פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_1415

הפרטה ודמוקרטיה
עגל הזהב / דוד סיון (יום חמישי, 22/05/2003 שעה 13:27)


הפרטה ודמוקרטיה

ד''ר דוד סיון




תהליך ההפרטה בעולם ובמדינות אחרות הוא תוצאה של אי שביעות רצון ממדינת הרווחה בה תשלומי ההעברה מהווים חלק ניכר מההוצאה הציבורית. תהליך זה הוא גם תוצאה של התקבלותה בציבור של משנתם של אדם סמית, מילטון פרידמן וכלכלנים רבים אחרים. הללו בעצם אומרים שמדינת הרווחה צריכה לפנות מקום לטובת היד הנעלמה. כך כתבתי כאן לפני זמן מה (הפרטה בזהירות).

בהמשך תיארתי פרשיות של שחיתות וניגודי אינטרסים במגזר הפרטי בארה''ב (אבל גם בארץ) ובארה''ב שפגעו בהתפתחות העסקית של המשק האמריקאי והסבו נזקים למשקיעים ולעובדי החברות המעורבות. הפרשיות הללו, שלא כולן עלו על פני השטח וטופלו, מהוות גורם מעכב לתהליך הצמיחה של הכלכלה הגדולה בעולם. חלק מן הבעיה נובע מהקשרים בין בעלי השליטה בחברות הגדולות וגורמי השלטון. אבל עיקר הבעיה נובע מריכוז כוח כלכלי בידי מעטים.

שיטת ההפרטות, מכירה לגרעיני שליטה של בעלי הון, שבה השתמשו ממשלות ישראל לא מטפלת בבעיות הללו. למרות כל זאת ניהול פרטי של עסקים/נכסים הוא יעיל יותר ולכן יוצר יותר ערך (מוסף) מניהול בידי המערכת הציבורית. ישנה כמובן דרך אחרת להפריט את נכסי הציבור שגם מטפלת בבעיות הללו.

אפשר למכור את הנכס/החברה לכל אזרחי המדינה שיחפצו בכך באמצעות הבורסה. זוהי כנראה כוונת הממשלה במקרה של הפרטת אל על. לחילופין, ניתן לחלק לאזרחים את מניות החברה, שנמצאת בשליטתם הסמלית באמצעות הממשל, בצורה שוויונית. בדרך זאת הופכים האזרחים שמימשו את האפשרות לבעלי בית באמת. כזאת היא בעצם הצעתו של אריק שטרן (לבנות מחדש עיראק קפיטליסטית ודמוקרטית).
החברה המופרטת תתמקד
ביצירת ערך (מוסף) עבור בעלי המניות (הציבור). כדי לעשות זאת, תוכל החברה (האזרחים) להעסיק את מיטב המומחים בעולם ששכרם יהיה תלוי במידת הערך שהם ייצרו.

תהליך כזה של חלוקה יחזק את הדמוקרטיה כי אנשי המערכת הציבורית, פוליטיקאים ופקידים, לא יוכלו לנצל את מעמדם בתהליך בחירת הקונים הפוטנציאליים. גם תהליך קבלת ההחלטות הכלכליות של החברה המופרטת יקבל גוון דמוקרטי. לאחר שקיבל את המניות לידיו יוכל האזרח להשפיע על התהליך באמצעות נציגיו בדירקטוריון באופן שוטף. בעלי הון שירצו לבנות גרעיני שליטה יצטרכו לשלם לבעלי המניות מחיר סביר בשביל להגשים את יעדם.

בכדי שהחברה תתמקד ביצירת ערך לבעלי המניות לטווח קצר וארוך היה רצוי לקבוע שאפשרות מימוש (מכירת) המניות תעוכב מספר שנים. גם אז שיעור המימון העצמי צריך להיות הרבה יותר גבוהה מן המקובל היום כאשר הנכס נרכש על ידי בעלי הון. הכוונה ששוב לא יתאפשרו מקרים כמו זה של הפרטת בנק הפועלים. הבנק נרכש, בזמנו, על ידי הלוואה מבנק לאומי שעיקר ההחזרים עליה תלויים מאד ביכולת הבנק לשלם דיבידנדים לבעלי השליטה. במצב כזה יעדי הטווח הקצר משתלטים על תהליך קבלת ההחלטות של בעלי העניין. לכן לא פלא שהנהלות הבנקים התעמתו עם המפקח על הבנקים שדרש, עקב המצב הכלכלי הקשה, שיפרישו יותר לחובות מסופקים. יצא שבעניין הזה שני בנקים מתחרים (פועלים ולאומי) היו על אותו הצד של המיתרס ופעלו לאותה מטרה בגלל הקשר ליכולת ההחזר של בנק הפועלים.

גם השיטה של חלוקת המניות לציבור באופן שוויוני לא חפה מבעיות אבל אז לפחות כל אזרח ירוויח את חלקו, שלא כמו בהפרטה לגרעיני שליטה. גם הבעיה של המחיר ''הנכון'' מוצאת את פתרונה בניגוד למקרים רבים בהם הופרטו נכסים/חברות במחיר נמוך ביחס לסך המזומנים שבידי החברה ביום המכירה.







http://www.faz.co.il/thread?rep=30247
לדוד - האם אינך מציע את ''היד הרחוצה'' במקום הנעלמה?
דוד פלד (יום שישי, 23/05/2003 שעה 21:03)

1. ההצבעה של בעלי מניות היא הצבעת הכסף. משקל הצבעתו של בעל מניות הוא משקל המניות שברשותו. מה הקשר בין סוג הצבעה זה לדמוקרטיה?

2. מה ימנע השתלטות קבוצות בעלי הון (הפטריצים) על חברות רווחיות בעוד שהפחות רווחיות יושארו לפלבאיים?

3. הקביעה הבסיסית שלך שחברה פרטית מנוהלת טוב יותר מחברה ציבורית יש לה על מה לסמוך? איני מתכוון לשכר המנהלים הבכירים אלא לתוצאות העסקיות.

4. היכן התהליך ייעצר? האם יופרטו גם חברות שלא רווחיותם עומדת למבחן אלא ''טובת הציבור'' (Public goods) ?

לא שאני מתנגד עקרונית למה שכתבת אך הנושא שנגעת בקצהו כבד מדי בלי להצביע על הצד האפל של הירח התופס כמחצית שטחו.

אודה לך אם תבהיר את הדברים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=30273
עוד על הפרטה שוויונית
דוד סיון (יום ראשון, 25/05/2003 שעה 13:56)
בתשובה לדוד פלד

ראשית אציין שהנושא נידון כבר לפני מספר חדשים (פברואר 2002) בשני פתילים ולכן כדאי לקרוא את הדברים גם שם (ראה קישורים מצורפים). אבל בכל זאת אפשר להוסיף לא מעט בנושא החשוב.

נתחיל מזה שאני מדבר על דמוקרטיה כלכלית על בסיס של התחלה שווה כי כל אזרח יקבל הקצאת מניות זהה לאחרים. האזרחים לא יחויבו לקחת את המניות וסך המניות יחולקו לכל אלו שירצו באופן שווה. מכיוון שיש חלוקה שווה הפקידים והפוליטיקאים לא יוכלו להשפיע על החלוקה (אלא בניסיון לשכנע אנשים לוותר על זכותם).

בכדי למנוע רכישה מידית על ידי בעלי הון קבעתי ששני תנאים לפחות צריכים להתמלאות לפני שרכישה כזאת תוכל להתבצע. תנאי ראשון שהרכישות הללו לא יוכלו להתבצע מיד עם ההפרטה כדי שהחברה תתארגן ביצור ערך ולא בתעלולים פיננסיים. התנאי השני מונע מינוף ''מוגזם.'' נכון לא ממש הגדרתי אבל תיארתי סיטואציה שזה צריך למנוע (רכישת בנק הפועלים בעיסקה ממונפת - הלוואה מבנק לאומי). אבל בשביל ששוק פרטי יעבוד אי-אפשר למנוע את האפשרות למכירת הנכס עד אין סוף אבל את נושא המינוף - מימון עצמי לדעתי חשוב.

במקביל לאפשרות הרכישה יכולים אזרחים בעלי מניות לפעול במשותף (חברי קיבוץ ''יעלים'' למשל או פועלי המפעל עצמו). כאשר תוכל החברה להימכר יהיה ברור לכל אחד שיהיה מעוניין מהו ערכה. נכון לא דיברתי על שקיפות במאמר אבל גם זה תנאי לניהול יעיל - בעיקר כאשר מדובר על דוחות חשבונאיים ותכניות עסקיות מול ביצוע שיהיו זמינים לבעלי המניות.
אני בהחלט חושב שהקביעה שחברה פרטית מנוהלת טוב יותר מחברות ציבוריות למרות שתוכל מידי פעם למצוא דוגמאות טובות שסותרות את הקביעה הזאת. בעיקרון כאשר שיקולים פוליטיים-חברתיים-''ציבוריים'' משפיעים על החלטה עסקית היא לא אופטימלית. ראשית משום שיש שכר אבל אין עונש אמיתי ושנית כי המטרה הראשית היא יצירת ערך מוסף (רווח כלכלי). רק בחומר שקראתי על תקופת המנדט בנושא ראיתי איך שיקולים אידיאולוגיים היו בין הגורמים העיקריים למשבר בסולל בונה, ובחברת העובדים בכלל, באמצע שנות העשרים.

בנושא המוצרים הציבוריים (Public Goods) הבעיה נובעת מכך שהיצרן/צרכן לא משלם את מלוא המחיר של המוצר. הם אינם משלמים על הפגיעה באיכות האויר והמים שנפגעת בתהליך. ישנם מוצרים הגנה צבאית ומשטרתית שאי אפשר למנוע אותן מזה שלא יהיה מוכן לשלם על השרות הזה. כאן העיקרון של ההפרטה חייב להיות קשור באפשרות לגבות תשלום בעד הפגיעה באיכות הסביבה או בעד ההגנה. אם זה אפשרי אז כדאי להפריט.

חינוך (בתי ספר) אפשר להפריט באותה צורה שהצעתי במאמר האזרח המשפחה תקבל מניות או זכויות בתקציב החינוך אבל תחליט לבד לאן לשלוח את הילד ומה יהיו התכנים וגם אם כדאי להם לשלם יותר בשביל להוסיף דברים למערכת החינוך שמטפלת בילד שלהם. כמובן שאפשר להחליט שכל בית ספר חייב ללמד מינימום מסויים באזרחות או בדברים אחרים.

אפשר להפריט הרבה מוצרים ציבוריים (Public Goods) אבל כאשר מדברים על חינוך, משטרה וצבא גבול ההפרטה הוא בעצם אידיאולוגי. לפי הבנתי צריך להפריט את יצורו של כל מוצר אם אפשר לגבות את עלותו מהצרכן/היצרן. אומר יותר מכך: תהליך יצור כזה יהיה יעיל יותר וייצר יותר ערך בסה''כ לעומת הדרך הציבורית.

קישורים:
דיון על גבולות היד הנעלמה: http://www.faz.co.il/story_1188&Page=1
עוד דיון על גבולות ההפרטה: http://www.faz.co.il/story_1205

http://www.faz.co.il/thread?rep=30274
גבולות ההפרטה
דוד פלד (יום ראשון, 25/05/2003 שעה 15:15)
בתשובה לדוד סיון

כללי
----
דומני שנקודות המוצא בסיסיות שלנו שונות. האידיאולוגיה הכלכלית התבססה על כך שמטרת ארגון פרטי היא להרוויח. פילוסופיה זאת השתנתה במהלך עשרים השנה האחרונות (ראה התפתחות תקן (ISO 2000 (9000)- התקן העוסק בבקרה ניהולית). ארגון קיים כידי להשביע את רצון לקוחותיו, ואלו משמשים לו שגרירים המרחיבים את עסקיו. הרווח אינו אלא אחת התוצאות של פעילות עסקית נכונה.

בקרה
-----
מידת הצלחתו של ארגון לעמוד במטרותיו מוערך ע''י מערכת בקרה. הפרמטרים של כלי זה הם תשומות ותפוקות. המערכת המוכרת במיוחד לכלכלנים היא מערכת שניתן למדוד ברמת דיוק סבירה את שני הפרמטרים האלה. למעשה, ארגונים ציבוריים מורכבים מארבע האפשריות של היכולת למדוד את שניהם. רק בארגון יצרני ניתן למדדם, אך במערכת חינוך למשל, תבדוק את התשומות לפי נוכחות המורים והתלמידים? איך תמדוד את התפוקות, לפי הצלחה בבחינות? האם קיים קשר ישיר בין שני פרמטרים אלה במערכת החינוך? כנ''ל לגבי שירותי בריאות וניתן להביא עוד דוגמאות.

אני מפנה אותך לסופו של המאמר ''האם תיתכן בקרה של מדיניות ממשלתית'', המדבר על סוגיות אלה:http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.a...

אוסיף ואומר שגודלו של הארגון הפרטי קובע מאד לגבי צורת ניהולו. ככל שהארגון גדול יותר, דפוסי התנהגותו וצורת קבלת ההחלטות של מועצת המנהלים שלו קרובות מאד להתנהגות גופים ציבוריים (ועל כך יש ספרות עניפה העוסקת בנושא). בהקצנה, ארגון פועל לפי הכללים הכלכליים הטהורים בשתי פאזות של קיומו: בהקמה ובמשבר קיומי (לפני פשיטת רג). בתקופת הביניים, שהיא למעשה אורך חיי הארגון, הפוליטיקה הארגונית קובעת בקרבה מפתיעה לזו הקיימת במשרדים של חברות ציבורית. לא שאתה טועה, אך ממצאי המחקרים של יועצי ניהול לא תומכים בנקודת המוצא שלך.

חלוקת מניות
-----------
לא הבנתי מהו מנגנון חלוקת המניות שאתה מציע. האם האזרח לא ישלם? אם ישלם, האם יוכל לקנות מניות רק לפי שיקולים כלכליים? אם האפשרות השניה קיימת, מה ימנע התאגדויות לרכישת שליטה בחברות רווחיות ע''י כרישים כלכליים? האם חוק התאגידים או החוק נגד קרטלים יכול להיות אפקטיבי? בקיצור, האזרח יעביר את הצבעתו מנבחריו לבעלי הון שאותם אינו מכיר, גם אם המגבלות שאתה מציע לגבי הזמן. למעשה הוא יאבד את יכולת ההשפעה שלו על הניהול, כאשר אפילו הקלפי נלקחת ממנו.

כפי שאמרתי בהערה הראשונה, לא שאינך צודק בעיקון, אלא שהצגת הדברים, כולל בשתי ההפניות שלך, נראית לי במידה זו או אחרת פשטנית מדי. לא מה שבידיים פרטיות הוא בהכרח יעיל (נסה לפנות לברור עניין כלשהו בחברות הכבלים או הלווין) ולא מה שבידי נבחרי ציבור מנוהל גרוע. לדעתי הכל מתחיל ונגמר בבקרה הניהולית (רק לדוגמה התפוצצות הבועה של ביקורת רואי החשבון בחברת ''האוויר'' בארה''ב רק לפני שנה).

http://www.faz.co.il/thread?rep=30276
גבולות ההפרטה - תשובה
דוד סיון (יום ראשון, 25/05/2003 שעה 16:23)
בתשובה לדוד פלד

מנגנון החלוקה יהיה פשוט ויתבצע בצורה דומה למה שהיה פעם בקיבוץ. ההצעה שלי מדברת על חלוקת המניות לאזרחים ללא תשלום (זה ממילא שלהם). אבל תהיה לכל אזרח אופציה להגיד שהוא מוותר לפני היום הקובע. ביום הקובע תצא הודעה שתודיע לאזרחים כמה מניות כל אחד יקבל. מאותו רגע שיקבלו האזרחים את המניות הם יהיו הבעלים בפועל של הנכס/חברה. זה החלק הקל.

גם במקרה הגרוע זוהי הפרטה יותר הוגנת מהפרטה לגרעיני שליטה כי אז האזרח הפשוט עשוי להרוויח משהו בדרך של הנכס לידי הפטריצים. אני כמובן מאד מודע לבעיות רציניות בשוק הפרטי האמריקאי (וגם בארץ) וגם כתבתי על כך כאן מאמר (הפרטה בזהירות, 8.5.2003, הקישור מצורף) במדור זה. דובר שם במפורש על פרש אנרון וספיחיה ועל החשש מתוצאות דומות בחברות אחרות. אני אישית חושב שאי הודאות שנובעת מהבעיה הזאת (קריסת מערכת הבקרה?) היא גורם שמעכב את חידוש הצמיחה בשוק האמריקאי.

לדעתי, הרווח ארוך הטווח הוא עדין המטרה הראשית של עסק כלכלי וזוהי הסיבה מדוע שביעות הרצון של הלקוח הוא מטרה נוספת. במהלך כתיבת התשובה, הקודמת, אכן חשבתי כי נושא הבקרה הוא נושא מרכזי בתהליך הניהולי אבל בסופו של דבר לא העליתי אותו בתשובתי. אני חושב שהסיבה לכך היא פשוטה אני לא כל כך מכיר את הנושא.

ממה שכתבת כאן, לא נראה לי שהטענה שלך סותרת את דברי (שתי הפאזות בקיומו של האירגון בהן הוא נוהג לפי כללים כלכליים טהורים). העמדה שהצגתי מתעלמת בעצם מבעיית הבקרה הניהולית ולכן בעיניך לא שלמה. אני חשב שבעיית הבקרה (ופיזור אינפורמציה בין חלקי האירגון) היא גורם לפשרה הניהולית בנושא המטרות של העסק. לא כל דבר ניתן למדידה ואם כן יש פיגור בין זמן המדידה, הפרשנות ולכן פיגור מה בתגובה. מכאן שהרווח המושג הוא לא אופטימלי.

יש בעולם הגדול בתי ספר פרטיים שמרוויחים לא רע אבל אינני יודע איך ניתן למדוד את הפרמטרים, תשומות ותפוקות, הנחוצים לביצוע הבקרה. אבל מערכת החינוך יכולה למדוד את עצמה על ידי שביעות רצון לקוחותיה - משפחת התלמיד.

קישורים:
הפרטה בזהירות: http://www.faz.co.il/story_1397

http://www.faz.co.il/thread?rep=30283
מספר שאלות להבהרה
דוד פלד (יום ראשון, 25/05/2003 שעה 22:09)
בתשובה לדוד סיון

1. ההפרטה המוצעת על ידך

מה משמעות הרעיון שהמניות יוצעו לכולם? מדוע מישהו יסרב אם מציעים לו משהו בחינם? אם יחולקו דיווידנדים לבעלי המניות של חברה מרוויחה, אין זה משנה מתי, הרי שמראש קיים סיכוי לרווח של יותר מאפס. מה קורה לחברה מפסידה? מה בכלל תהיה אז משמעות למניה שכל אזרח יחזיק בכיסו? האם אתה מציע ''מניית מורל''? מניסיוני הפרטי בחלוקת מניות לעובדים במפעלי הי-טק קנית משום שהאמנת בעתיד החברה. מעבר לזה, התגאית להימנות על עובדיה ולהכריז על כך בראש חוצות. כמובן שיכולת לממש את רווחיך אחרי פרק זמן, אך מי שעשה זאת בדרך כלל היו המנהלים שידעו להפעיל את הפרצות המתאימות ולגרוף את הרווחים (ראה דוגמת אפי ארזי בסייטק), בעוד שהפרצה נסגרה מייד לאחר שהראשון והיחידי עבר דרכה.

א. אחרי הקדמה כל כך ארוכה, מהי לדעתך משמעות המניה שעולה לא כלום לאזרח?

ב. מובן שאין בכך תשובה לשאלה מי ינהל את החברה שהופרטה ולמה ירצה מישהו לנהל אותה אם לא יובטחו לו לפחות אותן הטבות הניתנות בחברה כלכלית רגילה?

ג. מדוע זה מזכיר לי קיבוץ גדול אחד שנקרא פעם ברה''מ?

2. בקרה - או תשואות מול תשומות.

נשאר ללא תשובה. המשוואה אינה משוואה חשבונאית פשוטה והשתמשתי בבקרה רק כדי להצביע על הבעיה. יש אמנם בתי ספר פרטיים מרוויחים, לדוגמה בית ספר ידוע בצרפת ששימש חממה לכל מנהיגי המדינה בכל התחומים ושהצרפתים החליטו לקצץ את תקציבו בשנה שעברה. הרעון הבסיסי היה מעולה. בית הספר הוקם בשעתו ביוזמת דה-גול איש החזון שביקש לטייב את האדמיניסטרציה. המטרה שהושגה בעשר השנים הראשונות לקיומו התמסדה והתוצאה: בית ספר המבטיח קריירה לבוגריו. הכניסה בשעריו לפחות כמו הכניסה לאיגוד רואי החשבון בארצנו. איך אמר מי שאמר Power abuse.

יש לי הרגשה שיש כמה נקודות נוספות שכדאי לתת עליהם את הדעת בהצעתך. ככל שאני מהרהר בה אני מוצא יותר שאלות מאשר תשובות, אך דומני שנסתפק בכך.

http://www.faz.co.il/thread?rep=30296
תשובות לשאלות ההבהרה
דוד סיון (יום שני, 26/05/2003 שעה 9:26)
בתשובה לדוד פלד

נתחיל בציטוט מספר שנכתב על ידי פרופסור חיים ברקאי בסוף שנות ה- 70 (''התפתחות המשק הקיבוצי''. המקור נכתב באנגלית ויצא לאור בשנת 1977. הגירסה העברית הוצאה לאור על ידי מכון פאלק באוניברסיטה העברית, 1980) :
''הניתוח של מודל מערכת הייצור מוליך למסקנה שתורת הייצור הניאוקלסית המקובלת, המוליכה להגדרת ככלי התנהגות אופטימליים לפירמה ''רגילה'', ישימה גם למערכת הייצור של הקיבוץ. ההרכב האופטימלי של מכלל המוצרים וההקצאה האופטימלית של גורמי ייצור נקבעים, לפיכך, על-ידי תנאי שיווי משקל ה''מקובלים''.

על רקע הידוע היום על התנועה הקיבוצית זה עדין משב רוח רענן. הסיכוי שקיבוץ בן המערכת היצרנית פועלת על פי העקרונות הללו יתמוטט כלכלית קטן יותר מאלו שלא. לכן הדמיון לקיבוץ, אם אכן קיים, לא צריך להדאיג. למעשה אני מכיר לא מעט קיבוצים שהצליחו ומצליחים כלכלית למרות שהשינוי החברתי שהנהיגו בעשורים האחרונים היו מינימליים.

מניה של חברה ציבורית (שהולכת להפרטה) בעצם נרכשה/נוצרה על ידי האזרחים. לכן חלקת מניות אלו היא, בעצם, העברה לשליטה ישירה של האזרח מה שבעצם שלו. לכן אין סיבה שישלם עבור המניה.

המנהל של החברה המופרטת יהיה מי שבעלי המניות בחרו. המנהל יתוגמל לפי יצירת ערך רווח כמו שבגופים כלכליים אחרים. אבל כמו בגופים אחרים פעולתו תצטרך להתאים ליעדי החברה המופרטת שאינם שונים מיעדי אירגונים כלכליים אחרים. כמובן, שאפשר להטיל על תהליך קבלת ההחלטות אילוצים שונים (כולל אלו שאתה העלית בתגובותיך כאן).

דיבידנדים יחולקו אם החברה המופרטת תרוויח ותחליט שכדאי יותר לחלק רווחים מאשר לממש יעדים אחרים. חברה מפסידה תאלץ בסופו של דבר לדרוש מבעלי המניות להביא כסף ''מהבית'' (השקעת בעלים). זוהי סיבה שאזרח עשוי להחליט שהוא בוחר לא לקחת ממניות חברה מסויימת בעת ההפרטה-חלוקה. סירוב יכול לבוא מסיבות רבות אחרות שחלקן אפילו אינן רציונאליות.

אני חושב שאילוצים (תשומות?) שניתנים למדידה אפשר לשלב במודל שמחשב את מקסימום הרווח מתהליך הייצור. התשואה (הרווח) מושפעת גם מ''תשומות'' (פרמטרים) שלא ניתן למדוד כמותית ולכן יש, למעשה, נעלמים במודל הניהולי עד יום הדיווח. אני מניח שמודל ניהולי עם כלי בקרה יותר טובים ישיג תוצאות יותר אופטימליות.

אני מצטער שהדיון מעלה יותר שאלות מתשובות אבל בלי השאלות אולי לא ימצאו תשובות כלל. אני לגמרי לא בטוח שעניתי תשובה טובה בנושא הבקרה ולכן ודאי כאן נשארו שאלות ללא תשובה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=30301
תודה על ההבהרות
דוד פלד (יום שני, 26/05/2003 שעה 11:13)
בתשובה לדוד סיון

פילוסוף הנחשב לאחד החשובים בימינו Richard Rorty טען שהדיאלוג הוא הדרך היחידה לברר את האמת שהמצאנו (בניגוד לדיעה שאמת חושפים). ככל שעולות יותר שאלות כן הדיון מהנה יותר, לפחות לטעמי; אבל את זה נשאיר כבר לדיון הבא.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.