 מיל ליום בשביל לקנות קצת מישמיש ופיתות.

וכן - גם חלוצים מאד צעירים שזה מקרוב באו, בתחילת דרכם, שחלקם היו חסרי מיקצוע. זאת הגם שבקרב צעירים ציונים שהתכוונו לעלות, היו כאלה שלמדו מיקצועות מועילים רלונטיים להתיישבות בא''י או שעברו הכשרה מהירה באירופה: אגרונומיה, טכנאות אלקטרוניקה, מכניקה, טכניקות השקייה וכד'.

כשאתה מדבר על הלחץ של הפועלים המיקצועיים לעזוב, שזה מודל של מאבק שכר (''אמצא אלטרנטיבות אחרות''), או התראה של חבר קיבוץ שאם לא כך וכך, אז הוא יעזוב - השאלה המתבקשת לאן יכלו לעזוב בהיעדר הון עצמי קטן? עובד בחנות טריקוטאז' אצל אחד מעולי פולין הסוחרים הזעירים בעליית גרפסקי? מה היו אז האלטרנטיבות ו''ההתאמה לשוק'' שאתה מדבר עליה? איזה שוק ואילו אפשרויות חילופיות?
_new_ הוספת תגובה



ססמת העבודה העברית הייתה במדה רבה ססמא מיתולוגית
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 18/05/2003 שעה 18:02)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ברוח האדם הציוני החדש. אמנם, בקורפורציות שונות היקפידו אולי על עבודה עברית באחוז גבוה. בפרט נוכח מפעלים של ''הרואיקה ציונית'' כגון בניית נמל תל-אביב בשנות ה- 30 . בניית הנמל העברי הראשון (בהשוואה לנמלי חיפה ויפו) היתה מתוקשרת מאד ובסיס להפקת צילומים רבים של פועלים עבריים (קואופרטיב סולל-בונה הועסק דומני בבנייה) חשופי חצי גוף עליון בחדוות הבנייה העיברית (רצוי שיבוצע פעם מחקר על תפוקת ה''הרואיקה הפועלית הציונית'' בצילום ובטקסטים, תוך ניתוח דפוסים של ''טקסט השגב העיברי-פועלי'', ופוזות צילום קנוניות של ''חדוות הבנייה החלוצית'' שרווחו אז).

בפועל בענפים רבים, כגון ענף הבנייה, החקלאות הלא קיבוצית, סדנאות ובתי מלאכה רבים, מפעלים בינוניים וזעירים (ענף העץ והריהוט, המתכת, חומרי הבנייה וכד') העסיקו פועלים ערבים בכמות רבה ובשכר אפסי.
_new_ הוספת תגובה



הקנון וההנהגה: דומה שהנהגת היישוב של הזרם המרכזי
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 18/05/2003 שעה 18:26)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ניזקקה ליצירת מיתולוגיית הפועל העברי, והיתה תפוקה עתירת כשרון גרפי-צילומי-טקסטואלי לכינון המיתוס הזה. דומה שהמצב הלא כל כך שכיח הפך לקנון מיתולוגי, כזה שהשרה מרוחו ההרואית על האתוס הרווח שליווה עשייה שגרתית. הוא גם האדיר את ההנהגה, בשוותו למפעל הציוני כולו ש''תחת חסותה'' ההגמונית גוון הרואי-מהפכני ברוח המהפכנית ביותר שרווחה אז, זו של כינון הסוציאליזם במדינת העמלים והחיילים הסובייטית.

מיתוס זה איפשר להנהגה גם להיות במעמד נישא של ''גבאי הקהילה'' המוציאים ובעיקר המביאים, שכן התצלומים והטקסטים ההרואיים של הפועלות החסונה העברית סייעו לגיוס כספים אצל יהודי התפוצה שליבם נישא בגאווה נוכח דמות הצבר ההרואי - הבונה, השרירי, מלא החדווה והמשוחרר מתסביכי-גלות .
_new_ הוספת תגובה



ועוד נקודה: מנהיגי היישוב בשנות ה- 30 וה-‏40 הן מהזר
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 18/05/2003 שעה 18:57)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ם המרכזי והן הרויזיוניסטי היו במקרים רבים בעלי שיעור קומה פילוסופי ויומיומי, חוכמת חיים, שאר רוח, תבונה ואינטלקט מורכב במידה בולטת.

זאת בהשוואה לרדידות הנוראה והצימצום הקרתני המתגלים כיום, כשמה שיש זה בעיקר מעין אופרטיביות תיפעולית נעדרת מימד של עמקות וראייה רחבת טווח. וגם ההשראה ותנופת הדמיון והניתוח התחלפו ברוב המיקרים לפילפולציה מיגעת עד לזרה, במידה שמדובר בבעלי יומרות אינטלקטואליות ותרבותיות.
_new_ הוספת תגובה



אולי האיש האחרון בעל עומק והיצוק מפלדה של יושרה
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 18/05/2003 שעה 19:09)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וחוכמה ותבונת מעשה ויכולת הקמת מוסדות גדולים בתנועת העבודה היה יעקב לוינסון. האיש הושמץ וחוסל.
_new_ הוספת תגובה



ההבדל היה בין היהודי בגולה לבין החקלאי בקיבוץ.
טרה 11 (יום שני, 19/05/2003 שעה 22:56)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ואתה- מרוב התעסקות עם הטקסט- בכלל לא תופס את התהום שבו אתה משתכשך..במי האפסיים שאספת בו.
האתוס של 'החלוץ'נבנה בימי העליה השניה- כאשר באו בני ה- 20 מהעיירה אלה של התיאורים של ביאליק ושל עגנון- ומצאו את הפרדס בפתח תקוה. שבו נאלצו להתחרות עם הפועל הערבי. הפתרון נמצא ע''י מניה שוחט- בהתיישבות העובדת בקבוצה הראשונה שראשיתה בדגניה- ב- 1909. ויצר הזדמנות לממש את השאיפות ליצור 'יהודי חדש'. ההמשך היה בנהלל מ- 1921. לא עבדו שם ערבים- ובקיבוצי מ- 1954 גם לא..וגם לא קודם.
תקרא קצת את ספריו של ברל שהיה אמנם 'סופר בורות' יותר מאשר 'חופר בורות' אבל מישהו היה הרי צריך למלא את תפקיד הפוליטרוק והאידיאולוג. קרא בכרך י''א שלו על הפועל ה'אידאלי' ועל 'הפועל הטבעי' ואח''כ את מחקריה ספריה של אניטה שפירא- ותחכים ולא תכתוב טקסטים נבובים ומנופחים כדרכך..כי חבל על האנרגיות.
כמי שחי באותה התיישבות ונהנה לראות צעירים שריריים קוצרים בחרמש מאחורי ומלפני..נוטפי זיעה- ובגן הירק- ממרומי הטרקטור- את הבנות במכנסיים קצרים עם גומיה..באיזור הירכיים. שאני יכול להשוות אותן לרייזלה וגולדלה וטובלה- מהעיירה שבתמונות. אז- לא לחינם נוצר כאן מיתוס של שלילת הגולה--ואכן הצדק היה- בינתיים- עם המהגרים הצעירים שניצלו מתברר מהיטלר--ולא נצלו- -- באושויץ.
לצערי אתה מוכיח בורות מוכחת..בענין הזה- ומוטב שלא תתעסק בו--בכלל. זה שבינתיים הארץ השתנתה-והתמונות ההם כבר לא רלבנטיות- זה כבר דבר אחר.
נ.ב.
וזה שמשמיצים את כל מי שעובד--זה הרי באופנה- וגם מתאים לאלה ששונאים אותם- כבר משנות השלושים. 'כן לשבור' היה שם המאמר שכתב אז מישהו מאוד ידוע- שעל שמו יש רחוב מקביל לרחוב ארלוזורוב בתל אביב-נגד 'ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים'.
ואין חדש תחת השמש. הענין הוא שלנו מספרים שתאצ'ר הצליחה בשבירת הכורים- ומי שיודע שהמאבק הזה החל כבר בשנות השלושים רק יכול לצחוק. כי את הכסף שיקחו לנו- יעבירו בדיוק לאן שהממשלה הזו תחליט--ז''א- לאן שהוא- 'על יד הירדן' או על יד יריחו או על יד בית אל..ותאצ'ר בטח מתהפכ..ת.
_new_ הוספת תגובה



טרה, תודה על הסקירה התמציתית ,הטובה ובעלת הרגש.
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 20/05/2003 שעה 19:11)
בתשובה לטרה 11
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



טרה: תודה גם על רוח הדברים, משב רענן.
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 20/05/2003 שעה 19:23)
בתשובה לטרה 11
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אני ניזכר שעבודה בקטיף תפוזים (או מטע בננות?) בקיב
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 20/05/2003 שעה 19:40)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וץ ברקאי באפריל 67 במסגרת שרות לאומי, נתנה לי כזו כמות של חיוניות ותחושת מעוגנות בממשות יותר מ- 4 הכרכים של מלחמה ושלום (שאהבתי מאד) שקראתי קודם לכן ויותר מכל דבר אחר בעצם.

אפילו, היתה לי לראשונה אז תחושה חזקה של החיוניות שבתלת מימד אמיתי (שהינו אלמנט מניע בעבודתי המחקרית), כשהסביבה ניפרסת לפני, לאחר יום עבודה מאומץ, בנסיעה חזרה בעגלה רתומה לטרקטור. והרי אני עובד למעשה מגיל 11 בזמני הפנוי, וחרף למדנותי בנינו סוכה על עץ, ערכתי מסעות עם חבר בגילאי הילדות וכד' אך זה היה הפעם שונה -העבודה בטבע וכל זה.
_new_ הוספת תגובה



העבודה היא חיינו..והיתה בשבילנו
טרה 21 (יום רביעי, 21/05/2003 שעה 16:19)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

2 דוגמאות למהותה של העבודה בישראל.
1.ישנה טענה שבאוצר יושבים בעיקר- גברים ולכן באה ההחלטה לחסל את תחנות טיפת חלב. ומה הם מבינים בנושא.
3. כמי שחרש וזרע וקצר בעמק- הרבה שנים- אני עומד על דעתי שבארץ אכן נוצר יהודי עובד וחקלאי-שהאדמה היא פרנסתו-להבדיל מהסוחר בגולה שהגוי מנע ממנו להיות חקלאי ועובד אדמה. אגב מאוד נהניתי מהעבודה-
הזו- רק מחברת האנשים פחות.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי