פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_1415

הפרטה ודמוקרטיה
עגל הזהב / דוד סיון (יום חמישי, 22/05/2003 שעה 13:27)


הפרטה ודמוקרטיה

ד''ר דוד סיון




תהליך ההפרטה בעולם ובמדינות אחרות הוא תוצאה של אי שביעות רצון ממדינת הרווחה בה תשלומי ההעברה מהווים חלק ניכר מההוצאה הציבורית. תהליך זה הוא גם תוצאה של התקבלותה בציבור של משנתם של אדם סמית, מילטון פרידמן וכלכלנים רבים אחרים. הללו בעצם אומרים שמדינת הרווחה צריכה לפנות מקום לטובת היד הנעלמה. כך כתבתי כאן לפני זמן מה (הפרטה בזהירות).

בהמשך תיארתי פרשיות של שחיתות וניגודי אינטרסים במגזר הפרטי בארה''ב (אבל גם בארץ) ובארה''ב שפגעו בהתפתחות העסקית של המשק האמריקאי והסבו נזקים למשקיעים ולעובדי החברות המעורבות. הפרשיות הללו, שלא כולן עלו על פני השטח וטופלו, מהוות גורם מעכב לתהליך הצמיחה של הכלכלה הגדולה בעולם. חלק מן הבעיה נובע מהקשרים בין בעלי השליטה בחברות הגדולות וגורמי השלטון. אבל עיקר הבעיה נובע מריכוז כוח כלכלי בידי מעטים.

שיטת ההפרטות, מכירה לגרעיני שליטה של בעלי הון, שבה השתמשו ממשלות ישראל לא מטפלת בבעיות הללו. למרות כל זאת ניהול פרטי של עסקים/נכסים הוא יעיל יותר ולכן יוצר יותר ערך (מוסף) מניהול בידי המערכת הציבורית. ישנה כמובן דרך אחרת להפריט את נכסי הציבור שגם מטפלת בבעיות הללו.

אפשר למכור את הנכס/החברה לכל אזרחי המדינה שיחפצו בכך באמצעות הבורסה. זוהי כנראה כוונת הממשלה במקרה של הפרטת אל על. לחילופין, ניתן לחלק לאזרחים את מניות החברה, שנמצאת בשליטתם הסמלית באמצעות הממשל, בצורה שוויונית. בדרך זאת הופכים האזרחים שמימשו את האפשרות לבעלי בית באמת. כזאת היא בעצם הצעתו של אריק שטרן (לבנות מחדש עיראק קפיטליסטית ודמוקרטית).
החברה המופרטת תתמקד
ביצירת ערך (מוסף) עבור בעלי המניות (הציבור). כדי לעשות זאת, תוכל החברה (האזרחים) להעסיק את מיטב המומחים בעולם ששכרם יהיה תלוי במידת הערך שהם ייצרו.

תהליך כזה של חלוקה יחזק את הדמוקרטיה כי אנשי המערכת הציבורית, פוליטיקאים ופקידים, לא יוכלו לנצל את מעמדם בתהליך בחירת הקונים הפוטנציאליים. גם תהליך קבלת ההחלטות הכלכליות של החברה המופרטת יקבל גוון דמוקרטי. לאחר שקיבל את המניות לידיו יוכל האזרח להשפיע על התהליך באמצעות נציגיו בדירקטוריון באופן שוטף. בעלי הון שירצו לבנות גרעיני שליטה יצטרכו לשלם לבעלי המניות מחיר סביר בשביל להגשים את יעדם.

בכדי שהחברה תתמקד ביצירת ערך לבעלי המניות לטווח קצר וארוך היה רצוי לקבוע שאפשרות מימוש (מכירת) המניות תעוכב מספר שנים. גם אז שיעור המימון העצמי צריך להיות הרבה יותר גבוהה מן המקובל היום כאשר הנכס נרכש על ידי בעלי הון. הכוונה ששוב לא יתאפשרו מקרים כמו זה של הפרטת בנק הפועלים. הבנק נרכש, בזמנו, על ידי הלוואה מבנק לאומי שעיקר ההחזרים עליה תלויים מאד ביכולת הבנק לשלם דיבידנדים לבעלי השליטה. במצב כזה יעדי הטווח הקצר משתלטים על תהליך קבלת ההחלטות של בעלי העניין. לכן לא פלא שהנהלות הבנקים התעמתו עם המפקח על הבנקים שדרש, עקב המצב הכלכלי הקשה, שיפרישו יותר לחובות מסופקים. יצא שבעניין הזה שני בנקים מתחרים (פועלים ולאומי) היו על אותו הצד של המיתרס ופעלו לאותה מטרה בגלל הקשר ליכולת ההחזר של בנק הפועלים.

גם השיטה של חלוקת המניות לציבור באופן שוויוני לא חפה מבעיות אבל אז לפחות כל אזרח ירוויח את חלקו, שלא כמו בהפרטה לגרעיני שליטה. גם הבעיה של המחיר ''הנכון'' מוצאת את פתרונה בניגוד למקרים רבים בהם הופרטו נכסים/חברות במחיר נמוך ביחס לסך המזומנים שבידי החברה ביום המכירה.








מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.