פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
חזון הצמחונות והשלום
מתנחל שקוף / אליצור סגל (יום שלישי, 27/05/2003 שעה 22:41)


חזון הצמחונות והשלום

אליצור סגל




הנזיר –

כך כינויו בפינו. נזיר עולם היה.

כאשר נזרק שם זה לעולם נוטים השומעים לראות לפניהם את דמותו של הנזיר הנוצרי – ''הגלח''. אסור ביחסי מין, מסופר קרחת. אבל רשאי לשתות יין כחפצו.

ובכן, לא כן הנזיר היהודי. כמבואר בתורה לנזיר אסורים שלושה דברים: לשתות יין, להסתפר, להיטמא למתים. מותר ומצווה לנזיר להתחתן. אין יחסי מין נחשבים לחטא אצלנו. להפך, ההימנעות מהם הינה חטא. סתם נזירות היא שלושים יום. אולם כדי להפסיק את הנזירות צריך להביא קורבנות מסוימים בבית המקדש. כל זמן שלא הובאו הנזירות ממשיכה. כך שמי שנודר בנזיר בימינו ממילא נזירותו לפחות עד שיבנה בית המקדש. חז''ל מספרים על נזירים שעלו מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב – שהרי אז לא היו אמצעי תקשורת והם לא ידעו על החורבן. ולא יכלו להפסיק את נזירותם.

לא רק נזיר היה. איש הדממה היה. ידע שפות רבות עתיקות וחדשות: רוסית, צרפתית, גרמנית, אידיש, לטינית ויוונית.

מורי יוסף קאפח סיפר שתפקידו בשיעוריו של הנזיר על ספר הכוזרי היה לשבת עם כוזרי בערבית ולהעיר על ההבדלים בין המקור ביחס לתרגום. אחד הדברים האחרונים שעשה מורי לפני פטירתו היה לתרגם את הכוזרי מחדש מערבית לעברית.

כאשר נוסדה ישיבת מרכז הרב בשנת תר''פ (1920) היו הלימודים בה בעברית. באותם ימים היה בזה משום חידוש.

הנזיר לא סבל את צלילן של השפות האחרות. לאחר שנפטר אביו של הראי''ה החל הראי''ה לתת שיעור במשנה באידיש. למרות דבקותו ברבו לא יכול היה הנזיר לשמוע את צלילי השפה הזרה ולאחר שיעורים אחדים הפסיק לבוא. העדרותו עשתה רושם. מדוע לא בא גם תמול גם היום. עד שהגיע הרב למשנה בפאה פ''ד מ''א ששם נאמר שהפאה ניתנת במחובר לקרקע ואפילו תשעים ותשעה עניים אומרים שבעל הבית יקצור ויחלק ואחד אומר שהעניים יקצרו בעצמם לזה שומעים שאמר כהלכה. אמר הרב אפילו תשעים ותשעה אומרים ללמוד באידיש ואחד אומר ללמוד בעברית לזה שומעים שאמר כהלכה. ומאז נמשך השיעור בעברית.

אולם, אפילו בעברית מיעט לדבר. מקשיב לרחשי ההוויה היה. אזניים כרה לנפשו וקול דברים רבים החריש אותן. תורתו בסימן קול דממה דקה – קול הבא מתוך הדממה הדקה. וכן שם סיפרו – קול הנבואה, ההגיון העברי השימעי. מתוך השמיעה, ההקשבה, באה ההבנה. רוב זמנו היה שרוי בתענית דיבור. בשבתות, בחגים, ומראש חודש אלול עד אחר יום הכיפורים. כי מקשיב היה. מקשיב לנגינה למוסיקה הבאה מתוך ההוויה.

צמחוני היה. לא בא לפיו בשר בעלי חיים, גם לא בשר דגים. כי לא יכול היה לסבלו. כיצד יוכל אדם לאכול את חבריו לבריאה? את ברואי ה' אשר נבראו עימו. נפשו לא יכולה היתה לעמוד בזה.

ג'ינג'י היה. אדמוני יפה עיניים וקווצותיו סדורות תלתלים. כפי שהיה דוד המלך עליו השלום שעל שמו נקרא.

זהו כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו הרב דוד כהן, ר''מ בכיר בישיבת מרכז הרב.

מלמד תורה לרבים, ולא נמצאו לו ממשיכים.

את ילדיו, הרב שאר ישוב כהן שליט''א, היום הרב הראשי לחיפה, ואת בתו הרבנית צפיה גורן שתחיה, אשתו של הרב שלמה גורן זצ''ל, הדיר בנזיר בילדותם אבל הם עשו התרת נדרים בבגרותם ונשארו רק בצמחונותם.
תלמידו הרב שמעיה גרוס נדר נזירות שמשון. הוא נפל בקרב במוצא במלחמת השיחרור. שני ילדיו החיים היום גרים בכפר הרואה ובכפר תפוח. נכדו, כנאה לנזיר שמשון, גר באחת ההאחזויות ברצועת עזה. אכן, גם הוא רצה לנדור בנזיר ועדיין לא עשה זאת.

תלמיד קרוב היה לראי''ה קוק – אחד הקרובים ביותר. קיבל את רשותו לערוך את כתביו. אולם אין זו עריכה רגילה; יותר משהרב מדבר מתוך העריכה מדבר כאן התלמיד מתוך גרונו של הרב. ואין זו הוצאת דברים מהקשרם חלילה – הרב עצמו אמר: מתוך עריכתו של ר' דוד אני מכיר את עצמי, את מהותי. לכן אין להבחין הפעם בין דברי הרב לדברי התלמיד. במקרה זה דמותו של הרב נבלעת בתוך דמותו של התלמיד ולהפך.

אחד מספריו הוא חזון הצמחונות והשלום.

זהו לקט מתוך כתבי הראי''ה. לקט מכוון, מגמתי, מדוייק, שנערך על ידי התלמיד הבכיר בשמו של הרב. הלקט לזכרו של נכדו נושא שמו של הראי''ה. אברהם יצחק רענן, תלמידו ואיש סודו של הנזיר. נזר מאכילת בשר בעלי חיים מהיותו בן עשר שנים. היה עדיו לגאון ולתפארת בית הרב וטבע בחוף בת ים יומיים לאחר שחרורו מצה''ל. אחיו, נכדו השני של הראי''ה, אליהו שלמה זלמן רענן, נרצח בביתו בחברון באדמות ישי על ידי ערבי שחדר דרך החלון ודקר אותו למוות. במקום היתה אמורה להיות עמדה של צה''ל אבל בגלל הבג''ץ היא הורדה. לאחר הרצח היא הוחזרה למקום שהייתה צריכה להיות.

הדברים הוקראו ברבים בכנס של צמחוניים דתיים וכאן אנו נצטט כמה דברים בתקווה שהקוראים לא יסתפקו בהם אלא ימשיכו לקריאת החוברת כולה. ההדגשות כאן אינן כמו במקור. בדרך כלל הנזיר נהג להדגיש על ידי   פ י ז ו ר   האותיות, אך כאן, בפא''צ, נדגיש על ידי שינוי הרקע.

עמוד ז –

יש ענף עקרי אחד של ההתקדמות האנושית היותר גבוה, שהוא עומד כעת לפי מצב הקולטורא הנוכחית, רק במצב של חלום נעים של איזה אידיאליסטים יותר קיצוניים. והיא, שאיפה מוסרית טבעית לרגש היושר האנושי, שימת עין למשפטם של בעלי חיים במלא המובן.

עמוד יא –

בבא היתר התורה לאכילת בשר אחרי קדושת המצוות במתן תורה, האריכה בהצעת הדברים, ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר, בכלאות נפשך תאכל בשר. יש כאן גערת חכם נסתרת והערה גבולית. כלומר, כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בעלי חיים כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם - שעל כן לא הוצרכה התורה לכתוב עליו איסור מפורש שאין האדם צריך אזהרה על מה שקנה לו כבר מושג טבעי בזה שזהו כמפורש – שבבוא התור של המצב המוסרי האנושי לשקץ בשר בעלי חיים מפני הגועל המוסרי שיש בו הלא אז לא תאוה נפשך לאכל בשר ולא תאכל, שהרי דברי תורה נדרשים מכלל לאו הן ומכלל הן לאו.

עמוד כ –

ובבא האנושות למטרת אשרה וחופשה השלם בבואה עד מרום פסגת ההשלמה של דעת אלהים צרופה אל קדושת החיים המלאים בצביונם אז יגיע תור הערת השכל שהוא כבנין נוסד על הערת התורה שקדמה לכלל האנשות ויכיר אז האדם את יחשו אל חבריו ביצירה בעלי החיים כולם, איך הוא ראוי להיות מצד המוסר הטהור שאינו נזקק עוד לויתורים של דוחק לצירוף מידת הרחמים עם מידת הדין לויתורים שלא דברה בהם תורה אלא כנגד יצר הרע כי אם ללכת באורח טוב מוחלט. וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ.

נוסיף כאן דברים שכתב מתוך מגילת מלחמה ושלום לזכרם של תלמידיו, אחינו ורעינו בני ישיבת מרכז הרב אשר נפלו בעמדם מול אויב אכזרי במלחמת העצמאות, במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, ובמלחמת יום הכיפורים.

עמוד יב –

צמחוני אינו מצטמצם בצמחונות. הוא דורש שלום, כללי, עולמי, שלום עמו, שלום העמים, שלום האדם.

בושה תכסה פני אדם צמחוני למראה ציד חיה בהמה ועוף ודג, הכשרתם וקשוטם לשולחן האוכל וזלילתם.

וגדולה מזו אלף אלפי פעמים הבושה והחרפה, למראה מחנות גדודי יוצאי צבא צבא, חמושים בכלי זיינם, כלי משחית, לחבל, להרוג ולהמית איש את רעהו כמוהו. ''חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך''

עמים בעמים, אדם באדם.

חורבן יכסה ארץ וערפל לאומים, מבול אש ירד להשחית כל. ''כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ''.

כל אדם, כל סופר, הוגה דעות מצווה: לא תעמוד על דם רעך. יאמר, יקרא בכל כחו יאמר למשחית: הרף.

לא, לא תרצח. אל תצא למלחמה לרצח המוני. ''לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

עמוד יג –

כשחיטת הבהמה והעוף, ואכילת בשרם המוסכמת במדינה, מטבחים ואיטליזים.
כן המלחמה, רצח האדם בהמון וגזלת קניניו מוסכמת.

כמה הפניות:



  • אניקה נתנה את הקישור הבא: http://www.anonymous.org.il/kook.htm. זוהי סקירה של ד''ר יעל שמש על חזון הצמחונות והשלום, בלשון פשוטה ובהירה עם קצת תוספות ועצות מעשיות.

  • אני ממליץ גם על מאמרו של יואב שורק ''לא תאכל הנפש עם הבשר'' בתוך ארץ ישראל, כתב עת ליהדות וסביבה, גיליון מספר 2 ניסן תשס''ב עמוד 22.
    הוא מדבר על הצורך למעט באכילת בשר גם אם לא להפסיק לגמרי.

  • לילדים ולילדים ברוחם אני ממליץ על הספר ''יוריק, הדרקון הצמחוני'' כתב ג'ולס בס. נוסח עברי אירית ארב. הד ארצי הוצאה לאור. קרא כאן ביקורת על אודות הספר.

    נותר עוד הרבה מה לומר. אבל כאן עלינו להפסיק. לצערי במשך זמן מה לא אוכל לכתוב לפא''צ ולאינטרנט בכלל. אני מסופק אם אוכל אפילו להשתתף בדיונים על הנזיר.
    אבל, אם יביאו הדברים ללימוד כל שהוא של ההגיון העברי השימעי עשיתי את חלקי.

    אליצור




  • חזרה לפורום

    הצגת המאמר בלבד
    הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
     
     


      מאד מעניין ומחכים. בהזדמנות קרובה בכוונתי לעיין  (זאביק) (3 תגובות בפתיל)
      תודה אליצור, נהניתי לקרוא, גם על הצמחונות, גם על  (אניקה)
      לאליצור: מאמר מעניין. אנא הרחב על ה''נזיר''.  (רפי אשכנזי)
      טקסט מלא של ''חזון הצמחונות והשלום''  (סתם אחד) (2 תגובות בפתיל)
      באור לחזון הצמחונות והשלום   (elizorrsegal@013.net.il)

    חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

    חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


    מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



    © פורום ארץ הצבי